חדשות ברסלב שו"ת ברסלב מאמרים ספרי ברסלב וידאו

שיחות מוהרא"ש • זיווגים

 

  

 

מוהרא"ש ז"ל אמר, שזה דבר פשוט מאוד, שלכל בן ובת מישראל יש זיווגם ההגון המוכן ומזומן לבוא מן השמיים, ועיקר העיכוב והמניעה הוא רק מחמת הישות והגאווה, שמכניסים מחשבות של הבל בתוך האדם, כאילו עליו לבחור את הכי יפה בעולם ואת הכי חכמה בעולם וכו' וכו', וכן היא חושבת שמגיע לה הכי יפה בעולם והכי חכם וכו', ומחמת מחשבות כאלו מחכים ובוחרים, מחכים ובוחרים, ובינתיים הימים עוברים והשנים פורחות, והבחורים והבחורות מזקינים ומסתובבים שניהם לבד בעולם הדמיון, מלאי מרירות ודיכאון גדול.

אבל אילו היו מכניסים בעצמם את גילוי אמונתו יתברך, שאין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, ובפרט בעניין שידוכים, אין הדבר תלוי ביד בשר ודם, רק בידו יתברך לבד, כי הוא יתברך המזווג זיווגים, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (עיין בראשית רבה, פרשה ס"ח, ומועד קטן י"ח.) מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים: אין זיווגו של אדם, אלא מן השמיים, עיין שם; אם-כן בידיעה זו היו נגאלים תכף-ומיד מכל גלותם, והיו מתחתנים במהרה במזל טוב, כי תכף-ומיד כשהאדם מוסר את עצמו אליו יתברך לגמרי, ומכיר היטב שאינו יודע כלל, ורק השם יתברך יודע מה שטוב בשבילו, אז בנקל לו מאוד מאוד למצוא את זיווגו, וכבר לא היה בוחר כלל.

אבל כל זה תלוי כפי מידת האמונה בו יתברך – אם האדם חזק מאוד באמונתו בו יתברך, ומאמין באמונה שלמה, שכל עניין הזיווגים תלוי רק בידו יתברך, אז אף פעם לא יגיד "לא" על איזה שידוך שיציעו לו (כל זמן שאינה בעלת מום, חס ושלום, או חסרת בריאות, רחמנא לצלן), כי יודע היטב שכל עניין השידוכים והזיווגים הוא מסודות סתרי הבריאה, רזין דגילגולין (כדאיתא בזוהר-הקדוש בסבא דמשפטים), ומה שייך לדעת בעניינים כאלו, ואדרבה מחמת רוב אמונתו ורוב ענוותנותו (התלויים זה בזה), הוא שמח שמחה עצומה, שיש אשה כזאת בעולם, שמסכימה לקחת אותו, ואינו נופל בדעתו כלל לסרב או לדחות איזה שידוך שידברו בשבילו.

  
  אין זיווגו של אדם אלא מן השמיים

מה שאין כן האיש החכם בעיניו, ויש בו גם ישות וגאות, הוא מתחיל לחשוב שמגיע לו מלכת שְׁבָא או כיוצא בזה, ולכן הוא מתחיל לבחור, ואומר על זו – שהיא מכוערת, ועל זו – שאינה חכמה, ועל זו – שאינה מיוחסת וכו' וכו', וכך הוא מגלה את כסילות דעתו, שחושב כאילו כל עניין הזיווגים תלוי בידו, ואז מתחילות אצלו הצרות והבעיות, כי אף פעם אינו שבע רצון, ותמיד מוצא פגם ומום אחר, ובינתיים הימים והשנים פורחים, ופתאום הוא כבר בגיל שלושים וחמש או ארבעים ויותר, ועדיין הוא לבד ושבור כחרס הנשבר.

ואמר מוהרא"ש ז"ל, שבשמיים צוחקים מאיש כזה, כי אילו היה מוסר את עצמו לכתחילה אליו יתברך, היה מוצא את זיווגו תכף-ומיד במהירות גדולה, אבל עכשיו שיש בו ישות וגאות, ויודעים בשמיים שלא ירצה לקחת את הראויה לו, לכן מגלגלים עמו סיבות וגלגולים, משברים וגלים, עד שנשברת ישותו וגאוותו, ואז לבסוף זוכה למצוא את בת זוגו.

