אני לומד תורה, וכמעט לא נשאר לי זמן להתבודדות. האם זו עצת היצר?
אני לומד בכולל חצות. כחלק מסדר הכולל מאפשרים לנו לצאת להתבודדות, אך היות ואני לומד בסדר-דרך-הלימוד של רבינו ז"ל, כמעט ולא נשאר לי זמן ללכת ולהתבודד. האם זו עצת היצר שלא רוצה שאתבודד ומלביש את זה בלימוד תורה?
מאת גיא: שלום ואיחולי רפואה שלימה לכבוד קדושת מוהרא"ש שליט"א.
אני לומד בכולל חצות מהשעה אחת וחצי בלילה ועד השעה חמש וחצי לפנות בוקר, ואחר כך אני מתפלל שחרית בהנץ החמה. כחלק מסדר הכולל מאפשרים לנו לצאת להתבודדות כל אחד לבדו, אך היות ואני לומד בסדר-דרך-הלימוד של רבינו ז"ל, כמעט ולא נשאר לי זמן ללכת ולהתבודד, ואני מקדיש להתבודדות כמה דקות בלבד.
האם זו עצת היצר שלא רוצה שאתבודד ומלביש את זה בלימוד תורה? ואם כן, כמה זמן מסדר הכולל אני צריך להקדיש להתבודדות?
תשובה:
בעזה"י יום ב' לסדר ויגש כ"ט כסליו ה' דחנוכה ה'תשע"ד
שלום וברכה אל גיא נ"י
לנכון קבלתי את מכתבך.
אשריך ואשרי חלקך שאתה זוכה לקום בכל לילה בחצות, אשר אין דבר יותר גדול מזה, וכמעט שאין פרשה בזוהר שלא ידבר ממעלת הזוכה לקום בלילה בחצות ולהתמיד בתורה הקדושה עד אור היום, שזכותו גדולה בשמים, ואז הוא עת רצון גדול מאד מאד, ולכן כשאתה קם בחצות, אם יש מקווה תראה לחטוף מקווה, ואחר כך תאמר את סדר תיקון חצות ותתבודד עמו יתברך, כי אז הזמן לזה, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ"ד) על הפסוק (תהלים ע"ז) "אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי", היינו שאז עיקר הזמן של ההתבודדות, להתבודד בינו לבין קונו ולפרש שיחתו לפני השם יתברך, לשוח עם לבבו ולחפש הרוח טובה, דהיינו הנקודות טובות שיש בו עדיין, לבררה מרוח רעה, ועל ידי זה יזכה לזכרון בעלמא דאתי וכו', עיין שם.
ואחר כך לומדים תורה שיעורים כסדרן במשניות, ובגמרא ובזוהר וכו', עד שמגיע עת תפלת ותיקין שהולכים להתפלל, ולכן צריכים את שניהם – הן לדבר עם הקדוש ברוך הוא, ולפרש את כל שיחתו, והן להתמיד בלימוד נתורה הקדושה, כי כך אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ב') שהתורה והתפלה מאירים זה לזה וכו'.
ולכן אסור לך להתבלבל אף פעם ממה שאחרים עושים, אתה צריך להיות חזק באמונה פשוטה בו יתברך, לידע להודיע ולהיוודע שאין בלעדיו יתברך כלל, והוא נמצא ואין בלעדיו נמצא, ואתה יכול לדבר עם הקדוש ברוך הוא בכל מקום שאתה נמצא, ואתה לא צריך לבלבל את עצמך משום דבר, לך בדרכך ותתמיד בלימוד התורה הקדושה אשר אין טוב יותר מזה, כמאמרם ז"ל (עבודה זרה י"ט:) אין טוב אלא תורה, שנאמר (משלי ד' ב') "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"; ואשרי האדם שזוכה לסיים במשך ימי חייו בזה העולם העובר כמה פעמים תנ"ך, וששה סדרי משנה, ובבלי ירושלמי ותוספתא, וכל המדרשים, וספרי הזוהר והתיקונים, וספרי מוסר וקבלה וכו' וכו', שזה מה שילווה אותו בעולם הזה ובעולם הבא, כמאמר התנא הקדוש (אבות פרק ו') לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד; שנאמר (משלי ו') "בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך". "בהתהלכך תנחה אותך" – בעולם הזה, "בשכבך תשמור עליך" – בקבר, "והקיצות היא תשיחך" – לעולם הבא.
וכן מי שמרגיל את עצמו לדבר עם הקדוש ברוך הוא, מהרגע שפותח את העינים כשמתעורר מהשינה עד הרגע שסוגר את העינים בשינה, זה מה שילווה אותו כל ימי חייו, וישמור עליו, כמאמרם ז"ל (תנא דבי אליהו רבה פרק ט"ו) לפי שכל המרבה שיחות ותפילות, הם המלווים אותו עד שיגיע לבית עולמו; אין עוד דבר שמלווה את האדם עד הרגע האחרון כמו השיחה בינו לבין קונו.
ולכן אל תבלבל את עצמך משום בריה שבעולם, ואל תסתכל על מה שאחרים עושים ויוצאים לשדה וכו', אתה אל תבלבל את עצמך מאחרים, רק תתמיד בתורה ובתפלה, ובשיחה בינך לבין קונך, ואל תחקה את האחרים, לך בכוחך זה והקדוש ברוך הוא ישמור אותך מכל רע, ותזכה להכלל באין סוף ברוך הוא.