חדשות ברסלב שו"ת ברסלב מאמרים ספרי ברסלב וידאו
הדרשה של מוהרא"ש בשבת פרשת עקב ביבנאל

'ברסלב סיטי' מגיש לגולשים היקרים את דברי תורתו של הצדיק בשבת האחרונה, פרשת עקב, ביבנאל עיר ברסלב • הדברים נלקחו מתוך הכתבים המיועדים להדפסה בספר הקדוש 'תוך הנחל'

כ"ז אב תשע"ב, 15/08/2012


ליל שבת קודש פרשת עקב תשע"ב

בליל שבת קודש ביבנאל עיר ברסלב דיבר מוהרא"ש נ"י דיבורים נוראים ונפלאים על פי התורה בליקו"מ ח"א סימן קסט המדבר מענין שעל ידי שמחה ישמור הקב"ה את האדם מפגם הברית.

פתח ואמר מוהרא"ש נ"י, כתוב בתוה"ק (דברים ז, יב) וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיך. ופירש רש"י, והיה עקב תשמעון - אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון, ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו' - ישמור לך הבטחתו.

ואומר רביז"ל (מוהרא"ש חזר על נקודה אחת מתורה זו של רביז"ל): וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן. וְהָיָה לְשׁוֹן שִׂמְחָה (א). עֵקֶב הֵם הָרַגְלִין, הַיְנוּ לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה עַד שֶׁהָעֲקֵבִים שֶׁהֵם הָרַגְלִין יִשְׁמְעוּ הַשִֹּמְחָה, זֶה זוֹכִין עַל - יְדֵי אֶת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. שֶׁתִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמְכֶם הַמִּשְׁפָּטִים וְהַדִּינִים, שֶׁעַל - יְדֵי - זֶה נִתְבַּטֵּל הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה כַּנַּ"ל, וְאָז 'וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן' שֶׁתִּשְׁמְעוּ הַשִֹּמְחָה בְּהָרַגְלִין עַל - יְדֵי שֶׁיּוֹצְאִים מִשָּׁם הַדִּינִים כַּנַּ"ל וכו' שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וְשָׁמַר ה' לְךָ אֶת הַבְּרִית. כִּי כְּשֶׁתִּזְכֶּה לְשִׂמְחָה אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ יִשְׁמֹר לְךָ אֶת הַבְּרִית דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה בְּעֶזְרְךָ לִשְׁמֹר אֶת הַבְּרִית קֹדֶשׁ, כִּי עִקַּר פְּגַם הַבְּרִית הוּא עַל - יְדֵי עַצְבוּת כַּיָּדוּעַ. עד כאן לשון רביז"ל.

והסביר מוהרא"ש נ"י, כי הנה והיה הוא לשון שמחה, ויהי לשון עצבות, כי בכל פעם כשאדם חושב על מה שהיה, שזו בחינת ויהי, אז הוא נכנס לעצבות אבל כשאדם חושב על העתיד שלו הוא זוכה להיות בשמחה, ועיקר השמחה הוא שאדם צריך להיות כל כך שמח, עד שהשמחה תשפיע על כל האברים שלו, מראשו ועד כף רגלו, עד שמרוב שמחה ירקד וישמח מאד, ויהיה כולו בשמחה, כי כשמדברים עם אדם על מצוות השמחה נדמה לו כאילו זוהי עצה טובה קא משמע לן, שכדאי מאד להיות שמח בעבודת השם וכו', אבל באמת רביז"ל אומר (ליקוטי מוהר"ן ח"ב סימן כד) מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, שזו ממש מצוה, הכוללת את כל המצות, ולא סתם מצוה אלא מצוה גדולה, ועל ידי זה זוכים לקדושה גדולה, כנ"ל בדברי רביז"ל.

ואמר מוהרא"ש נ"י, שהנה רביז"ל אומר במקום אחר (חלק  ב' סימן קי) לבוא לשמחה הוא על ידי מה שמוצא בעצמו איזה נקדה טובה על - כל - פנים, כמבאר על פסוק: "אזמרה לאלקי בעודי" (בלקוטי הראשון, בסימן רפב), עין שם. ועל - כל - פנים יש לו לשמח במה שזכה להיות מזרע ישראל, שלא עשני גוי, וכמו שאנו אומרין: 'ברוך אלקינו שבראנו לכבודו, והבדילנו וכו' ונתן לנו תורת אמת' וכו'. מכל זה וכיוצא בזה ראוי לו לקח לו שמחה לשמח דעתו; עד כאן לשון רביז"ל.

