חדשות ברסלב שו"ת ברסלב מאמרים ספרי ברסלב וידאו
ומנהגו היה - סוכות

את מי היה מנשק כ"ק מוהרא"ש זי"ע כשהיה נכנס לסוכה, למה היה מקפיד על פתיחת ההיכל בעצמו, ממה נבהלו התלמידים ומה רצתה הדבורע, ובשביל מי קפץ מוהרא"ש מהסולם בעת בנית הסוכה? עכשיו גם אתם יכולים להתחזק וללמוד קצת מהנהגת הצדיק ביום חג הסוכות

י"א בתשרי תשע"ז, 13/10/2016 | 15:10 | דן כהן ואיתן סאסי


כ"ק מוהרא"ש זי"ע בשעת דבקות נפלאה בתוך הסוכה
טעם הסוכה
  • הרה"צ הרב יצחק לעזער שליט"א, מספר: על היום הראשון קודם סוכות שנת תשמ"ב במחיצתו של הצדיק הַיּוֹם סִיַּמְנוּ אֶת הַהֲכָנוֹת לְבִנְיָן וַהֲקָמַת הַסֻּכָּה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּכְשֶׁעָמַדְנוּ בַּחוּץ עִם מוֹהֲרָא"שׁ, אָמַר לָנוּ: "יֶעצְט דַארְף מֶען אָנְהֵייבֶּען צו בֶּעטְן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! הַטְעִימֵנִי טַעַם סֻכָּה (עַכְשָׁו צְרִיכִים לְהַתְחִיל לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַטְעִימֵנִי טַעַם סֻכָּה). (ימי מוהרא"ש – סוכות תשמ"ב)
  • בִּכְנִיסַת הֶחָג, בִּשְׁקִיעַת הַחַמָּה, עוֹד לִפְנֵי תְּפִלַּת מִנְחָה, נִכְנַס מוֹהֲרָא"שׁ לְתוֹךְ סֻכָּתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, וְאָמַר אֵלּוּ תְּפִלּוֹת, וְעָשָׂה שָׁם מַה שֶּׁעָשָׂה. וְאַחַר כָּךְ נִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ לִתְפִלַּת הַמִּנְחָה. 
  • בַּלַּיְלָה אַחֲרֵי תְּפִלַּת מַעֲרִיב נִכְנַס בְּתוֹךְ הַסֻּכָּה בִּדְבֵקוּת עֲצוּמָה, וְהִתְחִיל תֵּכֶף וּמִיָּד לְהַגִּיד כַּמָּה פְּעָמִים, בְּלִי שִׁעוּר: בְּרוּכִים הַבָּאִים! בְּרוּכִים הַבָּאִים! וְכוּ' כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים, בְּהִתְלַהֲבוּת וּדְבֵקוּת עֲצוּמָה. וְאַחַר כָּךְ שְׁאָר 'סֵדֶר הָאֻשְׁפִּיזִין' כַּנִּדְפַּס בַּסִּדּוּרִים. וְהָפַךְ עַצְמוֹ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים לְכָל צְדָדֵי הַסֻּכָּה בִּדְבֵקוּת וְיִחוּדִים, וְחָזַר כַּמָּה פְּעָמִים לְעַצְמוֹ שֵׁמוֹת כָּל הַשִּׁבְעָה רוֹעִים אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְכוּ', הַכֹּל בִּדְבֵקוּת עֲצוּמָה, אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה אֵלֶּה! אַחַר כָּךְ אָמַר סֵדֶר הַקִּדּוּשׁ עִם בִּרְכַּת 'לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה' בִּדְבֵקוּת גְּדוֹלָה וּבִנְעִימוּת נִפְלָאָה. וְנָטַל יָדָיו לְ'הַמּוֹצִיא', וְהִתְחִילוּ הַסְּעֻדָּה.
  • אַחַר בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא שָׁאֲלָה זוּגָתוֹ שֶׁתִּחְיֶה, אִם צְרִיכוֹת הַנָּשִׁים גַּם כֵּן לְבָרֵךְ לְעַצְמָן בִּרְכַּת 'לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה', וְאָמַר לָהֶן: שֶׁיְּבָרְכוּ כֻּלָּן לְעַצְמָן (גַּם לִפְנֵי הֶחָג אָמַר לִי שֶׁאַגִּיד לְאִשְׁתִּי שֶׁתַּדְלִיק ב' נֵרוֹת בְּתוֹךְ הַסֻּכָּה וּלְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן, וּשְׁאָר הַנֵּרוֹת תַּדְלִיק בְּתוֹךְ הַבַּיִת בְּלִי בְּרָכָה). 

