שאלה: מאת דב: אני עוסק בקירוב רחוקים, וברוך השם אני רואה פירות ברוכים בעמלי. אך לצערי, יש כמה כמה אנשים שלמרות שעזרתי להם רבות, הם מדברים עליי מאחורי הגב ומוציאים עליי דיבה שקרית. תשובה: |
||
בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר יתרו ט"ז שבט ה'תשע"ד
שלום וברכה אל דב נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. התכלית בזה העולם היא להכיר את הקדוש ברוך הוא, כמובא (זוהר בא מ"ב) בגין דישתמודעין ליה; כל הבריאה נבראה רק כדי להכירו יתברך, ואמרו חכמינו הקדושים (תנחומא נשא) בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם נתאווה שיהא לו דירה בתחתונים; וכל עבודת האדם בזה העולם הן בקיום מצוות מעשיות, והן בלימוד התורה, והן בעסק התפלה, צריכה להביא אותו לגילוי אלקות כזה שירגיש את אמתת מציאותו יתברך שהוא יתברך נמצא ואין בלעדיו נמצא, וככל שאדם יגע יותר ויותר בעבודת השם יתברך בתורה ובתפלה ובקיום מצוות מעשיות, צריכה להתגלות אליו יותר ויותר אלקותו יתברך, עד כדי כך שירגיש את אמתת מציאותו בזה העולם. ולכן הצדיקים הגדולים והנוראים מאד שזכו להתייגע ימים ושנים בעבודת השם יתברך בתורה ובתפלה ובקיום מצוות מעשיות, יותר ויותר נתגלתה להם אמתת מציאותו יתברך, עד שיש שזכו למדריגות עליונות להיות דבוקים בו יתברך בתכלית הדביקות, שכבר לא רואים ולא שומעים ולא מרגישים משום דבר רק את אמתת מציאותו יתברך, ובדבר זה אין לנו שום מושג, אבל יש מדריגות כאלו, כמו שאמר רביז"ל על עצמו (חיי מוהר"ן סימן רנ"ב) שאצלו הרצוא אינו שום עבודה, ועיקר העבודה והיגיעה אצלו היא בחינת השוב. כלומר כי בעבודת השם יתברך יש בחינת (יחזקאל א') "רצוא ושוב", וזאת הבחינה היא אצל כל אדם אפילו אצל הפחות שבפחותים. כי כל אדם מתעורר לפעמים לעבודתו יתברך, בפרט בשעת התפלה, שלפעמים מתלהב לבו מאד, ואומר איזה דיבורים בהתלהבות גדול, וזאת הבחינה היא בחינת רצוא. ואחר כך נפסק ההתעוררות וההתלהבות ולא נשאר לו רק הרשימו וזה בחינת ושוב. ואצל רוב בני אדם עיקר העבודה והיגיעה הוא שיזכה לבחינת רצוא דהיינו שירוץ לבו ויתעורר לעבודתו יתברך שמו וכו', אבל השוב הוא קל אצלו, כי זה טבעו, כי הוא נמצא שם וכו'. אבל אצלו, אמר רביז"ל, היא להיפך, מחמת שכבר שבר ובטל גופו לגמרי, ומחמת זה הרצוא בטבעו, ועיקר היגיעה שלו היא בחינת ושוב. כי באמת הוא בהכרח שיהיה השוב גם כן כל זמן שהוא צריך לחיות, כי אם לאו חס ושלום יסתלק בלא עיתו ועל כן בהכרח שיהיה רצוא ושוב; עיין שם. ולכן אלו הצדיקים שכבר זכו לצאת מחיזו דהאי עלמא לגמרי הקדוש ברוך הוא מאד מאד מרחם עליהם אחר שעברו יגיעות ועבודות עצומות ימים ושנים שעבדו וטרחו בעבודת השם יתברך והגיעו כבר למדריגות גדולות בעבודת השם יתברך, שאולי עכשיו יתפוס אותם הס"מ באיזו ישות וגיאות וכו', שעל ידי זה יכולים לאבד את כל מה שיגעו ימים ושנים תוך כמה דקות, כמו שאמר הבעל שם טוב הקדוש זי"ע לנכדו דוד רביז"ל רבי אפרים מסידלקוב זי"ע (בעל המחבר ספר "דגל מחנה אפרים") כשהיה ילד קטן וישב על ברכיו, ענה ואמר לו בזו הלשון: "תתאר לעצמך פה יושב אדם ששומע תורה לא מפי מלאך, ולא מפי שרף, אלא מפי הקדוש ברוך הוא בעצמו, וירא ומפחד כל דקה שלא יפול לנוקבא דתהומא רבה על ידי איזו מחשבה של גיאות וישות", אשר מזה קשה מאד מאד לצאת, ולכן הקדוש ברוך הוא מרחם על הצדיקים ושולח להם מחלוקת, וכך נשבר לבם וכו', ולא יכולים להגיע אף פעם לאיזו ישות וגיאות, כי מהשמים מקימים עליהם אנשים שידברו עליהם כל דבר אסור וכו. וכן אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רכ"ח) שמי