התמונות צולמו לאחר צאת השבת

וסיפר מוהרא"ש נ"י סיפור נורא ונפלא על הרב הקדוש רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע, שהיה צדיק קדוש, וכדרך הצדיקים שאין להם שום הסתכלות בזה העולם, ואין לנו שום השגה מהו צדיק, והם נכללים לגמרי בו יתברך, אבל בתוך עצמם הם כאין וכאפס מה שאי אפשר לתאר כלל, והיה יום אחד ששמעו אותו לברך ברכות השחר, והשתוממו לשמוע איך שמדלג על ברכת 'שלא עשני גוי', והיה נדמה להם שהיה כשגגה היוצאת מתחת יד השליט, ואזר עוז אחד להזכיר לו ששכח את הברכה הזאת, למען ישלימנה, וענה ואמר לו הצדיק הקדוש זי"ע שלא שכח כלל, אלא שקם בבוקר, ומרוב ביטולו אליו יתברך, היה בעיניו כאין ממש, עד שלא היה יכול להרים את עצמו כלל, ולא היה לו במה להחיות את עצמו עד שנזכר שאיך שלא יהיה הוא מזרע ישראל קדושים, ועל כן ברך תיכף בשמחה עצומה את הברכה 'שלא עשני גוי', ואז קיבל חיות דקדושה להתחיל בעבודת היום, ונמצא שכבר ברך ברכה זו שלא על הסדר, ועל כן דילג עליה האידנא, ואז נתרץ להם למה לא אמר הברכה הזאת.

ואמר מוהרא"ש נ"י, כי דבר זה יכול להחיות אותנו תמיד, כשאנו מסתכלים מהו גוי ומהו יהודי, שגוי הוא מלא רשעות ועוולות, כמו שהגויים הרשעים עשו לכלל ישראל במשך כל התקופות, בלי יוצא מן הכלל, ואילו בר ישראל הדבוק בו יתברך, חי חיים קדושים ונעימים ויש לו רצון להתקרב אליו יתברך, שמזה לבד יכול לקבל חיות גדולה, וצריך לזכור זאת היטב, כי זה יכול להמשיך עליו שמחה כזאת, שבתוך תוקף דחקותו יכול להחיות את עצמו בזה בכל עת.

והנה לזכות לשמחה זו צריכין לשמור על הדיבור מאד, כי על ידי הדיבור האדם יכול להתעלות מאד ולדבר אליו יתברך, אשר כל דיבור ודיבור שמדברים אליו יתברך, עולה עד אין סוף, ועל ידי זה האדם זוכה לשמחה, וכן על ידי הדיבור האדם יכול ליפול מאד, לעצבות ומרה שחורה ושאר דברים רח"ל, וכו', ובפרט על ידי שדן את חבירו לכף זכות, שעל ידי זה האדם דן את עצמו, כמו שגילה לנו רביז"ל (ליקו"מ ח"א סימן קיג) ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו (אבות פרק ג). כי שמעתי בשם הבעל - שם - טוב: כי קדם כל גזר דין שבעולם, חס ושלום, מאספין כל העולם אם מסכימין להדין ההוא. ואף את האיש בעצמו שנגזר עליו הדין, חס ושלום, שואלין אותו אם הוא מסכים, אזי נגמר הדין, חס ושלום. והענין, כי בודאי אם ישאל לו בפרוש על עצמו, בודאי יכחיש ויאמר שאין הדין כן. אך מטעין אותו, ושואלין אותו על כיוצא בו, והוא פוסק הדין, ואזי נגמר הדין. וכענין שמצינו בדוד המלך, עליו השלום, בבוא אליו נתן הנביא וכו', וספר לו מעשה האורח (שמואל ב י"ב) ענה ואמר: חי ה' וכו', ואת הכבשה וכו', אזי נפסק הדין על דוד כאשר יצא מפיו. וזהו ונפרעין מן האדם מדעתו, כלומר ששואלין דעתו. ואף - על - פי - כן הוא שלא מדעתו, כי אינו יודע שהדין הוא עליו; עכ"ל רביז"ל.