בתוך הסוכה

  • בִּשְׁעַת הַסְּעֻדָּה אַחַר בִּרְכַּת הַ'מּוֹצִיא' אָמַר אֵלַי, שֶׁהַבַּחוּרִים הָיָה לָהֶם קְצָת טְעָנוֹת, לָמָּה אֵינוֹ אוֹכֵל עִמָּהֶם בְּתוֹךְ הַסֻּכָּה הַגְּדוֹלָה? (כִּי זוֹ הָיְתָה הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבָּנוּ לְמוֹהֲרָא"שׁ לְעַצְמוֹ סֻכָּה מְיֻחֶדֶת לוֹ וְלִבְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁיִּחְיוּ). וְאָמַר מוֹהֲרָא"שׁ, "מַה אֶעֱשֶׂה? גַּם בְּנֵי בֵּיתִי רָצוּ לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה וְשָׁם לֹא הָיוּ יְכוֹלִים". וְאָז אָמַרְתִּי לוֹ כִּמְדֻמַּנִי שֶׁרָאִיתִי בְּסִדּוּר הָאֲרִיזַ"ל שֶׁעִקַּר כַּוָּנַת הַסֻּכָּה שֶׁיֹּאכַל הָאָדָם שָׁם עִם בְּנֵי בֵּיתוֹ דַּיְקָא (עַיֵּן סִדּוּר קוֹל יַעֲקֹב כַּוָּנַת הַסֻּכָּה). וְהֵגִיב מוֹהֲרָא"שׁ, שֶׁכֵּן הוּא הָאֱמֶת.
  • היה נוהג לברך 'לישב בסוכה' מיד לאחר הקידוש, ולא לאחר ברכת 'המוציא'. (שיחות מוהרא"ש, חלק ב', ערך חומרות)
  • הֵבִיאוּ לְפָנָיו רֹאשׁ שֶׁל דָּג, וְאָכַל קְצָת מִמֶּנּוּ, וְאַחַר כָּךְ אָכַל מִמֶּנּוּ אֶת הָעַיִן כֻּלָּהּ עִם הָעוֹר שֶׁסְּבִיבָהּ, וְאַחַר כָּךְ הָפַךְ אוֹתָהּ עַל הַצַּד הַשֵּׁנִי וְנָתַן לִי אֶת הַשְּׁאָר. 
  • וזאת ראינו אצל מוהרא"ש ז"ל, שכשנכנס לתוך הסוכה בלילה הראשון, היה ניגש אל כל אחד ואחד מהשש רוחות (דרום, צפון, מזרח, מערב, מעלה ומטה), והיה נושק בידו לכל רוח ורוח, (היינו שנגע בידו בקירות ונשק אותם, וכן למעלה ולמטה), וכן היה עושה כשנפרד מן הסוכה ביום האחרון, ומי שזכה לישב אצל מוהרא"ש ז"ל בתוך הסוכה הקדושה, היה מרגיש יראה עילאה ונוראה מאוד, מה שאי אפשר לתאר כלל, והיו יכולים להרגיש אז במקצת את פירוש המילים שרגיל על לשונו של מוהרא"ש ז"ל: "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, ואין שום מציאות בלעדיך כלל, ובכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם", וכן היה מוהרא"ש ז"ל רגיל לחזור על זה הרבה בתוך הסוכה. (שיחות מוהרא"ש חלק ג' ומהאתר)
הכוונות הלימוד והריקוד
  • אַחַר כָּךְ אָמַר תּוֹרָה נִפְלָאָה עַל הַפָּסוּק (בְּרֵאשִׁית יז): וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ, וְנִרְשָׁם בְּמָקוֹם אַחֵר (עַיֵּן לְקַמָּן). [וּבְתוֹךְ הַתּוֹרָה דִּבֵּר הַרְבֵּה מִסְּגֻלּוֹת לִזְכּוֹת לְהִפָּקֵד בְּזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא, וְאָמַר, שֶׁאֵין שׁוּם דֶּרֶךְ הַטֶּבַע בְּעִנְיָנִים כָּאֵלּוּ וּבַתְּפִלָּה יְכוֹלִים לִפְעֹל הַכֹּל. וְאָמַר, שֶׁהָרוֹפְאִים גַּם חָשְׁשׁוּ לְאִשְׁתּוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת לָהּ בָּנִים, חַס וְשָׁלוֹם, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם לֹא יָדְעוּ כְּלוּם וְחִזֵּק אוֹתָנוּ הַרְבֵּה בְּעִנְיַן זֶה וְנָתַן לָנוּ כַּמָּה בְּרָכוֹת יִתֵּן ה' שֶׁיִּתְקַיְּמוּ כֻלָּם אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן]. אַחַר הַסְּעֻדָּה בֵּרַךְ מוֹהֲרָא"שׁ בְּעַצְמוֹ בִּרְכַּת הַזִּמּוּן, וְאָמַר: 'בִּרְשׁוּת'... וְהִגִּיד לְעַצְמוֹ כַּמָּה תֵּבוֹת בְּלַחַשׁ, וְהִמְשִׁיךְ "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ...
  • אַחַר הַסְּעֻדָּה נִכְנַסְנוּ אֶל הַסֻּכָּה הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַיְּשִׁיבָה הַקְּדוֹשָׁה, וְהִתְחִיל מוֹהֲרָא"שׁ תֵּכֶף וּמִיַּד בַּתְּנוּעָה הַיְדוּעָה וּבִדְבֵקוּת נִפְלָאָה "וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ... וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ... וּבַתְּחִלָּה הָיָה יוֹשֵׁב וּמְזַמֵּר, וְאַחַר כַּמָּה דַּקּוֹת עָמַד וְהָפַךְ עַצְמוֹ לְדֹפֶן הַסֻּכָּה וְהִמְשִׁיךְ עוֹד הַרְבֵּה זְמַן כַּנַּ"ל, וְכָל הָעוֹלָם עָמָדוּ סְבִיבוֹ וְזִמְּרוּ אִתּוֹ "וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ וְהָיְתָה הִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה בֵּין כָּל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ. אַחַר כָּךְ הִתְחִיל לְזַמֵר "עוֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ" עִם הַנִּגּוּן הַיָּדוּעַ, וְהָלְכוּ לְרִקּוּד. אַחַר הָרִקּוּד יָשַׁב מוֹהֲרָא"שׁ עוֹד הַפַּעַם וְהֵחֵל לְהַזְכִּיר שֵׁמוֹת הַשִּׁבְעָה רוֹעִים בִּדְבֵקוּת עֲצוּמָה עַד מְאֹד: "אַבְרָהָם - וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ. יִצְחָק - וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ. יַעֲקֹב - וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ" וְכוּ', וְכֵן כָּל הַשִּׁבְעָה רוֹעִים כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בְּקוֹל רָם וּבִנְעִימוּת נִפְלָאָה עַד מְאֹד, אֲשֶׁר אַשְׁרֵי מִי שֶׁהָיָה בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד.
  • אַחַר כָּךְ אָמַר לְהָעוֹלָם: 'גוּט יוֹם טוֹב', וְנִכְנַס בַּחֲזָרָה לַסֻּכָּה שֶׁלּוֹ וְהִתְחִיל לִלְמֹד מַסֶּכֶת סֻכָּה.
  • "תמיד כשישב מוהרא"ש ביחד עם אנשי שלומנו בתוך הסוכה היה מדבר דיבורים נוראים ונפלאים מאוד באור האמונה הקדושה, עד שמחייה ומעורר מאוד את כל מי שזכה לשומעם." (שיחות מוהרא"ש, חלק יא, ערך סוכה)
  • סיפר מוהרא"ש: שכך נהג הוא בעצמו כמה וכמה שנים, שלמד עם אחד מן התלמידים בחג הסוכות, בבלי ירושלמי ותוספתא של מסכת סוכות, ובנו לעצמם בי"ת קדוש מן המסכת הקדושה השייכת אל חג הסוכות.
ארבעת המינים והתפילה 
  • בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, עוֹד לִפְנֵי תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, נִכְנַס אֶל הַסֻּכָּה שֶׁלּוֹ מְעֻטָּף בְּטַלִּית גָּדוֹל עִם הַלּוּלָב וְאֶתְרוֹג, וְהֵבִיא אִתּוֹ סִדּוּר הָרַשַּׁ"שׁ, שֶׁאָמַר בְּתוֹכוֹ כַּמָּה תְּפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת לִפְנֵי שֶׁנָּטַל הָאֶתְרוֹג. אַחַר כָּךְ בֵּרֵךְ בִּרְכַּת הַלּוּלָב עִם שֶׁהֶחֱיָנוּ, וְהִתְחִיל הַנִּעְנוּעִים בִּדְבֵקוּת נִפְלָאָה עַד מְאֹד, וְעָשָׂה כָּל הַנִּעְנוּעִים כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים, דְּהַיְנוּ כָּל הַסֵּדֶר: דָּרוֹם, צָפוֹן, מִזְרַח, מַעְלָה, מַטָּה, מַעֲרָב, עָשָׂה כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים, הַכֹּל בִּדְבֵקוּת נִפְלָאָה וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בְּלַחַשׁ. וְהָיוּ שָׁם בַּמַּעֲמָד כַּמָּה מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ.
  • "מוהרא"ש זי"ע הקפיד כל שנה לברך על אתרוג מהעיר יאנווע שבדרום איטליה, שנקראים גם אתרוגי 'קלבריה', שלהם יש מסורת שאינם מורכבים, ויש רבנים מומחים שנוסעים כל שנה ובודקים את זה טוב טוב, והם נאמנים שהאתרוגים האלו הם בלתי מורכבים. מלבד זאת, יש אימרה ידועה מהאדמו"ר הקדוש הבעל התניא זי"ע: כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה "ולקחתם לכם פרי עץ הדר" וגו', הושיב שלוחים על ענן ושלחם להביא אתרוגים מקלבריה שזה יאנווע. והמאמר הזה פלא גדול, עם כל זאת, אם יצא מפי קדוש, בוודאי יש לזה שורש, ולכן אני לוקח כל השנים רק אתרוג מהעיר יאנווע. והיום יכולים לקנות את זה גם בארץ ישראל, כי שתלו המון שתילים מעיר יאנווע בכפר חב"ד, ולכן גם בארץ ישראל אנחנו משתמשים רק מהאתרוגים האלו, שהם בחזקת בוודאי בלתי מורכבים". (שו"ת חסידות ברסלב, מס' 2976)
  • אַחַר כָּךְ בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית אָמַר הַלֵּל וְהוֹשַׁעְנוֹת לִפְנֵי הָעַמּוּד בְּקוֹל רָם וְהִתְעוֹרְרוּת נִפְלָאָה (גַּם בְּכָל יוֹם אָמַר הַלֵּל וְהוֹשַׁעְנוֹת לִפְנֵי הַתֵּבָה). וְאַשְׁרֵנוּ שֶׁזָּכִינוּ לִהְיוֹת בַּמַעֲמָדִים הַנִּפְלָאִים הָאֵלּוּ. בִּקְרִיאַת הַתּוֹרָה עָלָה חֲמִישִׁי לְפִי בַּקָּשָׁתוֹ.
