חדשות ברסלב שו"ת ברסלב מאמרים ספרי ברסלב וידאו
ויהי קול השופר

"ועל כן קול המוכיח הראוי נחשב כקול השופר"

ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלהים יעננו בקול, והנה יש להבין מאיפוא יצא קול השופר בעת מתן תורה • וכן מה היה פעולתו של קול השופר אז • קולו של המוכיח הראוי, הוא כמו קול השופר  דברי התורה שנאמרו בשולחנו הטהור של כ"ק מוהרא"ש זי"ע בסעודה שלישית שבת קודש פרשת יתרו ה'תשע"א.


בסעודה שלישית, סעודת רעווא דרעווין, דיבר מוהרא"ש זי"ע דיבורים נוראים ונפלאים מאד על פי הפסוק ויהי קול השופר וגו'.

 ♦ ♦

פתח ואמר מוהרא"ש ז"ל, כתיב (שמות י"ט) ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלהים יעננו בקול, והנה יש להבין מאיפוא יצא קול השופר בעת מתן תורה, שהרי לא כתיב מי תקע בשופר, וכן מה היה פעולתו של קול השופר אז, ויש לומר בזה על פי דברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' ח'), קולו של המוכיח הראוי, הוא כמו קול השופר, וכמו שכתוב (ישעיה נ"ח) הרם "כשופר" קוליך והגד לעמי פשעם וגו', "כשפר" ראשי תיבות פ'שוט כ'פול ש'לש ר'בוע, שהוא כתיבת שם הוי"ה בצורה כזה: י' י"ה יה"ו יהו"ה, העולה בגימטריא ע"ב, כמנין חס"ד, כי מדת החסד מתלבשת בקולו של המוכיח הראוי, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (תמיד כ"ח.) כל המוכיח את חבירו לשם שמים, מושכין עליו חוט של חסד, ומשה רבינו היה המוכיח הראוי וכו', עיין שם כל זאת בדברי רביז"ל.

והסביר מוהרא"ש ז"ל, כי הנה לא כל אחד ראוי להוכיח, וכמו שאמר רבי עקיבא (ערכין ט"ז:), תמה אני אם יש בדור הזה מי שראוי להוכיח, כי עיקר מצות תוכחה צריכה להיות בדרך של חסד והתחזקות, לעורר הטוב שיש בלבו של השומע, ולמצוא בו נקודות טובות, עד שהטוב שלו יתגבר על הרע, ויגרום לו לעשות תשובה, אבל להוכיח בן אדם כדי להראות לו גנותו ושפלותו, אין בזה שום מעלה כלל, אדרבה בזה גורמים לו לחטוא יותר חס ושלום, כי מעוררים הריח רע של עוונותיו, ומחלישים כח נשמתו, עד שיכול ליפול לגמרי חס ושלום, מה שאין כן המוכיח הראוי, מעורר הריח טוכ של הנקודות טובות שיש בקרבו, עד שהם מבטלים הריח הרע שבו, והקול שלו מחזק כח נשמתו עד שמחזיר אותו בתשובה, וזה היה תוכחתו של משה רבינו בשעת חטא העגל, שירד מן ההר ואמר לנשמות ישראל "עדיין חביבותא היא גבן", עדיין הקדוש ברוך הוא אוהב אתכם, ועל ידי זה נתביישו כולם  וחזרו בתשובה, ועל תוכחה זו נאמר (שיר השירים א') נרדי נתן ריחו, ואמרו חכמינו הקדושים (שבת פ"ח:), "עזב" לא נאמר אלא "נתן", שתוכחתו של משה רבינו "נתן" בנשמות ישראל ריח טוב, ועל ידי זה חזרו כולם בתשובה.