וסיפר מוהרא"ש נ"י סיפור מעניין שבזמן רביז"ל, היה באומן איש אחד שהיה משכיל גדול ורחוק מהקדושה בשם נחמן נתן רפופורט, והיה עשיר גדול ומלומד בלשונות, והיה מתפאר שהנה הוא הולך לעשות עסקים, ולהרוויח הרבה כסף, וכדרך הנגידים שהם משוגעים וכו', אמר שמרוב כסף שיהיה לו יעשה מדרגות מכסף ומעקה מזהב, כמו שהיום נמצאים אנשים כאלו שיש להם דמיונות כאילו ידיות מוזהבות וברזים מוכספים יעניקו להם איזה אושר וכו', והתפרסם הדבר הזה בין הציבור, איך שהוא מתפאר כל כך, ורביז"ל ענה ואמר לאחד מאנ"ש ר' טוביה מטירהוויצא שעמד לפניו, תאמר נא, מה יותר טוב, שלוקחים האדם מהכסף או שלוקחים הכסף מהאדם, והוא השיב בבהלה שבודאי טוב יותר שלוקחים הכסף מהאדם ונשאר בחיים ובבריאות וכו', והנה כששב לביתו  קידמו אותו בפנים נפולות עד שגילו לו שכל ביתו עלה באש וכל תכולתו נשרפה, והיה המום ושבור עד שנזכר שהוא במו פיו בחר לו את התחליף הזה לבריאותו וכו', והנה נחמן נתן הנ"ל, כששב מעסקיו, נחלה בחולי גדול כל כך עד שכל גופו ואבריו התנוונו, ולא היה מזור למחלתו (מוהרא"ש נ"י התבטא – מה היה כבר הרפואה בימים ההם, ועוד ברוסיה, לפני מאתים וחמשים שנה, שאם אדם נחלה מחציו ולמטה היה נותנים לו כדור בעבור שלשול, ואם נחלה מחציו ולמעלה היו נותנים לו אספירין...) ועכ"פ כבר לקחו את נחמן נתן הנ"ל מהכסף שלו, והיתה הוילה היפה שלו כמיותרת בעבורו, ולא היה יכול לגור בה, ועמדה להשכרה, ובדיוק, אז רביז"ל קיבל את הקריאה להסתלקותו, והבין שצריך לנסוע לאומן, והדירה הנ"ל המרווחת של נחמן נתן היתה מתאימה בדיוק לרביז"ל שהיה חולה במחלת השחפת, והיה נצרך למקום מאוורר עם גינה סביב הבית, בדיוק כמו שהיתה הדירה הנ"ל, ואז ראו את גודל ההשגחה הפרטית, שהכינו מקום בדיוק מתאים לרביז"ל, אשר הבונה של הדירה לא נהנה ממנה כלל, ואמרו אנ"ש לרביז"ל, שבטח יהיה תיקון לנחמן נתן רפופורט, שבמקום שלו ישכון הצדיק רביז"ל ויקדש המקום וכו', וענה ואמר להם רביז"ל – נחמן ונתן מצחקים מכל העולם, ובזה קשר את מוהרנ"ת עמו ז"ל, ויהי לפלא. ועל כל פנים רואים מזה שהאדם בוחר לעצמו את העונש שלו, ועל כן מי שיש לו שכל שומר את הדיבור מאד מאד.

ואמר מוהרא"ש נ"י, כי כבר כמה פעמים חזר ואמר אודות הדמיונות שיש לבני אדם, שהם מדמיינים רעות רבות אודות הזולת, ומיד יוצאים לריב עמו, למשל, אחד רוצה משור מחבירו, מיד עולות לו מחשבות, שמא לא ישאילני את המשור שלו, ומתכעס בעצמו, וכי איך לא ישאיל לו, ואני עשיתי עמו כמה וכמה טובות... וכל זה בינו לבין עצמו, ואחר כך כשכבר אוזר אומץ ונוקש בדלת של הזולת, ומבקש המשור, מבקש בתוקפנות וצועק עליו – תחתוך את עצמך עם המשור שלך, אני לא צריך אותו, ותשכח שאני אעזור לך וכו' כהנה וכנה. ואמר מוהרא"ש נ"י (כי כשתאר מוהרא"ש נ"י הדברים היה כבת שחוק בקהל): אתם צוחקים, אבל זה ממש כך, אדם קם בבוקר ורואה את חברו, ואמר לו שלום, והוא לא השיב לו, ומיד חורש עליו כל מיני מחשבות, ומתחיל לשנוא אותו ולדבר בו, ולא עולה על דעתו, שהלה כל כך מסובב בצרות שלו, עד שלא ראה אותך בכלל... ואתה כבר נעלב שהוא לא מדבר אתך וכו', בשעה שכל זה הוא בדמיון שלך. ועל כן דבר ראשון צריך להתנקות מכל מיני דמיונות שהורסים את האדם ולחיות מתוך לימוד זכות על הזולת, אף שדבר זה הוא מאד קשה.

וסיפר מוהרא"ש נ"י, שהוא ראה דיבור של הגה"ק רבי ישראל סלנטר זי"ע, שממש לקח אותו, והדיבור הזה הוא: הגשמיות של השני הוא הרוחניות שלי... ובאמת אצל אנ"ש היקרים היה דיבור זה דבר שבשגרה, שהיו נזהרים שלא להוכיח ולייסר את הזולת על רוחניות כי אם לדאוג על גשמיות, ולא כמו אותם שכל הזמן דואגים לזולת לרוחניות שלו, לתפילה שלו וכו', אבל אין אכפת להם שלזולת אין ארוחת בוקר, אין לו על שבת [ואמר מוהרא"ש נ"י: לא אצלנו, כי כאן ב"ה יש בית התבשיל שפועל בכל יום ומעניק ארוחות חינם לכל דורש], כי אם אתה באמת אוהב את זולתך, ברר נא מה מצבו, ואיך אפשר לעזור לו בגשמיות, ומכל שכן שלא לדון את הזולת לכף חובה אלא לחזקו ולאמצו תמיד.