  • מִּיָּד אַחֲרֵי הַלֵּל (שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָעַמּוּד כִּשְׁאָר יְמֵי הֶחָג) אָמַר מוֹהֲרָא"שׁ קֹהֶלֶת, וְהַהוֹשַׁעְנוֹת אָמַר אַחֲרֵי קֹהֶלֶת. (ימי מוהרא"ש – סוכות תשמ"ב)
  • כשחל שבת בחול המועד לא אומרים 'הודו' לפני מנחה, כי חול המועד זה גם כן חג, ובמזמור זה מזכירים את הד' שצריכים להודות, שזה שייך רק לימי החול וששת ימי המעשה. אומרים את כל הפזמון 'לכה דודי', ולא מקצרים כמו שנוהגים בשאר מקומות, גם אין אומרים אז 'כגוונא'. (שות ברסלב 2419)
הקפות ושמיני עצרת
  • בְּלֵיל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת עָשִׂינוּ הַקָּפוֹת (כַּנָּהוּג אֵצֶל הַחֲסִידִים), וּמוֹהֲרָא"שׁ נִגַּשׁ לוֹמַר 'אַתָּה הָרְאֵתָ' לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּעַצְמוֹ (פַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁעָשָׂה כֵּן) וְכֵן כָּל סֵדֶר הַהַקָּפוֹת נִהֵל בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ (מַה שֶּׁלֹּא רָאִינוּ זֶה אֶצְלוֹ בְּשׁוּם שָׁנָה (גַּם מַה שֶּׁהִתְפַּלֵּל הַלֵּל וְהוֹשַׁעְנוֹת כָּל יְמֵי הֶחָג לִפְנֵי הַתֵּבָה, הָיְתָה שָׁנָה זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה).
  • סֵדֶר הַהַקָּפוֹת הָיָה מְאֹד נִפְלָא, וְהִנְהִיג מוֹהֲרָא"שׁ מִנְהָגִים נִפְלָאִים בֵּין כָּל הַקָּפָה וְהַקָּפָה. הַיְנוּ תֵּכֶף וּמִיַּד אַחַר שֶׁאָמַר אָנָּא ה' וְכוּ' עָמַדְנוּ אֵצֶל הַבִּימָה, וְאָמְרוּ מִזְמוֹר כ"ט - מִזְמוֹר לְדָוִד, פָּסוּק בְּפָסוּק חַזָּן וְקָהָל כַּנָּהוּג (וּבְכָל הַקָּפָה צִוָּה לְאַחֵר לוֹמַר אוֹתוֹ בְּקוֹל רָם). וְאַחַר 'מִזְמוֹר לְדָוִד' רָקַדְנוּ בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת זְמַן רַב כַּנָּהוּג (בְּכָל מִינֵי נִגּוּנִים וְשִׁירָה). וְאַחַר כָּךְ עָמַדְנוּ שׁוּב סְבִיב הַתֵּבָה וּבְכָל הַקָּפָה וְהַקָּפָה אָמַרְנוּ פִּיּוּט וְזֶמֶר אַחֵר. הַקָּפָה רִאשׁוֹנָה - יְדִיד נֶפֶשׁ עִם נִגּוּן הַיָּדוּעַ. הַקָּפָה ב' - אֵ'ל מִסְתַּתֵּר בְּנִגּוּן הַיָּדוּעַ. הַקָּפָה ג' –אֵין אַדִּיר. הַקָּפָה ד' – אוֹר הַגָּנוּז. הַקָּפָה ה' – עַל יִשְׂרָאֵל אֱמוּנָתוֹ. הַקָּפָה ו' -הָאַדֶּרֶת וְהָאֱמוּנָה. הַקָּפָה ז' - וְיֶאֱתָיוּ כֹּל לְעָבְדְּךָ – וְגַם יָבוֹא אַדִּיר, הַנִּדְפָּס בְּמַחְזוֹרִים, עִם הַנִּגּוּן שֶׁל 'וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי' דְלַ"ג בָּעֹמֶר. וְאַחַר הַפִּיּוּטִים הַנַּ"ל אָמַרְנוּ בְּיַחַד הַתְּפִלָּה בְּמַחְזוֹרִים מִשַּׁעַר עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ. וְסִיֵּם מוֹהֲרָא"שׁ בְּקוֹל רָם: "שְׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה בְּתוֹכֵנוּ וְכוּ' וְשָׁם נִשְׂמַח כֻּלָּנוּ "בְּבוֹאֵנוּ לְצִיּוֹן בִּרְנָנָה (לֹא כְּמוֹ שֶׁנִּדְפַּס בְּבוֹא וְכוּ'). רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן וְכוּ'. וְאַחַר כָּךְ הִתְחִיל הַהַקָּפָה הַשֵּׁנִית, כָּל זֶה הָיָה בְּכָל הַהַקָּפוֹת שֶׁבְּכָל יוֹם וָלַיְלָה הַיְנוּ לֵיל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת וְיוֹמוֹ, גַּם לֵיל שִׂמְחַת תּוֹרָה וְיוֹמוֹ וְלֹא הָיָה שׁוּם שִׁנּוּי.
  • גַּם צִוָּה לִי לִתֵּן לִבְנוֹ נַחְמָן נ"י תָּמִיד הַקָּפָה שִׁשִּׁית שֶׁל יוֹסֵף הַצַּדִּיק (וּבַפַּעַם אַחֶרֶת אָמַר: בְּגִין שֶׁהוּא נוֹטֵר הַבְּרִית!). פַּעַם אַחַת בְּתוֹךְ הַהַקָּפוֹת אָמַר לִי שֶׁהַג' אָנָּא ה' שֶׁאוֹמְרִים בְּכָל הַקָּפָה, כָּל שֵׁם הִיא שֵׁם ט"ל אַחֵר, וְלֹא בֵּאֵר לִי יוֹתֵר.
  • בְּכָל הַקָּפָה הָיָה רוֹקֵד הַרְבֵּה בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁהָיוּ הָעוֹלָם עֲדַיִן מְרַקְּדִים סָבִיב, הָיָה עוֹמֵד בְּעַצְמוֹ אֵצֶל הַבִּימָה וּמִתְבּוֹדֵד עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְכִיּוֹת עֲצוּמוֹת וְהָיָה הָעוֹלָם מְרַקְּדִים סְבִיבוֹ, עַיִן לֹא רָאֲתָה. (ימי מוהרא"ש- סוכות תשמ"ב)
פתיחת ההיכל  
  • מוהרא"ש היה מקפיד מאוד לפתוח את ארון הקודש (במשך כל השנה - ד.כ.), ואמר פעם לאחד שרצה לקבל פתיחת הארון: " תאמין לי, שאני מבקש גם עליך ועל אשתך (אשתו הייתה אז מעוברת), אבל ההפרש ביני לבינך הוא, כי אתה תבקש רק עליך ועל אשתך, ולי יש רשימה ארוכה של חולים ופצועים, עניים ואומללים, יתומים ואלמנות וכו' להתפלל בעבורם, וכן בחורים ובחורות בעבור שידוכים, וכן אברכים בעבור בנים, ושלום בית ופרנסה וכו', ועל כן מה לך לדחוק את עצמך כל כך אל פתיחת הארון?!" ואמר מוהרא"ש: בשביל זה מניחים את ארון הקודש פתוח בשמחת תורה בשעת ההקפות. כי אז הוא עת רצון גדול בשמים, ויכולים לפעול אז הרבה אצלו יתברך. כן זכינו לראות איך שמוהרא"ש היה מתבודד הרבה עמו יתברך בשעת הריקודים בשמחת תורה, "עין לא ראתה" את גודל דבקותו בו יתברך". (שיחות מוהרא"ש , חלק א, ערך פתיחת הארון)
סיפורים וניסים
  • פעם בליל ראשון של חג הסוכות ירד גשם חזק בשעת תפילת ערבית, ואנשים רבים חששו שלא יוכלו לקיים מצוות סוכה כראוי מפני הגשם. אבל אצל מוהרא"ש לא ראו שום שינוי כלל, אדרבה, היה בשמחה עצומה, וחיזק את כל אנשי שלומנו, שיהיו רק בשמחה. אחר התפילה הלכו לרקוד בשמחה מיוחדת, ועורר מוהרא"ש את כולם, שיתפללו שיזכו לקיים מצוות סוכה כראוי, כעבור חצי שעה פסק הגשם, ונעשו השמים זכים ובהירים מאוד, כשנכנס מוהראש אחר כך לסוכה, היה בשמחה ובהתלהבות עצומה, כרשפי אש קודש ממש, וזימר את זמירות שבת קודש (היה אז ליל שבת) ועשה קידוש בדבקות גדולה ועצומה מאוד. באמצע הסעודה דיבר מהעבודה הקדושה של אברהם אבינו, איך שמסר נפשו לגלות ולפרסם אלוקותו יתברך בכל העולם כולו. ואמר מוהרא"ש: שכן צריך האדם למסור נפשו על מידת השמחה, ולשמוח תמיד עם אלוקותו יתברך ועם המצוות הקדושות שנתן לנו הקדוש ברוך הוא, ואף פעם אסור לו ליפול בדעתו כלל. אפילו אם רואה לעת עתה שאי אפשר לו לקיים איזו מצווה – כגון סוכה, מחמת הגשם או איזו מניעה במצווה אחרת, אף על פי כן אסור לו ליפול בדעתו כלל, ולהסיח דעתו מן השמחה, כי עליו לדעת, שגם בדבר זה גנוז רצונו יתברך, והוא לבדו מנהיג את כל העולם. אשרי מי שזוכה להיות בשמחה תמיד, ובפרט בחג הסוכות הקדוש, שהוא זמן שמחתנו. (שיחות מוהרא"ש, חלק ג', ערך סוכות)
  • גָּמַרְנוּ כָּל הַהֲכָנוֹת לְהֶחָג בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּבְאֶמְצַע הַיּוֹם כְּשֶׁהָיָה מוֹהֲרָא"שׁ לְמַעְלָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַקָּטָן, בְּהַקּוֹמָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל בִּנְיָן הַיְּשִׁיבָה הַקְּדוֹשָׁה, נָפַל עָלָיו (וּבְעִקָּר עַל יַד שְׂמֹאלוֹ) וִילוֹן אֶחָד שֶׁהָיָה תָּלוּי שָׁם בְּרִפְיוֹן, וְקִבֵּל, לֹא עָלֵינוּ, מַכָּה גְּדוֹלָה, וְסָבַל עַל יָדוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים (וְאָמַר, שֶׁאִישׁ אַחֵר הָיָה רָץ מִיָּד לְבֵית חוֹלִים בִּשְׁבִיל מַכָּה כָּזוֹ אֲבָל בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תִּהְיֶה לִי רְפוּאָה). וּשְׁאָר כָּל הַיּוֹם הָיָה חוֹזֵר לְעַצְמוֹ הַפָּסוּק (שִׁיר הַשִּׁירִים ב, ו): "שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי". וְאָמַר לְפָנֵינוּ, שֶׁמִּסְּתָמָא קִבֵּל עֹנֶשׁ שֶׁל שֶׁרִחֵק אֵיזֶה בֶּן אָדָם יוֹתֵר מִדַּאי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (סוֹטָה מז ע"א): 'לְעוֹלָם תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת'. [וּבַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁל סֻכּוֹת, כְּשֶׁיָּשַׁבְנוּ אֵצֶל הַסְּעֻדָּה, עָבַר דֶּרֶךְ סֻכָּתוֹ אִישׁ אֶחָד שֶׁהֶחְלִיט שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בְּסֻכָּה בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, וְקָרָא לוֹ מוֹהֲרָא"שׁ, וְדִבֵּר עַל לִבּוֹ דִּבְרֵי הִתְחַזְּקוּת וְהִתְעוֹרְרוּת, עַד שֶׁפָּעַל אֶצְלוֹ לֶאֱכוֹל בַּסֻּכָּה הַקְּדוֹשָׁה, וְגַם בַּלַּיְלָה הַשֵּׁנִי בָּא לֶאֱכוֹל בַּסֻּכָּה. וְאָז אָמַרְתִּי לְמוֹהֲרָא"שׁ: "הֲלֹא רְאוּ אֵיךְ שֶּׁפְּעַלְתֶּם שֶׁעוֹד יְהוּדִי יְקַיֵּם מִצְוַת סֻכָּה בְּשָׁנָה זֹאת"! עָנָה וְאָמַר אֵלַי מוֹהֲרָא"שׁ: "וְלָכֵן תִּרְאֶה שֶׁהָיְתָה לִי רְפוּאָה שְׁלֵמָה עַל יָדִי". [שֶׁמַּמָּשׁ, לֹא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, נִסְתַּלְּקוּ כָּל הַיִּסּוּרִין וְהַכְּאֵבִים שֶׁהָיוּ לוֹ, כִּי עַל יְדֵי שֶׁקֵּרֵב יְהוּדִי זֶה בְּאַהֲבָה יְתֵרָה הִמְשִׁיךְ לְעַצְמוֹ רְפוּאָה שְׁלֵמָה, תְּהִלָּה לְאֵל חַי]. (ימי מוהרא"ש – סוכות תשמ"ב)
