שאלה: מאת אביגיל: אני עובדת עם נוער במצוקה שהוציאו אותם בצו רווחה מהבית לפנימייה. אני סובלת מכיוון שאני לא יודעת לשמור איתם על גבולות. הם מלאי כעס על כך שהם בפנימייה וקשה לעבוד איתם. גם מבחינת צניעות זה קשה כי אני דתייה והפנימייה חילונית, יש שם גם הרבה ניבולי פה. לא בא לי להמשיך להיות איתם, מה גם שילד אחד קילל אותי וקרא לי "מכוערת" ואחר אמר "אם היית אמא שלי הייתי מתאבד". האם אפשר לקבל את עצת הרב וברכתו שאתפרנס מכישרון הציור והאומנות שלי במקום העבודה הקשה הזו? או שלא כדאי לי לעזוב? השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא. תשובה: |
||
בעזה"י יום א' לסדר תולדות כ"ו חשוון התשע"ג שלום רב אל אביגיל תחי' לנכון קבלתי את מכתבך. אני הייתי מייעץ לך לברוח משמה, זה לא בשבילך וכו', כי בסוף יעלילו עליך עלילות שקריות וכו', וסתם תסתבכי בסיבוכים וכו', ולכן עדיף לך שתתפרנסי מעבודות שמושכות אותך וכו', ואת כשרונית בזה וכו', מה את צריכה לקחת על עצמך עבודת פרך כזו, ומה גם שאין שמה צניעות וכו', וקללות וניבול פה וכו', ולבסוף יכולים להעליל עליך עלילות שוא ושקר, למה את צריכה את כל זה? ראי למסור את נפשך על מידת השמחה כי אין דבר יותר חשוב כמו שמחה, וכל כך קשה לאדם להגיע למידת השמחה יותר מכל העבודות הכי קשות, קל יותר לצום וכו', ולסגף את עצמו עם סיגופים קשים ומרים וכו', העיקר לא להיות בשמחה, ולכן על שמחה צריכים מסירות נפש גדולה, ואמרו חכמינו הקדושים (תנחומא שמיני) לפי שאין השמחה ממתנת לאדם לא כל מי ששמח היום שמח למחר ולא כל מי שמיצר היום מיצר למחר לפי שאין השמחה ממתנת לאדם, ואם תהיי בשמחה כל החיים שלך ילכו כבר בצורה אחרת לגמרי. הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפני תשכילי ותצליחי.
|