וקישר מוהרא"ש נ"י את תחילת דבריו בענין מצוות השמחה אל פרשת השבוע בקשר נורא ונפלא, כי הנה רש"י אמר, וכמוזכר למעלה, שעקב תשמעון הוא סובב על המצוות הקלות שאדם דש בעקביו, והנה אין לך מצוה מזולזלת כמו מצות השמחה, שהיא מצוה שצריכה להיות עד עקביו, והאדם דש בה בעקביו, כי חושב מה כבר יהיה שאהיה בשמחה, ואינו יודע שכל היהדות תלוי בזה, שאדם בשמחה ומקיים המצוות בשמחה, ולומד דף גמרא בשמחה וכו', ועל ידי זה שומר על הדיבור שלו, בבחינת ישמחו כי ישתוקו, ואינו מדבר בגנות הזולת ודן אותו לכף זכות, ועל ידי זה יזכה לקדושת הברית כמו שאמר רביז"ל.

ואמר מוהרא"ש נ"י, שהשבת הזאת היא שבת מברכין אלול, ועלינו להכין את עצמנו כבר לארוז לנסיעה אל רביז"ל על ר"ה, לקבל את כל התיקונים שהוא ממשיך עלינו ומקרבנו אליו יתברך, וצריך להכין את עצמו כל השבוע לקראת החודש הקדוש הממשמש ובא, והשם יתברך יזכנו להיות בשמחה תמיד, וללמד זכות על חברנו, ולזכות להחיות עצמנו בקדושת ישראל, ועל ידי זה תהיה השמחה מכף רגל ועד ראש וכל הקומה שלנו תהיה בשמחה, ולא נדוש את המצוה הזאת בעקב, עדי נזכה להתגלות כבוד שמים עלינו, במהרה בימינו, אמן.

סעודה שלישית פרשת עקב תשע"ב

בסעודה שלישית, רעוא דרעוין, דיבר מוהרא"ש נ"י דיבורים נוראים ונפלאים מאד, מענין התורה בליקו"מ ח"א סימן יז, המדבר מיראה ואהבה שמקבלין על ידי הצדיק שבדור; עיי"ש.

פתח ואמר מוהרא"ש נ"י, בפרשת השבוע נאמר בתורה הקדושה (דברים י, יב) ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה – אף על פי שעשיתם כל זאת עודנו רחמיו וחבתו עליכם ומכל מה שחטאתם לפניו אינו שואל מכם כי אם ליראה וכו'.

הנה רביז"ל אומר (מוהרא"ש נ"י חזר על נקודה אחת מתורה זו של רביז"ל) כי עיקר יראה ואהבה מקבלין על ידי הצדיק שבדור, כי הצדיק שבדור הוא מגלה היראה והאהבה, עיין שם בדברי רביז"ל.

ואמר מוהרא"ש נ"י, כי הנה שני יסודות אלו שאומר הפסוק כי אם ליראה ולאהבה וכו' הם שני יסודות של דעת רביז"ל, ונבארם אחד לאחד, כי הנה יראה הוא ענין משפט, שאדם שופט את עצמו על כל מה שעובר עליו, והוא ענין ההתבודדות ושיחה בינו לבין קונו שאמר רביז"ל, שכל אדם יפרש שיחתו וכל מה שעובר עליו אליו יתברך, וצריך לדעת שאפילו דיבור אחד חשוב אצלו יתברך, כי לפעמים אדם חושב שרק כמה שעות זה נחשב כהתבודדות, אבל מזלזל בכוחו של דיבור אחד אליו יתברך, אבל אם אדם היה יודע מה כל דיבור חשוב היה מתמיד בזה הרבה.

ואמר מוהרא"ש נ"י, דעו לכם, שאין אנו מתארים לעצמנו מה כל דיבור פועל בשמים, ואדם יכול לילך לפסיכולוג ולדבר אליו ששעה אחת, ומיד הוא מסתכל על השעון ואומר לו תם זמנינו ותבוא בפגישה הבאה וזה לוקח לו כסף וזמן ואינו נושע על ידי זה, אבל על ידי הדיבור אליו יתברך יכול להוושע תיכף ומיד, וכל דיבור ודיבור עולה למעלה.

