ברסלב סיטי - האתר של חסידות ברסלב | Breslev City - הלכות חנוכה תשע"ח
חדשות ברסלב שו"ת ברסלב מאמרים ספרי ברסלב וידאו
הלכות חנוכה תשע"ח

הלכות חנוכה בקצרה מתוך ספר 'גדרי המועדים' הרב גד סולומון והרב חגי אשר כולל הוראה 'תפארת בנימין' יבנאל מייסודו של כ"ק אדמו"ר מוהרא"ש זי"ע. הלכות נחוצות בענייני חנוכה, הדלקת נרות חנוכה, מנהגי חנוכה, מכתבי ומנהגי כ"ק מוהרא"ש זי"ע

י"ט בכסליו תשע"ח, 07/12/2017 | 12:20 



הדלקת נרות חנוכה אצל מוהרא"ש זי"ע בשנה האחרונה לחייו הקדושים (צילום: אברהם בוים)

פרק א

מהו חנוכה

א.     בימי בית שני, כשמלכו מלכי יון הרשעה, וגזרו גזירות על ישראל ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ומצוות ופשטו ידם בממונם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאוד מפניהם ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני. וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום, בכ"ה בכסליו היה, ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, ונעשה נס והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.  

 

    ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו הימים האלו (שתחילתם בכ"ה בכסליו), ימי שמחה והלל, ומדליקים בהם נרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות, להראות ולגלות הנס. והוא מצווה מדברי סופרים כקריאת המגילה, וימים אלו נקראים "חנוכה" -  מלשון חנו כ"ה, שביום כ"ה בכסליו חנו מאויביהם. ומפני שהם ימי שמחה והלל, אסרו בהם הספד ותענית[1].

ב.      ימי "חנוכה" נקראים גם על שם "חנוכת המקדש וכליו", שלאחר שטימאום היונים, באו החשמונאים וטהרום וחנכום מחדש[2]. 

ג.      מובא בספרי חסידות שחנוכה הוא מלשון "חינוך", כי ימים אלו שבהם נתגלה האור הגנוז, הם חינוך והרגל לגאולה העתידה, שאז יתגלה אור הגנוז בשלימות, וכתבו עוד, שהדלקת נרות חנוכה בכל שנה הוא הכנה לעתיד לבוא, שעי"ז ידעו איך לקיים מצוות הדלקת המנורה בבית המקדש[3]. 

ד.     ואמר מוהרא"ש זי"ע, שחנוכה הוא לשון "חינוך", שזהו הזמן הטוב ביותר לחנך ילדיו לעבודתו יתברך, ולהראות להם דוגמא אישית כיצד מקיים מצות ה' טהורה בהתלהבות ובשמחה רבה, ויקדיש את זמן הדלקת הנרות לשבת עם ילדיו ובני ביתו בצוותא חדא, ולספר נפלאותיו יתברך ולהחדיר ולהשריש בלבם האמונה הקדושה (שיחות מוהרא"ש מועדים). 

ה.     ידוע בשם צדיקים, שימי חנוכה הם עיקר סוף גמר החתימה של הימים הנוראים, וכל התפילות אשר לא נתקבלו בעוונותינו בימים הנוראים, אם עושה תשובה נתקבלות בחנוכה, ואף על פי שיצאו הפתקים הנגזרים בהושענא רבה, אין להם כח להתקיים עד חנוכה שאז יש רשות לקיים הפתקים, אולי יתקן האדם את מעשיו ויזכה לגמר חתימה טובה ולהשפעות טובות[4]. 

ו.        ימי חנוכה הם ימים המסוגלים לחזק עצמו בלימוד התורה הקדושה, שהרי עיקר קליפת יון היא "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", ולכן חנוכה הוא עת רצון להגביר כח הקדושה ולעסוק בתורה, ובזכות זה כשם שעשה נסים לאבותינו בימים ההם, כן יעשה עמנו בזמן הזה[5]. ומה טוב ומה נעים ללמוד בחנוכה הלכות חנוכה, ודבר בעתו מה טוב[6]. 

ז.       ואמר מוהרא"ש זי"ע, שחודש כסליו הוא זמן קבלת תורה שבעל פה, שבימי החשמונאים מסרו את נפשם על קיום התורה, ולכן נתקיימה תורה בידם, ועל כן "כסליו" עולה בגימטריה "סיון", שהוא זמן מתן תורתנו בחג השבועות[7] (והוא טעם לשבח למנהג ישראל לאכול מאכלי חלב בחנוכה).   

ח.     רבינו ז"ל אומר (לקו"מ ח"ב תורה ב'), שימי חנוכה הם ימי תודה והודאה, ותודה והודאה זה בחינת שעשוע עולם הבא, כי זה עיקר שעשוע עולם הבא - להודות ולהלל לשמו הגדול יתברך ולהכיר אותו יתברך, שעי"ז סמוכים וקרובים אליו יתברך. 

ט.     כתב מוהרא"ש זי"ע (נר להצדיק עמ' ל"ב), "ודבר זה סובב והולך בכלליות ובפרטיות ובפרטי פרטיות, כי כל הניסים שהיו בימים ההם, הם גם בזמן הזה, שהסטרא אחרא מתגברת ומתפשטת מאד מאד במלכות יון, שהם החכמות החיצוניות, דעות רעות וכפירות ואפיקורסות בעולם רח"ל, ומחלישות את הדעת מאד מאד, עד שנדמה לכל אחד ואחד כאילו אבד מנוס ותקווה, לולי שחומל השם יתברך, ושולח לנו בכל דור ודור צדיקים קדושים המקבלים מיחידי הדורות, ואצלם הוא פך השמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, שהוא הצדיק האמת מיחידי הדורות, שנכנס לפני ולפנים ששם הוא בחינת שלמות התורה וכו', וכל זה היה עיקר חכמת יון רח"ל שהחליפו תורת אמת דברי אלוקים חיים בהבליהם ושקריהם, ובנכלי ערמומיות תפסו את כל העולם עד אשר טמאו את כל השמנים שהם המוחין של כלל ישראל ועקרו אותם לגמרי ע"י פגם אמונת חכמים. וביותר חלקו על התורה שבעל פה שהיא כלל חדושי התורה האמתיים של הצדיקים האמתיים בכל דור ודור הבנויים ומיוסדים על יסוד מוסד של הצדיק מיחידי הדורות, כי ליצנות ושקר ולשון הרע בנקל מאד לקבל, וכ"ש כשיוצא מפי צבועים חכמי יון רשעים ארורים אשר מסתירים את טומאת כוונת דעתם הרעה שהם מלאים ניאוף וקנאה ושנאה" וכו', ע"ש.  

 

פרק ב

הכנה לחנוכה

א.      מובא בשם צדיקים, שהארת ימי חנוכה הקדושים מתחילה כבר מר"ח כסליו[8], ואיתא בספרים הקדושים שצריך להכין עצמו הכנה גדולה, על מנת שיוכל לקבל אורות וקדושת ימי חנוכה, וכפי ערך הכנת האדם, כן זוכה להשראת קדושת ימי חנוכה[9]. 

ב.      מעיקרי ההכנה לקראת המועד הוא, שילמד הלכות ועניני החג, ועי"ז ידע את המעשה אשר יעשה וירגיש טעם אחר בקיום מצוות המועד[10]. וכן היה מנהגו בקודש של כ"ק מוהרא"ש זי"ע, לעורר את אברכי הכולל שיקדישו מעט מסדרי לימודם וילמדו את הסוגיות העוסקות בענייני חנוכה, הלכה למעשה. 

פרק ג

צדקה בחנוכה

מנהג ישראל תורה להרבות בצדקה בימי חנוכה להחזקת לומדי תורה, וכבר נהגו לסובב על הפתחים לקבץ נדבות העם, ויש כמה טעמים לזה[11].

פרק ד

סעודות בחנוכה

א.      ימי חנוכה נתקנו להלל ולהודות להשם יתברך, ולא נתקנו להרבות בסעודה כמו בפורים, משום שנס הצלת ישראל בחנוכה היה על ענייני הנפש והרוח, ואילו בפורים עיקר הנס היה על ענייני הגוף, ולכן  סעודות חנוכה נחשבות לסעודות הרשות, אלא שיש אומרים שיש קצת מצוה בריבוי הסעודות, ולמעשה נהגו בכל תפוצות ישראל לומר שירות ותשבחות להשם יתברך ולספר בנפלאותיו, ואז לכל הדעות נחשבות הסעודות לסעודת מצוה[12].

ב.      מה טוב ומה נעים לנצל סעודות חנוכה אלו, לדרשות בדברי תורה ויראת ה' טהורה, ולקרב את ישראל לאביהם שבשמים[13].

ג.       אָבֵל תוך י"ב חודש ל"ע, מותר להשתתף בכינוס משפחתי שנוהגים לערוך מדי שנה לכבוד חנוכה. אולם ידקדקו לזמר בפה ולא בכלי שיר, ורק מענייני דיומא ותו לא[14].

ד.       בחור ישיבה ספרדי האַבֵל ל"ע על אביו ואמו בתוך י"ב חודש, מותר לו להשתתף במסיבת חנוכה הנערכת בין כתלי הישיבה[15] (משום שלמנהג הספרדים האיסור הוא ללכת לבית המשתה תוך י"ב חודש, ומסיבות אלו אין דינם כבית המשתה).

 

 

פרק ה

אכילת מאכלי חלב ומאכלים המטוגנים בשמן  בחנוכה

א.      מנהג ישראל לאכול מאכלי חלב בחנוכה, לפי שנעשה הנס ע"י יהודית שהאכילה את האויב חלב[16].

ב.      וכן נהגו לאכול מאכלים המטוגנים בשמן, זכר לנס שנעשה בשמן, ומנהג זה יסודו בהררי קודש, וכל מעשיך יהיו לשם שמים[17].

ג.        סופגניות שהובאו באמצע הסעודה אין לברך עליהם, וטוב להניחם עד לאחר ברכת המזון ואז יברכו עליהם[18], ויש מבני אשכנז האוכלים סופגניות ומברכים מזונות באמצע הסעודה[19].

ד.       נהגו לאכול לביבות (לאטקעס), העשויות מתפוחי אדמה, וברכתם בורא פרי האדמה[20], ואם ריסקם היטב באופן שלא ניכר לעין שהינם תפוחי אדמה, לבני אשכנז ברכתם שהכל, ולבני ספרד כל שלא נשתנה טעמו ביותר, ברכתו אדמה[21].

    אמנם אם הוסיפו עליהם קמח לטעם ולא רק לדבק, אזי ברכתם בורא מיני מזונות לכל הדעות[22].

ה.      לבני ספרד מותר לחמם על גבי הפלטה בשבת סופגנייה שבתוכה ריבה, ולבני אשכנז יש אוסרים ויש מתירים[23] (ומ"מ נוהגים בני אשכנז המתירים, להניחה ע"ג צלחת הפוכה, וכדומה, ולא ישירות ע"ג הפלטה כמו בשאר שבתות השנה).

ו.         אין צורך ליטול ידיים לפני אכילת הסופגנייה מדין מאכל שטיבולו במשקה, אולם אם טגנה בשמן זית, צריך ליטול ידיו ללא ברכה מדין הנ"ל[24].

ז.         הלש עיסה יותר מקילו וחצי להכנת סופגניות  מטוגנות בשמן עמוק, מעיקר הדין אין צריך להפריש חלה מן העיסה, ונהגו להפריש חלה ללא ברכה[25] (ואם מעט מהעיסה מיועד לאפייה, חייב להפריש חלה בברכה מכל העיסה).

פרק ו

מנהג הסביבון (דריידעל) בחנוכה

א.      מנהג ישראל לשחק בסביבון בחנוכה, ויש בזה טעמים ורמזים על דרך הסוד והחסידות[26], ועיין מש"כ בזה רבינו ז"ל (שיחות הר"ן סימן מ'), וכך הוא מנהג גדולי וצדיקי הדורות[27].

ב.      המנהג לרשום על הסביבון אותיות נגה"ש (נס גדול היה שם) גם בארץ ישראל, על שם הנס שנמשך מ"שם" דהיינו מעולמות העליונים ולא בדרך הטבע "כוחי ועוצם ידי", ועוד שנאמרו על צירוף אותיות זה סודות נפלאים, ולכן אין לשנות[28].

ג.       בכל ימות השנה אסור לשחק בקלפים הידועים המצוירים עליהם דמויות וצורות שאינם מסטרא דקדושה, ובפרט בימי חנוכה הקדושים, וכתוב בספרים הקדושים שמלבד שיש בזה ביטול תורה הרבה ומביא לידי שחוק וקלות ראש, ועוד יש בזה חשש גזל וכדין משחק בקוביא ל"ע ופסול לעדות, הרי ששוכנים עליהם קליפות ומשחיתים דסטרא אחרא, והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כנהר[29].

פרק ז

 תענית בחנוכה

א.      אסור להתענות בימי חנוכה, ואפילו חל יום היארצייט (אזכרה) על אביו ואמו בחנוכה, לא יתענה[30], ומנהג בני ספרד להקדים התענית לערב חנוכה[31], ואילו מנהג בני אשכנז שלא להתענות בערב חנוכה[32] (וביום שלאחר חנוכה, מותר להתענות לכל הדעות).