ועל כן קול המוכיח הראוי נחשב כקול השופר, וכמו שכתוב (ישעיה נ"ח) הרם כשופר קוליך והגד לעמי פשעם, כי פעולת השופר לעורר בני אדם מן השינה, וכדאיתא ברמב"ם (הלכות תשובה פרק ג' הלכה ד'), אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר, עורו ישינים משינתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם וכו', עיין שם, וזהו עבודת הצדיקים כל ימי חייהם, לעורר בני אדם מן השינה, ולעורר אותם לעבודת הבורא (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ס'), כי יש בני אדם שישנים את ימיהם, ואף שנדמה להעולם שהם עובדים את ה' ועוסקים בתורה ובתפילה, אף על פי כן אין להשם יתברך יתברך נחת מהם, כי נשאר כל עבודתם למטה, ואין יכול להתרומם ולהתעלות למעלה, אבל על ידי תוכחת הצדיק שהוא כשופר, הם מתעוררים מן השינה, וחוזרים בתשובה.

"ועל כן קול המוכיח הראוי נחשב כקול השופר"

והנה ידוע, שקול השם יתברך מתלבש בתוך קולו של הצדיק, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (עי' תיקוני זוהר סוף תיקון ל"ח), שכינה מדברת מתוך גרונו, כי הצדיק מקבל דיבורים קדושים מן השמים לעורר בני אדם מן השינה ולהחזיר אותם בתשובה, וזהו החסד הגדול שעושה הצדיק על ידי תוכחתו, שמוסר לנשמות ישראל הדיבורים קדושים שמקבל מלמעלה, ומקשר אותם אל הקדוש ברוך הוא, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (תמיד כ"ח.), כל המוכיח את חבירו לשם שמים זוכה לחלקו של הקדוש ברוך הוא, ולא עוד אלא שמושכין עליו חוט של חסד, עיין שם, כי מקודם הצדיק זוכה לחלקו של הקדוש ברוך הוא, ולקבל דיבורים קדושים מן השמים לעורר בני אדם מן השינה, ואחר כך זוכה לחוט של חסד, ולגמול חסד עם הבריות על ידי תוכחתו, ולהחזיר כולם בתשובה. 

ועל כן כשפ"ר ראשי תיבות פ'שוט כ'פול ש'לש ר'בוע, שהוא שם הוי"ה בריבוע כזה: י' י"ה יה"ו יהו"ה, שעולה בגימטריא ע"ב כמנין חס"ד, כי קול תוכחתו של הצדיק הוא חסד גדול מאד, שמעורר הטוב שיש באדם, נקודה אחר נקודה, ומגלה לו ששם הוי"ה שורר בקרבו, מקודם אות י', ואחר כך חוזר ומוסיף בו אות ה', ונעשה י"ה, ואחר כך חוזר ומוסיף בו אות ו' ונעשה יה"ו, עד שנשלם השם כולו יהו"ה, ועל ידי זה מעורר אותו משינתו, ומחזק כח נשמתו, עד שנעשה כולו דבוק בו יתברך באמת, ועל כן אשרי הזוכה לשמוע בתוכחתו של הצדיק והמוכיח הראוי ולקבל את דבריו, כי על ידי זה  יהיה הולך ומתחזק בעבודת השם יתברך, ויזכה לכל טוב אמיתי בזה ובבא לנצח, אשרי לו ואשרי חלקו.

וזהו מה שכתוב במתן תורה (שמות י"ט), ויהי קול השופר הולך וחזק מאד, משה ידבר והאלהים יעננו בקול, קול השופר הוא קול הצדיק האמת המוכיח נשמות ישראל, ומעורר אותם לקיים את התורה, והקול שלו הולך וחזק מאד, כי כל תוכחתו הולך לחזק נשמות ישראל, ולעורר הנקודות טובות שיש בהם, ובתחילה הולך ומחזק אצלם נקודה אחת, ואחר כך עוד נקודה, ואחר כך עוד נקודה, עד שמביא אותם לדביקות אמיתי שהוא חסד גדול, שהוא סוד שם הוי"ה בריבוע, העולה בגימטריא חס"ד, שמתחיל עם י' ואחר כך י"ה, יה"ו, יהו"ה, בסוד (ישעיה נ"ח) הרם כשפר קוליך, ראשי תיבות פ'שוט כ'פול ש'לש ר'בוע כנ"ל.