ואמר מוהרא"ש נ"י, משל נפלא על זה, שאדם יש לו פגישה חשובה עם המלך, ומכין את עצמו חצי שנה לפגישה ומלביש בגדים הגונים ומכין את עצמו מה יאמר בפרק הזמן שהוקצב לו, אבל כיון שהגיע הזמן יש איזו מניעה, או שהמלך חולה, ואין עם מי לדבר, לא כן במלך מלכי המלכים הקב"ה, בכל קראנו אליו, תיכף ומיד כשאדם פותח את הפה לדבר אליו יתברך, הוא נשמע ונתקבל וממשיך עליו אור עליון נורא ונפלא עד מאד, ועל כן אשרי מי שאוחז במידה זו תמיד, ומדבר בכל פעם אליו יתברך, שעל ידי זה יזכה ליראה גדולה מלפניו יתברך.

והנה כתוב בזוהר הקדוש, שצריך לכל מצוה ומצוה שני גדפין, שני כנפים, שהם האהבה והיראה, וכל מצוה שלית ביה דחילו ורחימו לא פרחת לעילא, כי העיקר במצוה הוא שכאשר מקיים את המצוה הוא זוכה להיות דבוק בו יתברך ביראה גדולה ולשמוח בשמחה עצומה שזוכה לקיים המצווה, שזו היא בחינת אהבה. וכמו שאומר רביז"ל בספר המדות, מי שעושה המצוות בשמחה זה סימן שלבו שלם לאלוקיו, כי בזה מגלה את טוהר לבבו איך שהוא זוכה לקיים המצוה בלב שלם.

וסיפר מוהרא"ש נ"י, שבתחילת התגלותו של הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, היתה עליו מחלוקת גדולה עד מאד, ולא הבינו אותו, עד שנכנס בגדולי אותו הדור מחשבה להחרים אותו רחמנא ליצלן, והוא ברוח קדשו צפה שעומדים לעשות את הטעות הגדולה הזאת, וחש להצילם, והגיע בדרך פלאית לקלויז של העיר בראד, אף שהעיר מעזיבוז רחוקה מבראד 'ממצרים ועד הנה'... וכשהגיע לפתח בית המדרש שם, אמר שאינו יכול להכנס, כי הבית מלא תורה ותפלה, וכשאמרו לו, אדרבה! וכי יש מקום טוב מזה? והוא באחת – אי אפשר להכנס כי החלל מלא תורה ותפלה, ואחר כך הסביר, שהרי אורייתא ללא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא, ונמצא שהכל נמצא בבית מדרש שלכם, כי אתם לומדים בלי אהבה ויראה... והתביישו ממנו מאד ועשו תשובה על שלא הכירו בגדלותו של מרן הבעל שם טוב זי"ע.

ואמר מוהרא"ש נ"י, שכן הוא על כל צדיק וצדיק, שאין מכירים אותו וחולקים עליו, וכמו שאמר רבינו ז"ל עלי אין חולקים כלל, רק הם חולקים על מי שעשה כך כמו שבודים החולקים עליו ועל איש כזה בודאי ראוי לחלק. כלומר כי החולקים בודים עליו כזבים ושקרים אשר לא עלו על לבו שעשה כך וכך מה שהכל שקר וכזב, ועל איש כזה שעשה כך כמו שאומרים הם, בודאי ראוי לחלק. נמצא שעליו אינם חולקים כלל, כי אם היו יודעין גדל צדקתו וקדושתו ומעלתו וכו', בודאי לא היו חולקים עליו רק אדרבא היו רצים אחריו בהתלהבות נפלא כראוי, רק הם חולקים על מי שעשה מעשים כאלה כמו שהם אומרים. על איש כזה בודאי ראוי לחלק. ואמר שהם חתכו וציירו לעצמם אדם וחולקים עליו: זייא האבין זיך אויס גישניצט אה מענטש אין קריגן אויף איהם (הינו כנ"ל שאינם חולקים עליו רק על זה האיש שצירו לעצמן בשקר שעשה כך וכו'.

[ובדרך אגב, אמר מוהרא"ש נ"י, שענין זה הוא מוסר גדול, כי אם גדולי הדור ההוא, שהיו מקובלים וגאונים גדולים ומופלגים כידוע, היה להם כעין מכשול בנקודה זו של "שמוע בין אחיכם" שאסור לדון אדם ללא שמוע את הצד שלו, מה נענה אנן, וכהיום צריך מאד להזהר בזה, שיש הרבה פעמים ששומעים על אחד מה ששומעים, כבר מכפישים אותו מבלי תת לו הזדמנות להצדיק את עצמו להסביר מעשהו, וכל שכן בית דין שהוא מצווה על זה ביותר, ואמרו חז"ל (שבת קלט ע"א): 'תניא רבי יוסי בן אלישע אומר אם ראית דור שצרות רבות באות עליו צא ובדוק בדייני ישראל שכל פורענות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל'. והנה לא אמרו בעון מחללי שבתות ובעון אוכלי טריפות, אלא בעון הדיינים, והוא אלו שלא מקיימים שמוע בין אחיכם, כי בעונותינו הרבים, יש היום פרצה בענין הזה, ואיתא בזוהר הקדוש, על הפסוק היו צריה לראש, שהערב רב, שהם הצרים לישראל הם הראשים וכו', ולהם יש כל טוב ואילו התלמידי חכמים, עוסקים בתורה בצניעות ובדחקות עצומה, ואין פונה אליהם.