ב.      יש להיזהר לטעום בימי חנוכה איזה מאכל או משקה לפני חצות היום (11:40 לערך), כדי שלא יחשב לו כתענית בחנוכה[33], ומכל מקום מי שנאנס ושכח לאכול ולשתות קודם חצות, אין בידו איסור, משום שלא נתכוון להתענות[34].

פרק ח

עלייה לבית הקברות בחנוכה

א.      בימי חנוכה אין לעלות לבית הקברות, משום שעל ידי זה מעורר בכי ומספד האסורים בחנוכה[35].

ב.      כשיום השבעה והשלושים לאבלות חל בחנוכה, אין לעלות לבית הקברות, אלא שיש חילוק בדבר, שאם יום השבעה חל בחנוכה יאחרו את העלייה לקבר לאחר חנוכה, ואילו אם חל יום השלושים בחנוכה יקדימו לעלות קודם חנוכה, ובערב חנוכה יעלו לפני חצות היום[36].

ג.       יום השנה - כשסיום י"ב חודש חל בחנוכה, מותר לעלות לקבר, ובלבד שיודעים בנפשם שלא יתעוררו לבכי ומספד, ואם חוששים שיתעורר צערם ויגרום לבכי ומספד, יקדימו העלייה לקבר לפני חנוכה[37].

ד.       ביום האזכרה בשאר שנים, מותר לעלות לקבר בחנוכה, ובלבד שלא יתעוררו לבכי ומספד, ויש הנוהגים שלא לעלות בשום אופן לבית הקברות בימי חנוכה[38].

ה.      מותר ללכת לקברי צדיקים זי"ע בימי חנוכה, משום שאין רגילות לבכות שם כמו בימי השבעה והשלושים לאבלותו[39].

ו.         מותר לערוך אזכרה במלאות השבעה או השלושים, או ביום היארצייט בכל שנה ושנה החל בחנוכה או בשבת, ובלבד שיחזקו לב העם ויעוררו אותם לחזור בתשובה ולשוב לצור מחצבתם בדברי תורה ומוסר, ולא ידברו הרבה משבח הנפטר וגודל האבדה[40].

פרק ט

מעלת נר חנוכה

א.      כתב הרמב"ם (חנוכה פ"ד הלכה י"ב), "מצוות נר חנוכה, מצוה חביבה היא עד מאד, וצריך אדם להיזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו, על הניסים שעשה לנו".

ב.      חכמינו הקדושים הפליגו במעלת הזהיר בהדלקת נר חנוכה, ואמרו "הרגיל בנר, הויין ליה בנים תלמידי חכמים" (שבת כ"ג:), וכתבו המפרשים שזהירות זו היינו, שידליק נר יפה ומהודר, במנורה נאה ובשמן זית זך, ובהתלהבות דרך חיבוב מצוה ופרסום גדול[41].

ג.       וזה לשון קונטרס סוד הדלקת הנרות (מרבינו יצחק בן הראב"ד סגי נהור), "שהזהיר בהדלקתן בכל פרטיה ודקדוקיה, יקנה וישיג בכח המצוה ובסגולתה בנים זכרים תלמידי חכמים".

ד.       ואמר מוהרא"ש זי"ע, בביאור מעלת הדלקת נר חנוכה, שע"י שבני ביתו רואים אותו מדליק נר חנוכה בשמחה ובהתלהבות דקדושה, אזי נכנס ונחקק בלבם גודל אהבת ה', ושמחת המצוות, ועי"ז הולכים בדרכו, כי טוב הכל רוצים לקבל, ומצטייר בעיני שכלם שעבודת ה' יתברך היא תענוג ושמחת החיים, וממילא יזכו להתקשר בתורה באמת ולהתעלות בלימוד התורה ובהשגת החכמה. ואמר עוד, שע"י שאדם מקיים מצות ה' בשמחה אמתית, אזי זוכה שתתקיים בו בשלמות הבטחת חכמינו הקדושים (שיחות מוהרא"ש מועדים).

ה.      מצוות הדלקת נר חנוכה חביבה היא עד מאד משום שיש בה פרסום הנס, ואפילו עני שבישראל שאין לו מה לאכול אלא מן הצדקה, מוכר כסותו או נותנו במשכון, לשם השגת שמן או נרות שעוה להדלקת נרות חנוכה, כדי שיעור נר אחד לכל לילה, וכן חייב להשכיר עצמו כפועל שכיר לשם כך[42].

ו.          גבאי צדקה, מצווים לפקוח עיניהם על עניים, אלמנות ויתומים, ולספק להם שמן להדלקת נרות חנוכה[43] (ולכל הפחות נר אחד לכל לילה).

פרק י

שמנים ופתילות הכשרים לנר חנוכה

א.      כל השמנים כשרים לנר חנוכה, ושמן זית מצווה מן המובחר, מפני שאורו צלול ביותר, ועוד שהוא זכר לנס שנעשה בשמן זית[44].

ב.      מי שאין בידו שמן זית, עדיף שידליק בשאר שמנים[45], ואם אין באפשרותו להשיג שמן כלל, ידליק בנר שעוה הדולק לכל הפחות חצי שעה[46], ולכתחילה לא ידליק חלק מהנרות בשמן וחלק מהנרות שעוה, אלא כל הנרות משמן או כל הנרות משעוה[47].

ג.       שמן זית מר שאינו ראוי למאכל, כשר לכתחילה להדלקת נר חנוכה[48], ויש מחמירים בדבר ומהדרים ביותר לחזר אחר שמן זית הראוי למאכל, ותבוא עליהם ברכת טוב[49].

ד.       שמן זית קרוש כעין צורת נר שעוה, כשר ומהודר לכתחילה להדלקת נר חנוכה[50].

ה.      צריך שהשמן זית יהא בכשרות מהודרת של בית דין צדק יראי השם, ללא חשש טבל, ערלה ושביעית, ועל ידי זה יצא מכל חשש[51].

ו.         כשמדליק בנר שעוה צריך לברר שהנר יכול לדלוק לפחות חצי שעה ויותר, ובפרט כשהנרות סמוכים זה לזה ומתחממים ונמסים יותר מהר (ומצוי כן בנרות חנוכה צבעוניים), ובפרט בערב שבת חנוכה, שצריך הנר לדלוק משעת ההדלקה עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים – שעה וחצי לערך, והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כנהר (וכשילדיו בגיל חינוך, צריך להיזהר בזה ולחנכם לקיים המצוה כהלכתה).

ז.        כל סוגי הפתילות כשרים לנר חנוכה, ומצוה מן המובחר לעשות הפתילה מצמר גפן[52].

ח.       "פתיל צף" כשר לכתחילה להדלקת נר חנוכה, ואע"פ שהפתילה מצופה בשעוה[53].

ט.      מעיקר הדין אין צורך להחליף בכל יום את הפתילות, ומכל מקום יש נוהגים להדר ולהחליפם בכל יום, זכר להטבת הנרות בבית המקדש[54].

י.         נרות חשמל וגז, פסולים לנר חנוכה[55].

פרק יא

הידור במנורת חנוכה

א.      טוב שכל אחד יהדר ויטרח לקנות לו מנורה יפה כפי כוחו, משום "זה אלי ואנוהו" (שמות טו ב'), התנאה לפניו במצוות (שבת קלג:), ומי שידו משגת יקנה מנורה מכסף טהור[56].

ב.      כתב בספר חסד לאברהם אזולאי (לזקנו של מרן החיד"א, מעין ב' נהר נ"ח), חמש עשרה דרגות בהידור מנורת החנוכה, ונציג חלקן: א. כלי זהב (אמנם המנהג אינו כן). ב. כלי כסף טהור. ג. נחושת הדומה לזהב. ד. כלי ברזל. ה. כלי זכוכית. ו. כלי עץ. ז. כלי חרס[57] (ובלבד שלא ישבר מחמת חום הנרות).

ג.       המדליק במנורה של כסף וכדומה, ומניח כוסיות של זכוכית להדליק בהם הנרות, נחשב שמדליק בגופה של מנורה, כיון שכלי הזכוכית בטלים אל המעמיד ומשמשים אותו, ולכן נחשב המעמיד לעיקר[58].

ד.       מותר לכתחילה להדליק נרות חנוכה במנורה המונחת בתוך אקווריום מזכוכית, אע"פ שרוח מנשבת בחוץ, ואין בזה כל חשש[59].

פרק יב

החייבים בהדלקה

א.      מצוות חנוכה "נר איש וביתו" (שבת כא:), ואף הנשים חייבות בהדלקת נר חנוכה, מפני שאף הן היו באותו הנס, ועוד שהנס נעשה ע"י אשה, ולכן אשה אלמנה או גרושה, חייבת להדליק בביתה[60].

ב.      אשה נשואה יוצאת ידי חובה בהדלקת בעלה, ואם רוצה להדליק בפני עצמה, אע"פ שמותר לה מעיקר הדין, מ"מ המנהג אינו כן משום שאשתו כגופו, ומטעמי צניעות[61].

ג.       בחורים הסמוכים על שלחן אביהם ומקבלים כל צרכיהם בביתם, יוצאים ידי חובתם בהדלקת אביהם, ומנהג בני אשכנז להדר שכל אחד מבני הבית ידליק נר חנוכה לעצמו בברכה (אמנם בנות מגיל חינוך ומעלה אינן מדליקות[62]), ומנהג בני ספרד לצאת ידי חובה בהדלקת בעל הבית[63].

ד.       כתב מוהרא"ש זי"ע "בחורים יכולים להגיד ברכה לכתחילה בעת הדלקת נרות חנוכה, בלי שום חשש, וזה לא ברכה לבטלה"... (כ"ה כסליו התשע"ב), וכתב "וזה עיקר מצוות חנוכה להדליק את האור הגנוז, והילדים גם כן ידליקו למען פרסומי ניסא" (מכתב לכלליות אנ"ש, כ"ד כסליו התשע"ה).

פרק יג

 מקום ההדלקה

א.      עיקר תקנת חז"ל היתה, להדליק נר חנוכה בטפח הסמוך לפתח מחוץ לבית, אמנם מנהג ישראל מקדמת דנא להדליק בתוך הבית מחשש סכנה שמא יזיקו אותם שונאי ישראל[64].

ב.      במקומותינו שאין סכנה להדליק מחוץ לבית, נחלקו הפוסקים האם חזר המנהג למקומו להדליק מחוץ לבית או שיש להמשיך ולהדליק בתוך הבית, ולכן יש נוהגים להדליק מחוץ לבית בטפח הסמוך לפתח מבחוץ בצד הפונה לרשות הרבים (ואם חצר מפרידה בין הבית לרשות הרבים, יש נוהגים להדליק בפתח החצר מבחוץ), ויש נוהגים להדליק בתוך הבית, משום שסוברים שהיום עיקר פרסום הנס הוא לבני ביתו[65].

ג.       לנוהגים להדליק בתוך הבית, יש אומרים שיניחה ליד החלון הפונה לרשות הרבים משום פרסומי ניסא (וטוב שיניחה בצד ימין של החלון[66]), ויש אומרים שיניחה בטפח הסמוך לפתח באחד מחדרי הבית, וכך היה מנהג האריז"ל והבעל שם טוב ותלמידיו, וכן נהג כ"ק מוהרא"ש זי"ע ורבים מגדולי ישראל[67].

ד.       הנוהגים להדליק בטפח הסמוך לפתח, צריכים להניחה משמאל הנכנס, באופן שהמזוזה מימין הנכנס ונר חנוכה משמאלו, וסימנך משי"ח - ר"ת מזוזה ימין חנוכה שמאל, וכשהמדליק עומד מלובש בציצית באמצע, הרי הוא מסובב במצוות, וסימנך "כי הנני מביא את עבדי צמ"ח" (זכריה ג ח) - ר"ת ציצית מזוזה חנוכה[68] (ומכאן רמז למה שמובא בספרים הקדושים, שזמן הדלקת נר חנוכה הוא עת רצון גדול ובו מאיר הארת משיח אור הגאולה).

ה.      מצוה להניחה מתחת לעשרה טפחים (80 ס"מ),  אמנם יזהר שלא יניחה מתחת לג' טפחים (24 ס"מ), שבזה לא יצא ידי חובתו[69] (וע"פ האריז"ל יש להניחה בין שבעה לעשרה טפחים[70]). אמנם אם קיים חשש שריפה או שאר הזיקות, כגון שמצויים בבית ילדים קטנים וכדומה, יניחה לכתחילה למעלה מעשרה טפחים במקום השמור מהיזק[71].

ו.         הניחה למעלה מעשרה טפחים יצא ידי חובתו, אמנם לא יניחה למעלה מעשרים אמה (9.60 מטר), שבזה לא יצא ידי חובתו[72].

ז.      כל השיעורים הנ"ל, נמדדים על פי מקום השלהבת ומקום עמידת רגלי המדליק, כך שהגר בקומה שניה ומעלה נמדד גובה השלהבת ממקום עמידתו, ולא ממקום הילוך בני אדם ברחוב[73] (והוא הדין כשמניח המנורה על הרצפה, אם השלהבת למעלה מג' טפחים, כשר).

פרק יד

אכילה, מלאכה, ולימוד תורה קודם ההדלקה

א.      אסור להתחיל לאכול סעודת קבע (פת או עוגה יותר מכביצה – 56 גרם), חצי שעה קודם זמן הדלקת הנרות[74], אמנם מותר לאכול סעודת עראי -  כגון פת ועוגה פחות מכביצה, ופירות ומשקאות אפילו הרבה[75].