וזה מה שפירש"י, הולך וחזק מאד, מנהג הדיוט כל זמן שהוא מאריך לתקוע, קולו מחליש וכוהה, אבל כאן הולך וחזק מאד וכו', עיין שם, כי תוכחה של הדיוט שאינו כראוי, מחליש וכוהה נפשות השומעים תוכחתו, וכל מה שמאריך בתוכחתו, מחליש אותם יותר רחמנא ליצלן, מה שאין כן המוכיח הראוי, הולך ומחזק אותם עם עוד נקודה ועוד נקודה, עד שמביא אותם לדביקות גדול, וזהו החסד הגדול שעשה עמנו השם יתברך, שנתן לנו התורה על ידי משה רבינו עליו השלום, שהוא המוכיח הראוי, כי על ידו אנו מובטחים להתעורר מן השינה ולקיים התורה כראוי, כי קולו יתברך מתלבש בתוך קולו של משה, ושכינה מדברת מתוך גרונו, שזהו, משה ידבר והאלהים יעננו בקול, ואמרו חכמינו הקדושים (במדבר רבה פרשה י"ד סי' ג') בקולו של משה, כי מקולו של משה יצא קולו של השם יתברך כביכול, ונמשך חסד גדול לנשמות ישראל ששומעים תוכחתו.

"כי יש בני אדם שישנים את ימיהם"

וזהו דברי הבעל הטורים כאן (פסוק י"ט), הולך וחזק, ב' במסורה, הכא, ואידך (שמואל ב' פרק ג') ודוד הולך וחזק, כדאיתא בעירובין (נ"ג.) דוד גלי מסכת, הולך וחזק, שאול לא גלי מסכתא, כתיב (שמואל שם) ובית שאול הולכים ודלים, עיין שם, ויש להבין מהו הקשר בין מה שכתוב אצל דוד הולך וחזק שהיה גלי מסכתא, לבין מה שכתוב אצל קול השופר הולך וחזק, אבל על פי הנ"ל מובן מאד, כי קול השופר הוא קול המוכיח הראוי, שמגלי מסכתא ומלמד תורה לאחרים, שזה נקרא תורת חסד, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (סוכה מ"ט:), על הפסוק (משלי ל"א) ותורת חסד על לשונה, זה המלמד תורה עם אחרים, ולכן דוד המלך שהיה מגלה מסכתא, ולומד תורתו עם אחרים, זכה גם כן לקולו של המוכיח הראוי שהוא קול השופר הולך וחזק, ולכן כתיב אצלו, ודוד הולך וחזק, והבן.

והנה חסד גדול עשה עמנו השם יתברך שמסר לנו התורה הקדושה על ידי משה רבינו עליו השלום, כי משה רבינו שהוא הצדיק והמוכיח הראוי, מצמצם לנו את התורה כדי שנוכל כל אחד ואחד לקבלה, וכמו שאמרו נשמות ישראל אליו (שמות כ'), דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות, והוא התורת חסד של הצדיק והמוכיח הראוי, שמצמצם אור התורה לכל אחד ואחד כפי כוחו, ומגלה שכל אחד יכול לזכות לאור התורה ולטייל בכל מקומות התורה פשוטו כמשמעו, כי על ידי התקרבות לצדיקים מקבלם מדת הצמצום, שלא יהיה בבחינת צמאון בלי גבול וזמן, רק יזכה לעבוד השם יתברך במדה ובצמצום כל אחד כפי כוחו (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ע"ו).