  • ביום שני של סוכות אחר הצהריים נכנס מוהרא"ש לתוך הסוכה לברך על איזה פרי, והייתי גם כן בתוך הסוכה, וישבתי לפניו עם עוד כמה מאנשי שלומנו, והייתי מאוד מאוד נכסף לשמוע איזה דיבור מפיו הקדוש. כי לא זכיתי להיות אצלו ביום ראשון של סוכות וגם בליל שני, רק בליל ראשון הנ"ל זכיתי להיות אצלו בתוך הסוכה, אבל תיכף אחר כך חזרתי רגלי לביתי שהיה אז רחוק מהישיבה, ולא חזרתי עד יום שני בבוקר לפני תפילת שחרית, וגם על זה היו לי מניעות רבות, אבל בעזרתו יתברך עברתי על כולם, ובסעודת הבוקר לא דיבר מוהרא"ש כלום, ולכן הייתי מאוד נכסף לשמוע איזה דיבור ושיחה מפיו הקדוש. פתאום שאלני מוהרא"ש: "כמה זמן לקח לך להגיע לכאן?" עניתי לו: "שעה בערך". ענה מוהרא"ש ואמר – בלשון תמה - "ככה? שעה שלמה?" אז פתח את פיו מפיק מרגליות בחן אמיתי, ואמר מה היה כל העניין של יצחק אבינו, האושפיזין של היום? שהיה מזומן תמיד להקריב את עצמו על קידוש השם, ומוכן תמיד במסירות נפש, ולא הסתכל על שום בריה שבעולם. כי זה עיקר וכלל גדול לכל מי שרוצה להתקרב לקדוש ברוך הוא ולצדיקים האמתיים, שצריך תמיד מסירות נפש וגבורה וקדושה. ומהו עיקר גבורת הגיבור ? שיש לו לב חזק ואמיץ לכבוש בכל המלחמות שלו, ואינו מסתכל כלל על שום בריה שבעולם, רק עושה את שלו ואינו פוחד משום בן אדם, ועל ידי זוכה ליראה אמתית מפני השם יתברך. לכן יצחק נקרא על שם הצחוק, כמו שכתוב: "צחוק עשה לי אלוקים", כי כשהאדם חזק וגיבור להתקרב אליו יתברך, אזי הוא צוחק מכל העולם. כי מה יש לי עם אחרים?! ומה יעשה לי אדם?! מי ירע לי או ייטיב לי בלתי רצונו יתברך?! וכן סיפר רבנו ז"ל בסיפור על 'בעל התפילה', שהגיבור נכנס בתוך המחנות ועבר על כולם, ולא הסתכל על שום דבר ועל שום מניעה, כי על ידי תוקף גבורתו ותוקף רצונו עבר על הכול. לכן מבואר בזוהר הקדוש (אמור קד:): כשיצחק אבינו נכנס לתוך הסוכה הוא מברך את כל הנמצאים שם בברכה 'גיבור בארץ יהיה זרעו' וכו' (תהילים קיב). כי זהו עיקר הגבורה דקדושה – כשהאדם חזק בדעתו לעבור ולקפוץ על הכול, ולבוא אל תוך הסוכה שהיא 'צילא דמהימנותא'. והאריך מוהרא"ש אז בשיחה זאת, והחיה אותי ואת כל אנשי שלומנו שהיו שם מאוד מאוד, ורימז לכולנו איך צריכים להתאזר במידת הגבורה דקדושה ולעמוד חזק נגד כל המונעים מלהתקרב לקדוש ברוך הוא. (שיחות מוהרא"ש, חלק יא, ערך סוכות)
  • פעם בליל סוכות אחר חצות לילה טייל מוהרא"ש ז"ל בחוץ עם אנשי שלומנו היקרים כדרכו, ענה ואמר לאברכים והבחורים שעמדו סביבו: 'רבנו אמר שהעניין שלו הוא ראש השנה', וכידוע אצלנו, שכל העניין של רבנו הוא ראש השנה, וכן פעם אמר, שתכף-ומיד כשחולף ועובר ראש השנה, הוא כבר מטה אוזן אל הקיר לשמוע אם מעוררים לקום לסליחות... ומוהרנ"ת אמר: ' שלו הוא יום כיפור', כי מוהרנ"ת ז"ל היה לו לימוד זכות על כל אחד ואחד מישראל, יהיה מי שיהיה, ואמר: 'שיכול לכתוב על כל אחד מישראל כמה וכמה בּוֹיְגִין (גיליונות) של למודי זכות', ועל-ידי שמלמדים זכות על אדם, ודנים אותו לכף זכות, על-ידי-זה ממשיכים לו סליחת עוונות (עיין ליקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן רפב), ומוהרנ"ת ז"ל נסתלק עם מילים אלו על שפתותיו: "חנון המרבה לסלוח", והרב רבי אברהם בן רבי נחמן ז"ל, אמר על זה רמז נאה, כי חנו"ן המרב"ה לסל"ח בגימטריה – נת"ן במכוון, ולכן כל העניין שלו היה יום כיפור. הוסיף מוהרא"ש ז"ל ואמר: ואני אומר שהעניין שלי הוא סוכות, כי כל ימיי ושנותיי דיברתי מקדושת שבעת הנרות, שהם כנגד שבעת ענני הכבוד של הסוכה (וכמובא בליקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן כא עיין שם), ותורה זאת למדתי יותר מכל התורות שבליקוטי-מוהר"ן, וכן התבודדתי עליה בכל יום ויום כמה שנים רצופות, ומי שזוכר את התורות שלמדתי ברבים, זוכר היטב שלא הייתה תורה שלא דיברתי בה מקדושת שבעת הנרות, וכן הסכך של הסוכה הוא מפסולת גורן ויקב דייקא, דהיינו לקחת אנשים שמונחים בשאול תחתית וכו' – שהם בבחינת פסולת, ולעשות מהם סכך לסוכה, ולהחזירם בתשובה שלמה אליו יתברך, ובזה אני עוסק כל ימי חיי, ולכן העניין שלי הוא סוכות. (שיחות מוהרא"ש חלק ג', ערך סוכה)
  • פעם ישבו אנשי שלומנו עם מוהרא"ש בחג הסוכות בסוכה. נכנסה דבורה לסוכה וכמה מאנשי שלומנו פחדו ממנה, שמא יקבלו עקיצה, וניסו לגרש אותה. ענה ואמר להם מוהרא"ש: "לא מדבורה צריכים לפחד, אלא מדיבור רע",(דבורה מלשון דיבור), כי העיקר מה שנושך ומזיק הוא הדיבור הרע. אבל, תדעו, שמאידך גיסא, הדבורה גם כן עושה דבש, כי כששומרים על הדיבור, זוכים לטעום טעם בחיים מתוק מדבש, כי הדיבור יכול להביא את האדם למדרגות הכי גבוהות שיש בעולם, ובלבד שישמור על התנאי הנ"ל- לשקול בפלס כל דיבור ודיבור שלא יתחרט עליו, ויצטרך להתבייש ממנו אחר כך. (שיחות מוהראש, חלק ג, ערך דיבור)
  • מוהרא"ש היה תמיד מלמד אותנו איך להוציא רמזים מכל דבר שרק שומעים ורואים, ולהתקרב אל השם יתברך, על ידי אותו הדבר. ואמר לנו, שעוד מימי נעוריו הרגיל את עצמו בזה - להתבונן וללמוד רמזים נפלאים מכל דבר שרק ראה ושמע, והיו לו כמה מעשיות וסיפורים בכל יום ממש, שלקח מהם רמזים להתקרב להשם יתברך. פעם טייל מוהרא"ש בחוץ, עם אנשי שלומנו לפני חג הסוכות, ובתוך כך היה מדבר מוהרא"ש איזו שיחה קדושה. הביא לפניו אחד מאנשי שלומנו אתרוג, לשאול חוות דעתו עליו. לאתרוג היה גידול מוזר מאוד כאתרוג הפוך ממש, היינו, צד הפיטם מלמעלה היה רחב מאוד, וצד העוקץ מלמטה היה קטן וצר. שחק מוהרא"ש קצת ואמר: "האתרוג הזה נראה כמו יהודי הפוך, שחובש כובע גדול, אבל מתחת הכובע המוח שלו צר וקטן מאוד. רק סיים מוהרא"ש את דבריו, עברה על ידנו מכונית משא גדולה עם כמה ערלים, וצעקו עלינו כולם בקול גדול, עד שנבהלנו ופחדנו כולנו לרגע. המשאית המשיכה לנסוע, אזי תכף ומיד ענה להם מוהרא"ש, שהגויים האלו צעקו "בשבילו". כי עשה צחוק מהאתרוג ומהיהודי הנ"ל. כי אסור לשחוק משום בר ישראל, יהיה מי שיהיה, כי כולם חלק אלוקה ממעל, וזה הזכירו לו הגויים, ולכן נבהלנו לרגע. (שיחות מוהרא"ש, חלק' א, רמזים)
  • מוהרא"ש סיפר שפעם אחת, קודם סוכות תשי"ט, קיבל בדואר אוויר את החלק האחרון מ"ליקוטי הלכות" שב"חושן משפט". ובאותה שעה שקיבלו בדואר אקספרס מארץ ישראל, עסק בבניית הסוכה לאביו. ועמד אז על הסולם ודפק מסמרים בקירות כנהוג. וכשהביאו לו את החלק הזה, שמח שמחה עצומה כל כך, ותכף קפץ מהסולם והפסיק ממלאכתו והתחיל לשקוד בו בשקידה נפלאה ונוראה מאוד, והפסיק את עשיית הסוכה, לפי שעה. אביו הקפיד עליו: "מדוע הנחת את הסוכה באמצע? למה לא תגמור את זה?" והשיב: "אבא, אני אגמור את הסוכה, בעזרת ה' ". ככה עברו יומיים, שפסק מעבודתו והיה שקוע בספר, אף שאביו כעס עליו הרבה פעמים – "לך גמור, בני, את הסוכה". אך הוא מרוב שקידתו, לא היה יכול להיפרד מהספר עד שגמרו לגמרי, ואז סיים את בניית הסוכה וסככה כהלכתה. ואמר אז מוהרא"ש, שאת גודל השמחה שהייתה לו בסוכות הזה אין לתאר ואין לשער כלל, כי חזר כל החג בחלק של "חושן משפט" שקיבל וגמרו כמה פעמים. וסיים מוהרא"ש ואמר: "אין אתם יכולים לתאר לעצמכם את גודל החיות והמשיבת נפש שקיבלתי מ"ליקוטי הלכות", וזה היה החיות והאוויר לנשימה שלי, ולא יכולתי להיות בלעדיהם כלל, ובכל הסבר שרק אסביר לכם, לא תבינו. (שיחות מוהרא"ש, חלק ב', ערך ליקוטי הלכות)