ואמר מוהרא"ש נ"י, שכן הוא העוסק בהשכנת שלום בין איש לאשתו, שעליו להזהר לקיים אף הוא את הפסוק: "שמוע בין אחיכם", כי הרבה פעמים האשה מספרת משהו, ותיכף ומיד קופץ המשכין שלום, וחושב שיודע הענין, ורק באופן שיכול לאחוז עצמו מלהחליט עד ששומע את שני הצדדים בנחת ובסבלנות יכול להשכין ביניהם שלום, וזה דבר שצריך מאד להזהר בו, כי בית דין ששומע רק צד אחד, הוא סתם לשון הרע.

ואמר מוהרא"ש נ"י, שאם מקיימים מצוה זו, יכולים למנוע הרבה מריבות, ורביז"ל אומר (ספר המדות אות מריבה סימן סו) במקום מריבה שם השטן; ובמקום לילך ולהכפיש זה את זה עליהם לילך לבית דין כשר, המקיים שמוע בין אחיכם, ולא זזים משם עד שמיישבים את ההדורים, והנה כאן הקמנו בתי הוראה חשובים, עם ארבעה דיינים ומורי צדק, המוסמכים על ידי גדולי הרבנים, והם מקיימים שמוע בין אחיכם, ובודאי מי שיש לו איזו טענה על זולתו, במקום לילך ולצאת למלחמה ומחלוקת, עליו לגשת אליהם יחד עם זולתו, ולסדר הכל, לטובת שני הצדדים, ואז ניצולין מכל מיני מריבות.

ודיבר מוהרא"ש נ"י מהעון החמור של לשון הרע ורכילות, שהוא גדול משלושת עבירות החמורות – עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ואמר מוהרא"ש נ"י, שהנה השטות של עבודה זרה, נגלה לכל, שלוקחים צלם ומשתחוים לו וכו', ואדם שנפל בזה, הוא מחמת שטותו ונפילתו, וכן גילוי עריות רק מחמת שהתגברה עליו התאוה, ושפיכות דמים הוא לזה שלא יכל לעצור ברוח כעסו וכו', אבל המספר לשון הרע, הוא ממש כופר בעיקר, שחושב שאין דין ואין דיין, ויכול להרוג את הזולת על ידי דיבורו, וצריך להזהר מזה מאד].

ואמר מוהרא"ש נ"י, שאדם צריך להיות בשמחה כל כך, עד שיראו על פניו את עוצם שמחתו וצהלתו, כי על ידי זה הוא יכול להחיות אחרים כשרואים שהוא כל כך בשמחה, ויש אנשים שעובר עליהם מה שעובר אבל על ידי בטחונם ואמונתם הם מחזקים את עצמם במצבים הקשים ביותר, ואז נמדדת גדולת האדם שהוא יכול להתחזק במצבים כאלו, ואז הוא בורח אליו יתברך, ואף על פי שקשה לו אינו מאבד את שמחתו.

ואמר מוהרא"ש נ"י, שרביז"ל אומר (ליקו"מ ח"א סי' כג) שעצבות הוא כמו עבודה זרה, והנה בעבודה זרה כתיב: לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, והנה כאשר אדם הוא בעצבות ומרירות, ומסתובב בפנים עצבות, הרי שהוא מכניס בעצבות את הזולת שרואה אותו, ומכניס גם בו מרירות, ובדרך צחות יש לומר, כי יש אזהרה שלא יהיה לך אלהים אחרים – היינו עצבות, על פני... על הפנים שלך (כידוע שהכל בדוגמא שלמעלה), בחינת אל תהיה רשע בפני עצמך, שלא תעשה רשעות עם הפנים שלך, כי זו אחריות גדולה המוטלת על האדם, שלא לעשות רע עם הפנים שלו, ועל ידי תוקף האמונה בו יתברך, יכול לחזק את עצמו כל כך, ולבטל ממנו כל מיני עצבות ומרירות.

