שאלה: מאת מרים: השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא. תשובה: |
||
בעזה"י יום ד' לסדר קרח א' דראש חודש תמוז ה'תשע"ב שלום רב אל מרים תחי' לנכון קבלתי את מכתבך. את צריכה לדעת שענייני שידוכים וזיווגים, זה ענין של נשמות וכו', וכבר אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רס"ה) שלמעלה הנשמות הם נשמה אחת, וכשיורדים למטה מתפצלים הנשמות, הנשמה של הזכר יורדת דרך זוג הורים אלו, הנשמה של הנקבה יורדת דרך זוג הורים אלו, ועד שמוצאים אחד את השני, זה מה שלוקח הרבה זמן, ועל זה אמרו חכמינו הקדושים (סוטה ב.) וקשין לזווגן כקריעת ים, וכשמוצאים אחד את השני מתחברים יחד כמו שהיו למעלה בשמים, ויש בזה סודות נוראות ונפלאות מאד שזה נעלם מעין כל חי, כמו שגילה לנו רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן תקצ"ה) שיש לכל אחד כמה וכמה זיווגים, וכולם הם משורש נשמתו, אבל עם אחת הוא מתחתן, זאת אומרת אפילו כשמדברים פלוני ראוי לקחת את פלונית וכו', שזה סתם דיבורים, עם כל זאת זה כבר שידוך, ומכל שכן כשנפגשים זה כבר שידוך. אבל הזיווג האמיתי שלו זה רק עם מי שהוא מתחתן. ועכשיו נשאלה השאלה למה מתגרשים? ואחר כך מתחתנים עם אחרת וכו', ולפעמים פעם ופעמיים וכו' וכו', על זה יש תירוץ אחד, שאמרו חכמינו הקדושים (מכות י:) מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, מן התורה דכתיב (במדבר כ"ב י"ב) "לא תלך עמהם" וכתיב "קום לך אתם", מן הנביאים דכתיב (ישעיה מ"ח י"ז) "אני הוי"ה אלקיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך זו תלך", מן הכתובים דכתיב (משלי ג' ל"ד) "אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן"; זאת אומרת נותנים בחירה לאדם תלך כמו שאתה רוצה ללכת, ואחר כך נראה מי צודק וכו', אדם צריך לבטל את הרצון שלו לרצון הקדוש ברוך הוא, כמו שאמר התנא הקדוש (אבות פרק ב') בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. כשנפגשים בחור עם בחורה, או בחורה עם בחור, ותיכף ומיד מחליטים להתחתן, ופתאום זאת מצאה אחר וכו', או הוא מצא אחרת וכו', ועזבו אחד את השני, וככה הסתובב כמה וכמה פעמים, ובין כך השעון לא מחכה וכו', והנה יום והנה לילה והנה שבוע והנה חודש והנה שנה, ועוברים כמה שנים וכו', ואחר כך נשארים קרח מכאן וקרח מכאן ומכל הכיוונים, ונשארים לבד בלי זוג וכו', מי חייב בזה? אם לא אלו שהחליפו את דעתם עשרת מונים, ובשביל זה יש היום רבבות רווקים ורווקות בגיל מאד מבוגר, ויש להם טענות רק על הקדוש ברוך הוא, וכן יש טענות על הצדיקים למה בירכת אותי ולא נתקיים? בשעה ששלמה המלך אומר (משלי י"ט ג') "איולת אדם תסלף דרכו ועל הוי"ה יזעף לבו", בני אדם עושים טעויות ואחר כך יש להם טענות על הקדוש ברוך הוא, בשעה שהיה להם את הזיווג הנכון בפעם הראשונה לפי שורש נשמתם וכו' וכו', רק הם הרחיקו את זה מצד שכלם המדומה, שההוא יותר פיקח וכו', או ההיא יותר יפה וכו', וכך פספסו אחד את השניה וכו', ואחר כך נעשים רווקים