ב.      איסור אכילה קודם ההדלקה שייך גם לאשה המדליקה לבדה, אולם אשה שבעלה מדליק עבור כל בני הבית, יכולה להקל ולאכול סעודת קבע קודם הדלקת הנרות, ובלבד שיש צורך בדבר, אמנם במקום שנהגו להחמיר בזה ימשיכו לנהוג כמנהגם[76].

ג.       אסור להתחיל במלאכה חצי שעה קודם זמן הדלקת נרות חנוכה, אמנם אם התחיל בהיתר מבעוד יום אין צריך להפסיק, ולכן בעל חנות שהתחיל בעבודתו מבעוד יום, לא צריך להפסיק עבודתו ולסגור את החנות, ומכל מקום נכון להחמיר בדבר זה, ובפרט שמקום עבודתו קרוב לביתו ובנקל לו להדליק בביתו בזמן הראוי עם בני משפחתו[77].

ד.       אפילו ללמוד תורה אסור משהגיע זמן הדלקת נר חנוכה, ובזה אין להחמיר ולאסור חצי שעה קודם זמן ההדלקה, משום ביטול תורה[78].

 

 

 

פרק טו

זמן הדלקת נר חנוכה

א.      זמן הדלקת נרות חנוכה לכתחילה, בצאת הכוכבים (בא"י, כרבע שעה - עשרים דקות לאחר השקיעה), עד שתכלה רגל מן השוק, דהיינו עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים[79].

ב.      לא הדליק בזמנה, מדליק והולך כל הלילה בברכה עד עלות השחר[80] (ואפילו אם נתאחר כ"כ עד כמה דקות לפני עלות השחר, באופן שלא ידלקו הנרות חצי שעה עד עלות השחר, מ"מ ידליק בברכה[81]).

ג.       בזמן הזה שעיקר ההדלקה היא לבני ביתו, צריך לכתחילה להדליק בזמן שבני ביתו ערים ונוכחים עמו בשעת הדלקת נרות חנוכה, ולכן אם נתאחר מכל סיבה שהיא ולא הדליק בזמן הראוי, צריך לכתחילה להדליק בזמן שבני ביתו ערים כנ"ל, אולם אם התעכב כ"כ ובני ביתו ישנים, בדיעבד יכול להדליק בברכה[82] (דאינו שונה דינו מאחד המתגורר לבדו שמדליק בברכה).

ד.       מנהגנו להתפלל תפילת ערבית בזמנה - עשרים דקות אחר השקיעה, ולאחר מכן תיכף ומיד ילך לביתו ויזדרז להדליק נרות חנוכה, וכן נהג כ"ק מוהרא"ש זי"ע, וכתב להנהיג כן בקהילתנו ק"ק יבנאל[83].

 

 

פרק טז

סדר ההדלקה

א.      מנהג חסידים ואנשי מעשה לטבול במקוה קודם הדלקת נרות הנוכה, לתוספת קדושה וטהרה[84], ולכל הפחות טוב שיטול ידיו קודם[85].

ב.      מנהג טוב ללבוש בגדי שבת בשעת הדלקת הנרות, לכבוד מצוות נר חנוכה[86] (שטריימל, וטיש בעקעטשע שחור), וכך נהג כ"ק מוהרא"ש זי"ע.

ג.       "הדלקה עושה מצוה", ולכן צריך שבשעת הדלקה תהא המנורה מונחת במקומה הנכון ע"פ ההלכה, ושיהא בה מספיק שמן שתוכל לדלוק חצי שעה אחר צאת הכוכבים, ויזהר שלא להניחה במקום שבודאי הרוח תכבה את הנרות לאחר ההדלקה[87].

ד.       אם בשעת ההדלקה היתה המנורה מונחת למעלה מעשרים אמה או למטה מג' טפחים, או במקום שהרוח תכבה הנרות או שלא היה בה די שמן לדלוק חצי שעה אחר צאת הכוכבים, חייב לחזור ולהדליקה כהלכתה, אך ללא ברכה[88].

ה.      לפני ההדלקה יקרא לבני ביתו שיהיו נוכחים עמו, בשעת הדלקת נרות חנוכה, ויאסוף את כל בני ביתו בשמחה גדולה[89], ועי"ז יחדיר בלבם אהבת ושמחת המצוות, והוא מעיקרי חג החנוכה שהוא לשון חינוך והתחלה חדשה בעבודת השם בשמחה, ועל ידי זה ימשיכו השפעות טובות כל ימי חייהם.

ו.         לפני ההדלקה טוב שייטול ידיו, ויאמר נוסח לשם יחוד  המובא בסידורים (ויש שכתבו שייתן צדקה לפני כן).

ז.        מנהג כ"ק מוהרא"ש זי"ע, להדליק השמש שבמנורה (העשוי משעווה) קודם אמירת הברכות, וממנו להדליק נר שעוה נוסף, ולאוחזו בידו בשעת הברכות, ולהדליק ממנו את נרות המצוה.

ח.      סדר הברכות: בלילה הראשון מברך שלש ברכות, א. "להדליק נר חנוכה" (ר"ת נח"ל). ב. "שעשה ניסים". ג. "שהחיינו". ובשאר הלילות מברך שתי ברכות בלבד, "להדליק" "ושעשה נסים[90]" (שכח לברך שהחיינו בלילה הראשון, צריך לברך בלילה השני בשעת ההדלקה, או כשייזכר בשאר לילות ואפילו בליל שמיני תוך חצי שעה להדלקה, ואם נזכר לאחר  זמן ההדלקה של ליל שמיני אינו מברך בלילה זה עוד[91]).

ט.      יתחיל בהדלקת הנרות רק לאחר סיום כל הברכות בכוונה[92], ולא יפסיק בדיבור בין הברכות להדלקה[93].

י.         לאחר הדלקת הנר הראשון, יאמר "הנרות הללו" בעל פה תוך כדי הדלקת נרות ההידור[94], ויש נוהגים לאומרו לאחר הדלקת כל מנין הנרות של אותו הלילה[95].

יא.    מנהגנו כדעת השו"ע והאריז"ל, שבלילה הראשון מדליק את הנר הימני ביותר, ובלילה השני יוסיף נר בסמוך לנר הראשון מצד שמאל, ומתחיל להדליק מהנר הנוסף משמאל לימין, כך שבכל יום מתחיל להדליק מהנר הנוסף ופונה לימין להדליק שאר הנרות[96], לקיים מה שנאמר (יומא ט"ו:) "כל פניותיך לא יהיו אלא לימין" – "ימין ה' עושה חיל" (תהילים קי"ח י"ז).

יב.    בעת שמדליק הנרות, צריך להצמיד את הנר שבידו לנר המצווה ולא יסלקו במהירות, אלא ימתין עד שתדלק רוב הפתילה היוצאת מן הנר, ורק לאחר מכן יסלק ידו מהנר[97].

יג.     לאחר אמירת "הנרות הללו", נוהגים לזמר "מעוז צור[98]", ומזמורי תהלים[99] המובאים בספר נר להצדיק, ומנהג אנ"ש לומר כל מזמור בניגון אחר, וכן נהג כ"ק מוהרא"ש זי"ע.

יד.    עיקר מצות נר חנוכה הוא לפרסם הנס, ולכן נוהגים להישאר אצל הנרות במשך חצי שעה לאחר ההדלקה, ולהסתכל על הנרות ובזה נתפרסם הנס ביותר[100], וכך נהגו צדיקים חסידים ואנשי מעשה[101].

טו.   בספרים הקדושים הפליגו בגודל מעלת ההסתכלות בנרות החנוכה, אשר זוכים על ידי זה לסגולות ותיקונים רוחניים ובמיוחד לתיקון פגם העיניים[102], ונמשך להאדם יראת שמים ובכוחה להשפיע שמחה[103].

טז.  כתב מוהרא"ש זי"ע בספרו נר להצדיק (עמ' נ"ט), "מבואר בכתבים, שבשעה שהנרות הקדושים דולקים, אז מאיר אור הגנוז שהאיר לאדם הראשון בשעת בריאתו, כמו שאמרו חז"ל (פסיקתא דרב כהנא), ועל כן הם שלושים וששה נרות כנגד השלושים ושש שעות שהאיר לו האור הגנוז. וכו', ועל כן אז בזמן הדלקת הנרות, בעוד שהנרות דולקים, זוהי סגולה נוראה ונפלאה לישב כנגדם ולהסתכל בהם ולהתבודד אז הרבה עמו יתברך, ולומר לפניו שיחות ותפילות ובקשות, ואז הוא עת רצון גדול עד מאד שתתקבל תפילתו. ובפרט לבחור שיזכה למצוא את בת זוגו, ושיזכה לשלום בית וכו', וכן הוא אז עת רצון גדול עד מאד שיזכה כל אדם לפעול אצלו יתברך שיפתח לבו בתורה, ויזכה להשיג האור הגנוז שבתורה, ולטעום מערבות ידידות זיו אור וחיותו יתברך הגנוז בתורה, וכן יכולים אז להיפקד בזרע של קיימא, ולפרנסה בשפע גדול", ע"ש.

יז.     אסור להשתמש לאור הנרות ולכן נוהגים להדליק נר נוסף כדי להשתמש לאורה[104], (הקרוי שמש), ואעפ"כ מנהג ישראל שלא להשתמש כלל לאורם, אף לאחר חצי שעה אלא לראותם בלבד[105]. וכן נהגו שלא לכבות את הנרות אף לאחר חצי שעה[106]. אא"כ יש חשש דליקה כשיוצא מן הבית, אזי מותר לכבות את הנרות.

יח.   לכתחילה יזהר שלא יטלטל המנורה אחר ההדלקה, ולכל הפחות חצי שעה לאחר ההדלקה[107].

יט.   "כבתה אין זקוק לה", ולכן אם כבו הנרות (מסיבה כל שהיא, ולא מחמת הרוח וכדומה), תוך חצי שעה להדלקה, יצא ידי חובתו ואין צריך להדליק שוב, והרוצה להדר ולזכות במצוה שלימה יחמיר להדליקם שנית בלא ברכה[108].

פרק יז

מלאכה אחר ההדלקה

א.      נוהגות הנשים לאסור עשיית מלאכה משעת הדלקת הנרות עד חצי שעה לאחר הדלקתם, ולאחר מכן מותרות, ואין להחמיר יותר מזמן זה[109] (ויש הנוהגות להחמיר שלא לעשות מלאכה כל היום ביום א' וח' של חנוכה[110]).

ב.      גדר מלאכה האסורה לעניין זה, כגון תפירה, סריגה, שטיפת הבית וכיבוס בגדים ביד. אמנם מלאכות קלות לביצוע שאין בהם עמל וטורח, כגון בישול, טיגון, אפיה, הפעלת מכונת כביסה וכיוצא בזה, מותרות[111] (אולם בשטיפת כלים יש לחלק בין טרחא מרובה למועטת[112]), ויש הנוהגות להחמיר ולהימנע גם ממלאכות קלות[113].

פרק יח

זמן הדלקת נר חנוכה בערב שבת ובמוצאי שבת

א.      בערב שבת, יש נוהגים להתפלל מנחה קודם הדלקת נרות חנוכה, ויש נוהגים להתפלל סמוך לשקיעה כמו בכל שבת לאחר הדלקת נרות חנוכה[114], ומנהג כ"ק מוהרא"ש זי"ע כסברא אחרונה, וכך הנהיג בקהילתנו ק"ק יבנאל וז"ל "בערב שבת אזי מדליקים את נרות חנוכה תיכף ומיד קודם שהאשה מדליקה את הנרות של שבת, ואח"כ הולכים לבית הכנסת להתפלל מנחה של ערב שבת קודש, ולא כמו שעושים אחרים שמתפללים מוקדם מנחה, ואח"כ מדליקים וכו', כי המציאות מראה שאז מחללים את השבת בלי שום ספק כלל, ולכן עדיף להדליק קודם מנחה ממש בזמן שהאשה מדליקה את הנרות של שבת, ואח"כ באים לבית הכנסת" (מכתב לכלליות אנ"ש ביבנאל כ"ד כסליו התשע"ה).  

ב.      בערב שבת צריך שיתן שמן בנרות, כדי שיספיקו לדלוק עד חצי שעה אחר צאת הכוכבים (לערך שעה וחצי משעת ההדלקה), ואם לא נתן שמן כשיעור זה לא יצא ידי חובתו[115], ולכן אותם המדליקים בנרות שעוה צבעוניים, עליהם להדליק בנרות שעוה הגדולים יותר שיספיקו לדלוק כשיעור הנ"ל[116].

ג.       יזהרו שלא ידליקו נרות החנוכה קודם פלג המנחה שהוא שעה ורבע קודם צאת הכוכבים, משום שאם הדליקו לפני זמן זה לא יצאו ידי חובתם.

ד.       בערב שבת מדליקים נר חנוכה תחילה ואח"כ נר שבת[117], (וכשהזמן דחוק יכולה האשה להתחיל בהדלקת נרות שבת, לאחר שהדליק הבעל נר אחד[118]), ואם טעתה האשה והדליקה נרות שבת קודם, בעלה ידליק נרות חנוכה, משום שעדיין לא קיבל עליו שבת[119].

