ברסלב סיטי - האתר של חסידות ברסלב | Breslev City - הלכות יום הכיפורים בקצרה - מהדורה שלישית
חדשות ברסלב שו"ת ברסלב מאמרים ספרי ברסלב וידאו
הלכות יום הכיפורים בקצרה - מהדורה שלישית

בעזרת ה' יתברך הלכות יום הכיפורים בקצרה מתוך ספר גדרי המועדים נתחבר בחמלת ה' עלינו הצב"י הרב גד סולומון, והרב חגי אשר, כולל הוראה "תפארת בנימין" יבנאל, מייסודו של כ"ק אדמו"ר מוהרא"ש זי"ע.

ח' תשרי תשע"ח, 17/09/2018 | 15:30 


יום כיפור

פרק א

מנהגי ערב יום הכיפורים

בקשת סליחה ומחילה

א.    עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, אך עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו ויפייסנו, ואפילו לא הקניטו אלא בדיבור בלבד, חייב לפייסו. ואם חבל בחברו או שגזל והפסיד ממונו,  אין יום הכיפורים מכפר לעולם עד שיחזיר לחברו את הכסף שחייב לו, ואף אם נתן לו את כל הכסף, בכל זאת חייב לרצותו ולפייסו עד שימחל לו[1].

ולכן צריך כל אדם בערב יום הכיפורים לפייס את כל מי שפגע בו כדי להיטהר מכל עוונותיו ביום הכיפורים, ועוד שעי"ז לבם של ישראל שלם ומאוחד, ולא יהא מקום לשטן לקטרג עליהם[2].

ומנהג ישראל שכל אדם מבקש מחילה מהוריו, אשתו ורבותיו שמא ביזה אותם או צערם[3], ומכל מקום נכון וראוי שכל אדם יאמר, שמצדו הוא מוחל מחילה גמורה לכל מי שהכעיס וציער אותו או פגע בו אע"פ שלא פנו אליו בבקשת מחילה. אך אם אדם חייב לו כסף מצד הדין אזי אע"פ שמוחל לו על הצער שציער אותו מכל מקום לא ימחול על הכסף שמגיע לו[4].

מנהג הכפרות

ב.    מנהג ישראל לעשות כפרות בערב יום הכיפורים, וכל עשרת ימי תשובה זמן כפרה הוא[5], יש שנהגו לעשות על תרנגול ויש שנהגו לעשות על כסף[6] (ואין לעשות מכספי מעשר[7]), וצריך להשתדל במנהג זה גם במשפחה מרובת ילדים, ובשעת הדחק ייקחו תרנגול זכר אחד לכל הזכרים, ותרנגולת אחת לכל הנקבות[8].

ג.    אותם שעושים כפרות בתרנגולים, ואחר כך מוכרים אותם שוב ושוב לאנשים נוספים, הרי הם מכשילים את הרבים ועוברים על גזל והונאה[9].

ד.   תחילה יש לסובב את התרנגול או הכסף על עצמו קודם שיסובב על בני ביתו, כדי שיבוא זכאי ויכפר על החייב ולא החייב על החייב[10].

ה.   אחר השחיטה נותנים כסף לצדקה בשווי פדיון התרנגולים לעניים, וזה עדיף יותר מאשר לתת התרנגולים השחוטים לעניים[11] (ואחר הפדיון יאכלם בעצמו, או שיתרום אותם חוץ מנתינת שווי הכסף לעניים), ואין לתת את כספי פדיון הכפרות לאדם שאיננו בגדר עני, ורק מי שמוחזק כעני יש ליתן לו, ולכן צריך לתת את כספי פדיון הכפרות לגבאי ירא שמים שבוודאי יחלקם לעניים[12].

ו.   כתב מוהרא"ש זי"ע בשו"ת ברסלב (חלק כ"ג עמ' רמ"ז), וז"ל: "נוהגים בערב יום הכיפורים לשים קערות לצדקה עבור הוצאות תלמוד תורה ובתי כנסיות וכוללים וישיבות ומקוואות וכו' וכו', שזו צדקה לרבים, אבל לא ליחיד, כי אוי ואבוי למי שצריך להנות מכספי הכפרות של העוונות של אחרים" וכו', עכ"ל.

ז.   חובה קדושה לשחוט אצל שוחט מומחה ירא שמים מרבים, הנזהר היטב ובקי בבדיקת הסכין לפני ואחרי השחיטה כדת, ובפרט בערב יום הכיפורים שהשוחטים עייפים וערים כל הלילה ונתונים תחת לחץ גדול, ויש חשש גדול שתצא תקלה ח"ו ויכשלו באכילת נבילות וטריפות[13].

טבילה ומלקות בערב יום הכיפורים

ח.    מנהג קדום לטבול בערב יום הכיפורים, ואין מברכים על טבילה זו[14], ובטבילה זו טוב להיזהר בכל ענייני חציצה, לפי שחמורה טבילה זו משאר טבילות השנה[15]. 

 לכן טוב לבדוק עצמו קודם הטבילה שאין לכלוכים תחת הציפורנים, ועדיף לגזוז אותם, ויסרוק שערות הראש והזקן, ולפחות יפריד שערות הזקן בנחת כפי האפשר, ויתרחץ במים חמים לפני הטבילה, ואף אם לא נזהר בכל הנ"ל, יצא ידי מנהג הטבילה[16].

ט.        בענין הטבילה בערב יום הכיפורים, הייתה דרכו של כ"ק מוהרא"ש זי"ע לומר, אף שבכל השנה נזהרים לילך למקוה רק קודם שחרית, בערב יום הכיפורים טוב ליזהר לילך קודם שחרית וקודם מנחה וקודם כניסת היום הקדוש והנורא, וכן מנהגו, ודרכו להוסיף עוד שתי פעמים בטבילה, פעם אחת קודם חצות היום, שאז הוא מלביש עצמו בבגדים לבנים, ופעם שנייה קודם סעודה מפסקת, והיה אומר שחמש הטבילות הן כדוגמת הכהן הגדול שטבל ביום הכיפורים חמש פעמים[17].

י.   יש נוהגים ללקות ל"ט מלקות ברצועה של עור בערב יום הכיפורים לאחר תפילת מנחה, ולא יכה רעהו בחזקה, אלא לזכר בעלמא כדי שייתן אל לבו לשוב בתשובה שלמה מעבירות שבידו[18].  

יא.                      סדר המלקות הוא כך: הלוקה עומד מוטה פניו לצפון ואחוריו לדרום, הלוקה אומר סדר הוידוי, "אשמנו בגדנו גזלנו" וכו' שלש פעמים, והמלקה אומר הפסוק בתהלים "והוא רחום" וכו' ג"פ כמנין ל"ט, ובכל תיבה מפסוק זה מכה ברצועה פעם אחת[19], וטוב שיעשה כן קודם הטבילה, לקיים מה שנאמר (תהילים סו יב), "באנו באש ובמים ותוציאנו לרוויה[20]".

 

 

 

פרק ב

מצות אכילה ושתיה בערב יום הכיפורים

א.    מצוה לאכול בערב יום הכיפורים ולהרבות בסעודה[21],  ואמרו חז"ל (ר"ה ט.) "כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי".

ב.    כתב בספר יסוד ושורש העבודה (סדר ערב יום הכיפורים) בשם האריז"ל, שע"י אכילה בקדושה ולשם שמים בערב יום הכיפורים, מתקנים אכילות של איסור וריבוי האכילות שנכשלו בהם כל השנה.

ג.   מצוה זו שייכת גם בשתייה ולא רק באכילה, וכן גם באכילות קטנות מקיים מצוה זו, ומסופר על המהרי"ל דיסקין ז"ל, שבערב יום הכיפורים היה לוקח שקית צימוקים ואוכל במשך כל היום צימוק אחר צימוק, כיון שבכל אכילה ואכילה ישנה מצוה[22].

ד.   לכתחילה יש לקבוע בערב יום הכיפורים לפחות סעודה אחת על הפת[23], ויש למעט קצת מלימודו כדי שיוכל להרבות באכילה ושתיה[24], וכל שכן שיש למעט ממלאכתו כדי שירבה באכילה ושתיה, וכל העושה מלאכה בערב יום הכיפורים, אינו רואה סימן ברכה לעולם מאותה מלאכה[25].

ה.   גם נשים חייבות במצוה זו, ויש  לחנך ילדיו הקטנים במצוה זו[26].

ו.   קודם שיאכל וישתה יכוון לקיים מצוות אכילה בערב יום הכיפורים, ויזהיר גם את בני ביתו לכוון כן[27].

ז.   יש נוהגים לקיים מצוות לחם משנה בערב יום הכיפורים בסעודה מפסקת, משום שערב יום הכיפורים דינו כיום טוב[28], ויש הלובשים בגדי שבת מתפילת מנחה ובסעודה מפסקת[29], וכן יש לנהוג, ועוד יש נוהגים לטבול פרוסת המוציא בדבש[30] (מלבד המלח).

ח.   בערב יום הכיפורים יש לאכול מאכלים קלים לעיכול ולא מאכלים המכבידים על האדם, כדי שלא ירגיש שבע ומתגאה כשבא להתפלל ביום הכיפורים[31].

ט.   נוהגים לאכול בשר עוף בסעודה מפסקת, ולא בשר בהמה, לפי שבשר העוף קל להתעכל, ואילו בשר בהמה קשה להתעכל, ומחמם הגוף[32] (ולמי שאין לו בשר עוף אלא בשר בקר, יכול לאכלו וישתדל שלא לאכול השומן שבו[33]).

י.   אין לאכול בסעודה המפסקת שום צלוי ומבושל, ביצים ומאכלי חלב חמים כיון שמחממים את הגוף[34], אמנם בסעודת שחרית נוהגים לאוכלם[35], ומשעת הצהרים והלאה אין לאוכלם, ולשתות קפה עם מעט חלב מותר אף בצהרים, (דהחלב  בטל ברוב[36]), וכן אין לתת שום בסיר עם העוף כדי להטעימו[37], וכן אין לאכול מאכלים המתובלים בכורכום ושאר מיני תבלין שטעמם חזק ועז יותר מדאי[38].

יא.                      טוב לאכול דגים בערב יום הכיפורים, והוא ע"פ המדרש[39] ומסוגל לעשירות[40], ויש בזה טעם ע"פ הסוד, ונוהגים לאכלם בשעות הבוקר או הצהרים, ולא בסעודה המפסקת[41].

יב.                      מנהג הרבה חסידים לאכול כיסני בצק הממולאים בבשר עוף (קרעפלך), בסעודה מפסקת[42].

יג.                      אין לשתות משקאות חריפים המשכרים בסעודה המפסקת, כדי שלא ישתכר בסעודה ולא יוכל להתוודות[43], ומשקאות חמים כגון תה וכדומה, מותר[44].

יד.                       אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים,  דהיינו שאע"פ שמצוה להרבות באכילה ושתיה ביום זה, מכל מקום לא יאכל יתר על המידה באופן שיגיע לידי אכילה גסה.

ולכן רצוי שלא לאכול הסעודה מפסקת סמוך ממש לאמירת "כל נדרי", משום שבזה מגיע לתפילה שבע ביותר ומתגאה, אלא יסיים לאכול קודם לכן באופן שיהא שהות בין האכילה לתפילה[45].

טו.                      הפסיק אכילתו שעה קודם השקיעה ובירך ברכת המזון, יכול לאכול ולשתות כל זמן שלא קיבל עליו את התענית בפירוש בפיו או בליבו, וטוב שיתנה בפיו לפני שמברך ברכת המזון שאינו מקבל עליו את התענית[46], אמנם עשרים דקות קודם השקיעה צריך לקבל עליו תוספת יום הכיפורים[47], ואסור באכילה ושתיה וכו'.

טז.                      נוהגים שהאב והאם מברכים את ילדיהם קודם הליכתם לבית הכנסת, שאז כבר חלה קדושת היום ושערי רחמים נפתחו, ועוד כדי להסיר מצדם כל הקפדה על הילדים, ומתפללים בברכה זו שיחתמו לחיים טובים ושיהא לבם נכון ביראת ה', ומתחננים שתקובל תפילתם, וגם הבנים והבנות מתעוררים ללכת בדרך טובים וארחות צדיקים ישמרו[48] (עיין נוסח ברכה זו בסידור ליום הכיפורים).

 

פרק ג

תוספת יום הכיפורים וברכת שהחיינו

א.   מצות עשה מן התורה להוסיף מחול על הקודש ביום הכיפורים[49], ולכן עשרים דקות קודם השקיעה יקבלו עליהם איסור אכילה ושתיה ושאר עינויים[50], ויש שנהגו לעמוד ולומר "הריני מקבל עלי תוספת יום הכיפורים מאכילה ושתיה ומעשיית מלאכה[51]".

ב.    בערב יום הכיפורים מדליקים נרות כמו בכל ערב שבת, ומברכים "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של יום הכיפורים", ואם חל בשבת מברכים - "להדליק נר של שבת ויום הכיפורים[52]".

ג.    ברכת שהחיינו: בנות אשכנז המדליקות נרות ורק לאחר מכן מברכות, יחלצו נעלי העור קודם ההדלקה, וידליקו הנרות ואח"כ יברכו "להדליק" "ושהחיינו".

בנות ספרד המברכות ולאחר מכן מדליקות, לא יברכו "שהחיינו" קודם הדלקת הנרות, כיון שבברכת "שהחיינו" הרי הן מקבלות תוספת יום הכיפורים ונאסרות במלאכה, ולא יכולות שוב להדליק את הנרות, אלא יברכו "להדליק נר" וכו', וידליקו הנרות, ולאחר ההדלקה יחלצו נעלי העור ויברכו ברכת "שהחיינו[53]".

ד.   קודם הדלקת הנרות צריך להדליק נר נשמה (הדולק יותר מ-24 שעות), שממנו ידליקו אש להבדלה במוצאי יום הכיפורים, שהרי צריך "אור ששבת" להבדלה זו, דהיינו מאש שדלק מערב יום הכיפורים עד מוצאי יום הכיפורים[54].