ורווקות מבוגרים וכו' (ואני כבר לא מדבר שבין כך הסתבכו בשקים מלאים עבירות רחמנא לישזבן). ולכן הדרך של אבותינו ואמותינו מדור דור זה דרך הנכונה, שההורים משדכים בין הזוג, וכך מתחתנים וחיים חיים מאושרים כל החיים, אין פה בחירת לבי וכו' וכו'. הן אמת שבאים החכמולוגים למינם והמתקדמים למינם וכו', ואומרים מה פתאום? הזוג צריך להכיר אחד את השני וכו', וזה לא הולך ככה וכו', האם אין גירושין כשכבר מכירים אחד את השני קודם וכו'? הן אמת אפילו בין השידוכים שההורים משדכים בין הזוג, גם שמה יש גירושין וכו', אבל כל ענין של גירושין זה כבר ענין אחרת לגמרי, זה כבר בחירה של אדם, כי הרי איש ואשה הם שתי עולמות נפרדות לגמרי, ובאים מרקע שונה לגמרי, ולפעמים גם מעדות שונים לגמרי, וכדי לחיות ביחד צריכים הזוג לוותר אחד להשני, כי אחרת יחיו תמיד עם מריבות ועם ויכוחים, והבית יתהפך לגיהנום, רביז"ל אומר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן פ') ששלום הוא דייקא בין שני הפכים, כי אם הם שניהם אוחזים אותו דבר, לא שייך הענין של שלום, כי אם הולכים על אותו קו, אזי מה צריכים שלום? אלא כשהם שני הפכים אחד מהשני, ומוותרים אחד להשני, זה נקרא שלום, ואת הדעת הזה מקבלים מהצדיק האמת כמובא (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן פ"ט) שהוא הדעת המשדך כל השידוכים, כי הוא מכניס דעת בין הזוג אפילו שהם שני הפכים מראה להם איך יכולים לחיות יחד וכו', באהבה ובהבנה הדדית וכו', ואיך יכולים להפוך את הגיהנום של עולם הזה לגן עדן התחתון. פעם בא אחד מאנשי שלומינו אל מוהרנ"ת ז"ל והתלונן מאד מאד על אשתו, היות שהוא מתייגע מאד על פרנסתו ביגיעות וטרחות גדולות (כי עבודתו הייתה שהיה רוכל של סחורות קטנות בכפרים קטנים), והנה כשבא הביתה מילא כל הבית הפוך וכו', הזבל והלכלוך חוגגים באמצע הבית וכו', אין שום נקיון וסדר כלל וכו', והילדים הולכים קרוע ובלוע וכו', היא לא מנקה אותם וכו', ואם זה לא מספיק כשאני בא הביתה היא מקללת ומגדפת אותי בכל הקללות והגידופים שרק יש וכו', ולכן מר לי מאד אומר למוהרנ"ת ז"ל וטוב לי מותי מחיי וכו', והחלטתי להתגרש ממנה, ורצה את עצת מוהרנ"ת ז"ל, ענה ואמר לו אין זה עצה כלל, מי יודע אם השניה לא תהיה יותר גרועה ממנה? ואפילו המעט שאתה מקבל ממנה גם את זה לא תקבל מהשניה? עצתי שתברח רק אל הקדוש ברוך הוא, ולבקש ממנו יתברך שהיא תשתנה, כי אין לנו עצה רק תפלה, ובין כך תמיד כשאתה חוזר מהכפרים וכו', תצייר בדעתך שתמצא את הבית זוועה, ממש חורבן ולכלוך שעוד לא היה דבר כזה בבית וכו', והיא תקלל אותך עם קללות כאלו שאף פעם בחייך לא שמעת וכו', תצייר לעצמך הכי גרוע שרק יכול להיות וכו', וכשתבוא הביתה, תראה שזה לא כל כך גרוע כמו שציירת בדעתך וכו', הן אמת הבית מלוכלך, אבל לא כמו שציירת, הקללות הן גסות אבל לא כמו שציירת, ותהלה לאל יש קצת מה לאכול לחם ומרק חם וכו', ואז תראה שהיא לא כל כך גרועה, והתחיל ללכת בדרך זה, ולא לקח הרבה זמן שראה שהמצב לא כל כך גרוע