ה.      אשה המתגוררת לבדה (כגון אלמנה או גרושה, או רווקה), וטעתה והדליקה נרות שבת קודם נרות חנוכה, אם היא מבנות אשכנז הנוהגות לקבל שבת בהדלקת נרות, אסור לה להדליק נרות חנוכה לאחר שהדליקה נרות שבת, אלא תאמר לאדם אחר להדליק נר חנוכה עבורה, ותעמוד לידו ותשמע הברכות ותענה אמן, ובזה תצא ידי חובתה[120].

    ואם היא מבנות ספרד שאינם מקבלות שבת בהדלקת הנרות, יכולה להדליק את נרות החנוכה לאחר הדלקת נרות שבת, אמנם אם רגילה לקבל שבת בהדלקת הנרות, תאמר לאדם אחר להדליק נרות חנוכה, וכנ"ל[121].

ו.         איש המתגורר לבדו הצריך להדליק נרות שבת בביתו, וטעה והדליק נרות שבת קודם נר חנוכה, יכול להדליק לאחר מכן נרות חנוכה, כיון שמעיקר הדין אינו מקבל שבת בהדלקת הנרות[122] (ודין זה הוא אף לבני אשכנז).

ז.        זמן הדלקת נרות חנוכה במוצאי שבת קודש: הוא לאחר שהבדיל על הכוס בביתו[123], והנוהגים להוציא שבת כשיטת רבינו תם (72 דקות לאחר השקיעה), גם בשבת זו ידליקו נרות חנוכה לאחר צאת השבת כהרגלם בכל שבתות השנה[124].

 

 

פרק י"ט

זוג הנוסעים להתארח בימי חנוכה

א.      הנוסעים מבעוד יום להתארח בימי חנוכה אצל קרוביהם, או לאירוע משפחתי וכדומה, ולא נמצאים בביתם בזמן הדלקת נרות חנוכה, אזי ידליקו נרות חנוכה כשיגיעו לביתם ואע"פ שהשעה מאוחרת[125] (משום שעיקר מקום הדלקת נרות חנוכה, הוא במקום שינה ולא במקום אכילה).

ב.      זוג הנוסעים להתארח וישנים חוץ לביתם: לבני ספרד - יכול להשתתף עם בעל הבית בפרוטה, דהיינו שייתן לו מעט כסף וְיַקְנֶה לו חלק בשמן או בפתילות, או שישמע הברכות מבעל הבית ומיד לאחר מכן ידליק בלא ברכה בחדר שנתן לו בעל הבית[126].

  ולבני אשכנז - יכול להדליק בברכה[127], או שישתתף בפרוטה עם בעל הבית כנ"ל.

ג.       זוג הנוסעים מבעוד יום להתארח בשבת חנוכה ובמוצאי שבת חוזרים לביתם, בערב שבת ינהגו בדרך האמורה וכנ"ל, ובמוצאי שבת ידליקו בביתם[128] (אע"פ שעבר זמן ההדלקה שהוא חצי שעה אחר צאת השבת).  

ד.       זוג היוצאים לאחר פלג המנחה בערב שבת, כדי לאכול אצל הוריהם וחוזרים לביתם לאחר סעודת שבת, אם רגילים להדליק על אדן החלון ידליקו את הנרות בברכה, ואם רגילים להדליק בתוך הבית על השלחן וכדומה, באופן שאין פרסום לבני רשות הרבים חייבים ליתן בערב שבת כמות גדולה של שמן שתספיק עד אשר יחזרו לביתם[129].

פרק כ

מותר השמן והפתילות

א.      אסור להנות מהשמן והפתילות שנשארו בנרות החנוכה משום שהוקצו למצוותם, ולכן צריך לשרפם[130], ומנהג צדיקים לשרפם ביום אחרון של חנוכה "זאת חנוכה[131]" (אולם מותר ליהנות מהשמן שנשאר בבקבוק, או בפתילות שלא השתמשו בהם[132]), ועל הצד היותר טוב יש להתנות לפני חהדלקה שאינם מוקצים למצוותם, ויוכל להשתמש בהם לאחר שיכבו[133].

ב.      "זאת חנוכה": כתב כ"ק מוהרא"ש זי"ע, בקונטרס "זאת חנוכה", "בני ובנותי היקרים, אנו נמצאים ביום קדוש ונורא, היום האחרון של חנוכה, שנקרא "זאת חנוכה", ומקובל מהבעל שם טוב זי"ע, שביום הזה היום האחרון של חנוכה, אז הוא גמר החותם מה שהתחלנו בימי אלול הקדושים וכו', אומר הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, שהשליחים הללו יוצאים, וכל אחד יש לו כתובתו, אבל יש אנשים שעברו מקום ואין מוצאים כתובתם או מאיזו סיבה לא מצאו אותם עד "זאת חנוכה", שאז אפילו כל אלו שעדיין לא מצאו אותם, בזאת חנוכה מוסרים לכולם את הפתק.

    ולכן "זאת חנוכה", היום האחרון של חנוכה זהו יום גורלי, יום קדוש ונורא, וצדיקים עושים מדורה מכל השמנים והפתילות שנותרו, ומבקשים את הבורא יתברך שמו, רבונו של עולם, שיהיה טוב לעם ישראל, שיזכו לבריאות, ולבני חיי, מזוני רויחי, ולכן יום זה צריך להיות אצלנו יום של חשבון הנפש, יום של שמחה, יום של חיל ורעדה, וכו'.

    לכן עלינו לקבל על עצמנו היום הזה "זאת חנוכה", שזוהי ההזדמנות האחרונה שנתנו לנו לקבל את הפתק, ואם אין הוא טוב, אנו יכולים למחקו ע"י דמעות התשובה שלנו, ע"י קבלת עול מלכות שמים", ע"ש.

שו"ת בעניין הפצה בימי החנוכה

שאלה: בחסדי ה' יתברך, זיכני הקב"ה לעסוק בהפצת ספרי רביז"ל בכל יום ויום חוק ולא יעבור, וכעת בימי חנוכה הקדושים כיצד עלי לנהוג, האם אני יכול להפיץ כרגיל, משעות הבוקר/ צהריים עד הלילה, או שאני צריך לשוב הביתה יותר מוקדם מהרגיל כדי להיות בבית בזמן הדלקת נרות בצאת הכוכבים?

תשובה: ראשית עליך לדעת, שזמן הדלקת נר חנוכה לכתחילה הוא בצאת הכוכבים, וכמו שפסק מרן בשו"ע (סימן תרע"א ס"א), וז"ל "אין מדליקים נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעתה, לא מאחרים ולא מקדימים", ע"כ.

וכתבו האחרונים, שמה שכתב מרן "סוף שקיעתה" היינו בצאת הכוכבים, והוכיחו כן בכמה וכמה ראיות (עיין משנ"ב שם, וחזו"ע הלכות חנוכה דף ס"ב, וילקו"י חנוכה סימן תרע"ב ס"א, ונתבאר שם באורך).

אמנם אם לא הדליק בצאת הכוכבים, צריך להדליק תוך חצי שעה מצאת הכוכבים, ועדיין נחשב לו שהדליק נר חנוכה בזמנה הראוי לכתחילה, וכמו שכתב מרן (שם ס"ב), וז"ל "שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה, שאז העם עוברים ושבים ואיכא פירסומי ניסא, וכו', ומיהו הני מילי לכתחילה, אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה", ע"כ.

ומכאן מוכח שראוי ונכון להשתדל לשוב לביתו בשעה מוקדמת מהרגיל, על מנת שיוכל להדליק נר חנוכה בזמנה, ולקיים את המצווה כהלכתה לכתחילה, דהיינו להדליק תוך חצי שעה מצאת הכוכבים, וכתב בספר הליכות שלמה להגרש"ז אוירבך (ע"מ רצ"ו), דלא טובים אנו מאבותינו שלא ביטלו תורה שבבית המדרש מימיהם, ובכל זאת בימי חנוכה הזדרזו לקיים מצווה חביבה זו בעצמם ובזמנה כתיקון חז"ל, עיין שם. ואם לא עלה בידו לקיים המצווה כתיקונה וכעיקר זמנה, יכול בדיעבד להדליק נר חנוכה עד עלות השחר ובברכה כנ"ל.

ויש להשתדל מאד על מנת לחנך את בניו לדקדק בקיום המצוות בזמנם הראוי לכתחילה, ולשבת עם בני ביתו ולספר להם את הניסים והנפלאות שעשה ועושה עמנו השם יתברך, ולהשריש את האמונה בליבם, ובפרט שכל עניין חנוכה הוא תודה והודאה להשם יתברך וחינוך ילדיו לאמונה זכה וברורה ולתורה תפילה ומעשים טובים, וכמו שחזר על זה כ"ק מוהרא"ש זי"ע בכל שנה ושנה שחנוכה הוא לשון "חינוך", שזה הזמן להוריד עצמו אל ילדיו ולדבר על לבם מגדולת ה' יתברך והשגחתו עלינו, שהוא ההפך מרצון היוונים שרצו להשכיח תורתנו הקדושה, ואמרו "כתבו לכם על קרן השור, אין לנו חלק באלוקי ישראל", דהיינו שיכתבו דברי כפירה ואפיקורסות על קרן השור ששימשה כבקבוק להאכלת התינוק, שכבר מקטנותו יכנס בו כפירה נגד ה' יתברך.

 ולכן עלינו להשתדל ביתר שאת וביתר עוז לשוב לביתנו מוקדם יותר מהרגיל, ולקיים מצוות הדלקת נר חנוכה בזמנה לכתחילה, יחד עם אשתו ובני ביתו, ולהקדיש את הזמן הקדוש והמיוחד הזה עבור עתיד ילדינו, ולהשרות אוירה של שמחה ואמונה בנסיו ונפלאותיו יתברך.

 ופשוט הוא, שלפני שמפיצים ומעודדים ומשמחים מחוץ לבית, צריך להפיץ לבני ביתו, ואם לא עכשיו אימתי? וכמו שכתוב (שיר השירים) "שמוני נוטרה את הכרמים, כרמי שלי לא נטרתי"?

וזו דעת קדשו של כ"ק אדמו"ר מוהרא"ש זי"ע, שמי כמוהו יודע בגדולת עוצמת הפצת מעיינות החכמה חוצה וכו', וזכה להקים כבר שלשה דורות של מפיצים בדור הזה כן ירבו, מה שלא היה מימות עולם, וזה לשונו הטהור "בעניין נר חנוכה וכו', אני מתפלל ערבית עם הזמן הראשון שיכולים להתפלל ומדליק וכו', ואי אפשר להתחמק מזה בשום פנים ואופן, זה מצווה חשובה מאד מדרבנן, ואמרו חכמינו הקדושים (עירובין ע"ז.) חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, ולכן אין שום תירוץ שצריכים ללכת להפצה וכו', או לעבוד וכו', ואי אפשר לעשות חכמות וכו', אלא מצוה זה מצוה וצריכים להדר מאד מאד לקיים את המצוות האלו בזמן הנכון" (י"ט כסליו התשע"ה), עכ"ל.

ויהי רצון שבזכות הדלקת נר חנוכה בזמנה, יאיר ה' עינינו בתורתו, ונזכה לראות רוב נחת מכל יוצאי חלצינו, אמן. 

מעט מכתבי יד קדשו של כ"ק מוהרא"ש זי"ע לרבני בית ההוראה, בעניני חנוכה:

א.      "בענין הדלקה של נר חנוכה, אנחנו נוהגים משמאל לימין, היינו בלילה הראשון מדליקים א', בלילה שני מדליקים ב' א', ובלילה השלישי מדליקים ג' ב' א', תמיד משמאל לימין, ואתה יודע את כל השיטות, רק רוצה לדעת איך אני מתנהג, כך אני מתנהג, ומה שמודפס[134] זה כפי שהפוסקים כתבו, כי יש בזה מחלוקת גדול אחד אומר מימין לשמאל, ואחד אומר משמאל לימין, רק שאלת איך אני מתנהג, אני כותב לך איך אני נוהג".

 "אין שמחה אצלי כשמחה זו שאתם זוכים ללמוד את הסוגיא של "כבתה" (שבת כא.), והייתי מאד רוצה שתעשה צילומים מהחידושים של אדוני אבי מורי ורבי זכותו יגן עלינו, ושם תראה מה זה חידושים של "כבתה".

"אנחנו נוהגים לא לכבות את הנרות, מחכים עד שיכבה מעצמם, ולכן יכולים לשבת על יד הנרות כמה שרוצים ולבקש ממנו יתברך אז כל מה שרוצים, זה עת רצון גדול בשמים". (ט"ו כסלו התשס"ח).

ב.      "אודות סביבון וכו', גם בארץ ישראל צריכים סביבון שכתוב גשנ"ה, כי יש בזה סודות עצומים, כל הענין של ה"פה" זה רק חדשים מקרוב באו, וזה אף פעם לא היה, רק לפני שבעים שנה התחילו להפיץ את זה בארץ ישראל".

 "אודות הדלקה וכו', היום מדליקים בתוך הבית, כי בחוץ יש רוחות ובפרט ביבנאל".

בענין נרות חנוכה, אנחנו נוהגים להדליק בפנים על יד פתח הבית" (י' כסליו התש"ע).

ג.       "בענין הדלקת נר חנוכה, קודם צריכים להתפלל ערבית וככה אנחנו נוהגים, כי קריאת שמע הוא מצוות עשה דאורייתא ואם ידליקו לפני ערבית לבסוף ישכחו, וזה פשוט" (כ"ד כסליו התשס"ט).