וזהו סדר דרך הלימוד שזכינו לקבל מרביז"ל, לקבוע שיעורין כסדרן בכל מקומות התורה, וללמוד בכל יום קצת ועוד קצת ועוד קצת, עד שזוכין לגמור כל התורה כולה, והוא כדוגמת קול שופר הנ"ל, שהוא פשוט כפול משולש מרובע, שהוא כנגד שם הוי"ה בריבוע, שעולה בגימטריא חס"ד, כי מתחילים עם נקודה קטנה, ומוסיף והולך כל פעם עוד נקודה עד שמגיע לשלימות, וכן צריכין לעשות בלימוד התורה, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (במדבר רבה פרשה כ"א סי' ט"ו), למה דברי תורה נמשלים לתאנה, מה תאנה זו אינה נלקטת בפעם אחת, כך תורה אינה מתלמדת בפעם אחת, וכן אמרו (דברים רבה פרשת ח' סי' ג'), הטיפש הזה נכנס לבית המדרש ורואה כל התורה, ואומר מתי אלמוד כל זאת, ואינו לומד כלום, אבל החכם מהו אומר, היום אלמד קצת ומחר אלמוד קצת עד שאגמור כל התורה, נמצא שעיקר תורת חסד שמקבלים מן הצדיק והמוכיח הראוי הוא מדת הצמצום, ללמוד בדרך של "קול השופר הולך וחזק", שמוסיף והולך בכל פעם עוד קצת ועוד קצת, ועל ידי זה זוכין לקנות כל התורה באמת.    

וזהו הקשר לימי שובבי"ם הקדושים, שפרשת יתרו המדברת מקבלת התורה, היא אחת מפרשיות השובבי"ם, המסוגלים מאד לתיקון הברית, כי על ידי התורה זוכין לקדושת הברית ולתקן כל אשר עיוות בפגם הברית רחמנא ליצלן, וכמו שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סי' י"ט), שאפילו אותן האנשים הרחוקים מן הקדושה מאד, שנלכדו במצודה רעה עד שרגילין בעבירות חס ושלום רחמנא ליצלן רחמנא לישזבן, אף על פי כן הכח של התורה גדול כל כך, עד שיכולה להוציא אותם מן העברות שרגילין בהם חס ושלום, ואם יעשו להם חק קבוע וחיוב חזק, ללמוד בכל יום ויום כך וכך יהיה איך שיהיה, בודאי יזכו לצאת ממצודתם הרעה על ידי התורה, כי כח התורה גדול מאד, ובשעה שאמר רביז"ל שיחה זאת, שאל מוהרנ"ת ז"ל את רביז"ל, ואם אחד הוא בעל עבירה ממש רחמנא ליצלן? והשיב לו רביז"ל, וכי אתה יודע גודל מעלת התורה הקדושה, הלא עסק התורה הוא גדול במעלה משמירת הברית, כי ברית ביסוד, ואורייתא בתפארת (חיי מוהר"ן סי' תקע"ג), ולכן אחד מעיקרי תיקוני השובבי"ם להרבות בלימוד התורה שיעורין כסדרן, וגם ללמד תורה עם אחרים, שהוא תורת חסד, ועל ידי זה יזכה לתקן כל אשר פגם, ויזכה לתיקון הברית באמת.

ויש לומר, שזה מרומז בדברי הגמרא (פסחים ס"ח:), אמר רב יוסף, אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא, היינו אם לא היום הגדול של מתן תורה, היה כמה בני אדם פשוטים בשוק, הנקראים יוסף, וגם אני הייתי מהם, עיין שם, ויש להבין, למה אמר רב יוסף מאמרו דייקא באופן זה "כמה יוסף איכא בשוקא", אבל על פי הנ"ל יש לומר בטוב טעם ודעת, כי דייקא על ידי התורה זוכין לקדושת יוסף הצדיק שהוא תיקון הברית, ואם לאו יום הגדול והקדוש של מתן תורה, "כמה יוסף איכא בשוקא", כמה נשמות ישראל היו יכולים לזכות לקדושת יוסף אפילו בשעה שצריכין להיות בשוק ולהסתובב בין אנשי העולם? אבל עכשיו שקבלנו התורה הקדושה, שהיא מטהרת ומקדשת אותנו, על ידי זה יכולים לזכות לקדושת יוסף הצדיק אפילו בשעה שאנחנו בשוק, ולהיות קשורים ודבוקים בו יתברך תמיד, והשם יתברך יזכינו להתמיד בתורה בראוי, ולשמוע תמיד בקול הצדיקים המעוררים אותנו כקול השופר, עדי נזכה לעלות ולהכלל בו יתברך לגמרי מעתה ועד עולם אמן ואמן.

