שאלה: מאת משה: לכבוד הרב שליט"א שלום. בתפילת שמונה עשרה אומרים: "ומקיים אמונתו לישני עפר" – על איזו אמונה מדובר? תודה, וחודש טוב. תשובה: |
||
בעזה"י יום ג' לסדר דברים ב' מנחם אב התשע"ג
שלום וברכה אל משה נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. "ומקיים אמונתו לישני עפר" – יוצא מדברי רבינו 'אבודרהם' שמזכירים את השבועה שנשבע הקדוש ברוך הוא לאברהם יצחק ויעקב, שהם נקראים ישני עפר, עיין שם. ובאמת אם נתבונן, זה מדרש מפורש (עיין מדרש משלי פרשה ח') אמר רבי נחמיה: בוא וראה כמה מדה טובה ברא הקדוש ברוך הוא לעולמו עד שלא ברא עולמו, ואיזו זו? תורה. תמן תנינן שבעה דברים נבראו קודם לברייתו של עולם, ואלו הן וכו', ומלך המשיח, שנאמר (תהלים ע"ב י"ז) "יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו ויתברכו בו כל גוים יאשרוהו". ולמה יקרא ינון? שהוא עתיד ליינן (פירוש להקיצן) ישני עפר; עיין שם. שזה הענין של תחיית המתים בכלליות, ובפרטיות אבות העולם. ואם כבר מדברים משמונה עשרה, וכן ממשיח צדקנו, ידועה אימרת רבי אברהם בן רבי נחמן טולטשינער ז"ל (בעל מחבר ביאור הלקוטים) שאמר: משיח תהיה לו עבודה קשה להכניס ביהודי שמונה עשרה נקי [היינו שיתפלל את כל תפלת הלחש, דהיינו תפילת שמונה עשרה ברכות בלי מחשבות זרות]. כי באמת רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל') שכל המחשבות זרות באות לאדם רק באמצע התפלה, וכן אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ב') שעל ידי שאדם פוגם בברית, על ידי זה גורם לעננין המכסין על עיינין, זאת אומרת מחשבות זרות המכסין את עיני השכל, ומבלבלים את תפלתו, וכל הענין של מלך המשיח יהיה שלימות תיקון הברית, ואז המוחין של בני האדם יהיו נקיים להכיר את הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב (ישעיה י"א ט') "כי מלאה הארץ דעה את הוי"ה כמים לים מכסים", וכתיב (שם נ"ב ח') "כי עין בעין יראו בשוב הוי"ה ציון", כי אז יהיה גילוי אלקות במדריגה עליונה כזו, עד שכל אחד יכיר את הקדוש ברוך הוא פנים אל פנים, ויוכל לדבר עמו יתברך כאשר ידבר איש אל רעהו, ויקויים (צפניה ג' ט') "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם הוי"ה לעבדו שכם אחד. וידוע שעיקר התפלה הוא השמונה עשרה ברכות, ולכן כל המחשבות זרות באות לאדם רק באמצע השמונה עשרה ברכות, ומבלבלות אותו, עד כדי כך שהפה מדבר והמח מחשבה חושב בין כך דברים אחרים. וסיפר רבי חיים ויטאל ז"ל שפעם עמד רבו האריז"ל שמונה עשרה, וגם החזן אחז בשמונה עשרה, והאריז"ל כבר סיים, והוצרך לחכות הרבה על החזן שעדיין לא סיים, ואנשי המניין חשבו שהחזן מכוון ביותר בתפלתו, והיה פלא אצלם איך החזן מכוון יותר מהאריז"ל, כי הוא כבר גמר, והחזן עדיין לא גמר, וכשסיים החזן אמר לו האריז"ל בחיוך: האם כבר קניתם את האוכף של החמור שרציתם לקנות? כי תפס לו את המחשבות זרות שלו, שכל תפלת השמונה עשרה שוטט החזן במחשבתו בכל מיני שווקים וחשב איפה לקנות אוכף לחמורו וכו', ואיזה אוכף יותר טוב וחזק וכו'… ולכן צריכים מאד מאד להזהר בשעה שמתפלל שיקשר את מח מחשבתו אל הדיבור, וזו נקראת "תפלה בכח", כי צריכים כוחות עצומים לקשר את המח מחשבה אל הדיבור, כי בדרך כלל מרוב העוונות של האדם, המח מחשבה חושב דבר אחד, והפה מדבר דבר שני, ולכן צריכים כוחות עצומים לקשר בין המחשבה אל הדיבור, וכולי האי ואולי יצליח, כי המחשבות זרות באות מחמת עוונותיו. וכתב מוהרנ"ת ז"ל (חיי מוהר"ן סימן תק"צ) פעם אחת, היה קובל איש אחד לפני רביז"ל איך שקשה לו מאד להתפלל, כי המחשבות זרות מבלבלין אותו מאד. והשיב לו רביז"ל: מקבלין זאת לכפרת עוון, "נעמט מען דאס אהן פאר א כפרת עוון", וחייך קצת. וקצת היה נראה כונתו בזה, כי הלא באמת אלו המחשבות הם בעצמם עוונות, ועל כן חייך קצת. אך אף על פי כן בוודאי כל דבריו אמת וצדק, כי על כל פנים בזה שאין מהרהר אחריו יתברך חס ושלום, ויודע שבוודאי השם יתברך רוצה לקרבו ולקבל תפלתו, רק שעוונותיו גרמו לו כל אלו המחשבות הבאין לבלבלו, ויש לו צער מזה ובורח מהם בכל כוחו, יכול להיות בוודאי שזה בעצמו נחשב לו לכפרת עוון, עד שאם היה זוכה להתנהג בזה בתמימות ובאמת כראוי, כבר היו עוונותיו נמחלין על ידי זה בעצמו, ואז ממילא היו מסתלקין ממנו כל המחשבות זרות, וכעין שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות י"ב:) העובר עבירה ומתבייש בה – מוחלין לו על כל עוונותיו. הרי שלך לפניך, שכל אלו המחשבות זרות שנכנסות לאדם באמצע התפלה, הן בשחרית, הן במנחה והן בערבית – הן החטאים שלו, כי מכל חטא ועוון שאדם חוטא נגדו יתברך, בורא קליפות ומשחיתים שמסבבים אותו, ומהם נמשכות כל המחשבות זרות בעת התפלות הקבועות שאדם מתפלל שחרית, מנחה וערבית, עד שיכולה לעבור כל התפלה ולא יכוון שום דבר, רק המח מחשבה חושב בדבר אחד, והדיבור אומר וטוחן את תיבות התפלה וכו', וזו מציאות שיש אצל כל אחד, והוא כל כך שקוע בעניניו ובמחשבותיו עד שלא שם לב שהוא בכלל לא מכוון מה שהוא אומר, עם כל זאת צריכים למסור את נפשו פשוטו כמשמעו לקשר את המחשבה לדיבור. אשרי מי שמקפיד מאד לקשר את המח מחשבה שלו אל הדיבור שמדבר, ואמר הרב הקדוש השר שלום מבעלזא זי"ע: אם אדם יקשר את מח מחשבתו מהתחלת התפלה עד סופה ויכוון את פירוש המילות שהוא אומר – יכול לזכות על ידי זה לרוח הקודש, אשרי לו.
|