וסיפר מוהרא"ש ז"ל, שפעם בא אליו אבא אחד, וסיפר לו, שלקח זמן כביר, עד שחיתן את בתו, כי חיפש משפחה מיוחסת מאוד, ולבסוף התחתנה עם משפחה מגדולי הייחוס, אבל זמן קצר אחר החתונה נתגלה שהחתן לא היה שפוי בדעתו, רחמנא לצלן, והוצרכו להתגרש, וגודל הביזיונות והשפיכות דמים שסבל האיש הזה עם בתו, זה אי אפשר לתאר ולשער כלל, כי הצד השני הוציאו עליהם לעז ושם רע מאוס מאוד (כרגיל בכל מעשה גיטין, שאחד רוצה להרוס את השני, רחמנא לצלן), ואחר כל הצרות שעברו עליהם, לבסוף הציעו להם שידוך מאיזו מדינה רחוקה מאוד (דרום אפריקה), ממשפחה פשוטה, והסכימו לזה בנפש חפצה, הכל כדי להתפטר מכל הביזיונות שלהם, והודה האיש הנ"ל למוהרא"ש ז"ל, שאף פעם לא היה מסכים לשמוע משידוך כזה, אבל החיים לימדו אותו, שלא שואלים את האדם הרבה בעניינים כאלו.

ואמר מוהרא"ש ז"ל, שזהו באור דברי המדרש (בראשית רבה, פרשה ס"ח): הקדוש-ברוך-הוא יושב ועושה סולמות, משפיל לזה ומרים לזה וכו' ומזווגן בעל כורחן, שלא בטובתן, עיין שם; כי לפעמים מחמת מידת הישות והגאות, אי אפשר בשום פנים לזווג את הזיווג הזה, ולכן מוכרחין מקודם להשפיל את זה או להגביה את זה, ורק אז יכולים לגמור את השידוך.

ואמר מוהרא"ש ז"ל, שזה גם באור חכמינו ז"ל (יבמות ס"ג.): נְחוּת דַּרְגָּה וּנְסִיב אִיתָתָא, היינו כשתגיע לפרשת השידוכים, תשפיל עצמך מן הישות והגאות שלך, ותחזיק עצמך בענווה ושפלות יתרה, ואז יבוא לך בנקל למצוא זיווגך ההגון.
ואמר, שגם מבואר במדרש תנחומא (פרשת אחרי מות), שזה היה הפגם של נדב ואביהוא, שאמרו: איזו אשה הוגנת לנו? אחי אבינו מלך, ואבינו כהן גדול, אחי אמנו נשיא, ואנו סגני כהונה, איזו אשה הוגנת לנו?! עיין שם; הרי מחמת שהחזיקו עצמם בגדלות, לא היו יכולים להתחתן.

ופעם בא אל מוהרא"ש ז"ל בחור מבוגר אחד (כמעט בגיל שלושים), שהיו מציעים לו שידוכים רבים טובים, אבל בכל אחד ואחד היה מוצא מומים וחסרונות אחרים, ומוהרא"ש ז"ל ניסה להוציא מראשו כל הדמיונות שלו, ובילה עמו זמן הרבה, עד שענה ואמר למוהרא"ש ז"ל (אודות שידוך אחד שהציעו לו): הלא אני מיוחס גדול, נכד של הטורי-זהב וכו', ענה ואמר לו מוהרא"ש ז"ל: הלא היא גם-כן מיוחסת גדולה – נכדה של המגן אברהם...

אחר-כך כשהלך, אמר לי מוהרא"ש ז"ל, שכוונתו הייתה, שהלא היא נכדה של אברהם אבינו, עליו השלום, וכתיב אצלו (בראשית ט"ו): "ואנכי מגן לך"... ותדע שכל אלו המחשבות של יחוס ושאר כל הבלבולים, הם רק דמיונות גדולים, והם עצת היצר הרע – לרחק את האדם מבת זוגו, ולמנוע אותו מכל הטובות שהיה זוכה להם על-ידי חתונתו.