פרק ד

לבישת בגדי לבן ותכשיטי זהב ביום הכיפורים

א.   מצוה לכסות השולחנות בבתי הכנסת ובבתים במפות נאות ולבנות כמו בשבת, וכן ללבוש בגדים נאים ונקיים ביום הכיפורים, וכמו שדרשו חז"ל (שבת קיט.) "לקדוש ה' מכובד" זהו יום הכיפורים, וכיון שאי אפשר לכבדו באכילה ושתיה, צריך לכבדו בכסות נקייה[55], והמנהג ללבוש בגדים לבנים נקיים כדוגמת מלאכי השרת[56].

ב.   יש להציע השלחנות בבתים במפות לבנות כמו בשבת קודש, משום שיום הכיפורים נקרא "שבת שבתון"[57].

ג.   אין לאשה להתקשט בתכשיטים המיוחדים לשבתות ולימים טובים מפני אימת הדין, אמנם מותר להתקשט בתכשיטים שרגילה בהם בימות החול[58].

ד.   אין ללבוש ביום הכיפורים בגד לבן המחופה בזהב, כדי שלא יבוא קטגור ויעשה סנגור (שהרי לבן מסמל לכפרה, וזהב מזכיר חטא העגל), אמנם בימינו אין מצוי בגדים כאלה אלא רק תכשיטי זהב שאינם בגדר מלבוש, ולכן מותר להתקשט בתכשיטי זהב שרגילה בהם כל ימות החול, כגון טבעת, שרשרת, שעון זהב ומשקפיים במסגרת זהב, וכדומה[59] (אלא ששעון זהב המיועד לשבתות וימים טובים, אין לענדו ביום הכיפורים מפני אימת הדין וכנ"ל[60]).

פרק ה

וידוי ביום הכיפורים, סדר העבודה, נעילה

א.   בכל תפילות יום הכיפורים אומרים וידוי בתפילת הלחש, וכן בתפילת החזרה החזן אומר את נוסח הווידוי לאחר ברכת שים שלום, והמנהג להתוודות עם השליח ציבור, וצריך לעמוד בשעת הוידוי של השליח ציבור[61].

ב.   כל אדם מחויב לעמוד בשעת הוידוי בחזרת השליח ציבור ובפרט כשאומר החזן "על חטא שחטאנו לפניך" וכו' (ומוהרא"ש זי"ע היה מאד מקפיד על זה גם בשנותיו האחרונות שהיה חלוש מאד בגופו), אא"כ הדבר קשה לו מאד מחמת חולשת הצום, או שהוא חולה או זקן שאינו מסוגל לעמוד על רגליו, אזי יכול לשבת[62].

ג.   בתפילת החזרה של מוסף יום הכיפורים אומר השליח ציבור סדר עבודת יום הכיפורים, וצריך כל אדם לכוון בתפילה זו שהרי "ונשלמה פרים שפתינו", שנחשב בעיני היוצר והבורא ברוך הוא וברוך שמו כאילו אנחנו מקריבים ומסדרים כל סדר העבודה בבית המקדש, ויאמר האדם כל סדר העבודה בכוונה עצומה ויכון בזה לעשות נחת רוח ליוצרנו ובוראנו ברוך הוא וברוך שמו, כי בסדר העבודה שאנו מסדרים עתה בגלות המר בשיח שפתותינו תחת קרבנותינו, אנו עושים נחת רוח לו יתברך שמו ויתעלה[63].

ד.   כשמגיע החזן בתפילת מוסף לפסקא "הכהנים והעם" ואומר "שהיו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים" - כל הקהל כורעים ומשתחוים, ואסור לעשות כן ישירות על רצפת בית הכנסת, אא"כ יש שם שטיחים וכדומה המפסיקים בינו לבין הרצפה, משום שנאמר: "ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה", ואם אין שם דבר המפסיק בינו לבין הרצפה יפרוס כנפי טליתו על הרצפה[64].

ה.   זמן תפילת נעילה של יום הכיפורים כשהחמה בראש האילנות דהיינו חצי שעה קודם השקיעה, באופן שהשליח ציבור יסיים החזרה של תפילת הנעילה סמוך ממש לשקיעה כדי שיספיק לסיים את ברכת כהנים לפני השקיעה, ובדיעבד אם לא הספיק השליח ציבור להגיע לברכת כהנים לפני השקיעה, מותר לכהנים לישא כפיהם בתוך זמן בין השמשות דהיינו תוך י"ג דקות וחצי זמניות, ולאחר מכן אין לכהנים לישא כפיהם[65] .

פרק ו

מעלת יום הכיפורים

א.   מוהרא"ש ז"ל אמר, שבני אדם עסוקים מאד בתענית ותשובה ביום הכיפורים, אבל שוכחים לגמרי שיום הכיפורים הוא גם עת רצון גדולה מאד בשמים לפעול בו כל משאלות לבם לטובה, כי ביום הכיפורים כל השמים פתוחים ונשמות ישראל עולות ומתקדשות בקדושתם של המלאכים, ויש להם כח לפעול כל משאלות לבם לטובה ברוחניות ובגשמיות, ואין השטן יכול לקטרג עליהם כלל, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (מדרש תהלים כז), "השטן" בגימטריא שס"ד, כי שס"ד ימים בשנה יש כח לשטן לקטרג, ויום אחד אין לו כח והוא יום הכיפורים, ולכן מסוגל אז מאד להרבות בכל מיני תפילות ובקשות להשם יתברך, ואין כח לשטן לקטרג עליהם.

ב.   ואמר מוהרא"ש ז"ל, שנקודה זו של "שמחת יום הכיפורים" שכוחה מאד מרוב בני אדם, עד שיש בני אדם שחושבים שצריכים להיות עצובים ושבורים ביום הכיפורים חס ושלום ומדמים אותו לתשעה באב, כי גם אז מתענים כל היום והולכים יחף, אבל באמת יום הכיפורים הוא זמן שמחה גדולה ביותר, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (תענית ל) "לא היו ימים טובים לישראל כיום הכיפורים", כי אז מתכפרים כל העוונות ואז היתה קבלת לוחות שניות, כי ביום הכיפורים מתוודים על העוונות לפני הקדוש ברוך הוא ומוציאים את כל הזבלים והלכלוך שיש בתוך העצמות מחמת העוונות, וזה עיקר שמחתו יתברך שרואה שנשמות ישראל נפטרות מן הזבל והעוונות שלהם, וכולם נעשים טהורים כבריה חדשה ממש, ולכן צריכים להתחזק מאד בשמחה ביום הכיפורים, ויש לזכור דברי התיקוני זוהר (תיקון כ"א דף נז.), שיום הכיפורים נקרא על שם יום כ"פורים" כי עתידים להתענג בו ולהפוך העינוי לעונג, ע"ש[66].

פרק ז

הוראות כלליות להקלת הצום 

א.   מומלץ לשתות יום או יומיים קודם יום הכיפורים שתיה מרובה, כדי להקל מעליו את הצום ויישאר בקו הבריאות ביום הכיפורים.  

ב.   יש להימנע מאכילת מאכלים מלוחים או חריפים הגורמים צימאון רב[67].  

ג.   מותר ליטול בערב הצום גלולות או טיפות על מנת להקל מעליו את הצום, כגון "קלי צום" וכדומה[68]. 

פרק ח

הדברים האסורים ביום הכיפורים וזמן איסורם

א.   כל דיני יום הכיפורים מתחילים מהלילה[69], והדברים האסורים בו הם: אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, ותשמיש המטה[70], וכן עשיית מלאכה[71].

פרק ט

אכילה ושתיה

א.   אסור מן התורה, לאכול ולשתות ביום הכיפורים, ואפילו אכילה ושתיה מועטת מאד אסור[72].

ב. מכיון שהתורה אסרה שתיה ביום הכיפורים ואפילו כמות מועטת, לכן אסור לרחוץ פיו במים ביוה"כ, ואף על פי שלבסוף מוציא מפיו את המים, מכל מקום חוששים שמעט מהמים יכנסו לגרונו, ויעבור על איסור תורה[73].

ג. והוא הדין שאסור ללעוס בפיו אוכל ולהאכילו לקטן (על מנת להקל מהתינוק את האכילה), שחוששים שמא יבלע בגרונו מעט מהאוכל, ויעבור על איסור תורה[74].

פרק י

רחיצה

א. אסור לרחוץ ביוה"כ בין במים חמים ובין במים צוננים, ואפילו להושיט אצבעו במים, אסור. ומי שהוא אסטניס ואין דעתו מיושבת עליו עד שירחוץ פניו במים, מותר לבני ספרד, אולם בני אשכנז נהגו להחמיר[75].

ב. איסור זה הוא ברחיצה לשם תענוג, אבל אם היו ידיו או רגליו או שאר גופו מלוכלכים, מותר לרחצם ולנקותם, וצריך להיזהר שלא ירחץ אלא המקום המלוכלך בלבד, וכן כשנצרך לנקות תינוק ע"י רחיצה, מותר כנ"ל[76] (והוא הדין כשקם משנתו ונתלכלך סביב עיניו או פיו, לכתחילה ינקה ע"י אצבעו ללא מים, ואם אינו מועיל מותר להרטיב מעט את אצבעו, וינקה הלכלוך ע"י האצבע הרטובה).

ג. הקם משנתו בבוקר וכן היוצא מבית הכסא, צריך ליטול ידיו שלוש פעמים לסירוגין, משום שאין כוונתו לתענוג, אלא להעביר רוח רעה מעל ידיו, אך יזהר שלא ליטול כל ידיו, אלא רק עד סוף קשרי אצבעותיו[77] (דהיינו   אצבעותיו בלבד).

ד. אסור לנגב פניו וידיו במגבונים לחים כדי להתרענן ביום הכיפורים משום שעובר בזה על איסור רחיצה[78] (ופעמים גם על איסור סחיטה).

ה. הבא להתפלל יטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו, שיש בזה משום "הכון לקראת אלוקיך ישראל" ואינו לשם תענוג[79].

ו. כהן העולה לדוכן לנשיאת כפים, נוטל ידיו כהרגלו עד פרק הזרוע[80].

ז. אסור לטבול במקוה טהרה ביוה"כ[81].

ח. יש נוהגים במוצאי יום הכיפורים ליטול ידיהם ג"פ לסירוגין עד פרק הזרוע[82].

פרק יא

איסור סיכה

א. אסור לסוך אפילו מקצת גופו, ואפילו שרוצה לסוך רק כדי להעביר את הזוהמה והלכלוך מגופו, אסור[83] (משום שבעצם הסיכה יש תענוג גדול יותר מרחיצה לניקיון שהתירו).

ב. אסור ביוה"כ להשתמש בכל מיני אבקות ומוצרי קוסמטיקה לסוגיהם, משום שכולם בכלל איסור סיכה, ורבים מחמירים שאסור להתיז או למרוח על הגוף חומר ריחני נגד זיעה וכיוצא בזה[84] (ועיין בהערה דעת המקילים).

ג. חולה הנצרך לסוך גופו, יש לעשות שאלת חכם[85].

ד. כתבו האחרונים שבזמננו אין לסוך ולרחוץ את הילדים הקטנים ביוה"כ, וכן הוא המנהג, אלא אם כן יש צורך בזה משום לכלוך וכדומה[86].

ה. מותר להריח בושם בעל ריח חריף וחזק מאד ועיקרו נעשה כדי לסלק כאב ראש, ואין ענין להוסיף על העינויים שאסרה תורה[87], אמנם צריך להיזהר לא למרוח את הבושם על כף היד משום איסור סיכה[88].

פרק יב

נעילת הסנדל

א. אסור לנעול סנדלים או נעליים העשויים מעור, ואפילו רק מצופים בעור, אסור[89].

ב. מותר לנעול סנדלים או נעליים העשויים מגומי או בד, ואין לחוש למראית העין שיאמרו שמא הולך עם נעלי עור, מכיוון שנפוץ הדבר ללכת עם נעלי גומי (דמוי עור) ואין חשש שיחשדוהו בזה[90].

ג. מעיקר הדין מותר לנעול נעלי "קרוקס' וכדומה, משום שאינם מעור, ואע"פ שלא מרגישים בהם את קושי הקרקע מותר, וכדעת מרן השו"ע ורוב האחרונים דאין הדבר תלוי אם הוא מתענג בנעילת הנעל או לא, ומכל מקום המחמיר לנעול נעליים עם סוליה דקה שמרגיש בהם את קושי הקרקע, תבוא עליו ברכה[91].

ד. אדם חולה, אפילו אין בו סכנה, או אדם שיש לו מכה ברגלו, מותר בנעילת נעלי עור[92].

ה. מותר לעמוד על גבי כריות העשויים מעור[93] (וכתב הרמ"א שהמחמיר תבוא עליו ברכה), אך בשעת התפילה כשמתפלל תפילת עמידה, אסור לעמוד על גבי כרים וכסתות כלל, משום שנראה כמתגאה[94].

ו. החכם עיניו בראשו לקנות קודם יוה"כ נעלי גומי או בד, על מנת לצאת מידי ספק ושאלות מיותרות, ומ"מ אם אין לו נעלי גומי אלא רק נעלי עור, ישאל חכם כיצד ינהג.

ז. מותר לחגור חגורה העשויה מעור, וכן ללבוש בגדי עור, וכל מה שאסרו הוא רק נעילת נעליים וסנדלים וכיו"ב.

ח. מותר להשתמש ביוה"כ במדרסים המצופים בעור, למי שקשה לו מאד בלעדם משום שנגרם לו כאבים חזקים[95].

ט. טוב לקנות לילדים הקטנים נעלי גומי שינעלו ביוה"כ, על מנת לחנכם במצוות יוה"כ, ועוד שאינו מזיק לבריאותם וגידולם[96] (ודלא כמו איסור אכילה ושתיה וכדומה שפטורים הקטנים משום שמזיק לבריאותם).

י. נחלקו הפוסקים ביום הכיפורים ובתשעה באב, שכל העולם אסורים בנעילת הסנדל, האם מותר לברך ברכת "שעשה לי כל צרכי" או לא, הכרעת האריז"ל שאין לברך[97], וכן נוהגים חלק מבני ספרד, אולם הכרעת המשנה ברורה לברך[98], וכן נוהגים רבים מבני אשכנז וחלק מבני ספרד, וכך פסק מרן הגרע"י זצוק"ל בחזון עובדיה (עמ' ש"כ).

