הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר, הִנֵּה יָדוּעַ, כִּי הַהַשְׁפָּעוֹת וְהַבְּרָכוֹת אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לָבוֹא לָעוֹלָם אֶלָּא עַל יְדֵי הַצַּדִּיק, כִּי הַצַּדִּיק יֵשׁ לוֹ יָדַיִם בַּמֶּה לְקַבְּלָם, דְּהַיְנוּ אַהֲבָה וְיִרְאָה • דברי התורה שנאמרו בשולחנו הטהור של כ"ק מוהרא"ש זי"ע ליל שבת קודש פרשת פקודי שבת שקלים ה'תש"ס |
||||
|
||||
בליל שבת קודש בסעודה ראשונה דיבר מוהרא"ש ז"ל דיבורים נוראים ונפלאים מאד על פי דברי רביז"ל בליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' פ"ח, המדבר מן המכסה שיש על הצדיק, ומההשפעות שבאים לעולם על ידו, עיין שם. ♦ ♦ ♦ פתח ואמר מוהרא"ש ז"ל, רביז"ל אומר, כתיב (תְּהִלִּים קמ"ז) הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר, הִנֵּה יָדוּעַ, כִּי הַהַשְׁפָּעוֹת וְהַבְּרָכוֹת אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לָבוֹא לָעוֹלָם אֶלָּא עַל יְדֵי הַצַּדִּיק, כִּי הַצַּדִּיק יֵשׁ לוֹ יָדַיִם בַּמֶּה לְקַבְּלָם, דְּהַיְנוּ אַהֲבָה וְיִרְאָה, כִּי הֵם הַיָּדַיִם לְקַבֵּל בָּהֶם כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת וְכָל הַבְּרָכוֹת, וְצָרִיךְ הַצַּדִּיק כָּזֶה לִגְנז הָאַהֲבָה וְהַיִּרְאָה, כְּדֵי שֶׁלּא יְקַטְרְגוּ הַמְקַטְרְגִים עָלָיו, וְיִגְזְלוּ מִמֶּנּוּ הַהַשְׁפָּעוֹת, וְזֶהוּ הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים, הַיְנוּ אֵשׁ וּמַיִם, הַיְנוּ כְּשֶׁהַצַּדִּיק יָכוֹל לְכַסּוֹת שָׁמַיִם, הַיְנוּ אֵשׁ וּמַיִם, הַיְנוּ הָאַהֲבָה וְהַיִּרְאָה שֶׁלּוֹ, אֲזַי, הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר, הַיְנוּ שֶׁיָּכוֹל לְהַמְשִׁיךְ כָּל הַבְּרָכוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת מָטָר: והסביר מוהרא"ש ז"ל, כי הנה כל עיקר ההשפעות שבאים לעולם באים בכוח וזכות הצדיק, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (חגיגה י"ב:) כל העולם עומד על עמוד אחד וצדיק שמו, וכן אמרו (ברכות ו:) על הפסוק (קהלת י"ב) כי זה כל האדם, כל העולם לא נברא אלא בשביל זה, כי כל עבודת הצדיק הוא לראות ולעיין בתיקון העולם, ולהשפיע לכל אחד ואחד די מחסורו אשר יחסר לו ברוחניות ובגשמיות, והנה השפע של הקדוש ברוך הוא בוודאי יורד תמיד לכל אחד ואחד, אבל החסרון הוא שאין לכל אחד ואחד הידים במה לקבלם, כי צריכין ידים שלימים בכדי לקבלם, והידים הם האהבה והיראה, היינו יד ימין הוא אהבה, ויד שמאל הוא יראה, בבחינת (שיר השירים ב') שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (סוטה מ"ז.) לעולם יהא שמאל דוחה וימין מקרבת, והצדיק יש לו ידים שלימים לקבלם, כי מדת האהבה והיראה אצלו בשלימות, כי הוא עובד את השם יתברך באהבה נפלאה, וכל כיסופו ורצונו רק להכלל בו יתברך לגמרי מרוב אהבה אליו יתברך, וכן היראה בוער אצלו כאש לוהט, והוא רועד ומפחד מהדר גאונו יתברך בכל עת, ועל ידי מדת האהבה והיראה שלו, הידים שלו בריאים ושלימים, ולכן על ידם הוא מקבל כל