ד.       "אנחנו נוהגים להדליק נר חנוכה ליד פתח הבית כדעת השאילתות מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל, ובעל הבית עם הציצית באמצע. בענין להדליק בחלון כדי שיהיה פרסומי ניסא, זה טוב בעיר גדולה שיש המון שלא זוכים להדליק, אזי כדאי להזכיר להם שזה חנוכה, וזה פרסומי ניסא, אבל היות שאצלנו כולם מדליקים, אזי עדיף להדליק בתוך הבית ולפרסם את הנס למשפחה", עכ"ל. (י"ז כסלו התשע"ה).

ה.      "בחורים יכולים להגיד ברכה לכתחילה בעת הדלקת נרות חנוכה בלי שום חשש, וזה לא ברכה לבטלה, לא צריכים לחפש קולות של איזה אחרון. ואותו דבר צריכים מאד להקפיד להתפלל קודם ערבית בזמן, ותיכף ומיד אחר כך מדליקים נרות חנוכה, לא צריכים לחפש הלכות חדשות והנהגות חדשות", וכו' וכו' (כ"ה כסלו התשע"ב).

ו.         "בעניין נר חנוכה וכו', אני מתפלל ערבית עם הזמן הראשון שיכולים להתפלל ומדליק וכו', ואי אפשר להתחמק מזה בשום פנים ואופן, זה מצווה חשובה מאד מדרבנן, ואמרו חכמינו הקדושים (עירובין ע"ז.), חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, ולכן אין שום תירוץ שצריכים ללכת להפצה וכו', או לעבוד וכו', ואי אפשר לעשות חכמות וכו', אלא מצווה זה מצווה, וצריכים להדר מאד מאד לקיים את המצוות האלו בזמן הנכון" (י"ט כסליו התשע"ה).

ז.        "אודות "ניטל"[135], אצל אנשי שלומנו אף פעם לא דברו מזה, ודברתי פעם עם רבי לוי יצחק ז"ל שסיפר לי, איך התנהגו באומן, אזי הוא אמר לי שאצל אנשי שלומנו אף פעם לא היה איזה עסק עם ניטל, כי הם הלכו לישון תיכף ומיד אחר ערבית וקמו בחצות, וממילא כבר לא היה שייך ניטל.

אבל אני ראיתי בשו"ת הלכות שמביא מרש"י הקדוש, שהוא אמר בפירוש כפי שמקובל בעולם, שהגויים ימח שמם בליל ניטל היו מתפרעים והיו נותנים מכות רצח לכל יהודי שהולך על הרחוב, וכדי למנוע מרציחות ואלימות סגרו את הבתי כנסיות ואת הבתי מדרשות כדי שאנשים לא יסתכנו וכו' וכו', כי באמת הכל הבל ורעות רוח, אדם צריך ללמוד תורה ולא לפחד משום דבר, עם כל זאת יש הרבה צדיקים שכן חששו, אבל אצלנו לא חוששים, וגם אני לא חושש בכלל על זה, כי אם אדם דבוק בהקדוש ברוך הוא אין להם שליטה בו, מכל שכן מי שלומד תורה לשם אל עולם, עם כל זאת אם כלל ישראל שומרים על זה, עדיף ללכת לישון מוקדם, עוד פעם אצל אנשי שלומנו לא עשו אף פעם עסק מזה" וכו', (כ"ה טבת התשס"ח).

 

מקורות והערות

 [1]הכל מלשון הרמב"ם (הלכות חנוכה פ"ג ה"א והלאה), הביאו המשנה ברורה (סימן תר"ע סק"א).

[2] שבלי הלקט (סימן קע"ד).

[3] בני יששכר (כסלו טבת, מאמר ב' אות ב'), שפת אמת (תרל"ח ליל ג').

[4] בת עין (וישב חנוכה), דבר המוצנע (פרשת וישלח), תורת אבות (חנוכה), זרע קודש (עניני חנוכה).

[5] מאור עינים (מקץ), קדושת לוי (דרושים לחנוכה בד"ה ידוע), תפארת שלמה (לחנוכה ד"ה גדולים מעשי ה'), וגדולי עולם וחכמי הדורות הזהירו שלא לבטל סדרי הלימוד בבתי החינוך והישיבות בימי חנוכה, עיין בשל"ה (מסכת תמיד פרק דרך חיים), ובמנהגי החתם סופר (פ"ט אות א'), וכן הזהיר על הלימוד בחנוכה הגאון ר' שלמה זלמן אוירבך בהליכות שלמה (עמ' רצ"ו), ע"ש.

[6] השל"ה (שבועות פרק נר מצוה אות צ"ו), כתב להזהיר על זה בכל חג וחג, וכן מובא בספר זכירה שסגולה ללמוד בחג הלכות החג, וכ"פ בשו"ת שלמת חיים (סימן רס"ה ובילקוט יוסף (חנוכה מהדורת תשע"ה עמ' נ"ב), והגאון האדר"ת העיד על עצמו שבכל יום ויום מימי חנוכה למד בגמרא סוגיית "כבתה" (שבת כא. עד דף כב:), או שולחן ערוך, וכשלא היה לו פנאי היה אומר לשון הגמרא לחוד, הובא בספר נפש דוד (עמ' קל"ו אות ד'), ובנטעי גבריאל (פרק נ"א אות כ"ה).

[7] כך שמענו ממרן כ"ק מוהרא"ש זי"ע.

[8] ילקוט מאורי אור (ר"ח כסליו).

[9] באר משה (חנוכה ד"ה נר לרגלי).

[10] קונטרס זמן שמחתנו (פניני החסידות עמ' ה'), וכ"כ הגאון בעל ערוגת הבושם בספרו הכנה דרבה, ע"ש.

[11] מגן אברהם (ריש סימן תר"ע), בשם ספר חנוכת הבית, הביאו המשנה ברורה (סק"א), והכף החיים (סק"ד), ועיין בפרי מגדים (א"א ריש הסימן), שכתב עוד טעם לזה, ועיין בספר בינת ישראל (חנוכה), ובספר קדושת לוי (קדושה חמישית), והבני יששכר (כסלו טבת מאמר ג' אות כ"ב), ישמח ישראל (חנוכה אות ט"ז), ובליקוטי הלכות (או"ח חנוכה הלכה א' אות ב'), ובספר קיצור שולחן ערוך (סימן קל"ט סעיף א') כתב וז"ל "ומרבים בצדקה בימי חנוכה כי הם מסוגלים לתקן בהם פגמי נפשו ע"י הצדקה וביחוד ללומדי תורה העניים להחזיקם", עכ"ל.

ועיין בספר מועד לכל חי (סימן כ"ז אות ע"ו), שכתב, שיש להפריש צדקה לקופת עניי ארץ ישראל לע"נ התנא רבי מאיר בעל הנס, ובפרט ביום ר"ח טבת, והביאוהו האחרונים.

[12] טור ושולחן ערוך (סימן תר"ע סעיף ב'), והטעם לחלק בין חנוכה ופורים, עיין במשנה ברורה (סק"ו) בשם הלבוש, וטעמים נוספים נאמרו בזה, והובאו בספר גדרי המועדים. ומש"כ "נוהגים" וכו', כן פסק הרמ"א בהג'ה (שם), חזון עובדיה (חנוכה עמ' ט"ז).

[13] חזון עובדיה (שם).

[14] הליכות שלמה (ח"ב עמ' ש"כ).

[15] הליכות שלמה (שם בהערה).

[16] כ"כ הר"ן (שבת ע:), המהר"י אבוהב (סימן תרע"ה), והארחות חיים (הלכות חנוכה אות י"ב), הביאו הרמ"א בהג'ה (סימן תר"ע ס"ב), וכ"כ האחרונים, המ"ב (סק"י), כף החיים (סקי"ז), חזון עובדיה (עמ' י"ח). ויש שרצו לומר שמעשה יהודית אירע בזמן אחר ולא בחנוכה, אמנם האחרונים דחו דבריהם, עיין בספר גדרי המועדים.

והמנהג לאכול את המאכלי חלב בתוך סעודת פת, וכך נהגו הרבה צדיקים להקפיד במנהג זה, ועיין בבני יששכר (מאמר ג' אות מ"א מ"ב), שמנהג זה הוא כעין הטעם שנוהגים לאכול מאכלי חלב בחג השבועות, וסיים "ומנהג אבותינו תורה היא". ע"ש.

[17] קובץ שריד ופליט (אוסף כתבי ידות עתיקים ירושלים תש"ה), מביא פירוש התפילות לרבינו מיימון אבי הרמב"ם ז"ל, ושם כתב שהוא מנהג קדמונים, הובא בנטעי גבריאל (פרק נ"א עמ' שי"א), ובחזון עובדיה (עמ' י"ט). ועיין בספר הליכות שלמה (עמ' שי"ט), שכתב טעם נפלא בזה.

[18] חזון עובדיה (שם בהערה),

[19] עיין בספר פסקי תשובות (סימן קע"ז ס"ו חלוקה ב').

[20] כן הובא מנהג זה בספר ילקוט מאורי אור (ליקוטים מאדמורי בית טשרנוביל), וכתב רמז על אכילת לאטקעס בחנוכה, בכדי "צו פארלאטענען", (למלאות), את הי"ג פרצות שפרצו היוונים בחומה, וכן מובא בספר ספרן של צדיקים (קאזניץ אות כ"ח), שהוא רמז לתקן הפרצות שעשו היוונים בהיכל, כלומר לאטקאס הוא מלשון "לאטע", כפי שמכנים תיקון לחור שאירע בבגד, ויש בכך רמז על התיקון שנעשה בבית המקדש אחרי מלחמת היוונים, וכך נהג הצמח צדק מליבאוויטש זי"ע.

[21]  ספר הליכות שלמה (עמ' ש"כ), ולבני ספרד, המנהג לברך גם על דבר המרוסק לגמרי כברכתו הראשונה, אע"פ שלא ניכר צורתו כל שלא נשתנה טעמו לגמרי, ועיין בשו"ע או"ח (סימן ר"ב סעיף ז' ובאחרונים שם), וכ"פ הגרע"י זצוק"ל בשו"ת יביע אומר (ח"ז או"ח סימן כ"ט), אמנם אם הוסיפו בו הרבה תבלינים ופנים חדשות באו לכאן, ואין ניכר עליו טעמו וצורתו ושמו, ברכתו שהכל, והמברך אדמה גם על זה יש לו על מה לסמוך.

[22] שולחן ערוך או"ח (סימן ר"ח סעיף ב), ע"ש.

[23]  בספר הליכות שלמה להגאון רבי שלמה זלמן אוירבך (עמ' שי"ט), הובא להלכה בחזון עובדיה (עמ' י"ט), וטעמו להתיר משום שהריבה בתוך הסופגנייה נחשבת לדבר יבש, וביבש אין בישול אחר בישול, וכ"כ להקל בספר מאור השבת (ח"א סימן ח' סקקי"ב), ובאוצרות השבת (קוריץ עמ' ע"ב), ובפסקי תשובות (שבת ח"ב עמ' תל"ד בהערה), אמנם יש מפוסקי אשכנז שהחמירו בזה הובאו בספר מאור השבת (שם), שכן דעת הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, ובשם הגרי"י פישר זצ"ל. 

[24] ילקוט יוסף (חנוכה עמ' ע"ד).

[25] הגרע"י זצוק"ל בהליכות עולם (ח"ה עמ' רכ"ד), כתב שעיסה מטוגנת פטורה מן החלה, אמנם יש שכתבו לחוש לשיטת הש"ך (יו"ד סימן שכ"ט סק"ד), הסובר שצריך להפריש חלה, ולכן נהגו להפריש ללא ברכה, וכ"כ הבן איש חי (שנה ב' פרשת שמיני חלה אות ד').

[26] אוצר כל מנהגי ישורון (סימן י"ט אות ד', בשם הרב בעל מחבר ספר עבודת עבד), ובספר בני יששכר (כסלו מאמר ב' אות כ"ה), האריך בזה, וכתב כמה טעמים ע"פ דרך החסידות.

[27] כן נהג מרן החתם סופר זי"ע לשחק מעט בסביבון, הובא בספר אלף כתב (אות שצ"ו), וכן מובא בסידור חתם סופר, וכן נהג הדברי חיים מצאנז, ובנו הדברי יחזקאל משינאווא, ורבי מאיר מפרימישלאן ועוד, וכן נהגו רבני ונשיאי חב"ד.

[28] בספר כתבי חסידים הביא, בשם הרב הקדוש מהר"א מבעלזא, כשעלה לא"י לאחר השואה, חיפש המשב"ק בשביל האדמו"ר סביבון שכתוב עליו נגה"ש, ולא מה שמצוי בא"י נ.ג.ה.פ. וכן הובא בספר ימי החנוכה בשם הרה"ק ר"ש מבאבוב, וערער על המשנים בזה, וכן עשה מעשה הרה"ק ר"נ מלעלוב, שהביאו לפניו סביבון שכתוב עליו נגה"פ, ולקח עט וכתב עליו גשנ"ה, בדוקא.   וכ"כ כ"ק אדמו"ר מוהרא"ש זי"ע (כ"ד כסליו התשס"ט), בזה"ל, "אודות סביבון וכו', גם בארץ ישראל צריכים סביבון שכתוב גשנ"ה, כי יש בזה סודות עצומים, כל הענין של ה – "פה" זה רק חדשים מקרוב באו, וזה אף פעם לא היה, רק לפני שבעים שנה התחילו להפיץ את זה בארץ ישראל", עכ"ל, והבן למעשה.