פרק יג

הלכות חולה ביום הכיפורים

א.    חולה שאין בו סכנה ואין חשש שיגיע למצב סכנה בעקבות הצום, חייב להתענות ביום הכיפורים[99], וגדר חולה שאין בו סכנה הוא שחש חולשה כללית גדולה בכל הגוף, או שנפל למשכב (מחמת מיגרנה חזקה בראשו וכדומה), אלא שנכון וראוי לשהות במהלך יום הכיפורים במקום נוח וממוזג ולא להתאמץ, כדי שלא יחמיר מצבו מחמת הצום[100] (ואם צריך לקחת גלולות ראה להלן פרק טז').

ב.   חולה שיש בו סכנה, או אפילו ספק סכנה, ורופא (אפילו גוי או יהודי שאינו שומר תורה ומצוות) אומר שעלול להגיע לידי סיכון אם לא יאכל, או יתכן שיכבד עליו החולי ויגיע לידי סיכון בעתיד – הדין הוא שמאכילים אותו מיד[101] (ועיין להלן פרק י"ד כיצד מאכילים אותו).

ג.   אפילו אם אמר החולה איני צריך לאכול, שומעים לרופא ומאכילים אותו, ואם אמר החולה צריך אני לאכול, אפילו מאה רופאים אומרים שאינו צריך לאכול – מאכילים אותו מיד[102].

ד.   חולה הפטור מהתענית אינו רשאי להחמיר על עצמו ולצום, ואדרבא עובר בזה איסור חמור מהתורה, שנאמר (ויקרא יח ה), "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם, וחי בהם", ודרשו חז"ל (יומא פה:) -  "וחי בהם" ולא שימות בהם. ומי שמחמיר ומסכן עצמו, עליו הכתוב אומר (בראשית ט' ה'), "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש", ואין בכך מידת חסידות כלל, ואדרבא מחויב הוא לאכול על פי התורה, ואם לא יאכל הרי הוא כמאבד עצמו לדעת, ואין לו חלק לעולם הבא[103].

ה.   ידוע ומפורסם שהגאון ר' חיים מבריסק זצ"ל שהיה מחמיר גדול בהלכה כידוע, היה מקל מאד לחולים מסוכנים שיאכלו ביום הכיפורים כהרגלם ולא לשיעורים[104] (נגד פסק השו"ע), וכששאלוהו מדוע נטה להקל בספק איסור תורה, ענה ואמר: "אינני מקל, אלא מחמיר אני בהלכות פיקוח נפש"[105].

ו.   להווי ידוע שצום יום הכיפורים הוא מדאורייתא, ומעט שתיה או אכילה הוא איסור תורה, ואילו חיוב תפילה בציבור הוא מדרבנן, לכן מי שחש חולשה בגופו באופן שאם ילך להתפלל בבית הכנסת אזי יצטרך לשתות או לאכול, עדיף שיתפלל ביחידות בביתו ובמנוחה. ויש להזהיר הנשים המעוברות או המניקות על דבר זה, ובפרט כשנזקקת לסיוע מבעלה במלאכות הבית, אזי עדיף שיתפלל הבעל ביחידות בביתו ויסייע לאשתו על מנת שתוכל לצום כהלכה[106] (ואפילו אם הותר לה לאכול ולשתות, מכל מקום ע"י שיסייע לה תוכל למעט באיסורים ע"י הפחתת כמויות השתייה והאכילה), והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כנהר.

ז.   אדם הסובל מחולי כל שהוא, מחויב להתייעץ עם רופא מומחה שמעודכן היטב בתיק הרפואי שלו ולקבל חוות דעת רפואית בעניין הצום, ולאחר מכן יפנה עם החוות דעת הרפואית למורה הוראה מומחה בהלכות אלו שיורה לו כיצד ינהג. ויעשה כן לפני יוה"כ ולא יתמהמה וימתין לרגע האחרון לפני יוה"כ.

פרק יד

אכילה ושתיה לחולה ביום הכיפורים

א.  שיעור "אכילה" כדי להתחייב עליו כרת, הוא "ככותבת הגסה" (תמר גדול), המיישבת לבו של אדם[107], ושיעור "שתיה" הוא כמלא לוגמיו של אדם בינוני[108]. אמנם גם אם אוכל פירור קטן של לחם, או שותה טיפה אחת של מים, אף שאינו חייב כרת מ"מ עובר על איסור תורה[109] (משום "שחצי שיעור אסור מן התורה").

ב. ולכן חולה שהותר לו לאכול ולשתות, יש לו למעט באיסורי כרת בכל מה שיכול, כלומר אם די לו בשתייה בלבד, יסתפק בשתיה ולא באכילה[110] (ישנה עדיפות לשתיה ממותקת ומזינה את הגוף בכמות מועטת, ובכך לא יצטרך גם לאכול).

ג. ומטעם זה יש לברר מהו שיעור האכילה והשתייה הנצרך לבריאות גופו, ולהיזהר שלא יצטרך לאכול ולשתות יותר מכדי צרכו[111] (כגון שלא יתאמץ יותר מדי בהליכה וכדומה, ועי"ז ייחלש גופו ויוכרח לאכול ולשתות, יותר מאשר אם היה יושב בביתו במנוחה).

ג. חולה שהותר לו לאכול ולשתות ביום הכיפורים, תחילה מתירים לו לשתות ולאכול "לשיעורים[112]" (שהוא איסור דאורייתא ולא איסור כרת החמור יותר).

ד. במצב שהרופא או החולה אומרים שאין די לו באכילה ושתיה "לשיעורים", מתירים לו לאכול ולשתות כהרגלו[113], אמנם למעשה יש להורות לו שישתה לגימות קטנות אחת אחר השנייה, ובכמות הנצרכת לו, ובאכילה יאכל כדי צרכו בהפסקות מעט ולא ברצף[114].

פרק טו

 הגדרת אכילה ושתיה "לשיעורים"

א.    הגדרת "שיעורים" היא: באופן שיאכל פחות מהשיעור שחייבים עליו כרת, ובהפסק זמן בין אכילה לאכילה יותר מכדי אכילת פרס (שהוא 9 דקות), ולאחר זמן זה יאכל שוב השיעור הנ"ל.

ב.    אכילה ל"שיעורים": ההוראה למעשה היא - שיש לשער "ככותבת הגסה", לפי מדת נפח לחומרא 44 סמ"ק, שהוא במשקל 15 גרם כולל הממרח (ונהגו לשער בנפח של קופסת גפרורים – לערך ביסקוויט אחד), ולהמתין עד שיעברו 9 דקות מתחילת אכילה ראשונה לתחילת אכילה שניה[115] (כולל זמן האכילה הראשונה, לדוגמא אם החל לאכול בשעה 9:00 וסיים בשעה 9:04, אזי יכול להתחיל באכילה הבאה בשעה 9:09).

וכשהרופא או החולה אומרים שמוכרח לבריאותו לאכול יותר בתכיפות, יאכל כפי צרכו בהפסק זמן קצר יותר, דהיינו: אם ביכולתו להמתין שמונה דקות בין אכילה לאכילה, מה טוב, ואם לא, אזי ימתין שבע או שש או חמש, או ארבע דקות[116] (ועיין מש"כ לעיל פי"ד ס"ד).

ג.   שתייה ל"שיעורים": ההוראה למעשה היא: שיש לשער פחות ממלא לוגמיו לחומרא, דהיינו 30 - 35 מ"ג מים (וימדוד ע"י מזרק או בקבוק תינוק), ולכתחילה ימתין בין שתייה לשתייה 9 דקות, ויש המקילים כל 7 דקות, ובשעת הצורך כל 5-6 דקות. ומי שנצרך לשתות כדרכו, ימתין בין לגימה ללגימה 6 או 7 שניות[117].

ד.    לכתחילה טוב שישתה רק מים, אמנם פעמים שע"י שישתה רק מים, יצטרך לשתות כמות גדולה יותר של מים וגם לאכול, על מנת שיזין את גופו כראוי, ולכן ההוראה במצב כזה, שישתה משקה המזין, כגון מיץ ענבים, או תפוחים, או משקה ממותק אחר, ועי"ז לא יצטרך לשתות ולאכול עוד[118].

ה.   אכילה ושתייה אינם מצטרפים: ולכן מותר לאכול ולשתות לשיעורים באותו זמן, ואין צריך להמתין בין אכילה לשתייה, כיון שאכילה ושתייה אינם מצטרפים לשיעור חיוב כרת[119].

ו.   מצבים שבהם יש לשתות ולאכול תיכף ומיד: יש ליידע את הציבור קודם יום הכיפורים, ובפרט מעוברות ומניקות וחולים, כאשר חשים בחולשה יתירה, חיוורון, או חשש לעילפון, חום 39 מעלות ומעלה, וכיו"ב - יש להתחיל תכף ומיד לשתות לשיעורים כנ"ל, ואם אין די לו בכך, ישתה לגימות קטנות, ואם אין די לו בשתיה בלבד, יאכל לשיעורים כנ"ל[120].

ז.   התקפי היפוגליקמיה, שהוא ירידה ברמת הסוכר הגורמת לחולשה וכהות חושים, טשטוש בראיה, והרגשה כמו התחלת עלפון, נחשב חולה שיש בו סכנה שמאכילים אותו מיד כהרגלו[121].

פרק טז

בליעת גלולה ביום כיפור

א.    חולה שאין בו סכנה הנצרך ליטול גלולות לבריאותו, לכתחילה יבלע ללא מים[122], ואם אינו יכול בכך, יבלע את הגלולה עם מים מרים, כגון מים עם תמצית תה מרוכזת ללא סוכר (או שיניח במים רוזמרין, קליפת רמון, שיבה, או אבקת מי סודה לשתייה), וכל כיו"ב, והגדרת מר הוא שמעורר דחייה ברורה ואין צורך לסבול ולהקיא מחמת המים הללו[123].

ב.   ישנם רופאים רבים שמורים לחולים הפונים אליהם שחייב לאכול דבר מה קודם בליעת הגלולה (כגון אנטיביוטיקה), וצריך לדעת שברוב ככל המקרים האכילה נצרכת לא בכדי שהגלולה תיספג היטב בגוף, אלא כדי שלא יזיק לקיבה באופן שנוטלה על בטן ריקה באופן קבוע, אך אם זה רק יום אחד, כגון ביום הכיפורים אין בזה חשש, וצריך להתייעץ עם רופא מומחה ירא שמים[124].

ג.    ישנם חולים שצריכים ליטול גלולות הנ"ל רק פעם או פעמיים ביום, ולכן עדיף שייטלו את הגלולה אחת סמוך לתחילת הצום לאחר הסעודה מפסקת, וגלולה נוספת בצאת הצום[125].

 

 

פרק יז

עירוי נוזלים

א.   אסור לאדם בריא לקבל עירוי נוזלים כדי להקל מעליו את הצום, אע"פ שאין זה בגדר הנאת אכילה היות ומכניס משקים לגופו[126].

ב.   אמנם מי שמוגדר כחולה שאין בו סכנה, יכול להקל מעליו את הצום ע"י עירוי נוזלים[127], והוא הדין אשה בהריון הסובלת מחולשה יתירה וכדומה, וכן ראוי לעשות כדי למנוע את השתייה בפועל[128].

ג.   חולה שיש בו סכנה החייב לאכול ולשתות ביום הכיפורים, אסור לו להשתמש בעירוי כתחליף לאכילה ושתיה, אלא יאכל וישתה כפי מצבו לשיעורים או כהרגלו[129].

פרק יח

מעוברת

א.   הכל חייבים להתענות ביום הכפורים, ואף נשים מעוברות ומניקות, מתענות כל הצום מתחילתו ועד סופו[130].

ב.   אשה מעוברת שהריונה תקין וגם לא הפילה בעבר כתוצאה מהצום, חייבת להתענות, ואין הצום מהוה חשש סכנה לאשה ולעובר[131] (ואם חשה חולשה יתירה בזמן ההריון, יעשו שאלת חכם).

ג.   אשה שהפילה עוברה פעמיים אחר הצום, ועתה היא בהריון והרופאים אומרים שהפלתה בעבר נגרמה ע"י הצום, ומזהירים אותה שלא תצום בימי הריונה מותרת לאכול ביום הכיפורים לשיעורים כנ"ל[132] (וכן אם הפילה מסיבה אחרת ויש חשש שתפיל שוב, או הרופא חושש שתפיל אפילו לא הפילה בפעמים קודמות, וקובע שעליה לשתות, מותרת לשתות לשיעורים[133]).

ד.   אשה מעוברת, ורופא נאמן אומר שקיים חשש שתפיל עוברה עקב חולשה יתירה, וכיו"ב, או שיש חשש ללידה מוקדמת, יעשו שאלת חכם[134].

ה.   אשה מעוברת שהריונה אינו תקין או שמצבה הבריאותי אינו יציב, עליה לקבל חוות דעת רפואית ולפנות למורה הוראה שיורה לה כיצד לנהוג.

 

 

פרק יט

 יולדת

א.    מעוברת שהחלה להרגיש צירי לידה, צריכה להתחיל לשתות "לשיעורים", כדי שלא תכנס ללידה במצב של חוסר נוזלים, ועדיף משקה המזין כגון חלב או מיץ ענבים, ואם מרגישה שהיא סמוכה ללידה ואין די שהות לשתות כדי צורכה בשיעורים, יש לה לשתות כהרגלה, ואם היא מרגישה שאין די לה בשתייה וצריכה גם לאכול, תאכל ותבוא עליה ברכה[135] (אפילו אם הרופא אמר שאינה צריכה).