ואמר מוהרא"ש נ"י, שאת הנקודה הזאת של אהבה ויראה מקבלים רק על ידי הצדיק, שהוא רביז"ל, וכולנו אצלו בבחינת חברים, והרבי הוא רק רביז"ל, ואצלו אנו מקבלים את נקודת הרב, ואנחנו בינינו צריכים לחזק זה את זה, בבחינת נקודת החבר, שהוא הנקודה שכל אחד מקבל מפי הרב, שהוא רביז"ל בעצמו.

ואמר מוהרא"ש נ"י, שהנה עתה ברכנו את חודש אלול, וידוע איך שהיה אצל בעלי המוסר רעש גדול, שתיכף כששמעו, שמברכים חודש אלול, כמעט התעלפו מרוב חרדת ופחד הדין, ועלינו להתעורר גם אנו, ובמיוחד שתיכף ומיד אנו נוסעים לרבינו על ר"ה, לקבל את כל תיקוניו הנפלאים. ועל כן  עלינו  להתעורר לעשות תשובה כבר החל מהשבוע הזה, ולא לחכות לימי אלול הקדושים, אלא כבר מעתה, בבחינת "ועתה ישראל" וכו'.

והנה כבר קראנו היום במנחה את תחילתה של פרשת ראה, ועלינו להזדרז לקיים מאמרם ז"ל (ברכות ח' ע"א): לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום וכו', שכל המשלים פרשיותיו עם בציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו; (ואמר מוהרא"ש באומרו המאמר הזה – למדנו כעת, כי הוא הדף היומי של יום חמישי, כא אב), והנה כולם מחפשים סגולות שונות, והנה יש לנו סגולה שכתבוה חכמינו הקדושים, ואיך לא נאחז בזה ונחיה חיים ארוכים, ושומעים מקרים מזעזעים שאנשים צעירים הולכים מזה העולם, ועל ידי שאוחזים במדה זו להעביר סדרא ולהשלים הפרשה עד שבת קודש – ניצולין מזה, ומרן פוסק בשולחן ערוך (סימן תרג סעיף ג) שמיום ראשון ואילך נחשב עם הציבור, וכן נהג הגר"א זי"ע, כי הגר"א נהג תמיד על פי דינא דגמרא, וזה משמע כך מהגמרא, אמנם האריז"ל כתב שהעיקר בערב שבת קודש, אבל המציאות מראה, שהרבה פעמים מרוב דוחק השעה – מפסידים את ההלכה הזאת ואת ההבטחה הנפלאה של חז"ל הקדושים, ועל כן ראוי להתחיל מתחילת השבוע ללמוד את פרשת ראה, חומש עם רש"י באופן שעד שבת קודש מסיימים את הפרשה. והרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זי"ע, אמר, שכל ההנהגה של האדם במשך השבוע בגשמיות וברוחניות תלויה בדבר זה, ואשרי הזוכה להחזיק בזה תמיד.

וכן בענין לימוד משניות, שאדם זוכה ללמוד בכל יום פרק משניות, מכל שכן ח"י פרקים משניות, ויש אצלי בחורים צעירים שחוזרים על סדר שלם בגירסא ליום, סדר זרעים ביום ראשון, סדר מועד ביום שני וכו', וכן על זה הדרך – שזה דבר נפלא שאני מתבייש מהם, וכך מצינו שנהג מרן מחבר השולחן ערוך, שהיה יכול בפעם אחת לחזור כחמישים או כשישים פרקי משניות שלזה זכה למה שזכה, כמבואר בספרו הקדוש 'מגיד מישרים'. וכן לימוד דף גמרא אחד ליום, הנה זכינו לסיים את הש"ס, ורבבות עמך בית ישראל התחילו ללמוד את הש"ס, האם אפשר לתאר מהו לימוד דף אחד ליום, ואף שאינו מבין הכל, כדי לעבור על הדף אפילו בדרך גירסא, ומכל שכן שהיום יש כל כך הרבה ספרי עזר, שאדם יכול ללמוד בהם היטב את הדף ולהבין הכל. וכן יש שיעורים בכל מקום שמלמדים היטב את הדף, וכדאי להצטרף לאיזה שיעור או ללמוד עם חברותא, או ללמוד בגמרות הנ"ל, העיקר, שיעשה כל טצדקי ללמוד את הדף היומי, שאז ירגיש כל מיני נועם.