[29] כן הזהיר מרן החיד"א בספרו לב דוד (פרק כ"ח), היעב"ץ במור וקציעה, הקדושת לוי (חנוכה ד"ה איתא במסכת שבת, וכתב וז"ל "אבל הוו יודעים שבכל 'קארט' (קלף משחק) יש בודאי קליפה גדולה אשר לא ראויה להזכירה"), ובבני יששכר (מאמר ב' אות י"ב בהג'ה – הקרט'ן גימטריא שטן), והגר"ח פלאג'י (ספר חיים סימן כ"ז), הגאון בא"ח בשו"ת רב פעלים (ח"ב יו"ד סימן ל'), וכן כתב המשנה ברורה (סימן תר"ע ביאור הלכה ד"ה ונוהגים).

[30] רמ"א בהג'ה שם סעיף ג'.

[31] חזון עובדיה (עמ' ס"א), ילקוט יוסף (עמ' נ"ח).

[32] שו"ת הר הכרמל (או"ח סימן ו'), ובשו"ת דברי משה (ח"א סימן ל"ז), הובא בספר פסקי תשובות (עמ' ת"ס).

[33] ספר אשרי האיש (ח"ג עמ' רע"ג), הובא גם בילקוט יוסף חנוכה (עמ' נ"ט).

[34] כף החיים (הלכות ר"ה סימן תי"ח אות ג').

[35] כף החיים (סימן תר"ע סקכ"ג), חזון עובדיה (עמ' ס').

[36] חזו"ע (שם), ילקוט יוסף חנוכה (עמ' ס"א בהערה), פסקי תשובות (עמ' תס"א הערה 4).

[37] ילקוט יוסף (שם).

[38] ילקוט יוסף (שם), ומדברי הבן איש חי (פרשת וישב אות כ"ב), משמע שאין לעלות גם ביום השנה, אלא ילכו קודם חנוכה.

[39] בן איש חי (שם), שכן המנהג בבגדד שהולכים על קבר אדוננו יהושוע הכהן הגדול בתוך ימי חנוכה בערב ר"ח, וכן העלה בילקוט יוסף (עמ' ס"א), שהרי אין רגילות לבכות שם כמו בשאר קברים, וכ"כ בגשר החיים.

[40] כ"כ בספר ילקוט יוסף חנוכה (עמ' נ"ו), בשם ספר צפנת פענח, ובספר שארית יעקב, ובספר צפיחית בדבש.

[41] טור הלכות שבת (ריש סימן רס"ג), ובב"ח (שם ד"ה הרגיל), פלא יועץ (ערך נר שבת וחנוכה), וכתב המאירי (שבת כג:), וז"ל "דרך הערה אמרו, הרגיל בנר חנוכה דרך חבוב מצוה ובהערה מפורסמת, הוין ליה בנים תלמידי חכמים, לקיים עליו נר מצוה ותורה אור".

[42] רמב"ם (הלכות חנוכה פ"ד הלכה י"ב), וכן פסק מרן בשולחן ערוך (סימן תרע"א סעיף א'), ובאחרונים (שם).

[43] חזו"ע (עמ' כ"א), וראה עוד מש"כ להלן (עמ' כ"ה – כ"ח בהערה), לגבי אלמנה שראוי לתת לה שמן באופן שתוכל לנהוג כמנהג המהדרין שנהג בו בעלה בעודו בחיים.

[44] שבת (כא.), וכ"פ השו"ע (סימן תרע"ג ס"א).  והרוקח הוסיף ששמן זית מצוה מן המובחר, וכן נהגו מהר"ם ומהרי"ל, וכ"פ הרמ"א בהג'ה, ועיין במ"ב (סק"ד).

[45] תשובת מהר"י ברונא (סימן ל"ט), שמצוה בשל שמן יותר מנרות שעוה משום שע"י השמן נעשה הנס (אע"פ שמהרמ"א משמע שעדיף בשעוה).

[46] הרמ"א (שם) בשם מהר"ר אברהם מפראג, ועיין בחזו"ע (עמ' פ' בהערה), שכתב שמכל מקום אף אם הכין נרות שעוה והובא לו שמן זית או אפילו שמן אחר, יניח נרות השעוה וידליק רק בשמן.

[47] שו"ת שער אפרים (סימן ל"ט), אליה רבה (סימן תרע"ג סק"ב), בן איש חי (פרשת וישב אות ג'), חזון עובדיה (עמ' פ"א), והוסיף שאם השמן זית ביוקר מאד, יותר משאר שמנים, יוכל להדליק נר החיוב בשמן זית ושאר נרות ההידור בשמן רגיל, ע"ש.

[48] כף החיים (סימן תרע"ג סקי"א), בשם הבן איש חי (וישב סי"ב), ילקוט יוסף חנוכה (עמ' שי"ט).

[49] ילקוט יוסף (שם), וכן נהג הגרי"ש אליישיב זצוק"ל, (הובא בספר הליכות האיש, עמ' רמ"ה, משום שיש להדר בשמן שראוי  להדלקה בבית המקדש), וכן נהג הגר"ש ואזנר זצוק"ל (קובץ הליכות שבט הלוי חנוכה).

[50] שו"ת שבט הלוי (ח"ט סימן קמ"ג), ויש אומרים שאדרבא השמן שמצאו החשמונאים היה קרוש (דעת תורה סימן תר"ע בשם שו"ת תשובה מאהבה), ילקוט יוסף (עמ' רפ"ה).

[51] שהרי שמן ערלה אסור בהנאה, וכן שמן שלא הפרישו ממנו תרומות ומעשרות, ולענין שמן של שביעית, יש אוסרים ויש מתירים, ולכן לכתחילה לא ידליק בזה, (עיין בחזו"ע מעמ' פ"ב והלאה),

[52] שולחן ערוך (שם), חיי אדם (כלל קנ"ד סימן ח'), משנה ברורה (סק"ב).

[53] שו"ת שבט הלוי (ח"ח סימן קנ"ז), שו"ת להורות נתן (ח"ו סימן מ"ה), הליכות שלמה (עמ' רפ"ה), חזון עובדיה (עמ' פ' בהערה).

[54] בשו"ע (שם סעיף ד'), כתב שמדינא אין חיוב להחליף הפתילות, ואדרבא נוחים יותר להדליקם כך, משנה ברורה (שם סקל"א),  אמנם הדרכי משה (סק"ו), כתב בשם הכלבו והאבודרהם (סימן מ"ד), והמאירי (שבת כא.), שנהגו להחליפם זכר למקדש, וכ"כ הלקט יושר בשם רבו בעל תרומת הדשן, שנהג לקחת בכל לילה פתילות חדשות, חזו"ע (עמ' ק"ה בהערה), ילקוט יוסף (עמ' שכ"ה). וכן נוהגים רבים.

[55] לגבי נר חשמל, כ"כ הרבה אחרונים, וכ"פ בחזו"ע (עמ' צ"ג), משום שצריך להקפיד על שמן ופתילה בדומה להדלקת הנר בבית המקדש ששם נעשה הנס, ולהלן (בהערה עמ' צ"ז), כתב, שאם אין לו נר או שמן להדליק ידליק נרות חשמל ללא ברכה, והטס במטוס או ברכבת ואין לו אפשרות, טוב שידליק פנס חשמלי ללא ברכה, ואם נזדמן לו אח"כ שמן ופתילה ידליק שוב נרות חנוכה בברכה.

ולגבי נר של גאז, כ"כ בשו"ת יד הלוי (או"ח סימן קט"ז), ובספר פתחי שערים (שבת כא.), שו"ת בית יצחק (יו"ד סימן ק"כ), ילקוט יוסף (עמ' רצ"ב). ועיין בפסקי תשובות (עמ' ת"פ), שכתב שבשעת הדחק יכול לצאת ידי חובה בפתילת נפט (אף שלכתחילה אין להדליק בנפט משום שריחו רע ועוד משום שהפתילה רחבה ודומה לאבוקה).

[56] משנה ברורה (סקכ"ח). ובבאר היטב (סימן תרע"ג סקי"ג), הביא בשם ספר סדר היום (סדר חנוכה), וז"ל "יטריח לעשות לו מנורה יפה (לפי כוחו מ"ב שם), ומי שידו משגת, יעשה של כסף, וכן הנרות יעשה יפה".

[57] הביאו השדי חמד (מערכת חנוכה אות ז'), והכף החיים (סימן תרע"ג סק"ס), והאחרונים.

[58] כן הסכמת האחרונים: הליכות שלמה (עמ' רפ"ה), שו"ת שבט הקהתי (ח"ג סימן ר"א), שו"ת שבט הלוי (ח"ח סימן קנ"ז), וכן העלה בילקוט יוסף (עמ' קמ"ד), וראה שם בהערה שכתב שכן מנהג גדולי ישראל ושכך נהג הגרע"י זצוק"ל, ע"ש.

[59] הנה אע"פ שדעת הגרי"ז מבריסק זצוק"ל שאין להשתמש במנורה זו, מכל מקום דעת רוב ככל הפוסקים להקל בזה, וכן מנהג העולם להשתמש במנורה כזו לכתחילה, שו"ת הר  צבי (או"ח ח"ב סימן קי"ד), חזו"ע (עמ' ק"ו), בהערות שו"ת מנחת שלמה (ח"ב סימן נ"א), שו"ת שלמת חיים (סימן רס"ב), ובספר טעמא דקרא להגר"ח קנייבסקי שליט"א (פרשת וישב), תשובות והנהגות (ח"ב סימן שמ"ב).

[60] שבת (כג.), שו"ע (סימן תרע"ה ס"ג), ובמשנה ברורה (סק"י).

[61] שו"ת עולת שמואל (סימן ק"ה), כתב שהנשים טפילות לאנשים, ובמשנה ברורה (סימן תרע"א סק"ט), כתב שהטעם משום שאשתו כגופו, ועיין בחידושי החת"ס (שבת כא:), שעיקר התקנה היה להדליק על פתח ביתו מבחוץ, ולא היה ראוי שהנשים יצאו לחוץ להדליק משום כבודה של בת מלך פנימה, ואף שהיום מדליקים בפנים נשאר התקנה, ע"ש.

[62] פסקי תשובות (עמ' תס"ד), שכן משמע מדברי הפוסקים הנ"ל, וכן המנהג שרק האב ובניו מגיל חינוך והלאה מדליקים נר חנוכה, והנשים והבנות שחייבות במצות נר חנוכה יוצאים ידי חובתם בהדלקת האב, ע"ש.

[63] דעת התוס' (שבת כא: ד"ה והמהדרין), שרק אחד מבני הבית מדליק, ומאידך דעת הרמב"ם (פ"ד ה"א), שכל אחד מבני הבית מדליק, ופסק מרן השו"ע (סימן תרע"א ס"ב), כדעת התוס', והרמ"א פסק כדעת הרמב"ם, וכתב בבאר היטב (סק"ג), בשם הט"ז, שזהו חידוש שהספרדים נהגו כהתוס' והאשכנזים כהרמב"ם, אמנם יש שהעירו שהרמב"ם (שם הלכה ג'), העיד שמנהג ספרד להדליק רק נר אחד, וכ"פ מרן הגרע"י זצוק"ל (עמ' י"ט), ולהלן (עמ' קמ"ד), כתב שבחורים שלומדים בישיבות שהוריהם מדליקים עליהם בביתם, אינם צריכים להדליק ולא להשתתף, ע"ש.

[64] שבת (כא:), שו"ע (סימן תרע"א ס"ה), וברמ"א (שם ס"ז), כלבו (הלכות חנוכה).

[65] חזו"ע (עמ' ל"ו והלאה בהערה), פסקי תשובות (עמ' תס"ה), ע"ש. ועיין בילקוט יוסף (עמ' קס"ז- קצ"ג), שנראה דעתו שבימינו העיקר הוא ההדלקה בפנים, כמש"כ הרמ"א, ועיין לקמן הערה ס"ח).

[66] חידושי מהרצ"א להרה"צ בני יששכר (כח. ב' סעיף ז').

[67] דעת המ"א (שם סק"ח) והמ"ב (שם סקל"ח), דפרסומי ניסא עדיף, ולכן יניחה בחלון, וכן נוהגים תלמידי הגר"א, וכן נוהגים בעה"ק ירושלים, אולם הרבה מהחסידים נהגו להדליק בטפח הסמוך לפתח מבפנים, כ"כ המאמר מרדכי (סעיף י"א), שו"ת מנחת יצחק (ח"ו סימן ס"ו), שכן נוהגים תלמידי הבעש"ט, והבני יששכר (מאמר ב' אות מ"ו), הבא"ח (ישב חנוכה ד'), שו"ת ישכיל עבדי (ח"ח סימן י' אות י"ב), וכן העידו על מרן הגרע"י זצוק"ל שנהג כן (עלון בית נאמן מס' 42).

[68] שבת (כב.), שאילתות (פרשת וישלח סימן כ"ו), המאירי (שבת כב.), שו"ע (סימן תרע"א ס"ז).

