שאלה: מאת דרור: האם לחסיד ברסלב שמחובר לרבנו ולספריו הקדושים ונוסע לאומן יש צורך לעשות 'תיקוני כרת'? תשובה: |
||
בעזה"י יום ד' ז' תשרי בין כסה לעשור ה'תשע"ד
שלום וברכה אל דרור נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. ידוע שרביז"ל אמר: מי שיודע ממני – אין צריך להתענות על עוונותיו וכו', ומי שאינו יודע ממני – לא יועילו לו התעניות שמתענה על עוונותיו וכו'.
והטעם לדבריו הוא פשוט מאד, כי רביז"ל מחדיר בנו אמונה ברורה ומזוככת בו יתברך, עד שיפתח פינו לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ולספר לו יתברך כל מה שעובר עלינו בגשמיות וברוחניות גם יחד, שזה תלוי באמונה, כמובא בדבריו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ב) ובאמת, אם היה יודע האדם ידיעה בלב שלם, שמלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו'), והקדוש ברוך הוא עומד בשעת התפילה, ושומע התפילה, ודאי היה מתפלל בהתלהבות גדול, והיה מדקדק מאד לכוון את דבריו. ובשביל שהאדם אינו יודע זאת ידיעה בלב שלם, בשביל זה אינו מתלהב כל כך, ואינו מדקדק כל כך. וכל אחד לפי מיעוט שכלו וידיעתו, כן התלהבותו ודקדוקו. והידיעה היא מהיצר הטוב שבלב, והסתרת הידיעה היא מהיצר הרע שבלב. והסתרת הידיעה, הן הן אפיקורסות וקשיות, שהיצר הרע מקשה את לבו ליפול ברעה; ורביז"ל מחדיר בנו אמונה ברורה ומזוככת באופן כזה עד שנרגיש שהוא יתברך נמצא ואין בלעדיו נמצא, ואין דבר אחר רק לדבר עמו יתברך, ואז אדם כבר לא צריך להתענות, מאחר ששב בתשובה שלימה בכל יום ובכל שעה ממש, מה שאין כן, אם אינו יודע ידיעות אלו, ואינו מתבודד עמו יתברך, אמר בפירוש רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן י') התעניתים, זה כמו שמוריק את השק שמלא חורים, וסתם מצערים את עצמם בחינם. ולכן כל מי שמקורב אל רביז"ל עם אמת, היינו שמציית אותו ומרגיל את עצמו לדבר אליו יתברך בכל יום ובכל שעה, ונדבק בו יתברך בדביקות אין סוף, ותמיד חוזר בתשובה שלימה שזה נקרא מקורב באמת אל רביז"ל, הוא כבר לא צריך לעשות שום תיקונים כגון תיקון כרת וכדומה, כי מאחר שזכה להיות אצל ציון רביז"ל באומן, ונתן פרוטה לצדקה, ואמר את העשרה מזמורי תהלים הנקראים 'תיקון הכללי' יש לו הבטחה ברורה מרביז"ל שיתקן אותו לגמרי, ולכן כל מי שמקורב באמת אל רביז"ל לא צריך להתבלבל משום בלבולים ומשום תיקונים שיש היום בעולם על ידי כל מיני בעלי דמיון שנותנים תיקונים שהכל הבל ורעות רוח וכו.
העיקר רק לעסוק תמיד בשיחה בינו לבין קונו – לדבר הרבה עם הקדוש ברוך הוא בתמימות ובפשיטות גמורה, ולהתוודות תמיד על חטאותיו המרובים החקוקים על עצמותיו, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ד') שעוונותיו של אדם חקוקים על עצמותיו, כמו שכתוב (יחזקאל ל"ב) "ותהי עוונותם חקוקה על עצמותם", וזה מה שהורג את האדם, כמו שכתוב (תהלים ל"ד) "תמותת רשע רעה", ועל ידי וידוי דברים יוצא מעצמותיו החטאים שחקוקים עליהם; וכתב הרמב"ם (פרק א' מהלכות תשובה הלכה א') כל מצות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא, שנאמר (במדבר ה') "איש או אשה כי יעשו" וגו' "והתודו את חטאתם אשר עשו" – זה וידוי דברים. וידוי זה מצות עשה, כיצד מתודין? אומר: אנא השם! חטאתי עויתי פשעתי לפניך, ועשיתי כך וכך, והרי נחמתי ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר לדבר זה. וזהו עיקרו של וידוי, וכל המרבה להתוודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח; ודבר זה יסוד מוסד אצל רביז"ל. אשרי מי שמתבודד בכל יום עמו יתברך, שאז הוא לא צריך להתענות, רק את התעניתים שתיקנו חכמינו הקדושים, היינו הד' צומות, ומלבד זאת הקפיד רביז"ל מאד לא לקחת על עצמו שום צומות בעצמו, ומכל שכן שלא צריך לעשות שום תיקוני כרת וכדומה, אשרי מי שזוכה להיות מקורב אל רביז"ל ואז טוב לו כל הימים.
|