ב.   יולדת: תוך שלשה ימים: אסור לה לצום[136] (אפילו אמרה יכולה אני, והרופא מאשר לה, לא תתענה[137]), ולכן היולדת בח' וט' תשרי אינה צמה כלל, אמנם היולדת בז' תשרי, פטורה מהצום עד שיעברו 72 שעות שוות משעת הלידה[138], כגון היולדת בז' תשרי בשעה ארבע בצהרים, פטורה מהצום ביום הכיפורים רק עד ארבע בצהריים, ומשעה זו ואילך צריכה לצום עד צאת הכוכבים (ואין אומרים מקצת היום ככולו ולומר שאחר שבעה שמנה ותשעה בתשרי כבר עברו ג' ימים מיום לידתה)[139].

ג.   לאחר שלשה ימים עד שבעה: אמרה בפירוש שאינה צריכה לאכול, מותר לה לצום. לא אמרה דבר בעניין זה, מאכילים אותה ביום הכיפורים[140].

ד.    משבעה ימים ואילך: הרי היא ככל אדם וצריכה לצום ודינה ככל חולה שיש בו סכנה. אמנם ברור שאם היא מרגישה חולשה יתירה, עליה לקבל חוות דעת רפואית, ולהיוועץ עם מורה הוראה[141].

ה.   יולדת בניתוח קיסרי: פטורה מהצום לכל הפחות עד שבעה ימים מהניתוח, ולאחר מכן עליה לקבל חוות דעת רפואית ולהוועץ עם מורה הוראה[142].

ו.   המפלת: לאחר ארבעים יום להריונה, דינה כיולדת וכנ"ל[143].

פרק כ

מניקה

א.    מינקת: כשהתינוק בריא, חייבת לצום, ומכל מקום כל מניקה תעשה בחכמה להרבות בשתייה בערב יום הכיפורים, ולהרבות במנוחה[144].

ב.    תינוק קטן שניזון אך ורק מאימו, ויודעת בוודאות שעקב הצום עתיד להפסק החלב, תשתה לשיעורים משקה ממותק, שהרי "סתם תינוק מסוכן הוא אצל חלב" (יבמות קי"ד.), ויש המתירים לשתות לשיעורים משקה ממותק אף אם יש רק חשש שיפסק החלב[145] ותקבע זאת ע"פ הרגשתה או ניסיונה מילדים קודמים, ויש שהחמירו בזה עקב שיש תחליפים שונים שערכם התזונתי דומה מאד לחלב אם (אא"כ התינוק רגיש), ויעשו שאלת חכם[146].

ג.   תינוק פג: אמו המניקה תשתה ותאכל לשיעורים על מנת שלא יפסק החלב[147].

ד.   תינוק חולה: שניזון אך ורק מאמו, על פי רוב די בשתיית משקה מזין "לשיעורים", ואם אין די גם בזה תאכל ותשתה כהרגלה[148].

 

 

 

פרק כא

 דיני קטן ביום הכיפורים

א.    פחות מגיל תשע שנים: אינו צם כלל ביום הכיפורים, ואפילו לא תענית שעות, ואף אם רוצה להתענות, מוחים בידו ומאכילים אותו[149].

ב.   בן תשע שנים שלמות: (בן עשר), צם לשעות, שאם היה רגיל לאכול בשעה תשע בבוקר, מאכילים אותו בשעה עשר או אחת עשרה, והכל לפי כוח הבן מזגו וטבעו[150].

ג.   נער בן י"ב, ונערה בת י"א: (יום הכיפורים לפני הבר מצוה), בזמנינו שאין הקטנים חזקים כל כך ולא מסוגלים להתענות יום שלם כראוי, יתענו עד חצות היום ולא יותר[151].

ד.            נער בן י"ג, ונערה בת י"ב: חייבים להתענות ביום הכיפורים, ואם הם חלשים במיוחד, נכון להיוועץ עם רופא קודם יום כיפור, וכתורה יעשה, ללא חומרות יתירות, ואפילו אם יש ספק ספיקא של חשש סכנה, ספק נפשות להקל[152].

 

 

 

 

פרק כב

המותרים לאכול כיצד יאכלו

א.   הפטורים מהצום, אינם צריכים לקדש קודם שיאכלו (אף ביוהכ"פ שחל בשבת[153]), ואם הותר להם לאכול כהרגלם צריכים ליטול ידיהם עד פרק הזרוע בברכה[154], ומברכים ברכת המזון, ואומרים "יעלה ויבוא" ומזכירים "ביום הכיפורים הזה, ביום סליחת העוון הזה[155]", ואם חל יום הכיפורים בשבת יזכיר גם "רצה והחליצנו", ואם שכחו לומר "יעלה ויבוא" או "רצה והחליצנו", אינם חוזרים[156] (ואלו האוכלים ל"שיעורים" כנ"ל, ייטלו ידיהם ללא ברכה, ולא יברכו ברכת המזון).

ב.   אמנם לא ישבו שלשה חולים יחד לאכול כדי שלא יתחייבו בזימון שאין ראוי לקבוע יחד אכילה כזו, ואף אם ישבו יחד לא יזמנו דאינו נחשב קביעות שהרי היו מעדיפים שלא לאכול[157].

ג.   מותר לחלק ממתקים לילדים כגון בקריאת תהלים שעורכים בהפסקת הצהרים ביום הכיפורים, ואין בזה חשש איסור[158], ואדרבא טוב לעשות כן כדי להרבות התלמידים ולעורר הילדים להגיע. משא"כ בשאר הצומות שאין לתת לילדים מעדנים וממתקים לפי שהם ימי צום וצער[159].

ד.   חולה שיש בו סכנה שאכל ביום הכיפורים ע"פ הוראת הרופאים פחות פחות מכשיעור כדת, יכול לעלות לספר תורה ביום הכיפורים, אמנם מי שאוכל ושותה כרגיל לא יעלה לספר תורה[160].

 

 

פרק כג

הבדלה במוצאי יום הכיפורים

א.    אין מברכים על הבשמים במוצאי יום הכיפורים[161], ואם חל יום הכיפורים בשבת, בני אשכנז מברכים על הבשמים כרגיל, ובני ספרד אין מברכים, וטוב שיברכו על הבשמים אחר שתיית הכוס[162].

ב.    במוצאי יום הכיפורים מברכים על הנר בורא מאורי האש בתנאי שהוא אור ששבת (דהיינו שהיה דולק מערב יוהכ"פ), ואם חל יום הכיפורים בשבת ואין לו נר ששבת, אף שמעיקר הדין יכול לברך על נר שהדליקו כעת (וטוב שידליק גפרור ומהגפרור את הנר, ויברך על הנר), מכל מקום אם יכול להשיג נר ששבת בנקל, מהיות טוב אל תקרי רע ויברך על נר ששבת ויצא חובת כל הדעות[163].

ג.   חולה, מעוברת, יולדת ומניקה, אף שצריכים לצום,  מעיקר הדין אינם צריכים להחמיר עד צאת הצום כשיטת רבינו תם, אלא יצומו עד צאת הצום כשיטת הגאונים המופיע בלוחות[164] (ויש המחמירים גם בזה), ואם עדיין הבעל לא הגיע מבית הכנסת, תבדיל לעצמה, או שתשתה מים או סודה (ולא משקה ממותק) לפני ההבדלה[165].

פרק כד

מוצאי יום כיפור, ברכת הלבנה, בניית הסוכה

א.   נחלקו הפוסקים מתי רצוי יותר לברך ברכת הלבנה בחודש תשרי, דעת הגר"א[166] שצריך לקדש את הלבנה קודם יום הכיפורים כדי שתבוא מצוה חשובה זו ותכריע את הכף לזכות, וכן נוהגים חלק מבני אשכנז[167].

אולם דעת הרמ"א (סימן תר"ב) שצריך לקדש את הלבנה במוצאי יום הכיפורים, וכן נוהגים בני ספרד ורבים מבני אשכנז, וכך נהג כ"ק מוהרא"ש זי"ע, וכ"פ בחזון עובדיה (עמ' שצ"ג), שכן המנהג בכמה מקומות, והטעם בזה כיון שקידוש הלבנה צריך להיות בשמחה ובטוב לבב ועד יום הכיפורים אנו תלויים ועומדים בדין (ויש עוד טעמים נוספים בזה ע"פ הסוד).

ולעניין הלכה כל אחד ינהג כמנהג אבותיו.

ב.   אין חובה לשתות או לאכול קודם ברכת הלבנה אלא שאם יש אפשרות לטעום דבר מה עדיף (אחר שהבדיל אא"כ שותה מים) אך אינו לעיכובא[168], ויש נוהגים לקדש הלבנה לאחר שהבדילו בביתם ונעלו נעלי עור[169], וכך נהג כ"ק מוהרא"ש זי"ע, ואדרבא עורר את הקהל למהר לביתם מיד אחר תפילת ערבית כדי להבדיל לבני משפחתם המחכים בבית.

וזה לשונו של כ"ק מוהרא"ש זי"ע בשו"ת ברסלב (חלק ל"ח עמ' ע"ד): "הנה מובא באחרונים שהמנהג לקדש את הלבנה תיכף ומיד אחר ערבית במוצאי יום הכיפורים, עם כל זאת עליך לדעת שזה רק מנהג, ויכולים לקדש את הלבנה אחר שהלך לביתו ועשה הבדלה שאשתו ובנותיו יכולים גם כן לאכול, כי צריכים לרחם על האשה ועל הבנות, הרי אם הבעל יקדש את הלבנה ואח"כ ישמע הבדלה בבית הכנסת, ואח"כ יאכל ויטעם כאוות נפשו ובין כך אשתו ובנותיו צריכים לחכות וכו', איפה הרחמנות עליהן? ואיפה היושר? עכשיו אנחנו יוצאים מיום כיפור שבקשנו סליחה ממנו יתברך על מעשינו, וכן בקשנו סליחה אחד מהשני, וכבר מתאכזרים על האשה והבנות, בשעה שלהן קשה לצום ממה שלגברים?

ולכן אני מזהיר את כל השומעים דבריי, שקודם ילכו הביתה ויעשו הבדלה לאשה ולבנות ושיוכלו גם כן לאכול, ואח"כ יכולים ללכת למקוה ולקבץ מנין ולקדש את הלבנה, ובשביל מנהג לא צריכים לתת עוד רבע שעה או עוד חצי שעה וכו' לאשה ולבנות שיחכו אחר צום כל כך קשה", עכ"ל הקדושה של כ"ק מוהרא"ש ז"ל, ישמע חכם ויוסף לקח.

ג.   מצוה להרבות באכילה ושתיה מתוך שמחה במוצאי יום הכיפורים כמו בערב יום הכיפורים, ואמרו במדרש שבמוצאי יום הכיפורים בת קול יוצאת ואומרת "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך, כי כבר רצה האלוקים את מעשיך"[170].

ד.   המדקדקים במצוות מתחילים במוצאי יום הכיפורים בבניית הסוכה ומסיימים את בנייתה למחרת אם אפשר, כדי לצאת ממצוה אל מצוה, ועל כגון זה נאמר "ילכו מחיל אל חיל"[171] (ובפרט בשנה זו כשחל שבת קודש בין יום הכיפורים לסוכות והזמן מצומצם, ועל כגון זה נאמר והזריז נשכר[172]) ודי רק להתחיל להקים את הסוכה וא"צ לסיים הבניה בלילה[173], ובמיוחד אין לעבוד עד מאוחר בלילה ולהרעיש עם הפטיש וכדומה, כדי שלא להפריע לאנשים הרוצים לישון ולנוח לאחר הצום[174], ומי שאין לו אפשרות להתחיל בעשיית הסוכה או שהוא חלוש מחמת הצום, ילמד קצת גמרא ממסכת סוכה, או הלכות סוכה, ולמחרת יום הכיפורים יתחילו בבניית הסוכה ומצוה הבאה לידך אל תחמיצנה[175].

 

 

  

כמה כתי"ק של מו"ר כ"ק מוהרא"ש זי"ע לרבני בית ההוראה, בעניני יום הקדוש יום הכיפורים:

א.  "קבלתי את כל ההלכות של הלכות יום הכיפורים לגבי חולה ומעוברת ויולדת, ואני סומך שביררת טוב טוב את ההלכה כי לי אין פשוט זמן לעיין בזה, כי עכשיו חזרתי מרופא עם אשתי והיא צריכה רחמים מרובים וכו' וכו', ולכן אני סומך על כל מה שכתבת וביררת את ההלכה ויכולים להדפיס את זה, כי בוודאי הרב פנירי שליט"א יודע מה שהוא פוסק, כי הוא יושב עם רופאים מומחים". (מיום ג' בין כסה לעשור התשע"ה).

ב.  "אני מאד מאד שמח שאתה ממשיך לכתוב שאלות ותשובות, יעזור הקב"ה שתוציא הלכה ברורה, כי זה מאד מאד נצרך בפרט השאלות של חולים ביום הכיפורים, וכן מעוברת ויולדת ביום הכיפורים שצריכים לדעת איך שיתנהגו ביום הכיפורים שזה מצוה דאורייתא". (יום א' דסליחות, כ"ו אלול התשע"ד).

"עכשיו יש שאלות מאד מאד רציניות בעניין נשים מעוברות צום יום הכיפורים וכו' וכו', וצריכים לא להחמיר ולא להקל, ורק לדון כפי גופו של ענין ולהתייעץ עם מורי צדק מומחים, וביחד תשבו ותדונו בזה". וגם בענין אתרוגים ולולבים וכו' וכו', ודיני סוכות שאני יעורר את אנ"ש שישאלו בבית ההוראה", (ו' תשרי התשס"ט).


[1] רמב"ם (הלכות תשובה פ"ה הלכה ט'), שו"ע (סימן תר"ו ס"א).

[2] טור (שם), ובקיצור שו"ע (סימן קכ"ח סי"ד), כתב שראוי שלא להמתין עם בקשת המחילה עד ערב יוהכ"פ, אלא יקדים לבקש מחילה בערב ראש השנה, כיון שנהגו לעשותו יום תשובה, וכן הוא בחיי אדם (כלל קל"ח ס"ה).

 וכבר העירו על כך, שבזמננו ישנם טועים המבקשים מחילה מחברים וידידים שכמעט לא חטאו זה לזה, ואילו עם אותם שיש לו סכסוכים גדולים, והטחת עלבונות וכו', אינם מבקשים מחילה, ועושים מהטפל עיקר ומהעיקר טפל.