ההשפעות טובות שבאים לעולם, כי השפע אי אפשר לה לירד אלא במקום שלם שלא ילך לאיבוד חס ושלום, וכשאין לאדם אהבה ויראה בשלימות, אזי הוא עלול לאבד את השפע שנותנין לו, ולכן השפע בא אל הצדיק שיש לו ידים שלימים, ועל ידי שאדם מקורב אל הצדיק הוא זוכה לקבל ממנו כל מיני השפעות טובות ברוחניות ובגשמיות, ולא חסר לו כלום (עי' ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ר"מ). אך הצדיק צריך לגנוז ולהסתיר את היראה והאהבה שלו שלא יקטרגו המקטרגים עליו ויגזלו ממנו ההשפעות, כי כשצדיק מתגלה ומתפרסם בעולם, הוא בסכנה גדולה שלא יתגברו עליו המקטרגים, ויגזלו ממנו ההשפעות, כי מיד שיש לאדם שם ופירסום בעולם, הרי באים כל מיני בני אדם להתקרב אליו ולתהות על קנקנו, ובעל כרחו יש ביניהם ליצים וקלים, ורוצים לעשות שחוק וליצנות ממנו, ולכן אי אפשר להשפיע לכולם ביחד, כי אולי יגיע השפע אל מקום שאינו ראוי, ולכן הצדיק צריך לגנוז ולכסות את היראה ואת האהבה שלו, דהיינו להתנהג בתכלית הפשטות, והאהבה והיראה יבערו רק בקרבו ובפנימיותו, ולא יתגלו לחוץ כלל, ואז מי אין לו שכל, נדמה לו שהצדיק איש פשוט באמת, אבל שיש לו עינים טובים וזכים, יכיר ויבחין איך שמדת האהבה ויראה בוערים בלב הצדיק כאש לוהט, ויתקרב אליו באמת, ויקבל ממנו מדת האהבה והיראה, וגם עליו יהיה נמשך כל מיני השפעות טובות ברוחניות ובגשמיות, אשרי לו.
ואמר מוהרא"ש ז"ל, שעל כן אי אפשר להכיר את מעלות הצדיק מבחוץ כלל, כי כל העבודות שלו הם גנוזים ומכוסים מבפנים, ומבחוץ הוא נראה כדוגמת כל אדם ממש (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' קט"ז), ומזה בא שבני אדם מזלזלים מאד בכבוד הצדיקים הגדולים הדביקים בו יתברך באמת, ועושים מהם שחוק וליצנות, כי דייקא צדיקים אלו מכוסים מאד מעיני בני אדם, ואין העבודה שלהם נראית מבחוץ כלל, כי הם דביקים בו יתברך בדביקות אמיתי, ואמתת מציאותו יתברך לא מש מלפני עיניהם כרגע, אבל מבחוץ הם מתנהגים בתכלית התמימות והפשיטות, ואי אפשר להכיר עליהם שום דבר כלל, וכמו שפעם אמר רביז"ל, מי שמכיר אותי באמת יעיד שאין בי שום תנועה של "גוטער איד" (צדיק מפורסם) כלל, כי יש צדיקים מפורסמים שעושים כל מיני תנועות זרות ומשונות, ובני אדם מתפעלים מהם מאד, ונדמה להם שהם מלאכי מעלה ממש, אבל באמת הכל דמיון ורעות רוח, כי עושים את התנועות למצוא חן בעיני בני אדם ואין בזה שום מעלה כלל, אבל דביקות ומעלות הצדיקים האמיתיים, הדביקים בו יתברך באמת, זה אי אפשר להכיר מבחוץ כלל, ורק מי שיש לו עינים זכים וטהורים, יכול להבחין קצת מעלתם ולהתקרב אליהם באמת. ובזה מפרש רביז"ל את הפסוק (תהלים קמ"ז) המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר, כשהצדיק המכונה בשם "שמים", יכול לכסות את עצמו עם עבים, היינו עם הסתרות וכיסויים, שלא יוכלו להכיר אותו מבחוץ, אזי "המכין לארץ מטר" הוא ממשיך על הארץ כל ההשפעות טובות, המכונים בשם מטר, כי הצדיק נקרא "שמים" על שם שהוא כלול מאש ומים, היינו מיראה ואהבה, וזהו כל מהותו ומציאותו, שהוא מלא יראה ואהבה, ועל ידי זה מגיע השגתו עד רום השמים, והוא נקרא "איש שמימה" (הימעל איד), כי השמים נקראים על שם אש ומים (חגיגה י"ב.), שכולל שני הפיכים בנושא אחד, כי דרך האש ליבש המים, ודרך המים לכבות האש, והשמים נושאים את שניהם ביחד, וכן הצדיק הוא מלא יראה ואהבה, מצד אחד הוא כוסף ומשתוקק אחריו יתברך באהבה נפלאה, ומצד שני הוא מפחד מהדר גאונו יתברך ביראה נוראה, והכל בהתלבשות פשוטה כזאת שאי אפשר להכיר מבחוץ כלל, הרי כולל שני הפיכים בנושא אחד, ולכן בכיסוי זאת יכול להוריד את השפע למטה, כי אין אף אחד מבין עליו כלל. ואומר רביז"ל, אַךְ כְּשֶׁהַצַּדִּיק הוּא מְפֻרְסָם גָּדוֹל, אֲזַי הַמְקַטְרְגִים יוֹדְעִים וּמַשְׁגִּיחִים עָלָיו הֵיטֵב, וְאֵינָם מַנִּיחִים לוֹ לְהוֹרִיד הַשֶּׁפַע, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בְּלֵב צַדִּיק אַחֵר לְהַחַזִיק עָלָיו בְּמַחֲלקֶת כְּדֵי לְכַסּוֹתוֹ, וְשֶׁיּוּכַל לְהוֹרִיד הַשֶּׁפַע וְזֶהוּ 'מַחֲלקֶת שֶׁהוּא לְשֵׁם שָׁמַיִם' (אבות פ"ה) הַיְנוּ לְשֵׁם צַדִּיק, שֶׁהוּא מְכֻנֶּה בְּשֵׁם שָׁמַיִם, מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַהֲבָה וְיִרְאָה הַיְנוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, הָאַהֲבָה וְיִרְאָה, עד כאן לשון רביז"ל. והסביר מוהרא"ש ז"ל, כי הנה לפעמים כשיש לצדיק שם מפורסם בעולם, אזי המקטרגים יודעים ומשגיחים עליו היטיב, ואינם מניחים אותו להוריד השפע, ויש להצדיק צער גדול מזה, כי כל רצונו וכיסופו הוא רק להוריד השפעות טובות לנשמות ישראל, ולראות בטובתם, ולכן הקדוש ברוך הוא נותן בלב צדיק אחר להחזיק עליו במחלוקת, כדי לכסותו ושיוכל להוריד השפע, שזהו כלליות המחלוקת והמריבות שיש על הצדיקים האמיתיים, מגדולים ומקטנים, ואין אף אחד מכיר את מעלתם כלל, כי לא מיבעיא אנשים קטנים ומגושמים, אין להם שום השגה בהם, ועושים מהם שחוק וליצנות, ושופכים את דמם כמים בביזיונות וחירופים וגידופים, אלא אפילו אנשים גדולים וחשובים רודפים הצדיק ושופכים את דמו, כי קשה להם להשיג את גדולתו, ולהבין את דרכם בקודש, וחולקים עליהם בתוקף ועוז, אבל על ידי זה הם מכסים על הצדיק מלפני המקטרגים, והשפע יכול לרדת בלי עיכוב ומונע, ולכן הצדיקים הגדולים במעלה מאד מקבלים על עצמם כל מיני רדיפות ומחלקות, בזיונות ושפיכות דמים באהבה גדולה, כי כל רצונם להוריד שפע לעם ישראל ולא איכפת להם מכבוד עצמם כלל, וכמו שאמר רביז"ל, שבקל היה יכול לבטל כל המחלוקת שיש עליו, "אבל מה אעשה שיש היכלות שאי אפשר להגיע אליהם כי אם על ידי מחלוקת", ופעם אמר למשמש שלו ר' שמעון ז"ל, היית רוצה לנסוע למרחקים (למדינת הונגריה) ולהיות מוסתר שם, ויחלקו עלי במחלוקת גדול, ועל ידי זה אפעל מה שאני צריך… ואחר כך אמר, כבר פעלתי אצל השם יתברך שאשב כאן במדינה שלי, ויהיה עלי מחלוקת גדול, ואפעל מה שאני צריך… כי הצדיקים מקבלים על עצמם כל מיני מחלוקת ורדיפות בכדי לדבק עצמם בו יתברך, ולהוריד את השפע לעם ישראל, ואשרי הזוכה להיות מקורב לצדיקים כאלו, ולהבין את מעלתם וחשיבותם, ולא לחלוק עליהם חס ושלום, כי על ידי זה יזכה לרב טוב וגנוז בזה ובבא לנצח, אשרי לו ואשרי חלקו.