לכל המאמרים במדור משולחנו של צדיק >



"האפיקורסית של החלל הפנוי"

הניגון של הצדיק, שהוא בחינת משה, מעלה את הנשמות מן האפיקורסית של החלל הפנוי שנפלו לשם, כי דע, שכל חכמה וחכמה שבעולם, יש לה זמר וניגון מיוחד  דברי התורה שנאמרו בשולחנו הטהור של כ"ק מוהרא"ש זי"ע בסעודה שלישית שבת קודש פרשת בשלח שבת שירה ה'תש"ע


בסעודה שלישית, סעודת רעווא דרעווין, דיבר מוהרא"ש זי"ע דיבורים נוראים ונפלאים מאד על פי דברי רביז"ל ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ס"ד המדבר מענין הניגון  של הצדיק המביא לידי אמונה, עיין שם.

 ♦ ♦

פתח ואמר מוהרא"ש ז"ל, רביז"ל אומר (מוהרא"ש ז"ל חזר בקיצור על כמה נקודות שבתורה זו של רביז"ל), הניגון של הצדיק, שהוא בחינת משה, מעלה את הנשמות מן האפיקורסית של החלל הפנוי שנפלו לשם, כי דע, שכל חכמה וחכמה שבעולם, יש לה זמר וניגון מיוחד, שזה הזמר מיוחד לחכמה זו, ומזה הזמר נמשכת החכמה הזאת, וכמו שכתוב (תהלים מ"ז): "זמרו משכיל", שכל שכל וחכמה יש לו זמר וניגון, ואפילו חכמת האפיקורסית, יש לה ניגון וזמר המיוחד לחכמה האפיקורסית, וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (חגיגה ט"ו) 'אחר מה הוי בה, זמרא יוני לא פסק מפומיה, וכשהיה קם מבית המדרש, כמה ספרי מינין נופלין ממנו', כי זה תלוי בזה, כי על ידי זמר שלא פסק מפיו, על ידי זה היו הספרי מינין נופלין ממנו, כי זה הזמר היה מיוחד לזה האפיקורסית והמינות שהיה לו, נמצא כל חכמה וחכמה לפי בחינתה ומדריגתה, כן יש לה זמר וניגון השייך ומיוחד אליו:

ואמונה, יש לה גם כן זמר וניגון המיוחד לאמונה, וכמו שאנו רואים שאפילו אמונות עכו"ם בדברי טעותם, יש לכל אמונה של עכו"ם ניגון מיוחד, שמזמרין בו ועורכין בו בבית תיפלתם, כן להיפוך בקדושה, כל אמונה יש לה זמר וניגון, ואותו הזמר המיוחד לאמונה, שהוא אמונה העליונה מכל המיני חכמות ואמונות שבעולם, היינו אמונה בהאור אין סוף עצמו הסובב כל עלמין, אותו הזמר הוא גם כן למעלה מכל הנגינות וזמירות שבעולם, השייכים לכל חכמה ואמונה, וכל הזמירות והניגונים של כל החכמות, נמשכין מזה הזמר והניגון, שהוא למעלה מכל הזמירות והניגונים של כל החכמות, כי הוא הזמר השייך להאמונה בהאור אין סוף עצמו, שהוא למעלה מן הכל: ולעתיד לבוא "שיהפוך לכל העמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה'" (צפניה ג), והכל יאמינו בו יתברך, אז יתקיים (שיר השירים ד): "תבואי תשורי מראש אמנה", 'מראש אמנה' דייקא, היינו בחינת אמונה עליונה זו, שהוא ראש לכל האמונות, וזה 'תשורי' דייקא, היינו הניגון והזמר השייך לראש אמונה זו: ולבחינת זמר של אמונה העליונה הזאת, אין מי שיזכה, כי אם צדיק הדור, שהוא בחינת משה, שהוא במדרגת אמונה זו, וזה (שמות ט"ו): "אז ישיר משה", ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (סנהדרין צ"א:) 'שר לא נאמר, אלא ישיר', מכאן לתחית המתים מן התורה, שעתיד משה לשיר לעתיד לבוא גם כן. כי כל השירות, בין של עולם הזה בין של לעתיד לבוא, הוא רק אצל משה, ועל ידי ניגון של הצדיק, שהוא בחינות משה, על ידי זה עולים ויוצאים כל הנשמות שנפלו בתוך האפיקורסית של חלל הפנוי, כי ניגונו הוא בבחינת 'ראש אמונה', היינו אמונה העליונה על הכל, שעל ידי ניגון ואמונה זו נתבטלים כל האפיקורסית, ונכללים ונתבטלים כל הנגונים בתוך הניגון הזה, שהוא למעלה מן הכל, שממנו נמשכים כל הנגונים וכו',  עיין שם כל זאת בדברי רביז"ל.