[69] שו"ע (סימן תרע"א ס"ו), מ"ב (סקכ"ו) ,חזו"ע (עמ' ל"ג),

[70] מרן החיד"א במחזיק ברכה (סימן תרע"א ס"ג), בן איש חי (וישב ס"ה), אמנם עיין בכף החיים (סקמ"ו), שפקפק ע"ז מדברי האריז"ל (שער חנוכה פע"ח), שמשמע שכל הסמוך לג"ט התחתונים עדיף טפי.

[71] משום שלדעת רוב הפוסקים אין חיוב להניחה למטה מעשרה אלא רק מצוה לכתחילה, עיין בטור ב"י ובאחרונים שם.

[72] שבת (כב.), שו"ע (שם).

[73] כה"ח (סימן תרע"א סקנ"ב), המקור חיים (לחוות יאיר), שו"ת מנחת יצחק (ח"ו סימן ס"ה סק"ב), שו"ת דברי יציב (או"ח סימן רפ"ד אות א'), ובהליכות שלמה (עמ' ער"ב), ולגבי המדידה מקרקע הדירה, כ"כ בחזו"ע (עמ' ל"ג, ע"ש בהערה).

[74] שו"ת מהרש"ל (ר"ס פ"ה), ספר יוסף אומץ יוזפא (סימן תתרס"ו), מ"א (סימן תער"ב סק"ה), אליה רבה, פרי חדש, וע"פ דברי המשנה ברורה (שער הציון סקי"ד), יש להחמיר חצי שעה קודם ההדלקה (אף אם התפלל מנחה וערבית קודם ההדלקה), ואם התחיל לאכול יש אומרים שמותר לו לסיים, ויש אומרים שיפסיק, וכן נראה בחזו"ע (עמ' ס"ח בהערה).

[75] שו"ת יביע אומר (ח"ט או"ח סימן ס"ז), כדין טעימה קודם קריאת המגילה, ובדיקת חמץ.

[76] בספר נחלת צבי (יו"ד סימן רס"ב), כתב שאם הבעל מתאחר לבוא, מותר לאשה ולבני הבית לאכול סעודת קבע משום שעיקר המצוה מוטלת על בעל הבית (ומשמע שאם היא גרה לבדה וצריכה להדליק אין לה לאכול), ובפרט שהילדים רוצים לאכול ולישון, וכ"כ בשו"ת בצל החכמה (ח"ד סימן נ"ח), אלא שכתב שנהגו הנשים להחמיר שלא לאכול לפני ההדלקה, ובמקום צורך קצת אפשר להקל. ובחזו"ע (שם), הביא כ"ז, ובאתרא דנהוג נהוג, ואם אין שם מנהג ידוע יש להקל, ובפרט לבני ספרד שרק בעל הבית מדליק אינם צריכים להמתין לאביהם, ע"ש. ילקוט יוסף (עמ' רס"ד).

[77] מ"א (שם), חזו"ע (שם), ומש"כ שאם התחיל בהיתר מותר לו להמשיך הוא ע"פ שו"ע (סימן תל"א), בדין בדיקת חמץ, וכ"כ המ"א (שם) והמ"ב (שם סק"י), חזו"ע (שם), וכתב בנטעי גבריאל (עמ' נ"ח), שמכל מקום נכון להחמיר, לחוש לשיטת הפוסקים שזמן הדלקתו הוא בצאת הכוכבים כדינא דגמרא.

[78] כ"כ האחרונים (סימן תל"א), לענין בדיקת חמץ, וה"ה כאן, וכ"פ המשנה ברורה (שם סק"ז), ובשו"ת אלף המגן (סימן ט"ו), חזו"ע (עמ' ס"ח בהערה).

[79] שו"ע סימן תרע"ב (ס"א), כפי שביארו האחרונים דהיינו צאת הכוכבים, כ"כ המ"א הב"ח, הח"א, הבא"ח, המ"ב (שם סק"א), חזו"ע (עמ' ס"ב בהערה), ואע"פ שהגר"א כתב דהיינו תחילת שקיעה, אנן אתכא דמרן סמכינן, ילקוט יוסף (עמ' רמ"ג). וכן נהגו החסידים.

[80] שו"ע (שם ס"ב), וביאר המ"א שמסתימת דברי מרן משמע, שיכול להדליק בברכה עד עלות השחר, ועיין לקמן (בהערה פ"ג).

[81] שו"ת שבט הלוי (ח"ח סימן קנ"ו), חזו"ע (עמ' ס"ז בהערה), ילקוט יוסף (עמ' רס"ב).

[82] הנה המ"א (סק"ו), כתב שיכול לברך אחר הזמן רק כשבני הבית נעורים, אבל אם הם ישנים לא יברך אלא ידליק ללא ברכה, ואם בא לביתו ומצא בני ביתו ישנים מן הנכון שיקיצם כדי שיוכל להדליק בברכה, וכ"כ המ"ב (סקי"א), אמנם בשער הציון (סקי"ז), הביא מה שכתב בספר חמד משה (סק"ג), שאם אי אפשר להקיצם מכל מקום ידליק ויברך, שהרי אם יהיה אדם לבדו באיזה מקום ידליק ללא ברכה? ואדרבא הרי אדם הגר בין הגוים צריך להדליק, ולכן בשביל זה לא יבטל המצוה וכן נוהגים העולם, וסיים השער הציון, "וסב"ל, ומ"מ מי שרוצה לנהוג כוותיה אין מוחין בידו", ע"כ. וכך העלה הגרש"ז אוירבך בספר שלמי מועד (עמ' רי"ח), והגרע"י זצוק"ל בחזון עובדיה (עמ' ס"ו), ובילקוט יוסף (עמ' רמ"ח והלאה), וצירף דעת הראשונים שמדליק כל הלילה, ובפרט לדידן שמדליקים בפנים, וע"ש שהביא 9 טעמים להיתר ההדלקה עד עלות השחר. (ועוד שהרי י"א שזמן שתכלה רגל מן השוק בזמננו, הוא מאוחר יותר מזמן הגמרא, ועיין בחידושי הריטב"א הנד"מ שבת כא: שהוא עד זמן סגירת החנויות). 

[83] עיין שע"ת (סימן תערב סק"א), שו"ת שב יעקב (סימן כ"ב), קיצשו"ע (סימן קל"ט ס"י), ובמ"ב (כה"ח סק"ה), שתפילת ערבית קודמת לנר חנוכה משום תדיר ומשום שק"ש היא דאורייתא, ולכן אם רגיל להתפלל ערבית לאחר צאת הכוכבים, מדוע ישנה מנהגו ויתפלל לפני צאת הכוכבים מפני מצוה דרבנן, אדרבא צריך להתפלל כדרכו שהרי ק"ש של ערבית שהיא מהתורה זמנה לכתחילה בצאת הכוכבים, ואח"כ יזדרז להדליק שהרי ההדלקה לכתחילה היא עד חצי שעה מצאת הכוכבים, וכן נוהגים החסידים, וכתב כ"ק מוהרא"ש זי"ע במכתב (יום כ"ה כסלו התשע"ב), וז"ל "צריכים מאד להקפיד להתפלל קודם ערבית בזמן, ותיכף ומיד אחר כך מדליקים נרות חנוכה, לא צריכים לחפש הלכות חדשות והנהגות חדשות", וכו' וכו', ע"כ.

[84] מגן אברהם (טריסק, מקץ ושבת חנוכה), שו"ת נחלה לישראל (אות כ"ט), וכן נהגו צדיקים, וכן הוא מנהג החסידים, נטעי גבריאל (פרק כ"ג הלכה ב'), והביא בשם ספר נר אהרן (לחנוכה), טעם למנהג זה, משום שמבואר במדרש (הובא בבעל הטורים בראשית כו כב), שהיונים גזרו שלא יטבלו במקוה, ונעשה להם מקוה לכל אחד ואחד ולזכר הנס הזה טובלים במקוה.

[85] מהרי"ל, יסוד יוסף (סימן פ'), קב הישר (סימן צ"ו), ובסדר הדלקת הנרות להגה"ק בעל בני יששכר, ושאין בזה משום יוהרא משום חביבות המצוה, וכך כתב כ"ק מוהרא"ש זי"ע בספרו נר להצדיק חנוכה (עמ' מ"ח), וז"ל "קודם הדלקת נרות חנוכה יטול ידיו, ואם יזכה לטבול במקוה מה טוב ומה נעים".

[86] שו"ת נחלה לישראל (אות ל"א), ליקוטי מהרי"ח (דיני חנוכה), ושכן נהגו צדיקים, וכך נהגו בהרבה חצרות חסידים, נטעי גבריאל (פרק כ"ג הלכה ד')

[87] שו"ע סימן תרע"ה (ס"א וס"ב), ובסימן תרע"ג (ס"ב), ועיין במ"ב (שם).

[88] בן איש חי (וישב ס"ח), חיי אדם (כלל קנ"ד סימן כ"א), והמשנה ברורה (סימן תרע"ה סק"ח), והכף החיים (שם אות ט"ז), חזו"ע (עמ' קי"ב ובהערה שם).

[89] מ"א (סימן תערב סק"ה), בשם ספר מעגלי צדק שבשעת ההדלקה טוב שבני ביתו יהו מקובצים עמו יחד, מ"ב (שם סק"י), וכ"כ הבא"ח (וישב סק"א).

[90] שו"ע (סימן תרע"ו ס"א),

[91] שו"ע (שם), מ"ב (סק"ב), חזו"ע (עמ' קל"ו, ע"ש בהערה ד"ה כתב המשנה ברורה). ילקוט יוסף (עמ' תמ"ג).

[92] פשוט, שהרי אסור להתעסק ולעשות מעשה באמצע אמירת הברכה, והרבה מאחינו בנ"י טועים בזה ומתחילים להדליק לפני גמר הברכה.

[93] פשוט, משום דהוי הפסק, ובדיעבד אם הפסיק בדיבור לצורך ההדלקה אינו חוזר ומברך.

[94] כן הוא במסכת סופרים, שו"ע (סימן תרע"ו ס"ד), שו"ת מהרש"ל (סימן פ"ה), שו"ת מהרי"ל (סימן קמ"ה), (מ"ב סק"ח), יוסף אומץ (סימן תתרע"ד), חזו"ע (עמ' ק"ל).

[95] מ"ב (שם), שמכל מקום מי שנוהג לומר הנרות הללו לאחר שהדליק הכל נמי שפיר דמי (פמ"ג (מש"ז סק"ה), ובספר מאמר מרדכי (סימן תרע"ו סק"ה), שכן משמע מדברי הפוסקים, וכן אנו נוהגים ופשוט הוא, וכן נהג כ"ק מוהרא"ש זי"ע.

[96] מרן השו"ע (סימן תרע"ו ס"ה), וכן דעת רבינו האריז"ל (שער הכוונות דף קח ע"ג), פרי חדש (סק"ה), וכ"פ בשו"ת חתם סופר (או"ח סימן קפ"ז), כף החיים (סימן תרע"ו סקל"א), וכן העלה בחזון עובדיה (עמ' ל"ב), וע"ש בהערה שכתב שכן הוא מנהג ירושלים ואין לשנות, וכן הוא דעת כ"ק מוהרא"ש זי"ע (ודעת הגר"א בספר מעשה רב (אות רל"ב), והלבוש (שם), ושו"ת צמח צדק (או"ח סימן ס"ז), להדליק מימין לשמאל), ומכל מקום בדיעבד אין זה מעכב, ואם הדליק מימין לשמאל יצא.

[97] שו"ת מהר"י מברונא (ס"ס ל"ט), בן איש חי (שנה ב' פרשת נח אות ט"ו), משנה ברורה (בה"ל סימן תרע"ג ס"ב), חזו"ע (עמ' קכ"ט).

[98] לקט יושר לתלמיד תרומת הדשן (עמ' קנ"ב מנהגי ק"ק וורמיישא אות קצ"ט).

[99] קדושת לוי (לחנוכה), אומרים בחנוכה מזמור "ויהי נועם" בהדלקת נרות של חנוכה, ובספר זכירה כתב שיאמר בחנוכה כל לילה אחר הדלקת הנרות שבע פעמים "ויהי נועם", והוא סגולה לשמירה, ואמירת "מזמור שיר חנוכת הבית" מובאת בטור, סימן קל"ג ועוד.

[100] מקור חיים (סימן תערב ס"ב), וכ"כ בספר אמרי פנחס (שבת ומועדים סימן י"ז)

[101] נפש דוד (אות י"ד), אוצר החיים (אות ר"ב), וידוע שהרב הקדוש מבארדיטשוב זצוק"ל ישב שבע שעות ליד הנרות, והגאון הקדוש הדברי חיים מצאנז נהג לשבת שש שעות.

[102] עבודת ישראל (חנוכה ד"ה וז"ש במג"א), בית אברהם (מועדים לב אבות).

[103] זרע קודש (חנוכה ליל א'), ספר בינת ישראל (חנוכה).

[104] שו"ע (סימן תרע"ג ס"א).

[105] מגן אברהם (שם סק"ד), בשם הרש"ל, שאין להשתמש לאורה אף לאחר חצי שעה משום הרואה שלא יבחין בין תוך זמן שיעורו לאחר זה הזמן.