[3] בא"ח (פ' וילך אות ו').

[4] חיי אדם (סוף כלל קמ"ד).

[5] מנהג זה הובא בספרי הגאונים, שו"ת הגאונים (שערי תשובה סימן רצ"ט, ליק סימן ח'), ובמחזור ויטרי (עמ' שע"ג), ובאור זרוע (ח"ב סימן רנ"ז), והובא להלכה בהרא"ש (יומא פרק יוהכ"פ סימן כ"ג), ואע"פ שהרשב"א בתשובה (סימן שצ"ה), כתב שיש למנוע מנהג זה משום שהם כדרכי האמורי, וכ"פ מרן בשו"ע, מכל מקום מנהג זה פשט בכל תפוצות ישראל, וכ"כ המאירי (חבור התשובה מאמר ב' פ"ח), וגם רבינו האר"י היה נזהר מאד לקיים מנהג הכפרות, (שער הכוונות דף ק.), וכ"פ הרמ"א בהג'ה שכן נהגו בכל מדינות אשכנז, וכ"כ הבא"ח (פרשת וילך אות ב'), חזו"ע (ימים נוראים עמ' רכ"ב). ומש"כ שכל זמן עשרת ימי תשובה הוא זמן לכפרה כ"כ הפרי מגדים (סימן תר"ה א"א סק"א), משנ"ב (שם סק"ב).

[6] רמ"א בהגה (שם), חיי אדם (כלל קמ"ד ס"ד), משנ"ב (סק"ב ו').

[7] משנ"ב (סימן תר"ה סק"ו).

[8] משנ"ב (שם סק"ג).

[9] נטעי גבריאל (יום כיפור עמ' פ'). שערי הימים הנוראים (עמ' שכ"ז) בשם הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שהתריע על אלו העושים כפרות, ומוכרים שוב את אותם כפרות לאנשים אחרים, ומסובבים כמה פעמים על כפרות שכבר סיבבו, שבזה אין מקיימים את מנהג הכפרות.

[10] קיצור של"ה, מקור חיים, כף החיים (סימן תר"ה סקט"ז), חזו"ע (עמ' רכ"ה).

[11] מהרי"ל (עמ' שט"ו), שו"ת מהרי"ו (סימן קצ"ב), מטה משה (אות תתל"ז), והטעם מפני שהעניים מתביישים כשנותנים להם התרנגולים של הכפרות, באומרם שלאחר שהשליך זה עוונותיו על העוף, ועשאו כפרה לו ולבני ביתו, הוא נותנו לי, ע"ש, חזו"ע (עמ' רכ"ז).

[12] פשוט.

[13] כן הזהירו כמה מגדולי ישראל מרבותינו האחרונים, משנ"ב (שם סק"ב), ועיין בחזו"ע (עמ' רכ"ג, רכ"ו, רכ"ט), מש"כ בענין זה.

[14] שו"ע (סימן תר"ו ס"ד), משנ"ב (סקי"ט), חזו"ע (עמ' רמ"ה).

[15] משנ"ב (סימן תר"ו סקכ"ו), כף החיים (סימן תר"ז אות נ"ח) חזו"ע (עמ' רמ"ז).

[16] הליכות מועד (עמ' רמ"ו), ולכתחילה ראוי לטבול במקוה כשהפילטר אינו עובד, כיון שבזמן שהפילטר שמחוץ למקוה עובד, כל המים יוצאים וזוחלים, וי"א שלא עלתה להם טבילה, וראוי להחמיר בזה בפרט בערב יום הכיפורים שיש חובה לטבול מצד המנהג לתוספת קדושה וטהרה, וכ"כ כ"ק מוהרא"ש זי"ע בשו"ת אשר בנחל (חלק קמ"ו מכתב ל"ו תתי"א), וז"ל "הנה הרב... נרו יאיר, שהוא אחראי על כשרות המקוה, טוען שהפילטר עובד בשעה שטובלים, וכבר אמרתי לך שצריכים לסדר את השעון שיהיה על אמצע הלילה, כי אסור לטבול בשעה שהפילטר עובד על חשש זוחלים וכו', וזה ענין של הלכה וזה לא משחק, ולכן ראה לתקן את זה, כדי שלא יצא מכשול חס ושלום". ע"כ. וצריך לציין שכל חשש זה הוא בפילטר חיצוני, אבל בפילטר שהוא בתוך המקוה, מעיקר הדין לטבילת גברים אין בו שום חשש, וראה בספר גדרי המקוואות (סימן רא' סעיף נ').

[17] שיחות מוהרא"ש (ח"ג ערך ערב יום הקדוש).

[18] ארחות חיים (דף קג:) שו"ע (סימן תר"ז ס"ו), חזו"ע (עמ' רמ"ט).

[19] רמ"א (שם), ובאחרונים.

[20] כף החיים (שם סקמ"א).

[21] שו"ע (סימן תר"ד ס"א). והטעם כתב הרא"ש (יומא פ"ח סימן כ"ב), שצוונו בוראנו להתחזק באכילה ושתיה, כדי שיוכלו להתענות למחר, וזאת לטובתם של ישראל, ע"ש. וכ"כ הטור והמהרי"ל.

[22] משנ"ב (שם סק"א), שו"ת כתב סופר (סימן קי"ד), תשובות והנהגות (ח"ה סימן קפ"ז), ועיין ארחות רבינו (ח"ב עמ' קצ"ט) ובשדי חמד מערכת יוהכ"פ (סימן א' אות ג').

[23] מאירי (ביצה טו:), וכן משמע מדברי שבלי הלקט (סימן ש"ז), ואע"פ שבספר מנחת חינוך (מצוה שי"ג סק"ט), כתב שאין חיוב באכילת פת בערב יוהכ"פ, כי לא מצאנו אלא שמצוה לאכול, ובכל דבר מאכל יוצא ידי חובה, וכמש"כ כיו"ב המג"א (סימן תרצ"ה סק"ט), וכ"כ בשו"ת שבט הלוי (ח"ד סימן נ"ד אות ב'), מכל מקום בחזון עובדיה (עמ' רל"ו), לאחר שהאריך בכל זה העלה, שטוב ונכון לעשות בערב יום הכיפורים לכל הפחות סעודה אחת בפת. ובכף החיים (סימן תר"ד סק"ב) כתב שע"פ הקבלה יש לאכול שתי סעודות על פת.

[24] כן מוכח בברכות (ח:), וכ"כ המגן אברהם (ר"ס תר"ד), מטה אפרים (אות ט"ו), חזו"ע (עמ' רל"ו).

[25] ארחות חיים (הלכות ערב יוהכ"פ אות ב' דף קנ:), חזו"ע (עמ' רל"ז).

[26] הגאון רעק"א (בתשובה סימן ט"ז), הסתפק האם נשים חייבות באכילה בערב יום הכיפורים, אולם לפי הטעם של הרא"ש שצריך לאכול כדי להתחזק לצום, א"כ אין הבדל בין נשים לאנשים, ולהחמיר כן דרשינן טעמא דקרא, וכ"כ בשו"ת כתב סופר (סימן קי"ב),שו"ת משנה שכיר (ח"ב סימן קס"א), שו"ת תורה לשמה (סימן קס"ב), שו"ת שיח יצחק (סימן ר"צ), ועוד אחרונים, וכן העלה בחזון עובדיה (עמ' רל"א), ע"ש. וכ"כ הפסקי תשובות (ח"ו עמ' רנ"א), והוסיף שיולדת או אשה חולה שאוכלת ביוהכ"פ ממ"נ לא תהא בכלל המצוה דאכילה בערב יוהכ"פ, וכן קטנות האוכלות ביוהכ"פ, אבל בנים קטנים שהגיעו לחינוך בכלל המצוה לחנכם במצות אכילה, אף שאינם צמים ביוהכ"פ.

[27] הליכות מועד (עמ' רל"ט), ע"ש, ועיין נוסח לשם יחוד בכף החיים (סימן תר"ד סק"ב).

[28] טעמי המנהגים (אות תשל"ד סק"ד) בשם סידור הרמ"ק, דכמו שבשבת קודש הוא מזון הנפש הרוחני ובער"ש לקטו לחם משנה, כך בערב יוה"כ יקחו לחם משנה למזון הגשמי. פסקי תשובות (עמ' רנ"א).

[29] דרכי חיים ושלום (אות תשמ"ד),

[30] מטה אפרים (סימן תר"ח סי"ח), קיצור שו"ע (סימן קל"א סי"ב), בן איש חי (פרשת וילך או ד'), חזו"ע (עמ' רנ"ב), והוסיף שמכל מקום נכון להביא מלח על השלחן.

[31] שו"ע (סימן תר"ח ס"ד).

[32] משנ"ב (שם סקט"ז) בשם המג"א (סק"ז), והוא הדין קציצות בשר.

[33] מטה אפרים (סימן תר"ח ס"א), ואלף המגן (שם), פסקי תשובות (עמ' רס"ב).

[34] משנה ברורה (סקי"ח) בשם הט"ז (סק"ג), אמנם ביצה קרה או מאכלי חלב קרים מותר לאכול, כ"כ האלף המגן (סקמ"ב).

[35] כן יש להוכיח מהמגן אברהם (שם סק"ז) והמשנ"ב (סקט"ז), ודו"ק, הליכות מועד (עמ' ר"מ). ובפרט מאכלי חלב קרים בהם שייך פחות הטעם שמחמם את הגוף.

[36] משנ"ב (שם סקי"ח),

[37] הליכות מועד (שם).

[38] משנ"ב (שם), כף החיים (סקל"ב - ל"ד), פסקי תשובות (עמ' רס"ב).

[39] "מעשה היה ברומי בערב יום הכיפורים, שהיה חייט ירא שמים והלך לשוק לקנות דג לסעודתו ונזדמן בשוק דג אחד בלבד, ונעמד שם עבדו של המושל שרצה לקנותו והתמקחו זה עם זה עד שהגיע החייט לסך שנים עשר דינרי זהב, וזכה בו היהודי החייט. בעת סעודת המושל שאל את עבדו מדוע לא הבאת לי דג לסעודתי, וסיפר לו אותו המעשה ושהחייט היהודי זכה בו בשנים עשר דינרי זהב, אמר לו המושל שלח אחריו ותביא אותו לפני, שאל המושל את החייט מדוע עשית כך, אמר לו החייט יש לנו יום אחד בשנה והוא יום הכיפורים, שבו מכפר על כל עוונותינו האם לא אכבדנו כמיטב יכולתי, א"ל המושל הואיל ונתת טעם לדבריך זכאי אתה. ומה השכר נתן לו הקב"ה, כשבא לביתו חתך את בטן הדג וזימן לו בתוכו מרגלית טובה ונתפרנס ממנה כל ימיו" (מדרש רבה בראשית יא ד), והובא מעשה זה בטור (שם) ובאחרונים, מטה אפרים (סקי"ח), חזו"ע (עמ' ר"מ).

[40] בספר דעת תורה מציין לדברי המדרש הנ"ל, שמצא החייט מרגליות ונתפרנס ממנה כל ימיו, דמשמע שאכילת דגים בערב יום הכיפורים מסוגל לעשירות, פסקי תשובות (עמ' רנ"ב).

[41] מטה אפרים (סימן תר"ח ס"א), וקיצור שו"ע (סימן קל"א סעיף י"ב), ובבא"ח (פרשת וילך ס"א), כתב שיש לאכול הדגים בבוקר דוקא, וכן משמע מדברי החזו"ע (עמ' ר"מ), אך במציאות ישנם אנשים שקשה להם לאכול דגים מיד בבוקר, ויכולים לאכלם בשעת הצהרים, הליכות מועד (עמ' רמ"א). בסעודה המפסקת אין לאכול דגים משום שמחממים את הגוף, ויש שכתבו שכל זה בדגים חמים, אבל כשהם קרים אין הם מחממים את הגוף ואין חשש לאוכלם אף בסעודה המפסקת, וכ"כ בארחות רבינו בשם הסטייפלר זצוק"ל, שלמעשה אוכלים דגים בסעודה המפסקת, וכנראה שכוונתו לדגים קרים.

[42] טעמי המנהגים (אות תשל"ה) בשם ספר זרע קודש, והטעם לכך כי בשר רומז לדין והוא מכוסה בבצק שרומז לרחמים, להמתיק הגבורות, ליקוטי מהרי"ח, פסקי תשובות (עמ' רנ"ב).

[43] משנ"ב (שם) בשם מהר"י וייל (סימן קצ"א), כה"ח (סקכ"ט), ספר זכרון אברהם, משום שמחממים את הגוף, והובא בחזו"ע (עמ' ר"מ בהערה).

[44] פסקי תשובות (שם) בשם אלף המגן (שם), הליכות מועד (עמ' רמ"א),

[45] הליכות מועד (שם).

[46] דעת השו"ע (סימן תר"ח ס"ג), שכל שלא אמר בפיו או חשב בליבו שמקבל עליו התענית, יכול לחזור בו ולאכול ולשתות מבעוד יום, אולם המשנ"ב (סקי"ב) הביא בשם האחרונים שמחמירים בזה, ולפיכך טוב להתנות כל שלא סיים ברכת המזון, ומכל מקום אם לא התנה יכול להמשיך לאכול עד סמוך לשקיעה. אלא שצריך להפסיק כדי לקיים מצות תוספת יוהכ"פ.

[47] הליכות מועד (עמ' ר"נ).

[48] שערי הימים הנוראים (עמ' שנ"ב), והובא תפילה זו בחיי אדם (כלל קמ"ד הלכה י"ט) ובקיצור שו"ע (סימן קל"א סט"ז).

[49] כן דרשו חז"ל (יומא פא:), וכ"פ הרמב"ם (הלכות שביתת עשור פ"א ה"ו), והשו"ע ( סימן תר"ח ס"א),

[50] מרן בשו"ע שם כתב "ותוספת זו אין לה שיעור אלא קודם בין השמשות צריך להוסיף מעט או הרבה", וכ"כ בחזו"ע (עמ' רנ"ג), שכן דעת הרבה מן הראשונים, ומה שכתבנו עשרים דקות, משום שהוא גדר וסייג על מנת שלא יגיע לשקיעה, ואם לא הצליח עשרים דקות, יקבל לפחות עשר דקות, ואם גם זה לא מתאפשר יכול לקבל תוספת יוה"כ עד 2-3 דקות קודם השקיעה, אור לציון (ח"ב פי"ח א), חזו"ע (שבת א' עמ' רס"ד).