כמו שחשב. רואים מכל זה שהעיקר תלוי בדעת האדם, איך שהוא מצייר את החיים וכו', אם הבעל מצייר את אשתו או האשה מציירת את בעלה להכי גרועים, אזי ממילא כל הבית נעשה גיהנום ממש, אבל אם מציירים אחד על השני שזה לא כל כך גרוע, אזי לאט לאט מוחלים אחד להשני, ודנים אחד את השני לכף זכות, ועוזרים אחד להשני, ומבינים אחד את השני, וככה יכולים להפוך את הבית מגיהנום לגן עדן, וחיים חיים מאושרים יחד. הכלל שאלו שמתגרשים רחמנות גדולה עליהם, ובפרט כשיש ילדים הם הקרבנות, וכבר אמרתי על מאמרם ז"ל (גיטין צ:) כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, נשאלה השאלה למה דווקא מזבח מורדת דמעות, למה לא שאר כלי המקדש, כגון הכיור, השולחן, המנורה, הארון וכו'? אלא המזבח מורדת דמעות מספיק קרבנות הביאו עלי, ולכן אני לא צריך יותר קרבנות, כי בגירושין מי הקרבנות? הילדים, ולכן המזבח דייקא מורדת דמעות, כי יש עלי מספיק קרבנות, אני לא צריך שיביאו עלי עוד קרבנות. ולכן כל מי שמאמין בהקדוש ברוך הוא, ויודע את האמת מאחר שהתחתנתי עם האשה הזו, או האשה יודעת את האמת מאחר שהתחתנתי עם הבעל הזה, זה הכל ממנו יתברך, ולא רק זה אלא כתוב (בראשית ב' כ"ג) "עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת", כי הבעל והאשה הם אחד, ולכן לא חושבים מלהתגרש בכלל, אדרבה מנסים בכל מיני אופנים שבעולם להשלים בינם לבין עצמם, ולהשתדל להבין אחד את השני וכו', וכל זה רק כשהולכים על פי דרך התורה. אבל מי שאין לו אמונה בר מינן, ואינו מתנהג על פי דרך התורה, החיים שלו חיי הפקר וכו', הוא בוגד בה וכו', היא בוגדת בו וכו', חיים כמו כלבים וכו', כלב הולך על הרחוב פתאום רואה כלבה ברחוב שני, אז הוא רץ אחריה וכו', וכשרואה אחר כך כלבה אחרת, עוזב את הראשונה ורץ אחר השניה, וכך חוזר חלילה, כי לחיות בלי התורה, זה כמו חיים של כלבים, בלי שום תכלית כלל, מה שאין כן כשהולכים על דרך התורה, אזי זוכרים מה שאמר הקדוש ברוך הוא (בראשית ב' כ"ד) "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד", ולא מתגרשים בשום פנים ואופן, בוודאי כל אדם יש לו מה לתקן וכו', אף אחד מאתנו לא נולד כליל השלימות וכו', רק צריכים לעבוד על המדות וכו', והעיקר לעבוד על עצמו לא לעבוד על המדות של הזולת וכו', בפרט לעקור מעצמו את מדת הכעס שזה פשוט מחלת עצבים, כי כשאדם נכנס בכעס, איבד את השכל שלו לגמרי, עד שנעשה משוגע וכו', ולכן צריכים לעבוד הרבה על נקודת הסבלנות והשמחה, וכך מהפכים את הבית לגן עדן ממש, כי מוותרים אחד להשני. הבעיה כהיום שמסתובבים כל כך הרבה רווקים ורווקות מבוגרים שבילו את ימי נעוריהם כמו כלבים וכו', ואחר כך יש להם טענות להקדוש ברוך הוא איפה הזיווג שלי? בשעה שהיה להם הזדמנות פז כבר בהתחלה להתחתן ולבנות בית נאמן בישראל. הקדוש ברוך הוא יכניס רוח טהרה בין נשמות ישראל, ויתגלה הצדיק האמת שהוא השדכן האמיתי, וילמד דעת את נשמות ישראל, וכך לא יהיה רווקים ורווקות, אלא כולם יבנו בתים נאמנים להקדוש ברוך הוא.
|