[106] מ"א (שם), בשם הב"ח (ס"ב), שמאחר שנהגו איסור לכבות אין להקל, וכ"כ בספר מועדים וזמנים (ח"ב סימן קמ"א), שהרי יש אומרים שבימינו זמן שתכלה רגל מן השוק הוא לערך עד שעה 9, וכ"כ בספר משמרת שלום קוידנוב (סימן מ"ח אות א'), מכיוון שההיכר הוא בעיקר לבני הבית ובני הבית נעורים, הובא בפסקי תשובות (עמ' תע"ז), ע"ש.

[107] מ"א (סימן תרע"ה סק"ב), וכ"כ המשנה ברורה (שם סק"ו), אמנם יש שהחמירו גם אחר חצי שעה כל זמן שהנרות דולקות (אליה רבה סימן תערב סק"ב), דרך החיים סימן ק"פ סק"ד), משמרת שלום (סימן מ"ח אות א'), וכ"כ הפסקי תשובות (עמ' תפ"ז), אא"כ יש סיבה שצריך למקומם או חשש דליקה או גניבה וכיו"ב.

[108] בשו"ע (סימן תרע"ג ס"ב), כתב שאין צריך להדליק, והמ"ב (שם סקכ"ז), כתב בשם האחרונים שראוי להחמיר ולהדליקה בכל ענין (ובפרט בערב שבת קודם קבלת שבת), וכתב בחזו"ע (עמ' ק"ו), שהרוצה לזכות במצוה שלימה יחזור וידליקנה שנית ללא ברכה, ותבוא עליו ברכה.

[109] טור ושו"ע (סימן תר"ע ס"א), ואין להחמיר יותר, כי הבטלה עבירה היא ומביאה לידי שעמום, מ"ב (שם סק"ה), חזו"ע (עמ' י"ב).

[110] ארחות חיים (הלכות חנוכה סימן כ"א), דומיא דפסח וסוכות, מועד לכל חי (סימן כ"ז אות ה'), בן איש חי (וישב אות כ"ז), חזו"ע (עמ' י"ד).

[111] שו"ת שרגא המאיר (ח"ו סימן פ"ז אות ב'), שו"ת קנין תורה (ח"ז ס"ס נ"ב), ספר יומין דחנוכה (עמ' רל"ג), אמת ליעקב (סימן תרע"א בהערה), ובספר שלמי מועד (עמ' רמ"ד), כתב שבביתו של הגרש"ז אוירבך נהגו הנשים לבשל ולטגן סופגניות שנאכלו באותה שעה, חזו"ע (עמ' י"ג בהערה).

[112] בקובץ מבית לוי כתב (כסליו התשנ"ז עמוד ג'), בשם הגר"ש וואזנר, שכל מלאכה שיש בה עמל יש להימנע ממנה, ובעבודות המטבח לא נהגו לאסור, ובשטיפת כלי המטבח תלוי לפי הענין, ולענין כביסה כתב בשו"ת אור לציון (ח"ד עמ' רל"ג בהערה), "אפשר שלהפעיל מכונת כביסה מותר בשעה שהנרות דולקים, אולם מכיון שאין צורך להמתין זמן רב, טוב להימנע מכך ותדחה האשה את ההפעלה לאחר חצי שעה מההדלקה". (ומשמע שלצורך גדול כגון שבנה צריך לחזור לישיבה ואין לו זמן להמתין, מותר). ובספר פניני מנהג בשם הגרי"ש אלישיב, כתב לאסור, משום שא"א לדמות וללמוד מאיסורים אחרים, אמנם בספר ילקוט יוסף (חנוכה עמ' מ"ג), כתב, שלענין הלכה אין לנו הכרח לחדש כן, ואין נראה להחמיר כ"כ במנהג זה.

[113] שו"ת רבבות אפרים (ח"א סימן תל"ו), בשם הגר"י פישר, הובא בספר פסקי תשובות (עמ' תס"ב), ועיין בחזו"ע (שם), שהעיר שאינו מחוור והעיקר להקל.

[114]  השערי תשובה (סימן תרע"ט), ופרי מגדים (ס"ס תרע"א), ברכי יוסף (סק"ב), מ"ב (סק"ב), כתבו שנכון לכתחילה שיתפלל מנחה ואח"כ ידליק, וכ"פ החזו"ע (עמ' קע"ט), שטוב לעשות כך. ומאידך דעת כמה ראשונים שמדליקים קודם תפילת מנחה, כ"כ הארחות חיים (הלכות חנוכה סימן י"ז), והכלבו (סימן מ"ד), והאבודרהם (דף נ"ד ע"א), והמהרש"ל (סימן פ"ה), והדרכי משה (סימן תרע"א אות ה'), וכ"פ הגאון של"ה, והאליה רבה, שו"ת צור יעקב (ח"א סימן קל"ו), ובפסקי תשובות (עמ' תק"ג), כתב שכן מנהג העולם, ועיין בחזו"ע (שם בהערה), שכתב שנהרא ונהרא ופשטיה, ולכל מנהג יש להם על מה שיסמוכו, ע"ש. אמנם הדבר מוסכם לכל השיטות שבלבד שתהיה התפילה בציבור, אבל אם אין מנין יתפלל מנחה בציבור בבית הכנסת, אחר שידליק נרות חנוכה בבית.

[115] משנה ברורה (סימן תרע"ט סק"ב), קיצוש"ע (סימן קל"ט סעיף י"ז).

[116] פשוט. 

[117] שו"ע (סימן תרע"ט).

[118] חזו"ע (עמ' קע"ד).

[119] חזו"ע (עמ' קע"ו בהערה).

[120] משנה ברורה (שם סק"א), והוסיף, שברכת "שעשה ניסים", "ושהחיינו" ביום הראשון יכולה בעצמה לברך. וכ"ז בסתמא אבל אם עשתה תנאי שאינה מקבלת את השבת בהדלקת הנרות יכולה להדליק, ובזה גם תנאי בלב בלבד מועיל.

[121] חזו"ע (שם בהערה ע"ש), ודו"ק, הליכות מועד (עמ' כ"ג).

[122] משנה ברורה (שם), בשם האחרונים.

[123] הנה אע"פ שמרן בשו"ע (סימן תרפ"א), פסק שמדליקים נר חנוכה בבית הכנסת קודם ההבדלה, והסכימו עמו כמה אחרונים, מכל מקום כתבו הפוסקים שכל זה בבית הכנסת אבל בביתו מבדיל ואח"כ מדליק נרות חנוכה, כ"כ הט"ז (סק"א), המהר"ל מפראג (נר מצוה עמ' כ"ח), התוספות יו"ט (סק"ב), ועיין בבה"ל (שם ד"ה מדליקין), שכן משמע מדברי כמה ראשונים, וכן העלה בחזון עובדיה (עמ' קפ"ב), וכך כתב בפסקי תשובות, שכן נתפשט המנהג בתפוצות ישראל שבבית צריך להבדיל קודם ואח"כ להדליק נרות חנוכה, וכ"כ במאור ושמש (מקץ ד"ה  וישא עיניו), בשם הרבי מלובלין, שאמר בשם הגה"ק הר"ש מניקלשבורג זי"ע, שבזה הלכה כהט"ז, ומבאר הטעם ע"פ סוד, וכן הוא בבן איש חי וכן נהג החזו"א זצ"ל.

[124] שו"ת אגרות משה (ח"ד סימן ס"ב), פסקי תשובות (עמ' תק"ג), חזו"ע (עמ' קפ"ו), שמנהג זה של רבינו תם נכון ויציב, שכן הוא דעת מרן השו"ע ורוב הראשונים, ועוד הרבה אחרונים, וכתב הגר"ח אבולעפייא בספר חנן אלהים (דף קנב), שהכריז חרם פה עה"ק טבריה ת"ו על המקילים כנגד שיטה זו, וקיימו וקבלו היהודים לנהוג כן מדורי דורות, וכ"כ בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב עמ' שמ"ב), ובספר עובדות והנהגות לבית בריסק (ח"ב עמ' ק'), הביא שהגרי"ז מבריסק אמר, כי אצל הנוהגים שכל שבת נגמרת בזמן רבינו תם, אף במוצ"ש חנוכה זהו הזמן להדליק נר חנוכה, וכ"כ בנטעי גבריאל (עמ' רע"א), שראה כן אצל האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל.

[125] בספר אמת ליעקב (סימן תרע"ז), כתב שידליק במקום שנתארח שם בשבת שזהו נחשב כביתו עד שילך משם, וכ"כ כיו"ב בהליכות שלמה (עמ' רע"ט), אמנם בשו"ת שארית יוסף (סימן ע"ג), להגאון מהר"י כ"ץ שהיה בזמן הרמ"א והמהרש"ל כתב, שעיקר מקום הדלקת נרות חנוכה הולך אחר מקום השינה, ושכ"כ בעולת שבת (סימן תרע"ז סק"א), ובמ"א (סק"ז), והמהרש"ל (סימן פ"ה), והט"ז (סק"ב), וכן משמע מדברי המשנה ברורה (ביאור הלכה ד"ה במקום שאוכל), בשם הפרי חדש, והכף החיים (סקי"ז), ובשו"ת משנה הלכות (ח"ז סימן פ"ז), וכן העלה בחזון עובדיה (עמ' קנ"ה), ע"ש.

[126] שו"ע (סימן תרע"ז ס"א), בדין אכסנאי, ובחזו"ע (עמ' קמ"ד).

[127] מכיוון שלמנהגם כל אחד מבני הבית מדליק בברכה, עיין בפסקי תשובות (סימן תרע"ז סק"ב וסק"ד).

[128] כנ"ל (הערה קכ"ו),

[129] הליכות מועד (עמ' נ"ד).

[130] שו"ע (סימן תרע"ז ס"ד), ואין להניחו לשנה הבאה להשתמש בו משום שחיישינן לתקלה שמא ידליק בהם לצרכו במשך השנה, משנה ברורה (סקי"ט). אמנם מותר להצניע כדי לשרפו בשריפת חמץ בערב פסח, ואין לחשוש לתקלה (עיין פסק"ת עמ' תק"ב בהערה).

[131] ספר פרי ישע אהרן (עמ' רס"ו), שכך נהג בעל הבית אהרן מקרלין זצ"ל, ועוד.

[132] שו"ת בארות המים (סימן כ"ז), מ"א (סק"ח), ביאור הלכה (ס"ס תרע"ז), ושו"ת שבט הלוי (ח"א ס"ס קפ"ח), והוסיף שאף אם נתן השמן בנר, לצורך הדלקת נר חנוכה ולא הדליק ממנו, מותר להשתמש בו, חזו"ע (עמ' קס"ז). ויש צדיקים שהשתמשו בשמן הזית של חנוכה שנשאר בצלוחית כדי לרפאות החולים, ובפרט למחלת השושנה, וסימנך "ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים", ועיין בספר אוצר פתגמים ושיחות (עמ' ל"ח), שכך הורה רבי מאיר מפרימישלאן, וכן מוסרים בשמו של האדמו"ר מקאצק.

[133] מ"א (סק"י), משנה ברורה (סקי"ח, ובסימן תרע"ב סק"ז).

[134] בהלכות שמובאות בספר נר להצדיק.

[135] הוא ליל יום לידתו של אותו האיש, והשנה חל ליל הניטל הגדול במוצאי שבת קודש פרשת שמות אור לכ' טבת (7 לינואר), והוא מנהג רוב העולם, ויש נוהגים גם בניטל הקטן החל בליל ז' טבת (25 בדצמבר), ומנהג הרבה מן החסידים שבלילה זה לא לומדים תורה עד חצות הלילה. עיין באורך בספר נטעי גבריאל חנוכה בסופו שהאריך במנהג זה.

 

מכתב לכלליות אנשי שלומינו בק"ק יבנאל תובב"א 

 

לזכות נשמתו הטהורה של כ"ק עטרת ראשנו מאור עינינו, כ"ק אדמו"ר מוהרא"ש זי"ע.

 

הלכות חנוכה בקצרה מתוך ספר "גדרי המועדים" חובר ע"י הרב גד סולומון והרב חגי אשר כולל הוראה "תפארת בנימין" יבנאל מיסודו של כ"ק אדמו"ר מוהרא"ש זי"ע חנוכה תשע"ח

» להורדת הקובץ להדפסה וקריאה

» חנוכה ב'ברסלב סיטי'

» ציון מוהרא"ש זי"ע הצדיק מיבנאל


עוד בנושא זה:


בימים ההם, בזמן הזה: חג חנוכה
מלא אור אצל מוהרא"ש זי"ע

מצמרר: מוהרא"ש פרץ בבכי מול החנוכיה
אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה: דביקות
אצל מוהרא"ש בחנוכה


0 תגובות

הוספת תגובה
שם:
כותרת:
תוכן:
 
מפת אתר : ברסלב סיטי בפייסבוק : ברסלב סיטי ביוטיוב : ברסלב סיטי בגוגל+ : ברסלב סיטי בטוויטר : צור קשר : שיעורים להאזנה : שיעורים לצפיה : קונטרסים לקריאה : אש קודש : ספריית האתר : קבל עידכונים : מכתבי מוהרא"ש לגברים : מכתבי מוהרא"ש לנשים : קרן הדפסה : ביקורי הצדיק בארה"ק : חדשות ברסלב : שיחות מוהרא"ש : breslevcenter-אידיש : שאלות ותשובות בחסידות ברסלב : חסידות ברסלב : תולדות חייו של רבי נחמן מברסלב : גוגל פלוס : רבי נחמן מברסלב : שאל את הרב
עיצוב אתרים - BetaGroup