ודיבר מוהרא"ש ז"ל גם אודות הסכלות הנמצאת אצל הרבה בני-אדם, שאשכנזי לא יתחתן עם ספרדיה או להיפוך, ואמר מוהרא"ש ז"ל, שזוהי טיפשות שאין כמותה, ואילו היו מבטלים שטות זאת, היו יכולים לעשות שידוכים לרוב, וכל העניין הזה הוא רק עצת הסמ"ך-מ"ם הרוצה להכניס פרודים ומחלוקת בין עם ישראל, כי שורשי נשמות ישראל למעלה הם כולם אחד, וכולם נחצבים מתחת כסא הכבוד, ושם אין שום חילוקים והבדלות בין אשכנזים לספרדים וכיוצא בזה, ואם-כן למה תהיה איזו מניעה להתחתן ביניהם, ובפרוש אמר מוהרא"ש ז"ל כמה פעמים, שאצלו אף פעם לא הייתה שום מניעה לשידוך ספרדיה, והיה מוכן לשמוע כל שידוך שרצו להציע לו.

וכן אלו הבחורים המפחדים להתחתן מחמת דאגת פרנסה, עד שיש כאלו שלא יסכימו לשמוע מאיזה שידוך, עד שיבטיחו להם נדוניה גדולה וכו', ומחמת רוב ישותו וגאותו של הבחור, הוא חושב שמגיע לו הכל, ובינתיים אינו תופס שהימים עוברים והשנים פורחות, ועובר עליו מה שעובר וכו', והוא דוחה בידיים המון שידוכים טובים, ואמר על זה מוהרא"ש ז"ל, שזהו פגם גדול מאוד מאוד, כי המצוה הראשונה שבתורה היא פרו ורבו, היינו להתחתן, והאדם מחויב למסור נפשו לקיים זאת, ואיך ידחה האדם מצוה כזאת, מחמת כסילות דעתו ומיעוט אמונתו, שמפחד שלא תהיה לו פרנסה?! הלא אדרבה כל הפרנסה נמשכת דייקא בזכות האשה, כמבואר היטב בדברי רבנו ז"ל (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א`, סימן ס"ט), עיין שם; ונמצא שהוא דוחה מעצמו לא רק את בת זוגו, אלא גם את שפע פרנסתו.

ואמר מוהרא"ש ז"ל, שזאת הוא יודע מתוך ניסיון, שכל אלו שנתעכב אצלם זיווגם, זה היה מחמת ישותם וגאוותם – שבררו, ובינתיים שכחו להסתכל על עצמם בתוך הראי, היינו שהיה בחור אומר על איזו בחורה שהיא כעורה, ובינתיים לא הבין שהוא בעצמו גם-כן אינו הכי יפה בעולם... וכן חיפש איזו חכמה גדולה, ובינתיים שכח שהוא בעצמו אינו מהחכמים הכי גדולים... וכן בכל דבר, האדם צריך להסכים בדעתו, שהוא הכי גרוע בעולם, והוא צריך רחמים רבים שתהיה בעולם איזו אשה שתרצה לקחת אותו, ולכן תכף-ומיד שימצא באמת דבר כזה, שיש איזו אשה שרוצה אותו, יש לו לשמוח שמחה עצומה מאוד, ולהסכים ולגמור את כל העניין במהירות האפשרית.

והיה מוהרא"ש ז"ל מאוד תָּמֵהַּ על אלו הבחורים שבאו אליו בְּקֻבְלָנָה, שקשה להם למצוא זיווגם, ואחר-כך שהיו מציעים להם איזה שידוך, והלכו גם לפגישה, חזרו למוהרא"ש ז"ל, ואמרו לו שהשידוך לא טוב, מחמת שהמשודכת קצת כעורה או לא חכמה וכו', והיה מוהרא"ש ז"ל מתפלא ואומר: למה תצעקו שאין לכם שידוכים, הלא יש לכם שידוכים לרוב, העיקר שאין אתם רוצים להתחתן, ולכן יש לכם תרוץ אחר על כל שידוך שמציעים לכם, הלא מי שרוצה להתחתן באמת, אף פעם לא יגיד "לא" מצידו, כי איך יתערב בעסקו יתברך, שהוא לבד המזווג זיווגים, שהוא דבר נעלם ומכוסה לגמרי מעיני בני-אדם, האדם צריך להיות מצידו תמיד מוכן ומזומן להתחתן, וכל מה שישלח לו השם יתברך, ראוי לו לקבלו בשמחה ובאהבה.