» חג הסוכות בברסלב סיטי

» ומנהגו היה - הנהגותיו הנפלאות של מוהרא"ש זי"ע

» למאמרים נוספים של חסידות ברסלב


עוד בנושא זה:



אמרות טהורות ממוהרא"ש זי"ע
לחג הסוכות

הלכות סוכות מתוך ספר גדרי המועדים שיחות מוהרא"ש - סוכות חג הסוכות
הוא זמן שמחתנו



הסידור שבו היה מתפלל הצדיק, את מי היה מברך בברכת המזון, איזה בגדים היה לובש בחג, מי היה מכין את האוכל ועוד, פה תמצאו כמה דברים נפלאים שלא ידעתם על הנהגת הצדיק ב'ראש השנה'

י"א בניסן תשע"ו, 19/04/2016 | 14:50 | דן כהן



הכנה ליום הדין
  • בימים הסמוכים לראש השנה היה מרבה להסתגר בחדרו ולהרבות כאמור בתורה ובתפילה. היו מגיעים תלמידי חכמים אישי ציבור ועסקנים והיו מבקשים להיכנס אל הקודש פנימה כדי לזכות בברכה לקראת השנה החדשה. מוהרא"ש עם כל אהבת ישראל שהייתה בוערת בו ורצונו העז לחזק ולעודד את נשמות ישראל. היה מבקש ממני : "אל תכניס אף יהודי לחדרי". היה מוסיף ומדגיש באוזני: "גם לי יש ראש השנה... גם לי יש יום הדין... אני צריך לתקן את עצמי... אני צריך להכין את עצמי ולהתכונן לקראת היום הגדול והנורא... וכך ישב בחדרו ושקע בלימוד ובתפילה בחרדת קודש. פעם אחת אמרתי לצדיק: "כעת אני הולך לציון של רבי נחמן לקרוא תיקון הכללי ואחזור תוך שעה'. היה מפתח אחד לחדרו של הצדיק והוא היה שמור בכיסי. אמרתי למוהרא"ש: 'אם הרב צריך דבר, תתקשרו מיד אני מגיע..." מוהרא"ש אמר: "אבי, תעשה עימי חסד, תעשה לי טובה גדולה, נעל את החדר מבחוץ ותשאיר אותי ככה לבד עם הספרים אפילו כמה שעות..." כל רצונו של הצדיק להיות דבוק באלוקות ע"י תורה ותפילה קודם יום הדין. (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
  • יחד עם כל הכנותיו הרוחניות של הצדיק לקראת יום הדין, הוא לא היה שוכח ומדי יום היה מתקשר לרבנית הנמצאת בארצות הברית, שואל בשלומה ומתעניין במצבה. ולפעמים היה מתקשר מספר פעמים ביום. הכבוד שהיה רוחש לרבנית היה לשם דבר. (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
  • מוהרא"ש היה מגיע מספר ימים לפני ראש השנה לאומן, והיה מנצל את זמנו הן ללימוד תורה והן להתבודדות. הוא היה יושב ומסתגר בחדרו שעות על גבי שעות לומד בתורה הקדושה או מתבודד, כשהייתי בחדר הסמוך לחדרו הייתי שומע את קולות הבכי כשהיה בוכה בזמן ההתבודדות, הוא היה מתבודד בחדרו כאילו היה נמצא על ציונו הקדוש של רבי נחמן מברסלב. לעיתים, היה הצדיק קורא לי לחדרו להביא לו שתייה או דבר מסוים, אז הייתי רואה איך שפניו היו לוהטות מקדושה ועיניו היו אדומות מבכי ומרוב תפילה... (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)