והסביר מוהרא"ש ז"ל, כי הנה כוח נגינה גדולה מאד, ועל ידי ניגון ושיר של התעוררות ודביקות, יכולין לעלות ולהתדבק בהשם יתברך מאד, ולכן הזהירנו רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ג'), להישמר מניגונים של רשעים, כי כמו שיש כח לניגון של צדיק לעורר לב האדם אחר השם יתברך, ולדבקו בו יתברך, כן יש כח לניגון של רשע לקרר לב האדם, ולנתקו מדביקות השם יתברך חס ושלום, ודייקא על ידי נגינה, יש כח לרשעים לתפוס בני אדם ברשת טמיאה של כפירות ואפיקורסות, כי ממשיכים אותם על ידי נגינה פסולה, ואחר כך מכניסים בהם דיעותיהם הפסולות רחמנא ליצלן, שזהו מה שאמרו חכמינו הקדושים (חגיגה ט"ו:) על אלישע - אחר, ששני פגמים היו בו, שהיה מזמר ניגוני יון,  וגם היה ספרי מינים נופלין מחיקו, כי זה תלוי בזה, על ידי שהיה נמשך אחר ניגוני יון, זה הביא אותו אחר כך לספרי מינים רחמנא ליצלן, ולכן כל מי שרוצה לידבק עצמו בהקדוש ברוך הוא באמת, יהיה נזהר מאד מניגוני רשעים, וירגיל עצמו בניגוני צדיקים, וינגן אפילו בינו לבין עצמו ניגונים שמחים ומעוררים, אפילו אם אינו בעל מנגן בטבעו, וכמו שאומר רביז"ל (שיחות הר"ן סי' רע"ג), טוב לאדם להרגיל את עצמו שיוכל להחיות את עצמו עם איזה ניגון, כי ניגון הוא דבר גדול וגבוה מאד מאד, ויש לו כח גדול לעורר ולהמשיך את לב האדם להשם יתברך, ואפילו מי שאינו יכול לנגן, אף על פי כן בביתו ובינו לבין עצמו, יוכל להחיות את עצמו באיזה ניגון כפי שיוכל לזמר אותו, כי מעלת הנגון אין לשער, עיין שם, אשרי המנגן ניגונים קדושים בכל עת.

"האפיקורסית של החלל הפנוי"

והנה כלליות הניגונים הקדושים של נשמות ישראל, הוא ספר "תהלים" שחיבר דוד המלך עליו השלום, כי דוד המלך היה נעים זמירות ישראל, וכלל ב"תהלים" כל מיני שיר שבח אל השם יתברך, ואמר אותם ברוח הקודש גבוה כזה, עד שכל אחד מישראל בכל הדורות יכול למצוא עצמו בהם, ולומר שיר שבח אל השם יתברך על ידם, ולכן הוא דבר גדול מאד לומר הרבה תהלים בכל יום, ואשרי מי שזוכה לומר "יום" של תהלים בכל יום, עד שזוכה לגמור כל ספר "תהלים" כל שבוע, כי השירים של דוד המלך מושכים לב האדם מאד אחר השם יתברך, ועל ידי תהלים זוכים לתשובה, ולמצוא את השער של תשובה השייך אליו (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' ע"ג), ודוד המלך פעל אצל השם יתברך שיהיה אמירת תהלים חשובה כלימוד נגעים ואהלות (מדרש תהלים מזמור א'), ויש לומר למה דייקא "כנגעים ואהלות" ולא כמסכתות אחרות, אבל מסכת נגעים מדבר מטומאת צרעת הבאה על לשון הרע, ומסכת אהלות מדבר מטומאת מת, שהוא טומאת הרשעים הנחשבים בחייהם כמתים, וכוח של אמירת תהלים כל כך גדול, עד שיכול לטהר אדם מפגם של לשון הרע ורכילות, ולטהר אותו מטומאת הרשעים הנחשבים כמתים בחייהם, ולכן אשרי המרגיל עצמו בשירה וזמרה של דוד המלך עליו השלום, שהוא ספר תהלים, ואומר הרבה מזמורי תהלים בכל יום.