[51] הליכות מועד (עמ' רמ"ט).

[52] כ"פ הרמ"א (סימן תר"י ס"ב), בא"ח (ש"א וילך ס"ט), כה"ח (סקי"ב) חזו"ע (עמ' רנ"ו).

[53] חזו"ע (עמ' רנ"ז), הליכות מועד (עמ' רנ"א), והעלה שלא תברך בבית הכנסת משום שהרבה נשים לא מגיעות לבית הכנסת ומפסידות ברכה חשובה זו, שהרי אין קידוש, אולם אין חובה לברך שהחיינו דוקא בהדלקת הנרות, אלא אפשר לברך ברכה זו גם בהמשך הלילה, ע"ש. ולכן אשה ששכחה לברך בזמן הדלקת הנרות, ונזכרה בלילה, אזי יכולה לברך כל הלילה.

[54] שו"ע (סימן תרכ"ד ס"ד, וס"ה).

[55] שו"ע (סימן תר"י ס"ד), משנ"ב (סק"ט, ובסימן תרי"ד סקט"ו), חזו"ע (עמ' רנ"ט), ובמאירי (שבת קיט. ד"ה ימים) כתב שיום הכיפורים עולה על כולם במצות הידור מלבושים נכבדים ובגדים מצוינים.

[56] רמ"א (שם), וגם מצד שהוא בגד מתים ועי"ז לב האדם נכנע ונשבר, וכיום יש מבני ספרד שנוהגים ללבוש קיטל ביום הכיפורים, הליכות מועד (עמ' רס"ד).

[57] מרדכי (יומא סימן תשכ"ה), רמ"א (שם), ובלקט הקציר (סימן ל"א אות י"ד) הוסיף, שמניחים על השלחן ספרי קודש במקום הפת ומכסים אותה במפה אחרת כמו שמכסים את הפת בשבתות ובימים טובים, וכן הוא במאמר מרדכי (סק"ג), ובמועד לכל חי (סימן ט"ז אות ל"ד), בן איש חי (פרשת וילך סעיף י"ז), חזו"ע (עמ' ר"ס).

[58] משנ"ב (סימן תר"י סקט"ז).

[59] שו"ת בצל החכמה (ח"ו ס"ג), שו"ת קנין תורה (ח"י סימן ל"ו), וכן מוכח במטה אפרים (סי"א ובאלף למטה סק"ז), פסקי תשובות (ח"ו עמ' רס"ו).

[60] הליכות מועד (עמ' רס"ג).

[61] לדעת מרן השו"ע (סימן תר"ז ס"ג), אין חיוב להתוודות שוב עם השליח ציבור, אולם לדעת הרמ"א צריך להתוודות עם השליח ציבור, וכך נוהגים למעשה בני ספרד, ומכל מקום אף לדעת מרן השו"ע בכל אופן צריך לעמוד בשעה שהשליח ציבור מתוודה, וצריך להקפיד בזה.

[62] שו"ת מהר"ם בן חביב (או"ח סימן פ'), חזו"ע (עמ' ר"נ בהערה), הליכות מועד (עמ' ער"ה).

[63] יסוד ושורש העבודה (שער יא' האיתון פ"ט).

[64] חזון עובדיה (עמ' שנ"ג). והרבה חושבים שרק על השליח ציבור לכרוע, אבל המנהג שגם כל יחידי הקהל משתחוים, להשתתף בסדר העבודה, שהרי כל ישראל כרעו על פניהם ואמרו "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

[65] חזו"ע (עמ' שס"ב) ע"ש שהאריך.

[66] שיחות מוהרא"ש (מועדים).

[67] הליכות מועד (עמ' רח"צ).

[68] מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל, בשו"ת יביע אומר (ח"ט או"ח סימן נ"ד), חזו"ע (עמ' רנ"ו), בשם האחרונים. והוסיף בחזו"ע שם בהערה, מיהו הרוצה להכניס ביום הכיפורים פתילה רפואית לגופו כדי להקל מעליו צער התענית, בוודאי שאינו נכון לעשות כן, והגרש"ז אוירבך זצוק"ל קרא עליו, "נבל ברשות התורה", שלמי מועד (עמ' תצ"ד), ורק אם חושש שאם לא יכניס הפתילה הרפואית לגופו לא יוכל להשלים התענית או שהוא מצטער מאד מן התענית, עד שהוא כמעט קרוב להתעלף, מותר להכניס לגופו פתילה רפואית, או קפסולה של ויטמין, כיון שאין זו אכילה דרך פיו, ע"ש.

[69] שנאמר (ויקרא כג לב), "מערב עד ערב תשבתו שבתכם", שו"ע (סימן תק"נ ס"ב, וסימן תקנ"ג ס"ב).

[70] ככל דיני הרחקות (בא"ח פרשת וילך סט"ו), ועיין חזו"ע (עמ' שכ"ה).

[71] שו"ע (סימן תרי"א ס"א), ואין חייבים כרת, אלא על מלאכה, אכילה ושתיה.

[72] שו"ע (סימן תרי"ב סעיף ה'), שהרי חצי שיעור אסור מן התורה, עיין חזו"ע (עמ' ער"ה).

[73] שו"ע (סימן תרי"ג סעיף ד'), משנה ברורה (סקי"א), וכן משום איסור רחיצה, אסור לשטוף פיו, וכתב הפסקי תשובות (עמ' רע"א), שבמקום חולי מותר לרחוץ פיו במים מרים שאינם ראויים לשתיה (עיין לקמן פרק ט"ז), או מי שיש לו מיחוש בלשון או בחיך, ונגרם לו מכך צער גדול, ובזהירות שלא יבלע אפילו משהו, ע"ש.

[74] פשוט וכנ"ל.

[75] שו"ע (סימן תרי"ג סעיף א' וס"ד וברמ"א).

[76] יומא (עז:), שו"ע (שם), חזו"ע (עמ' ש"י).

[77] שו"ע (שם ס"ב), חזו"ע (שם, ובעמ' שי"א), בשם שו"ת מנחת שלמה (ח"ב סימן נ"ח אות כ"ח), שהיוצא מבית הכסא מותר לטול ידיו ג' פעמים כדרכו תמיד, כמש"כ הבא"ח (פרשת  תולדות סעיף ט"ז), ורק עד סוף קשרי אצבעותיו ולא יותר, אע"פ שבכל השנה נוהג לרחוץ עד סוף כף היד, ובפרט לפי מש"כ כה"ח (סימן ד' אות י"ד), שביום הכיפורים אין לכוחות הטומאה שליטה כ"כ, ולכן די לטול עד סוף קשרי אצבעותיו, וכ"פ הרב מטה אפרים (סימן תרי"ג ס"ה).

[78] פשוט, דיש בזה טופח על מנת להטפיח, הליכות מועד (עמ' רנ"ז).

[79] הליכות שלמה (הלכות תפילה עמ' רמ"ט), חזו"ע (עמ' שי"א).

[80] מרן הב"י בשם הגה"מ, והמהרי"ל, רמ"א (שם ס"ג), ומשנ"ב (שם), חזו"ע (עמ' שי"ב) בשם הרבה אחרונים, כיון שאין הרחיצה לתענוג אלא לשם טהרה.

[81] רמב"ם (הלכות שביתת עשור פ"ג ה"ג), שו"ע (סימן תרי"ג סי"א), ועיין בפסקי תשובות (עמ' רע"א), מה שהביא למי שמקפיד בטבילת עזרא, ואירע לו מקרה, שהסכמת האחרונים שאין לטבול ביוהכ"פ, ע"ש.

[82] פסקי תשובות (סימן תרכ"ד ס"א), בשם המנהגים בסוף שו"ע הרב, ע"ש.

[83] שו"ע (סימן תרי"ד סעיף א'), חזו"ע (עמ' שי"ג).

[84] פסקי תשובות (עמ' ערב), בשם ספר קיצור הלכות מועדים (עמ' ק"י), שערי ימים הנוראים (עמ' שס"ד), הליכות מועד (עמ' רנ"ח), אמנם יש שהבינו בדעת הגר"ע יוסף זצ"ל והגרשז"א זצ"ל להקל בתרסיס נגד זיעה בלבד גם ביום הכיפורים משום שאין בתרסיס ענין סיכה כלל (חזו"ע הלכות תשעה באב עמ' רצה), ע"ש ודון מינה ואוקי באתרין, ועיין בספר הליכות שלמה מועדים (הלכות בין המצרים עמ' תכ"ג בהערה) שכתב, שלכאורה בנד"ד גם ביוהכ"פ שרי, ועדיין צ"ע.

[85] חזו"ע (עמ' שי"ג), כתב שלחולה מותר, שהרי מי שיש לו חטטין בראשו מותר לסוך, כיון שאינו עושה לתענוג אלא לרפואה, וכל זה במקום שנוהגים לסוך בחול, ואין בו חשש רפואה או מריחה בשבת, ולכן חולה בכל גופו מותר להשתמש ברפואות, ולכן כל מקרה לגופו, ויעשה שאלת חכם.

[86] הרמ"א (סימן תרט"ז ס"א), כתב שמותר לומר לגוי לרחוץ או לסוך התינוקות, אולם האחרונים העלו שבזמן הזה שאין נוהגים לרחוץ ולסוך הקטנים בכל יום אין לרחוץ ולסוך אותם ביוה"כ ושכן המנהג, וכ"כ הלבוש ושו"ע הרב (ס"ג), והרב מטה אפרים והמשנה ברורה (שם סק"ג), ובחזו"ע (עמ' שמ"א), שפשוט שאם נתלכלך התינוק בטיט או בצואה, מותר לרחצו ע"י ישראל גדול ואין בזה סרך חומרא כלל.

[87] פסקי תשובות (עמ' רס"ח), ועיין עוד (שם סימן תר"י אות ד').

[88] וכן אין ליתן מי בושם על מטפחת כדי להריחה משום איסור מוליד ריח בבגד (סימן תקי"א ס"ד ברמ"א, וסימן תרנ"ח ס"ב ברמ"א).

[89] שו"ע (סימן תרי"ד סעיף ב').

[90] חזו"ע (עמ' שט"ז בהערה) בשם האחרונים, וכ"פ הגרש"ז אוירבך זצוק"ל (שלמי מועד עמ' ע"ז), שמותר לכתחילה ללבוש נעליים שאינם של עור, אע"פ שהם נוחים אפילו יותר מנעלי עור, ואין בהם שום עינוי, כיון שגזירת חז"ל היתה רק על נעלי עור, אין להחמיר אפילו בנעליים נוחות שאינם של עור, ומכיון שנתפשט המנהג, תו ליכא בזה משום מראית העין, ע"ש.

[91] ע"פ מש"כ בהערה הקודמת, וממה שכתבנו שמ"מ המחמיר וכו', כ"כ בהליכות מועד (עמ' ר"ס), ע"ש.

[92] שו"ע (שם ס"ג), חזו"ע (עמ' רי"ט), והוסיף, שגם בימינו שמצוי נעלי גומי הדין כן, ע"ש. ותחילה צריך לבדוק אם יש אפשרות לנעול נעלים אחרות שאינם מעור, ורק אם אין אפשרות אחרת יכול להקל וללבוש נעלי עור, כ"כ השדי חמד (מערכת יוהכ"פ סימן ג' אות ט"ו), וכל ההיתר הוא דוקא כשהולך ברחוב וכדומה, אך כשמגיע לבית הכנסת, או לביתו ואינו צריך לנעול את הנעל צריך לחולצה מיד, רמ"א (סעיף ד') משנ"ב (סקי"ב י"ג).

[93] ואף שהרמ"א (שם ס"ב) כתב שהמחמיר תבוא עליו ברכה, מכל מקום הפרי חדש (ס"ב), כתב בשם הרדב"ז (ח"א סימן ק"צ), שאין כאן שום בית מיחוש, משנ"ב (סק"ט), חזו"ע עמ' שי"ט),

[94] מגן אברהם (סק"ג), משנ"ב (שם), חזו"ע (שם).

[95] שו"ת חלקת יעקב (ח"ב סימן פ"ג), קיצור הלכות המועדים (עמ' קי"ב), פסקי תשובות (עמ' ערב), ע"ש.

[96] שו"ע (סימן תרט"ז ס"א), משנ"ב (סק"ב), אור לציון (ח"ד פי"ג תשובה ב'), וכ"כ החזו"ע (עמ' שמ"א), ואף בבן שנתיים או שלש אם אין מזיק לו, יש להרגילו באיסור נעילת הסנדל, קיצור שו"ע (סימן קל"ג סי"ט), קובץ מבית לוי (תשרי עמ' מ"ב), אבל אם הילד יוצא החוצה ועלול לדרוך על אבנים או קוצים וכדומה, ויש סכנה מצד עקרבים וכדומה, ויש לו רק נעלי עור מותר לנעלם, שערי ימים הנוראים (עמ' שס"ט), ע"ש. וכ"כ בחזו"ע (שם בהערה), שאם המזג אויר קריר ואם התינוק ילך יחף יש לחוש שיצטנן, וכן אם יש שברי זכוכית וכדומה, שיש להקל ולנעול נעלי עור ביוהכ"פ, וכ"פ הגרש"ז אוירבך זצוק"ל (בשו"ת מנחת שלמה ח"ב סימן ל"ה סוף אות ה').

[97] וכ"פ הבא"ח (ש"א פרשת וישב ס"ט, ופרשת וילך סי"ז), וכ"פ הגר"א (מעשה רב סימן ט'), והחזו"א (ארחות רבינו ח"ב עמ' קל"ט).

[98] סימן תקנ"ד (סקל"א), ועיין עוד בהליכות מועד (עמ' רס"ב).

[99] שו"ע (סימן תרי"ח ס"א),

[100] הליכות מועד (עמ' רע"ח).