וקישר מוהרא"ש ז"ל את ענין הנ"ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה מצינו במדרש פרשת השבוע (תנחומא פקודי), למה כתיב כאן כמה פעמים כאשר צוה ה' את משה? לפי שהרהרו ישראל אחרי משה בשעה שהיו מעמידין המשכן, ולא היה עומד, אמרו שמא דבר קל אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לעשות לו במשכן, ומשה מעצמו הכניסנו בכל הטורח הזה, לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא, הואיל והרהרתם אחריו, הריני כותב שמי על כל דבר ודבר שאני צויתי אותו, לכך כתיב כאשר צוה ה' את משה בכל פעם ופעם, אמר הקדוש ברוך הוא, אם בקש אדם להרהר אחרי משה יהרהר אחרי, שאני אמרתי לו כל זאת, ושיעשו לי המשכן עיין שם, הרי הדבר הפלא ופלא מאד, משה רבינו מסר נפשו לכפר עליהם על מעשה העגל, שגירשו את השכינה מעליהם על ידי חטא זה, ומשה רבינו המשיך להם סליחה וכפרה, וצוה להם לבנות משכן שישרה הקדוש ברוך הוא שכינתו בתוכו, והנה הם מהרהרים אחר משה כאילו הוא צוה הכל מעצמו, וכאילו עושה הכל לכבוד עצמו, ואיך יעלה על הדעת שמשה רבינו רעיא מהימנא קדישא יהיה עליו בזיונות ושפיכות כאלו? ולא עוד, אלא מובא עוד שם במדרש, היו ליצני הדור מרננין ומהרהרין ואומרין להם, נגמרה מלאכת המשכן ואינו עומד מיד, ולא היו יודעים מחשבתו ועצתו של הקדוש ברוך הוא, שהיית חושב לערב שמחה בשמחה, יום שנולד יצחק אבינו, ולפיכך איש בער לא ידע, אלו הליצנין והטיפשין שבדור שלא היו יודעים מחשבתו של הקדוש ברוך הוא, וכסיל לא יבין את זאת, שלא היה יכול אחד מהם להקימו, ולא בצלאל ולא אהליאב ולא החכמים העושים את כל מלאכת הקודש, כדי שיבא משה ויטול את שלו, לפי שהיה מצטער שלא עשה בו כלום, לפיכך ויקם משה את המשכן וגו', כיון שהוקם המשכן מיד ירדה שכינתו לתוכו שנא' ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן וכתיב כי ענן ה' על המשכן וגו' עיין שם, הרי ליצני וטיפשי הדור עושין שחוק וליצנות ממשה רבינו שמוריד לעם ישראל את השכינה, ואיך מובן זאת?! אבל על פי דברי רביז"ל הנ"ל מובן הענין מאד, כי דייקא מחמת שמשה רבינו רצה להוריד להם דבר נעלה כזאת, שכלול מכל ההשפעות עליונים ותחתונים ביחד, היינו השראת השכינה הקדושה, מחמת זה בוודאי היה עליו קטרוגים הרבה מאד, ובפרט אחר שעם ישראל עשו חטא העגל וסילקו את השכינה מביניהם, ולכן בוודאי היה צריך הרבה כיסוים והסתרות לכסות על האש ומים שלו, היינו האהבה והיראה שלו, ולכן הקימו עליו ליצנים ובעלי מחלקות, שיתלוצצו ממנו ויחלקו עליו, ועל ידי זה השתיקו פי המקטרגים והיה השפע יכול לרדת. וזהו סוף דברי המדרש שמסיים עם הפסוקים האחרונים של פרשת השבוע, ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן, ולא יכול משה לבא אלא אהל מועד וגו', ולכאורה מהו הקשר בין פסוקים אלו לדברי המדרש הנ"ל, וגם למה חוזר התורה הקדושה פעמיים ושלש על ענין כיסוי הענן שהיה על האהל מועד? אבל על פי הנ"ל מובן הענין מאד, כי הנה בכדי שירד השפע למטה בזה העולם, שהיא שפע רוחני ושפע גשמי, מוכרח להיות כסוי והסתרה עליו, שלא יקטרגו המקטרגים, והכיסוי הם בחינת עבים ועננים כמוזכר בדברי רביז"ל הנ"ל, על הפסוק המכסה שמים בעבים וגו', ולכן התורה הקדושה מעידה לנו "ויכס הענן את אהל מועד", שבוודאי היו כיסוים והסתרות על אהל מועד, אבל דייקא על ידי זה "וכבוד הוי"ה מלא את המשכן", כי על ידי הכיסויים וההסתרות של הענן, היה השפע יכול לרדת, ושרתה השכינה בין עם ישראל, ועל מי היה כל עיקר אלו הכיסוים וההסתרות? זה היה על הצדיק הדור שהוא משה רבינו עליו השלום, כי ליצני וטיפשי הדור התלוצצו וריננו אחריו, וזהו, "ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן", כי גם על משה רבינו היה הכיסוים וההסתרות מאד גדול, אבל הכל שלא יוכלו המקטרגים לקטרג עליו, וזהו "וכבוד הוי"ה מלא את המשכן", כי על ידי זה דייקא שרתה השכינה במשכן שהקים משה רבינו, וזהו "ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם", שכשעלה הענן והבלבולים, וראו נשמות ישראל את גילוי שכינה שנתגלה להם על ידי משה רבינו, על ידי זה ירדה השפע להם בכל מקום נוסעם, והשם יתברך יזכינו להיות מקורבים לצדיקים אמיתיים, ולהמשיך על עצמינו קדושתם הנוראה, עדי נזכה לחזור בתשובה שלימה לפניו יתברך, ולהכלל בו יתברך לגמרי מעתה ועד עולם אמן ואמן. |
||||