והנה זה ברור, שעיקר המניעה לאדם לומר שירות ותשבחות אל השם יתברך בכל לב, הוא מחמת שיש בו ישות וגיאות, והגאוה אינו מניח אותו לפתוח לבו לפני השם יתברך, ולשיר לפניו שירות ותשבחות, כי על הבעל גאוה אומר הקדוש ברוך הוא (סוטה ה.), אין אני והוא יכולין לדור בעולם, נמצא שאין מקום בלבו להכיר חסדי השם יתברך, ולהודות אליו יתברך, אבל מיד שאדם מכניע הישות והגיאות שלו, ומתחיל להכיר את חסדי המקום עליו בכל עת, בוודאי יתעורר לשיר שירות ותשבחות אליו יתברך תמיד, וירגיש שמחה ונעימות נפלאה בכל ימי חייו, ולכן אשרי המרגיל עצמו לומר שירות ותשבחות אל השם יתברך תמיד, כי אז עולמו יראה בחייו, ויחיה חיים טובים מעין הגאולה העתידה, שאז נאמר (שיר השירים ד') תבואי תשורי מראש אמנה, אשרי לו ואשרי חלקו.

וקישר מוהרא"ש ז"ל את ענין הנ"ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה מצינו בפרשת השבוע שירת הים ששר משה ובני ישראל אחר הנס של קריעת ים סוף, שהיה הגמר של יציאת מצרים, וכמו שכתוב (שמות ט"ו)  ויושע ה' ביום ההוא וגו' אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' וגו', ומנהגם של ישראל לומר שירת הים בכל יום, ואיתא בזוהר הקדוש (בשלח נ"ד), ומובא גם בפוסקים (משנה ברורה סי' נ"א סעיף קטן י"ז), שמי שאומר שירת הים בשמחה, ומדמה בדעת כאילו באותו יום עבר בים, מוחלין לו על כל עוונותיו, ויש להבין למה מעלת שירת הים גבוה כל כך, עד שיהיו נמחלין כל עוונותיו על ידי זה, וגם למה השירה מתחיל דייקא עם פסוק אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, שמזכירין גיאות ה', וזה אשר גרם סוס ורוכבו רמה בים, למה דייקא מדה זאת?

"שירת הים"