ומלבושו היה

  • מוהרא"ש היה נוהג ללבוש לבן בראש השנה מכף רגל ועד ראש. 
  • היה מחדש לו כיפה חדשה וציצית חדשה ואת הישנים היה נוהג לתת לאדם שהביא לו את הכיפה והציצית החדשה. 
  • בערב ראש השנה באומן, מוהרא"ש היה מבקש מר' אברהם שושן תלמידו, שיטיל לו ציציות בטלית שקנה לכבוד ראש השנה. וכשהיה ר' אברהם מספר לצדיק אילו קשיים הוא עבר בשנה החולפת ובפרט בעניין הפצת ספרי רבנו, היה הצדיק מחייך ואומר: " אברו'ם אברו'ם, עזוב את מה שהיה... העיקר תחייה את עצמך עכשיו..." (מפי בעל המעשה)
בעת התפילה
  • מוהרא"ש היה מקפיד מתוך הסידור "עת רצון", במהדורתו הישנה שהיה בו נוסחאות התפילה גם של אשכנז וגם של עדות המזרח. כשהיה מגיע לפיוטים שהספרדים היו אומרים, הוא היה אומרם בקול רם. היה רגיל לומר :"פיוטים אלו מעוררים מאוד..". היה לצדיק סידור "עת רצון" כריכה עור מעוצב ומהודר שהיה מתפלל בו. (הגבאי ר' אשר סלמה הי"ו)
  • במקומות מסוימים בתפילה היה מוחה כפיים, כשהוא מכה יד ימין על יד שמאל, כדי להגביר את מידת החסד על מידת הדין. (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
  • מוהרא"ש בעצמו היה תוקע בשופר. לפני התקיעות הייתה הפסקה בת עשר דקות. חלק מהקהל היה הולך לעשות 'קידוש' אחרים היו הולכים לציון לקרוא 'תיקון הכללי'. ואילו הצדיק בעצמו היה נכנס לחדרו והיה מתכונן לקראת התקיעות, טובל במקווה ומתבודד קודם שיצא לקהל לקיים את מצוות היום בתקיעת השופר. הצדיק היה שוהה בחדרו לבדו. איש לא הורשה אז להיכנס לחדרו גם לא נכדיו או חתניו. כעבור עשר דקות יצא מחדרו כשהטלית מונחת על ראשו ובזריזות מופלאה של קדושה החל לתקוע בשופר. (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
  • היה מבקש מהחזנים להתפלל במתינות אך לא למתוח את התפילה יתר על המידה, לסיים את תפילת מוסף לכל המאוחר עד השעה 14.00 כדי לא להטריח את הציבור. (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
  • אף שמוהרא"ש היה בקי מאוד בספרי קבלה, לעיתים היו מגיעים אנשים שבקיאים בחוכמת הנסתר לדירתו באומן, מוהרא"ש היה מרמז לי לצאת מהחדר והיה יושב איתם שעות ומדבר איתם ברזי חוכמת הנסתר. מ"מ מוהרא"ש היה מתפלל דווקא מתוך סידור "עת רצון". היה רגיל לומר הכוונה הגדולה ביותר בתפילה זה לכוון את פשט המילים ושאתה עומד ואומר אותם לפני מלכו של עולם. בחדרו באומן, היה לו סידור מלא כוונות וייחודים שהביא לו מקובל גדול בשם הרב יחזקאל בינג שליט"א. מוהרא"ש היה משבח את המחבר שעשה עבודה יפה אך הקפיד להתפלל בסידור רגיל. פעם כששהיתי בחדרו, ביקש ממני להביא לו את הסידור הנ"ל, ואז מוהרא"ש פנה אלי ואמר: "אבי, אתה מבין את הפשט בסידור הזה?..." והוסיף ואמר : "מי שיודע את הכוונות והייחודים הוא מכניס אותם בפשט המילים של הסידור ואומר אותם בפשטות לפני מלך המלכים, כמו שהוא אומר את אשרי בעל פה". (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
לימוד תורה 
  • בליל ראש השנה, הצדיק היה ממעט בשינה, (וכשאני אומר 'ממעט בשינה' כוונתי שכמעט ולא ישן...) היה לי חדר באומן הצמוד לחדרו של הצדיק, רק קיר דק הבדיל בינינו. ומחדרי הייתי שומע את הצדיק יושב ולומד בתורה. מאחר והייתי רוב שעות היממה משמש את הצדיק, הזמן הפנוי היחיד שנשאר לי - היה בשעות הקטנות של הלילה, אז הייתי משאיר את הצדיק בחדרו כשהוא לומד והייתי הולך לציון רבי נחמן זיע"א כדי לומר את 'התיקון הכללי'. כשהייתי חוזר ממש לפנות בוקר הייתי רואה את הצדיק יושב עדיין בחדרו ולומד בדבקות נוראית... לפעמים הייתי ישן לילה שלם, ובשעה שבע בבוקר היה קול ניגון הלימוד של הצדיק מעיר אותי משנתי. הצדיק כמעט ולא ישן כל ליל ראש השנה. קרה ושקעתי בשינה עמוקה - היה הצדיק מגיע לחדרי ומעיר אותי ואומר : "אבי ...אבי...קום..." ואז הייתי מתעורר ומזדרז לתפילת שחרית. (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
  • נהג לומר את כל משניות מסכת ראש השנה בסעודה. (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
  •  בליל ראש השנה הצדיק היה עושה סעודתו ולא היה מתעכב הרבה, היה אוכל את כל ה'סימנים' הכתובים בסידור ואומר את ה'יהי רצון' כנהוג. מיד לאחר הסעודה היה יושב ולומד. בין יתר ה'סימנים' של החג היה על השולחן גזר פרוס לעיגולים כעין מטבעות והצדיק היה אומר לי " יהי רצון שיהיו לך מטבעות זהב". הסביר שכך מובא בשם הצדיקים. ביום ראש השנה עצמו היה לומד מיד אחר הסעודה ולא היה נח כלל. (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
טבילה
  • בביתו באומן היה מקווה טהרה ושם היה טובל בימי שהותו בראש השנה. בביתו הקודם באומן, לא היה מקווה טהרה והצדיק היה נוהג לטבול במקווה הטהרה של הרה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א. כשהצדיקים נפגשו, היו מרעיפים ברכות עצומות ומברכים כל אחד את רעהו בברכת שנה טובה. (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
תענית דיבור  
  • ביום הראשון של ראש השנה, המוגדר בספרים הקדושים 'כדינא קשיא', היה עושה הצדיק תענית דיבור מלאה. ביום השני שנחשב 'כדינא רפיא' היה ממעט בדיבורו אך לא עשה תענית דיבור שלם. היה מדבר בחצאי משפטים או בשברי פסוקים כשהיה לו צורך לדבר. בליל ראש השנה תשע"ג, לאחר סעודת ליל החג, התלוויתי לצדיק כדי לצעוד מעט ברחבה הצמודה ל'מיגומטר'. הליכה זו הייתה הכרחית לבריאותו של הצדיק, לאחר שעבר את אירועי הלב הקשים מהם שרד בדרך ניסית. מוהרא"ש הניח את ידו על כתפי וצעד לאורכה של הרחבה. הצדיק היה מדבר איתי, אך הרגשתי שכוונתו הייתה לדבר עם ה', פשוט להתבודד איתו. זכורני שאמר: היום יום הדין... ה' דן את כל העולם... ה' דן אותנו. והיה מדבר מה עברנו באותה שנה... (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
סעודת החג
  • לארגן את סעודות החג של הצדיק זה 'מבצע צבאי' לכל דבר שכן היה הצדיק מקפיד לאכול ולשתות אך ורק מאכלים מתוצרת הארץ ולא מתוצרת אוקראינה. כך למשל, פעם הגשתי לו בסעודה סלט חי. הוא שאלני זה מהארץ : כשהשבתי בחיוב, אז הצדיק אכל. משום כך היה צריך להביא מהארץ את כל מצרכי המזון והשתייה. הרבנית, אשת הצדיק הייתה מבשלת עבורו. היו שנים שגב' אורה מימוני ע"ה הייתה אופה חלות לכבודו של הצדיק. בשנים האחרונות לקחה על עצמה את התפקיד גב' עינת ריימונד תחי' שזכתה לאפות לצדיק גם כשהגיע לשבות ביבנאל וגם בשהייתו בראש השנה באומן. כאשר חלתה הרבנית אשת הצדיק ולא הייתה יכולה כבר לבשל. מוהרא"ש אמר לי: "אבי, אני לא צריך דבר, אם תוכל להביא לי רק גפילטע פיש... זה מספיק לי..." אך, ברוך ה', אנ"ש שלומנו דאגו לכל סעודות החג של הצדיק שיהיה בשפע רב כיד המלך. מי שבישל בשנים אלו היה הרה"ג הרב משה קורץ שליט"א אב"ד ק"ק יבנאל. מוהרא"ש היה מקפיד בכל סעודה לברך ולהכיר טובה לכל מי שהשתתף וסייע בארגון ובלוגיסטיקה של הסעודות ואפילו אם עשה דבר קטן היה מזכירו לשבח ומברך אותו. זו הייתה הכרת הטוב של הצדיק לכל המסייעים. (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
  • בסעודת החג זכיתי לאכול עם הצדיק כשבני הצעיר נחמן היה מתלווה אלי, באחת הסעודות של החג, הבן החליט שהוא הולך להכנסת אורחים של 'שיינער' כדי לאכול יחד עם הסבא את הסעודה. מוהרא"ש פנה אלי ואמר : היכן נחמן? מדוע אינו נמצא? הסברתי לצדיק שבני רצה לאכול יחד עם הסבא. כעבור זמן כשלא מצא נחמן את הסבא הוא חזר כלעומת שבא, כשנכנס לביתו של הצדיק. מוהרא"ש פנה אליו ואמר : "נחמן איפה היית? דאגתי לך! בא שב לאכול, הנה שמרתי לך צלחת ובה מנה של אוכל מסעודת החג." זה היה הצדיק שלנו, אף שמדובר היה בראש השנה יום הדין והיה דבק בדבקות עצומה ברוחניות אלוקית בכל זאת לא שכח את הסובבים אותו ודאג אף לילד קטן. (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