ואמר מוהרא"ש ז"ל, אודות אלו שכותבים בהזמנות של החתונה, שפלוני מתחתן עם פלונית "בחירת לבו", שזהו שקר גדול, כי אין שידוכו של אדם בחירת לבו כלל, רק בחירתו של השם יתברך, המכריז: "בת פלוני לפלוני" (סוטה ב'.), והאדם על-פי-רוב רק דוחה את בת זוגו ממנו על-ידי בחירתו, ולכן אין שחר כלל לדברים אלו, וראוי לבטלם.

ופעם כשחזר מוהרא"ש ז"ל מסעודת אירוסין של בחור אחד מאנשי שלומנו, ענה ואמר לאנשי שלומנו שהיו שם בזו הלשון: "דָּאס וֵוייסֶען זַיי נִישְׁט אַז אִיךְ בִּין דֶּער עִקַּר מְחֻתָּן בֵּיי דֶּעם שִׁדּוּךְ", (זאת הם [המחותנים] לא יודעים, שאני עיקר המחותן בשידוך הזה), כי הבחור הזה לא רצה לגמור את השידוך, כי בסוף נפל בדעתו מכמה חכמות ובלבולים של שטות – אולי ימצא יותר טובה ויותר נאה וכו', ומוהרא"ש ז"ל הוציא את כל הדמיונות האלו מדעתו, והסביר לו איך שהכל רק דמיון ורעות רוח.

ואמר אז מוהרא"ש ז"ל, שכל הדמיונות האלו נמשכים רק מפגם הגדלות והגאות, שהאדם מחזיק עצמו למשהו, וחושב "הלא מגיע לי שידוך יותר מיוחס ויותר יפה" וכו', וכל זה הוא רק מנכלי ערמומיותו של היצר הרע, שלא די שמכשיל את האדם במה שמכשילו, אלא גם כשרואה שקרוב יום ישועתו, וכבר מצא איזה זיווג טוב, הוא מנסה לאבד אותו ממנו, ולהשליכו עוד יותר בשאול תחתיות, רחמנא לצלן, אבל כשאדם מחזיק עצמו לבחינת מ"ה, והוא בטל ומבוטל בעיני עצמו לגמרי, אז יקח בשמחה עצומה כל מה שיזמן לו השם יתברך, ויכיר היטב שזהו חסד ומתנת חינם ממש, כי באמת לא היה ראוי לשום דבר, ואז גם אחר-כך כשיתחתן במזל טוב, יהיה לו שלום בית נפלא, כי תמיד יכיר את מקומו, וישבח ויודה לו יתברך תמיד על שגמל עמו חסד חינם כזה למצוא את בת זוגו, וישמח בחלקו תמיד, אשרי לו!

 (שיחות מוהרא"ש, חלק ג')

 

 

לתפריט שיחות מוהרא"ש המלא לחץ כאן  
   
עוד בנושא זה:

שיעור להאזנה
שידוך טוב

 
 

0 תגובות

הוספת תגובה
שם:
כותרת:
תוכן:
 
מפת אתר : ברסלב סיטי בפייסבוק : ברסלב סיטי ביוטיוב : ברסלב סיטי בגוגל+ : ברסלב סיטי בטוויטר : צור קשר : שיעורים להאזנה : שיעורים לצפיה : קונטרסים לקריאה : אש קודש : ספריית האתר : קבל עידכונים : מכתבי מוהרא"ש לגברים : מכתבי מוהרא"ש לנשים : קרן הדפסה : ביקורי הצדיק בארה"ק : חדשות ברסלב : שיחות מוהרא"ש : שאלות ותשובות בחסידות ברסלב : חסידות ברסלב : תולדות חייו של רבי נחמן מברסלב : גוגל פלוס : רבי נחמן מברסלב : שאל את הרב
עיצוב אתרים - BetaGroup