והנה ביבנאל עיר ברסלב, הוא המקום שכאן היה כעין אושוויץ רוחני, שהעבירו על הדת, את שתי עדות קדושות, התוניסאים והתימנים, ומי האמין, דווקא במקום הזה שהיה מדבר שממה מבחינה רוחנית, יש היום ששה שיעורים בכל זמני היום, ללמוד בצוותא את הדף היומי, מילא בעיירות הגדולות, אין זה חידוש אם מתעוררים לעשות שיעורים בכל פינה ופינה, אבל במושב כזה, שקט ורחוק, שיהיו בו כל כך הרבה שיעורי תורה בדף היומי, זה חידוש שבחידושים, הלוא יבנאל בקושי ידעו על קיומה, והיכן היא שוכנת על המפה, והנה זכינו לשיעורים רבים כל כך, על כן, הבה ונצטרף לפלא הגדול הזה, לאחד מן השיעורים, ואז נזכה לחטוף את הש"ס בבלי, וזה דבר נפלא מאד.

ואמר מוהרא"ש נ"י, שבימים הקודמים היתה פרסומת של הבנקים – מה שביד בטוח! וכן הוא הדיבורים שלנו, לחטוף טוב אמיתי ונצחי, מקרא, משנה, גמרא וכו' זה בטוח, וזה מה שיישאר לאדם, מה שאין כן, אומרים על אחרים, גדולות ונצורות, והאדם לא מקבל כלום ברוחניות, ומה זה שוה, ובפרט אם לוקח כסף בעבור תיקונים, צריך לדעת, שמשהו פה לא מריח טוב, כי לתורה לא צריך כסף, והאדם נשאר בעניות הרוחנית שלו, וכמו שדרשו חכמינו הקדושים (שבת קכ ע"א):  "וּבְבֵיתִי אֵין לֶחֶם וְאֵין שִׂמְלָה" (ישעיה ג, ז), שֶׁאֵין בְּיָדִי, לֹא מִקְרָא, וְלֹא מִשְׁנָה, וְלֹא תלמוד. אבל על פי העצות הנפלאות של רביז"ל, האדם זוכה אל קנינים רוחניים נצחיים, וזוכה אל הַתְמָדַת וְלִמּוּד בְּכָל חֶלְקֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בכל יום ויום; אשרי הזוכה לציית וללמוד בכל יום מקרא, משנה וגמרא וכו', שאז רב טוב הצפון יזכה.

ועורר מוהרא"ש נ"י, שצריך להזהר לברך ברכת המזון מתוך הסידור ובכונה גדולה שזו סגולה לעשירות, והמציאות מראה, שמי שמברך בעל פה, יכול להתחיל בנודה לך [שזו ברכה שחיבר יהושע בן נון] ולהגיע אי שם באמצע, ובהכרח מדלג את הקטעים, וצריך להזהר בזה, כי היא דאורייתא. וכן התפלות הקבועות מתוך הסדור ובמנין דייקא, וגם זה מי שיזהר להתפלל במנין יהיה לו דבר שבמנין ולא יחסר לו כלום.

ואמר מוהרא"ש נ"י, שהנה רש"י הקדוש אומר, אף על פי שעשיתם כל זאת עודנו רחמיו וחבתו עליכם ומכל מה שחטאתם לפניו אינו שואל מכם כי אם ליראה וכו'. וכבר גילה לנו רביז"ל, שהעיקר מקבלים מהצדיק שבדור, שהוא רביז"ל, וכאן כתב רש"י שאפשר לעשות התחלה חדשה מעכשיו, אף אם עבר מה שעבר – אנו יכולים לזכות להתחיל מחדש להתקרב אל הצדיק ולקבל ממנו היראה והאהבה.

והשי"ת יזכנו להגיע לכל זה, לזכות ליראה ולאהבה, ולהתקרבות אל הצדיק, לשמחה ולהתבודדות, ובזכות זה נזכה לכתיבה וחתימה טובה, ולשנה טובה ומתוקה.


עוד בנושא זה:

מוהרא"ש ערך טיש ראשון
בליל שבת מאז אירועי הלב
במהלך המעמד ההיסטורי קיבל הצדיק
בהתרגשות את 'אשר בנחל' ה-100
מאמרי 'תוך הנחל'
לקריאה והורדה

2 תגובות

    • 2.
    • ענק!!!
      מאת: יהודה
הוספת תגובה
שם:
כותרת:
תוכן:
 
מפת אתר : ברסלב סיטי בפייסבוק : ברסלב סיטי ביוטיוב : ברסלב סיטי בגוגל+ : ברסלב סיטי בטוויטר : צור קשר : שיעורים להאזנה : שיעורים לצפיה : קונטרסים לקריאה : אש קודש : ספריית האתר : קבל עידכונים : מכתבי מוהרא"ש לגברים : מכתבי מוהרא"ש לנשים : קרן הדפסה : ביקורי הצדיק בארה"ק : חדשות ברסלב : שיחות מוהרא"ש : שאלות ותשובות בחסידות ברסלב : חסידות ברסלב : תולדות חייו של רבי נחמן מברסלב : גוגל פלוס : רבי נחמן מברסלב : שאל את הרב
עיצוב אתרים - BetaGroup