  • מוהרא"ש היה מקפיד לברך ברכת שהחיינו בשני הלילות של החג כשיש פרי חדש על השולחן. את ברכת שהחיינו היה אומר בדבקות עצומה ובשמחה גדולה מאוד. היה מרים ידו למעלה בעת הברכה ומושך בניגון הברכה מתוך שמחה גדולה וכוונה גדולה. לדעתי, הדבר היה משום שכיוון בברכת שהחיינו על הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו להיות בציון הקדוש בראש השנה. (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
  •  (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
שמחה
  • במשך כל ימי ראש השנה היה שרוי בשמחה עילאית. מרגע שהדליק הצדיק את נרות יום טוב לכבוד ראש השנה, היה נכנס לעולם שכולו שמחה ואושר. מיד לאחר הדלקת הנרות היה מחייך חיוך רחב ביותר ופניו היו קורנות משמחה וגיל. וזה לא משנה מה עבר באותו יום או באותו שבוע, הצדיק שכח את הכול ונכנס לחג בשמחה אדירה. (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
מקצת סיפורי אומן
  • בשנים האחרונות היה קשה לצדיק לפלס לו דרך בין ההמונים ולהגיע לציון רבנו, שכן רבים היו האנשים שנגשו אליו ורצו לקבל ברכה. הצדיק היה מצהיר בהזדמנויות שונות שאינו רוצה שבגללו ידחפו אנשים והדבר גורם לו לעוגמת נפש מרובה. אפילו לדירתו באומן היה קשה להגיע, לשם כך היה אופנוע של 'הצלה' מפלס דרך לרכבו של הצדיק בין ההמונים ואופנוע אחר של 'הצלה' היה מלווה את הצדיק מאחור. באחת הפעמים ראה מוהרא"ש שהאופנוען שפילס את הדרך הינו איש בריא וחסון וביקש ממנו אם יכול לסייע בידו ולעזור לו להגיע לציון של רבנו. האופנוען, אף שלא נמנה על תלמידיו של הצדיק, נעתר בחפץ לב לבקשתו של הצדיק ומתוך רצון טוב , פילס לו דרך בין רבבות האנשים שהגיעו לציון הקדוש. כשסיים האופנוען את עזרתו הוא ניגש אלי ושאל : "אני יכול לבקש ברכה מהצדיק?" "בוודאי"- עניתי, "מה השאלה". תבוא לביתו של הצדיק ואני אכניס אותך. וכך היה. האופנוען הגיע לצדיק וסיפר לו שכבר שנים רבות שאין לו ילדים ועל כך דאגתו. הצדיק ברכו בלבביות ולשנה הבאה נולדה בשעה טובה ומוצלחת בת לאיש ההצלה בזכות ברכת הצדיק. (המשב"ק רבי אברהם ברדוגו הי"ו)
  • מספר הרה"צ הרב יצחק לעזער שליט"א כשהייתי עם מוהרא"ש בציון רבנו, פגשנו יהודי אחד בעיר אומן, שהיו משלמים לו כדי שידליק את נר התמיד בציון. אותו יהודי סידר את הפתילה עם השמן והתכונן להדליק את נר התמיד. ניגש אליו מוהרא"ש, וביקשו שייתן לו רשות להדליק את נר התמיד. ומסר לו את זה בשמחה, וכשהדליק מוהרא"ש את נר התמיד, ביקש אז הרבה ממנו יתברך, כשם שהוא מדליק עכשיו את נר התמיד על ציון רבנו, כן יזכה להדליק את אור רבנו בכל נשמות ישראל, ויאיר אור רבנו בכל העולם כולו ואחר כך היה בשמחה גדולה ואמר לי : "אני מאוד שמח על הזכות שנפלה בחלקי להדליק את נר התמיד, על ציון רבנו". (ע"פ שיחות מוהרא"ש חלק ו' , עמ' רכד)
  • פעם אחת אחר ראש השנה, כשחזר מוהרא"ש עם כל תלמידיו מציון רבנו, ניגש אחד מתלמידיו, שלא זכה להצטרף לנסיעה לראש השנה, ואמר בכאב לב גדול מאוד: "לא יכולתי לנסוע בשום פנים ואופן לנסוע, מה יהיה עמי?" והחל מוהרא"ש לחזקו בכל מיני חיזוק, ואמר לו: "כשהאדם משתוקק כל השנה ברצונות ובכיסופים עצומים לבוא אל ציון רבנו, לראש השנה ומוציא את הרצונות ואת הכיסופים שלו מפיו, על ידי זה עושה כלי, וזוכה להוציא מהכוח אל הפועל כיסופיו בנקל. ובא לציון רבנו, בלי מניעות ועיכובים, על כן עצתי, שתתחיל מעכשיו לכסוף ולהשתוקק להיות בראש השנה הבא עלינו לטובה באומן. ותבקש על זה בכל יום ויום, ואז תראה שתזכה להוציא מהכוח אל הפועל לבוא שם".  
  • מוהרא"ש מספר סיפור אישי כדי לחזק אברך שהיה שבור מאוד וכך סיפר הצדיק לאברך: "הנה אספר לך סיפור, וממנו תלמד עד היכן אסור לאדם ליפול בדעתו. הנה ידוע גודל ההתלהבות וההתעוררות של אנשי שלומנו בכל ערב ראש השנה, ואיך שכולם מתקבצים ביחד השכם בבוקר לומר סליחות "זכור ברית". ואחר כך אומרים "תיקון הכללי" ומתבודדים עמו יתברך. בפרט היום שאנחנו זוכים להיות על ציון רבנו בערב ראש שנה, אין לשער ולתאר כלל את גודל ההתעוררות שיש שם, אבל פעם בערב ראש השנה, בשנים שהיה הציון עדיין סגור ומסוגר, סיבב השם יתברך סיבובים עמי, שהייתי צריך ללכת השכם בבוקר לאיזה משרד לסדר עניין כלשהו שהיה נחוץ לי מאוד, כי היה זה עניין של פיקוח נפש ממש, כי הייתי מסובך בחובות, ובאו אלי בעלי החובות ממש באלימות, והוצרכתי להיות באיזה משרד, ובעל הבית שהיה איש טוב, ורצה לעשות עמי חסד גדול, ציווה לי לחכות לו בשעה מוקדמת בבוקר, ומחמת זה לא הייתי יכול לומר סליחות בציבור, והיה לי ההכרח לשבת בחוץ ברחוב על איזה ספסל ולהמתין שיפתחו את המשרד. היה לי אז לב נשבר כזה שאי אפשר לתאר כלל, כי הייתי מדמה לעצמי איך בעת כזאת כולם נמצאים בבית הכנסת ועוסקים בעבודתם בהתלהבות גדולה, ואני צריך לשבת כאן על הספסל בחוץ ברחוב... אך, החושב אתה שנפלתי בדעתי ? לא נפלתי בדעתי כלל. רק נטלתי בידי את ה"תיקון הכללי" ודימיתי לעצמי שאני יושב עכשיו על יד ציון רבנו, ואומר שם את "התיקון הכללי". הרגשתי כאילו אני יושב שם ממש, והפכתי את כל הבלבול שלי לדבקות גדולה, ותהילה לאל, לא איבדתי את עצמי כלל, וזו נקודת האמת, שיזכה האדם למצוא את השם יתברך בכל מקום ומצב שהוא רק נמצא. אשרי מי שזוכה למידת האמת כראוי"- סיים הצדיק את סיפורו לאברך. (שיחות מוהרא"ש ,חלק י', ערך אמת)
  • מאז הפעם הראשונה שזכה להיות בציון רבנו, בשנת תשכ"ו. קיבל על עצמו שיעשה כל מיני מאמצים שבעולם, לעורר לחזק לאמץ לפרסם ולגלות לכל עם ישראל את מעלת ציון רבנו. בימים ההם לא היו יכולים לנסוע לאומן, רק עד העיר קייב, ומשם היו לוקחים מונית או רכב פרטי, והיו משנים את הלבוש ללבוש רוסי ונוסעים אל ציון רבנו בלילה. מוהרא"ש נסע כך הרבה פעמים, ותמיד הצליח להגיע אל ציון רבנו באמצע הלילה, ושהה שם כמה שעות. רק פעם אחת נתפס הוא ועוד עשרים מאנשי שלומנו. בערב ראש השנה תשל"ח, נסעו עשרים ואחד אנשים להיות בראש השנה על ציון רבנו, תפסו אותם באמצע הלילה, והושיבום בבית הסוהר עד ערב ראש השנה בצהריים, ואז החזירו אותם לקייב. ואמר מוהרא"ש שאם האדם זכה להיות פעם בציון רבנו, ראוי לו לרקוד בכל יום מרוב שמחה על החסד חינם שעשה עמו הקדוש ברוך הוא, כי אין זכות גדולה יותר מלהיות על ציון רבנו. אשרי מי שבא בכל פעם אל ציון רבנו". (שיחות מוהרא"ש ,חלק י', ערך ציון)
  • בימי ראש השנה שנת תשנ"ב, הגיע אחד מאנשי שלומנו מארץ ישראל לעיר אומן, ורץ תיכף ומיד לאכסניה של מוהרא"ש לקבל שלום כנהוג. תיכף ומיד שאלו מוהרא"ש, אם כבר היה בציון רבנו ואמר שם את "התיקון הכללי" וענה האיש למוהרא"ש: שהוא הגיע עכשיו ברגע זה, והוא עייף מאוד מהנסיעה וכו', אמר לו מוהרא"ש שאין זו דרך נכונה כלל, רק צריכים לילך לציון רבנו, תיכף ומיד יהיה כמו שיהיה. כי לעומת הדעת של רבנו, אין שייך אצלנו יישוב הדעת כלל, אנחנו כמו שאנחנו מבוהלים ומבולבלים מאוד, צריכים לבוא לרבנו, כי אם האדם חושב, שכבר יש לו ישוב הדעת ושכל וכו' הלא הוא רק מטעה את עצמו, ואינו בא לרבנו עם אמת כלל, ולכן עיקר השלמות הוא שיבוא לרבנו, דייקא עם כל הבלבולים שלו, ויבקש שם תיקון גמור ואמיתי לנפשו, הלה ציית לדברי מוהרא"ש, ותיכף ומיד רץ לציון רבנו, ואחר כך סידר מה שהיה צריך לסדר, אשרי מי שזוכה להיות אפילו פעם אחת בימי חייו על ציון רבנו. (שיחות מוהרא"ש חלק ז' ערך ציון רבנו)