והנה על פי דברי רביז"ל הנ"ל מובן הענין מאד, כי פרעה ומצרים היו קליפות של כפירות ואפיקורסות הבאים בחלל הפנוי, הרוצים לחטוף ישראל ברשתם הטמיאה חס ושלום, וכמו שאומר רביז"ל (בסוף תורה זו), שפרעה הוא לשון ביטול, מלשון (שמות ה') תפריעו את העם, כי פרעה הוא מקור הכפירה, וכמו שאמר (שמות ה') מי ה' אשר אשמע בקולו וגו', לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח, ורצה להכניס הכפירות בנשמות ישראל חס ושלום, ולהרחיק אותם מן הצדיק, וכמו שאמר (שם) למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלותיכם, אבל נשמות ישראל התגברו כנגדו עם אמונה בה' ועם אמונת חכמים, וכמו שכתוב (שם י"ד) ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ועל ידי אמונה עוברים על כל הקושיות של החלל הפנוי, שעל שם זה נקראים נשמות ישראל "עבריים", על שם שהם עוברים באמונתם על כל החכמות והכפירות, ועל ידי אמונה זאת יצאו מתחת יד פרעה ומקליפת מצרים, והנה משה רבינו רצה שישאר הארה של יציאת מצרים וקריעת ים לדורות עולם, ולכן עלה בלבו לומר שירה, וכמו שכתוב אז "ישיר" שר לא נאמר, אלא "ישיר", על שם המחשבה, וכמובא ברש"י (פסוק א'), וגם "ישיר" על שם העתיד, שמשה רבינו יאמר שירה עם נשמות ישראל לדורות עולם, כי דייקא על ידי שירה, שהוא כח נגינה, בשירות ותשבחות אל השם יתברך, מכניעים כל הקליפות של כפירות ואפיקורסות לגמרי, וזוכין להגביה המוח בדביקות אמיתי אל השם יתברך, ולהגיע למעלה מן החלל הפנוי, ואל ראש האמונה, וכמו שכתוב (שיר השירים ד') תבואי תשורי מראש אמונה, ולכן כל האומר שירת הים בכל יום בשמחה, ומדמה לעצמו כאילו עובר אז את הים, בוודאי מוחלין לו על כל עוונתיו, כי שירת הים שהוא השיר של אמונה, מרים ומגביה האדם למעלה מחלל הפנוי, ועל ידי זה נמחלין כל העוונות, וכמו שאומר רביז"ל (ספר המדות אות אמונה סי' ל"ג), על ידי אמונה הקדוש ברוך הוא יסלח לך על כל עוונותיך.

וזהו אשר בהתחלת השירה מזכירין גיאות ה' דייקא, וכמו שכתוב אשירה לה' כי גאה גאה, כי עיקר המניעה לומר שירות ותשבחות אל השם יתברך הוא מחמת מדת הישות והגיאות, כשיש לאדם מדת הגאוה, והוא דוחק את רגלי השכינה רחמנא ליצלן, ולכן אינו יכול לכוון לבו לשיר ולהודות לה', אבל כשמכיר שכל הגיאות שייך רק אל השם יתברך, שזהו כי גאה גאה, ותירגם אונקלס ארי איתגאי על גותניא וגיאותא דיליה היא, אזי מיד נכנעים כל הקליפות, שהם סוס ורוכבו, המרמזים על הס"מ ונוקביה (כמובא בסידור האריז"ל), ונשמות ישראל יכולים לומר שירה אל השם יתברך בשמחה עצומה, ולכן שירת הים נקבע לדורות עולם בתוך הסידור של נשמות ישראל, כי דייקא על ידי שירה זוכין להתגלות אמונה, ולהכניע כל הקליפות לגמרי, ובפרט כשאדם מכוון לומר אותה גם על כל הנסים שהקדוש ברוך הוא עושה עמו בכל עת, זה מסוגל להמשיך עליו כל מיני ישועות והשפעות טובות וזיווגים טובים, וכמובא בספר המדות (אות חיתון חלק ב' סי' א'), מי שקשה לו למצוא זווגו יאמר בכונה שירת הים, והשם יתברך יזכינו למלאות פינו בשירות ותשבחות תמיד, עדי נזכה להגיע אל הניגון העליון של אמונה, שהוא למעלה מכל הניגונים, ונזכה להכלל בו יתברך לגמרי מעתה ועד עולם אמן ואמן.

. 

לכל המאמרים במדור משולחנו של צדיק >

0 תגובות

הוספת תגובה
שם:
כותרת:
תוכן:
 
מפת אתר : ברסלב סיטי בפייסבוק : ברסלב סיטי ביוטיוב : ברסלב סיטי בגוגל+ : ברסלב סיטי בטוויטר : צור קשר : שיעורים להאזנה : שיעורים לצפיה : קונטרסים לקריאה : אש קודש : ספריית האתר : קבל עידכונים : מכתבי מוהרא"ש לגברים : מכתבי מוהרא"ש לנשים : קרן הדפסה : ביקורי הצדיק בארה"ק : חדשות ברסלב : שיחות מוהרא"ש : breslevcenter-אידיש : שאלות ותשובות בחסידות ברסלב : חסידות ברסלב : תולדות חייו של רבי נחמן מברסלב : גוגל פלוס : רבי נחמן מברסלב : שאל את הרב
עיצוב אתרים - BetaGroup