[101] שו"ע (סימן תרי"ח ס"א).

[102] שו"ע (שם) ועיין עוד סעיפים (ב- ה').

[103] רמב"ן (במלחמות ה' סנהדרין עד:), ובספרו תורת האדם (דף יא:), וכ"כ הר"ן (יומא פ"ג:), וכ"כ המאירי (בחיבור התשובה עמ' תע"א), ומבואר בירושלמי שהשואל הרי זה שופך דמים, רמב"ם (פ"ב מהלכות שבת ה"ג), שו"ת הרדב"ז (ח"ג סימן תמ"ד), וכן העלו הפוסקים, משנ"ב (סימן תרי"ח סק"ה), חזו"ע (עמ' רפ"ח).

וכבר ידוע שחולה הרוצה להחמיר ולא לאכול ביום הכיפורים הוא מחוסר אמונת חכמים, וז"ל השם משמואל (סוף חלק המועדים), במכתב לחולה וז"ל: "חלילה לך להחמיר, כי מי שציוה לצום ביום הכיפורים הוא ציוה לשמוע לרופא ושלא לצום, ואל תחשוב שאין להתיר אלא לחולה שיש בו סכנה לשעתו חלילה, אלא אפילו לספק ספיקא, כי אין הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב, ובטח זכור ותזכור מה שכבר שמעת ממני הרבה פעמים, שעיקר היהדות הוא להיות בטל לדעת התורה וחכמיה, אפילו שיאמרו לך על שמאל שהוא ימין, ושאדם מבטל דעתו לדעת התורה וכוף אזניך לשמוע דברי חכמים הוא שוה יותר מהכל, ועל כן אין לך להצטער אם לא תצום ביום הכיפורים, כי במה שתשמע לדברי חכמי התורה, שציוו שלא לצום, אם הרופא ציוה שלא לצום, הוא שוה יותר מעיקר הצום", ע"כ. ודפח"ח.

[104] הובא שיטתו בספר חידושי הגרי"ז על הרמב"ם (פ"ב הלכות שביתת עשור), ועוד. אמנם האחרונים לא הסכימו עמו, עיין בשו"ת יחוה דעת (ח"ו סימן לט').

[105] ובאמת סברא זו לא נפלאת ולא רחוקה בדברי הראשונים, כ"כ הרמב"ן בספר תורת האדם והובא בדברי הב"י (סימן תרי"ח ס"ה), וז"ל "ומאי חומרא דהכא, לנהוג בספק נפשות להקל, ולהתעסק בחולה בכל צרכיו", ע"ש.

[106] שמירת שבת כהלכתה (פל"ט הערה צ"ז), הליכות  מועד (עמ' רפ"ז), וכן מורה ובא מו"ר הרה"ג משה פנירי שליט"א (ועיין בקובץ הלכה ומשפט מס' 2 ע"י בית ההוראה אפיקי מים להגאון הנ"ל).

[107] יומא (עג:), שו"ע (סימן תרי"ב ס"א), והוא פחות מכביצה מעט, ושעור זה שוה לכל אדם בין לננס ובין לעוג מלך הבשן, דקים להו לחז"ל שבשיעור הזה מתיישבת דעתו.

[108] שו"ע (שם סעיף ט'), ובאחרונים.

[109] שו"ע (שם סעיף ה'), משנ"ב (סק"י).

[110] לא ששתיה יותר קלה מאכילה, אלא מכיון שדי לו בשתיה, אסור לו לאכול.

[111] עיין בביאור הלכה (סימן תרי"ח ס"ח ד"ה ואם אמדוהו) בשם שו"ת בנין ציון (סימן ל"ד), ועיין בפסקי תשובות (עמ' רפ"ט מש"כ בזה), הליכות מועד (עמ' רפ"ו).

[112] גמרא (כריתות יג.) וכיו"ב אמרו ביומא שמאכילים הקל הקל תחילה, שולחן ערוך (סימן תרי"ח סעיף ז). חזו"ע (עמ' רצ"ט בהערה), ודחה דברי הרב מבריסק שהקל לאכול ולשתות כרגיל,  ע"ש.

[113] שו"ע (שם סעיף ח'), חזו"ע (עמ' רצ"ט).

[114] שהרי בשתיה לשיעורים מעיקר הדין הוא כדי שתיית רביעית, וכיון שהוא לוגם שתה לשיעורים מעיקר הדין, וכן כשאוכל שלא ברצף לשיטות הסוברות שיעור קטן בכדי אכילת פרס, אכל לשיעורים, והבן.

[115] עיין בחזו"ע (עמ' רצ"ז והלאה), ואע"פ שכתב שם שהשיעור הוא 30 גרם, מכל מקום המנהג לשער בנפח, דספק דאורייתא לחומרא, פסקי תשובות (עמ' רפ"ד), וכן דעת האור לציון ומו"ר הרה"ג משה פנירי שליט"א, וכ"כ בהליכות מועד (עמ' רפ"ב), ע"ש.

ומש"כ שהשיעור הוא מתחילת אכילה לתחילת אכילה, כן דעת מו"ר הרה"ג משה פנירי שליט"א (בגליון שם), וכן משמע מדברי מרן הגרע"י זצוק"ל (שם), אמנם מדברי המשנ"ב (שם סקי"ט ובסקכ"א), משמע שהוא מסוף אכילה לתחילת אכילה, וכ"פ הפסקי תשובות (שם), וצ"ע בזה.

[116] שו"ע (שם סעיף ח') חזו"ע (שם עמ' רצ"ט), שהרי דעת החתם סופר (ח"ו סימן ט"ז), ששיעור כדי אכילת פרס הוא תשע דקות, ודעת הערוך השלחן (סעיף י"ד), שהוא שבע דקות, ובשו"ת אגרות משה (ח"ד סימן מ"א) כתב שבצורך גדול אפשר לרדת בהדרגתיות עד לשתי דקות, ועפ"ז העלנו כן בהלכות למעלה.

[117] עיין בשו"ע (שם סעיף י'), שהביא בדעת הסתם שיטות הסוברות שהשיעור הוא כדי שתיית רביעית (דהיינו כמה שניות), והביא ביש אומרים שגם בשתיה צריך להמתין בכדי אכילת פרס, וכדין אכילה, ולכן העלנו שלכתחילה ימתינו 9 דקות, וכן העלה בחזו"ע (שם), ומשמע שם שבשעת הצורך ניתן להקל עד 5-6 דקות, כיון שמעיקר הדין הלכה כסתם מרן שההמתנה הוא כדי שתית רביעית, ואף שהסכימו האחרונים להחמיר כשיטת הי"א להמתין בשתיה כמו באכילה, מ"מ יש להקל עד חמש דקות מטעם ספק ספקא, שמא הלכה כסתם מרן שהשיעור הוא כדי שתית רביעית, ואם ההלכה שהוא כדי אכילת פרס, שמא כדי אכילת פרס הוא כמאן דאמר ארבע דקות ולא תשע, וע"כ כתבנו שיעור חמש דקות, וכן שמעתי ממו"ר הרה"ג משה פנירי שליט"א, ובשעת הדחק מותר לשתות ולהמתין בין לגימה ללגימה כמה שניות.

אמנם כשהחולה צריך גם לשתות וגם לאכול, ההוראה למעשה לומר לו להמתין תשע דקות בין האכילה לשתיה, כדי שלא לבלבלו בזמנים, וידע שיש לו רק שיעור אחד.

[118] שלמי מועד (עמ' ש"ז) בשם מרן הגרש"ז אוירבך זצוק"ל הובא בחזו"ע (עמ' רצ"א בהערות), והליכות מועד (עמ' רפ"ב), והוסיף שהוא הדין לענין אכילה מומלץ לאכול דברי מאכל ממותקים עם הרבה קלוריות לגוף, כדי להפחית בשיעורים.

[119] שו"ע (סימן תרי"ב ס"ב), וכ"כ המשנ"ב (סימן תרי"ח סקכ"א), שבין אכילה לשתיה אין צריך לשהות כלל. פסקי תשובות (עמ' רפ"ו).

[120] ערוך השלחן (ס"א ע"פ הרמ"א שם ס"ו), שמירת שבת כהלכתה (פרק ל"ט ס"ז), ארחות רבינו (ח"ב עמ' ר"ט) בשם החזו"א והסטייפלר, הליכות מועד (עמ' ר"פ) והוסיף שמצוי הדבר בבית הכנסת, שרואים אדם שפניו חוורות וקרובות לעלפון דיש לשטוף לו מיד את הפנים, ואם זה לא עוזר נותנים לו מיד לשתות לשיעורים, ועיין עוד למו"ר הרה"ג משה פנירי שליט"א (בגליון הלכה ומשפט מס' 2) מש"כ בזה.

[121] נשמת אברהם (סקי"ב), תורת היולדת (פ"נ הערה י"א) בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, והוסיף שכנראה זוהי מחלת הבולמוס הנזכר בשו"ע (שם ס"ט), גליון הלכה ומשפט (שם) הליכות מועד (עמ'  ר"פ).

[122] ואין בזה חשש איסור כי אין בגלולות טעם, ועוד שהיא אכילה שלא כדרך, ולצורך חולה שאין בו סכנה התירו, שדי חמד (מערכת יוה"כ סימן ג' אות ח') בשם פוסקים רבים, שו"ת אגרות משה (ח"ג סימן צ"א), ושמירת שבת כהלכתה (פל"ט ס"ח), והוא הדין לסירופ מר שמותר לקחתו היות ואין בו טעם טוב.

[123] לפי שאינם ראויים לשתיה בצורה רגילה, ולצורך חולה שאין בו סכנה התירו איסור דרבנן, שו"ע (סימן תרי"ב ס"ו), משנ"ב (סקט"ו), ובשער הציון (סקי"ז), וכ"כ בשו"ת כתב סופר (או"ח סימן קי"א) ובשו"ת הלכות קטנות (ח"ב סימן צ"ז) והישועות יעקב סק"ד).

[124] הליכות מועד (עמ' רע"ט).

[125] הליכות מועד (שם).

[126] פסקי תשובות (עמ' רס"ז), בשם הרבה פוסקים.

[127] פסקי תשובות (עמ' רס"ח), בשם האחרונים.

[128] הליכות מועד (עמ' רפ"א).

[129] שו"ת אגרות משה (ח"ג סימן צ', וח"ד סימן ק"א), שו"ת ציץ אליעזר (חי"ד סימן נ"ז), מכמה טעמים, שאינה דומה אכילה ממש המיישבת דעת החולה לאינפוזיה שאינה מיישבת דעתו, ואצל חולה גם צער בעלמא עלול לגרום לסכנה מצד חולשתו, ועוד שתחיבת מחט חבלה היא באדם, ואסור לאדם לחבול עצמו כשאינו לרפואה, וכ"כ הפסקי תשובות (עמ' רפ"א) והוסיף שחולה בביה"ח שכבר מחובר לאינפוזיה, אפשר להתיר להשאיר לו כדי שיוכל לצום, וכ"כ בחזון עובדיה (עמ' רח"צ בהערה), בשם שו"ת שבט הלוי (ח"י סימן צ"א) ובשם הגרש"ז אוירבך זצוק"ל, שאם נחייב להשתמש במקום פיקוח נפש בדרכים בלתי רגילות דרך הטבע כגון אינפוזיה, יש לחשוש שיטעו העולם לחשוב שחייבים לחזר דוקא אחר הדבר הזה מעיקר הדין, ולפעמים אין הדבר מצוי ויבוא לידי סכנה, וסיים בחזו"ע (שם), שלכן אין לחולה להתחכם על ההלכה ולחפש לו דרכים להתענות, והיא לא תצלח.

[130] גמרא (יומא נד:) "מעוברות ומניקות מתענות ומשלימות", ונפסק להלכה בשו"ע (סימן תקנ"ד ס"ה), וכתבו האחרונים שדין זה הוא גם בימינו, עיין בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ז סימן כ'), תשובות והנהגות (ח"ב סימן רצ"ב). ושמעתי ממרן הגרע"י זצוק"ל שבמכוון נקטו חז"ל "מתענות ומשלימות", לומר שבוודאי יש בכוחם של המעוברות והמניקות להתענות ולהשלים ולא יאונה להם כל רע (וידוע שהרה"ק רבי מנחם מנדל מרימנוב זי"ע היה אומר, שמאחר שכתוב בתורה שצריך להתענות ביום זה, הרי שעצם הצום והעינוי מזין את הגוף בדרך הטבע, הובא בספר באר החיים ירח האיתנים עמ' רא').

[131] הליכות שלמה (מועדים עמ' פ'), שאף באשה בחודש תשיעי אם הריונה תקין ולא לא הפילה בפעמים הקודמות אין סיבה שהצום יהיה עלול לגרום נזק לה או לעוברה, אמנם אשה בהריון I.V.F שעל פי דעת הרופאים יש חשש סכנת הפלה בשבועות הראשונים של ההריון, יותר משאר מעוברות, צריכה לשתות פחות פחות מכשיעור, ותשמור מאד על מנוחה ולא תלך לבית הכנסת ותתפלל בשכיבה, והובא בחזו"ע (עמ' רפ"ז בהערה).

ודע שדין מעוברת הוא משעה שיודעת מהריונה, אפילו עדיין לא עברו ארבעים יום להריונה, שו"ת שבה"ל (ח"ז סימן פ'), פסקי תשובות (עמ' רע"ו), חזו"ע (עמ' רצ"ו בהערה).

[132] שו"ת נחלת דוד (קונטרס יד שאול סימן ג'), מהרש"ם בדעת תורה (ריש סימן תרי"ז), ארחות חיים (סק"א) נשמת אברהם (ר"ס תרי"ז), גליון קובץ ומשפט (שם), הליכות מועד (עמ' רפ"ט).

[133] הגרש"ז אוירבך זצוק"ל בהקדמה לספר אוצר הברית (ח"א עמ' ט"ז), ובהליכות שלמה (עמ' פ"א בדבר הלכה אות ג'), פסקי תשובות (עמ' רע"ו בהערה).

[134] פסקי תשובות (שם), הליכות מועד (שם), ע"ש.