» חג הפסח בברסלב סיטי

» ומנהגו היה - הנהגותיו הנפלאות של מוהרא"ש זצוק"ל

» למאמרים נוספים של חסידות ברסלב


עוד בנושא זה:



אמרות טהורות ממוהרא"ש
לחג הפסח

איך חסיד ברסלב צריך
להתכונן לחג הפסח?

למה הרב קנייבסקי התעקש
לקנות הגדה של ברסלב?

הוא היה אומר - ראש השנה

1 תגובות

    • 1.
    • מאת: מוטי
      תודה רבה ויישר כח על הדברים שאתם מביאים על מוהרא"ש איך היה מתנהג בחגים זה ממש מכניס אותי לאווירה ולקדושה של החג ואפילו שלא זכיתי להיות אצלו בחייו.. הסיפורים וההנהגות שלו ממש מחיים אותי ונותנים לי רצונות וכיסופים להיכנס לחג כמו שהוא היה רוצה ...
הוספת תגובה
שם:
כותרת:
תוכן:
 
מפת אתר : ברסלב סיטי בפייסבוק : ברסלב סיטי ביוטיוב : ברסלב סיטי בגוגל+ : ברסלב סיטי בטוויטר : צור קשר : שיעורים להאזנה : שיעורים לצפיה : קונטרסים לקריאה : אש קודש : ספריית האתר : קבל עידכונים : מכתבי מוהרא"ש לגברים : מכתבי מוהרא"ש לנשים : קרן הדפסה : ביקורי הצדיק בארה"ק : חדשות ברסלב : שיחות מוהרא"ש : שאלות ותשובות בחסידות ברסלב : חסידות ברסלב : תולדות חייו של רבי נחמן מברסלב : גוגל פלוס : רבי נחמן מברסלב : שאל את הרב
עיצוב אתרים - BetaGroup