[135] נשמת אברהם (סימן תרי"ז עמ' נ'), שלמי מועד (עמ' ס"ז), בשם הגרש"ז אוירבך זצוק"ל, והובא בחזו"ע (עמ' ר"צ בהערה).

[136] הרא"ש (יומא סי' י) והר"ן (א. ד"ה ולענין) בשם הרמב"ן (תוה"א שער הסכנה ד"ה בפרק מפנין), שו"ע (סימן תרי"ז ס"א).

[137] שו"ת יביע אומר (ח"ז סימן נ"ג), חזו"ע (עמ' ר"צ).

[138] רמב"ם (פ"ב מהלכות שבת הלכה י"ג), ערוך השלחן (סימן ש"ז סק"ז) שמירת שבת כהלכתה (עמ' תק"י) חזו"ע (עמ' רצ"ד), שמונים משעת הלידה ממש.

[139] הנה אע"פ שהתרומת הדשן (סימן קמ"ח), העלה שימים אלו אינם מעת לעת, אלא מקצת היום ככולו, ומרן השו"ע (שם) הביא דבריו להלכה, מכל מקום מוכח מדברי הרבה ראשונים שג' ימים אלו מונים אותם מעת לעת, וכן הוא בתשובת הרא"ש (כלל כ"ו סימן ב'), ועוד, (ובוודאי אילו ראה מרן דברי כל אלו הראשונים, היה פוסק כדבריהם), ובפרט דספק נפשות להקל, וכן דעת הגר"א (ס"ס תרי"ז), הישועות יעקב (שם), מטה אפרים, המהרש"ם, המשנ"ב (סימן ש"ל סק"י, ובסימן תרי"ז סקי"ג), שו"ת מנחת שלמה (סימן ז' עמ' מ"ד בהערה), שו"ת יביע אומר (שם אות ז' והלאה), חזו"ע (עמ' רצ"א), ע"ש.

[140] שו"ע (שם), ומש"כ שבסתמא מאכילים אותה, אע"פ שמלשון מרן בשו"ע שם משמע שבסתמא אין מאכילים אותה, מכל מקום מדברי מרן בשו"ע בהלכות שבת (סימן ש"ל ס"ד), משמע שאף בסתמא מחללים שבת עליה, והוא הדין ליוהכ"פ, שהרי מהיכא תיתי להחמיר ביוהכ"פ יותר משבת, וכן העלו האחרונים, הקרבן נתנאל (ס"פ מפנין), ועוד, וכן עיקר, חזו"ע (עמ' רצ"א הערה י').

[141] שו"ע (שם), ואם היא חלשה במיוחד בפרט עקב שרמת המוגלובין נמוכה, וכ"ש אם היא מניקה בפועל, עליה לקבל חוות דעת רפואית ולפנות למורה הוראה. ואם היא אומרת שצריכה לאכול מחמת שמכביד עליה החולי מאכילים אותה כמו כל חולה שאומר צריך אני, דלב יודע מרת נפשו ובקי אדם בגופו יותר ממאה רופאים, ובלבד שמזכירים לה קודם האכילה שיום הכיפורים היום.

[142] שמירת שבת כהלכתה (פרק ל"ט הערה נ"ד), תורת היולדת (פנ"א הערה ז') בשם הגרש"ז אוירבך זצוק"ל, פסקי תשובות (עמ' רע"ח), והעלה שדינה כחולה בעלמא ויש לה לאכול כפי הוראת הרופאים גם לאחר ז' ימים.

[143] מטה אשר (דף קכב:), בשם הרב גור אריה (סימן ש"ל), פחד יצחק (מערכת יולדת ודיניה ביוהכ"פ), משנה ברורה (ביאור הלכה סימן תרי"ז ד"ה יולדת), פסקי תשובות (עמ' רע"ט), חזו"ע (עמ' רצ"ה).

[144] שו"ע (סימן תרי"ז ס"א), חזו"ע (עמ' רפ"ז סוף הערה ה'), ויש הממליצים לאכול בערב יוהכ"פ שקדים או מרציפן המרבים חלב, או לשתות בירה שחורה, ולא תאכל דברים מטוגנים או מלוחים לפני הצום.

[145] חזון איש (או"ח סימן נ"ט סק"ג וסק"ד), תורת היולדת (פנ"א הערה י"א), נשמת אברהם (שם) בשם החזו"א ואפילו כשאין התינוק חולה, פסקי תשובות (עמ' רע"ו).

[146] תורת היולדת (שם), פסקי תשובות (שם), ע"ש.

[147] משום שחלב אם הוא חיוני במיוחד עבורו וזאת בשל שיעור תמותה גבוה אצל פגים בשל זיהומים במערכת העיכול שחלב אם הוא החיסון הטוב ביותר עבורו, יש להקל לכל הדעות, מו"ר הרה"ג משה פנירי שליט"א בגליון הלכה ומשפט (שם).

[148] שו"ת דבר שמואל אבוהב (סימן ק"ז), שו"ת חת"ס (ח"ו סימן כ"ג), חזו"ע (עמ' רפ"ז בהערה) והוסיף בשם הגרש"ז אוירבך זצוק"ל, שאפילו אם יש לה אפשרות להשתמש בתחליפי חלב לתינוק אין לה להתחשב בכך, לפי שמזונו של התינוק הוא חלב האם, הליכות שלמה מועדים (עמ' פ"ב).

[149] ארחות חיים (הלכות יוהכ"פ אות ט"ו), מטה אפרים (אלף המגן סימן תרט"ז סק"ה), חזו"ע (עמ' ש"ל), ואפילו בליל יום הכיפורים אין לענותם, ואם ירצו לאכול ולשתות נותנים להם כמו שרגילים בכל יום ולילה, מטה אפרים (שם) חזו"ע (שם). אמנם המנהג אצל חלק מבני אשכנז, שאם רוצה מרצונו שלא לאכול ולשתות בליל יום הכיפורים, רשאי (ס"ב ברמ"א, ומשנ"ב סקי"ד, אלף המגן אות ה', אשרי האיש ח"ג פכ"ג אות א' בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

[150] חזו"ע (שם), שכן איתא בירושלמי (יומא פרק ב' סוף הלכה ד'), שרב אחא היה אומר לקהל אחר תפילת מוסף, כל מי שיש לו תינוק בבית הכנסת יצא וילך להשקותו כדי שלא יבואו לידי סכנה, והעיר בזה הגר"ח פלאגי' שיש להאכילים לפני קריאת התורה, שהרי מאריכים הרבה בפיוטים ובסליחות. עיין בחזו"ע (עמ' של"ה בהערה).

[151] מדינא דגמרא והשו"ע, אם ידוע וברור להוריו שהוא בריא ויכול להתענות עד הלילה יתנו לו להתענות, אמנם האחרונים העלו שבדורנו שירדה חולשה לעולם, ובמיוחד בקטנים שלומדים תורה במשך כל היום והתורה נקראת תושיה שמתשת כוחו של אדם, ומסתמא הם חולים, שיש להם לצום רק עד חצות היום ולא יותר, וכן העלו להלכה הגרש"ז אוירבך זצוק"ל בהליכות שלמה (מועדים עמ' צ"ז), ובחזו"ע (עמ' של"ט - ש"מ), ע"ש.

[152] חזו"ע (עמ' של"ט בהערה). וצריך להשגיח מאד על נערי הבר מצוה, ולפקח שאין הצום משפיע עליהם לרעה, ואם רואים שהם סובלים מחולשה גדולה, או חיוורון בפנים, או קושי גדול מהצום, יתנו להם לאכול ולשתות מיד, ואיתא בירושלמי (יומא פ"ו ה"ד), מעשה באדם אחד שהיה מהלך בדרך ביום הכיפורים ובתו עמו, אמרה לו בתו אבא צמאה אני, אמר לה המתיני מעט, חזרה ואמרה לו אבא צמאה אני, אמר לה המתיני עוד מעט נגיע לבית, ופתאום נפלה ומתה.

[153] משום שמעולם לא חייבו חז"ל מצות קידוש ביום הכיפורים שהוא יום תענית לכלל ישראל, שבלי הלקט (סימן שי"ב), מג"א (סימן תרי"ח), חזו"ע (עמ' ש"ז) בשם האחרונים, שאף ביוהכ"פ שחל בשבת אינם צריכים לקדש.

[154] משנה ברורה בביאור הלכה (ס"ס קס"א), הגרש"ז אוירבך זצוק"ל בהליכות שלמה (מועדים עמ' צ"א), חזו"ע (עמ' שח').

[155] שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג סימן ע"א), ועוד ראשונים, מרן השו"ע  (סימן תרי"ז ס"י).

[156] מגן אברהם (סימן קפ"ח סק"ז) הגאון יעב"ץ (עמ' תס"ח), מועד לכל חי  (סימן י"ח אות ד'), חזו"ע (עמ' ש"ט בהערה), והוסיף שאם נזכר לאחר שחתם בא"י בונה ירושלים, ולא פתח בברכת הטוב והמטיב יאמר בלי שם ומלכות, "ברוך אשר נתן" וכו', ע"ש.

[157] כף החיים (סימן קצ"ו סק"ט), הליכות שלמה (פ"ו ארחות הלכה הערה 65) בשם מרן הגרש"ז אוירבך זצוק"ל, הליכות מועד (עמ' רס"ו).

[158] מפני שיום הכיפורים הוא יום טוב ולובשים בו בגדים מכובדים ולא נוהגים בו מנהגי אבילות שלא הוזכרו בגמרא ובשו"ע (ואף שהגדול נוגע במאכלים או בממתקים, מותר לתת לילדים, ואין חשש שמא יבוא לאכול, שהרי אימת יום הדין עליו ולא חוששים שמא ישכח ויבוא לאכול).

[159] הליכות מועד (עמ' רס"ז).

[160] חזו"ע (עמ' שמ"ט והלאה), ומשמע שכל זה כשאכל פחות מכשיעור, אבל אם אוכל כהרגלו אינו עולה לספר תורה ולשליח ציבור.

[161] שו"ע (סימן תרכ"ד ס"ג), מפני שבמוצאי שבת הבשמים באים להשיב הנפש היתירה הדואבת על הליכת השבת, וביוהכ"פ אין נפש יתירה מפני התענית.

[162]  עיין בחזו"ע (עמ' שפ"ד והלאה).

[163]  שו"ע (סימן תרכ"ד סעיפים ד - ה'), חזו"ע (עמ' שע"ח והלאה).

[164] שהרי המנהג בא"י כזמן הגאונים, ואע"פ שנהגו להחמיר לענין צאת השבת ויום הכיפורים כרבינו תם, מכל מקום בחולה או מעוברת ומניקה אין להחמיר כלל, וכ"פ בחזו"ע (עמ' שפ"ח), ע"ש.

[165] חזו"ע (עמ' שפ"ז ועמ' שפ"ח), ע"ש.

[166] ביאורי הגר"א (סימן תר"ב), ובמעשה רב (סימן קנ"ה).

[167] וכן היה נוהג מרן הגרש"ז אוירבך זצוק"ל (שלמי מועד עמ' פ"ה), וכ"פ בשו"ת אור לציון (ח"ד עמ' פ'), והוסיף שכדאי אף לאומרה ביחיד קודם יום הכיפורים, מאשר בציבור לאחר יום הכיפורים.

[168] משנ"ב (סימן תר"ו סקי"א) מתוך ששמחים שיצאו זכאים בדין אין צריך לטעום, ומ"מ עדיף לטעום דבכך יותר מיושב ויברך יותר בכוונה ובשמחה.

[169] מטה אפרים (סימן תרכ"ד ס"ד), פסקי תשובות (עמ' ש"א).

[170] רמ"א (סימן תרכ"ד ס"ה).

[171] מהרי"ל (מנהגים הלכות סוכה), רמ"א (שם).

[172] הנה בשו"ת אבני נזר (סימן תנ"ט) כתב לחדש כששבת מפסקת בין יוהכ"פ לסוכות, חובה לעשות הסוכה לפני שבת מעיקר ההלכה ולא מדין זריזות בלבד, כי אין מעבירים על המצוות, ושבת מפסקת והרי הוא כמעביר על המצוה מזמן לזמן אחר, ובשאר אחרונים דנו לדחות הוראה זו, עיין באבני נזר שם בשם החלקת יואב, ובשו"ת מנחת אלעזר (ח"ד סימן נ"ה) ושו"ת מחזה אברהם (סימן קל"ה) ושו"ת להורות נתן (ח"ב סימן מ"ח).

[173] עיין ברמ"א (סימן תרכ"ה סעיף א'), וביאר המשנ"ב (שם סק"ב) שבמוצאי יוהכ"פ הוא התחלה בעלמא, ולמחרת מתקן כולה אם אפשר.

[174] שערי ימים הנוראים (עמ' תנ"ד), הסוכה כהלכתה (עמ' י"ז).

[175] כף החיים (סימן תרכ"ד סקל"ה), ערוך השלחן (סימן תרכ"ד ס"ז).

 



 

» לעוד חדשות ברסלב הקליקו כאן

 


עוד בנושא דומה:


ומנהגו היה - יום הכיפורים
הוא היה אומר - יום הכיפורים
 קיצור הנהגות ראש השנה

0 תגובות

הוספת תגובה
שם:
כותרת:
תוכן:
 
מפת אתר : ברסלב סיטי בפייסבוק : ברסלב סיטי ביוטיוב : ברסלב סיטי בגוגל+ : ברסלב סיטי בטוויטר : צור קשר : שיעורים להאזנה : שיעורים לצפיה : קונטרסים לקריאה : אש קודש : ספריית האתר : קבל עידכונים : מכתבי מוהרא"ש לגברים : מכתבי מוהרא"ש לנשים : קרן הדפסה : ביקורי הצדיק בארה"ק : חדשות ברסלב : שיחות מוהרא"ש : breslevcenter-אידיש : שאלות ותשובות בחסידות ברסלב : חסידות ברסלב : תולדות חייו של רבי נחמן מברסלב : גוגל פלוס : רבי נחמן מברסלב : שאל את הרב
עיצוב אתרים - BetaGroup