שיכול לקרב רחוקים הקדוש ברוך הוא בעצמו שולח לו מונעים ומעכבים וכו', וידברו עליהם כל דבר אסור וכו', כדי שיתרחקו מהם וכו', ובעצמו אמר רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן ת"ב) שאדם נדמה כעץ השדה כמו שכתוב (דברים כ' י"ט) "כי האדם עץ השדה", ועץ השדה כל מה ששופכים סביבו מים ביותר, הוא גדל ביותר, ומחלוקת נקראת מים כמאמרם ז"ל (סנהדרין ז.) האי תיגרא דמיא לבידקא דמיא, שנאמר (משלי י"ז י"ד) "פוטר מים ראשית מדון", ולכן ככל שאדם צריך לגדול יותר ויותר, כן שולחים עליו יותר ויותר מחלוקת ומריבות ומדברים עליהו כל דבר אסור, אשר לא עלתה על לבו וכו' וכו'. והנה רביז"ל, כשהיה בארץ ישראל הגיע לכל המדריגות שילוד אשה יכול להגיע, וכשחזר אמר לאנשי שלומינו: הבאתי לכם מתנה מחלוקת, וכן היה, שאז כשנכנס לגור בעיר זלאטפוליא התחילה עליו מחלוקת ברציחה כזו שאי אפשר לתאר ולשער, והעלילו עליו כל מיני שקרים וכו', וישב שמה שנתיים, וכשיצא משם אמר רביז"ל: חכמינו הקדושים אמרו (שבת ל"ג:) משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש, ואני סבלתי פעמיים שנים עשר חודש. וגודל הסבל שרביז"ל סבל שמה זה אי אפשר לתאר במילים כלל, ויום אחד באו אנשי שלומינו אליו והתלוננו שאי אפשר להם יותר לקבל את המחלוקת וכו', ענה ואמר להם רביז"ל: זו נקראת מחלוקת? אני רציתי שתהיה עליכם מחלוקת כזה שלא יוכלו לשבת על ידכם וכו', ולא יוכלו לדבר איתכם וכו', מרוב שנאה שתהיה עליכם וכו', זו נקראת מחלוקת וכך רציתי שיהיה וכו'. וידוע הסיפור המובא (שיחות הר"ן סימן קפ"ז) פעם אחת בא לפניו איש אחד מאנשיו שהיה לו חולי וכאב גדול בידו, עד שלא היה יכול להזיז בידו כלל. והיתה ידו תלויה בצוארו כדרך החולים בידיהם, ולא היה יכול בשום אופן להורידה, כי היה חוליו וכאבו גדול מאד. והיו מדברים לפני רביז"ל שהוא צריך לשתות זאלץ (מי מלח) ולקבל רפואות. והאיש ההוא היה עני גדול ולא היה לו דבר על הוצאות ורפואות וכו'. ביום השבת בשעה שהיה יושב אצל השולחן בסעודת שחרית, ענה רביז"ל ואמר לאותן היושבין סביבו שזה האיש בודאי יש לו אמונה, והשיבו: הן. וכפל הדברים ודיבר מזה קצת אם יש לו אמונה, והשיבו: הן. אחר כך ציוה רביז"ל פתאום להאיש עם הכאב, שיוריד ידו, ונבהל מאד, וכל העם נבהלו ונשתוממו, כי היה דבר תמוה מאד מאד, כי זה האיש היה חולה בידו זמן רב שאינו יכול להוריד ידו ועכשיו יורידנה פתאום?! אבל תיכף שציוה רביז"ל גזר אומר ויקם. ותיכף לקחו ממנו המטפחת שהיתה ידו תלויה עליה בצוארו והוריד ידו תיכף. והיה נס מפורסם לעין כל שנתרפא ידו תיכף באותה השעה, ותיכף חזרה ידו לבריאותה ואיתנה כשאר כל אדם עד היום הזה; עיין שם. והסיפור הולך הלאה, שעד אז אנשי שלומינו סבלו מאד מאד כי הוציאו עליהם שם רע, וכן זלזלו מאד ברביז"ל, וכשנעשה המופת הזה התחילו כל אנשי העיר להפליג בשבחו של רביז"ל ובשבחם של המקורבים אליו, ושמחו מאד מאד אנשי שלומינו שסוף סוף נפסקה המחלוקת, ובאו לספר לרביז"ל שכפי שנראה להם הפסיקה המחלוקת מפני המופת שהראה רביז"ל, ותיכף ומיד אמר על זה רביז"ל בזה הלשון "דאס האב איך נישט גיוואלט", את זה לא רציתי (היינו שיתפרסם בעולם), ואיך שרביז"ל אמר את זה, פתאום צץ לו איזה לץ והתחיל לפרסם לכל אנשי העיר שהכל ליצנות אחת גדולה – ואמר שחסידי ברסלב הביאו איזה אדם שעשה את עצמו כאילו היד שלו משותקת והוא לא יכול להזיז אותה, ועשו משחק כאילו רביז"ל הראה מופת וכו', והכל היה סתם משחק, ודבר זה נתפרסם אחר כך בכל העיר והירבו לעשות ליצנות מרביז"ל ומאנשיו, והצטערו אנשי שלומינו מאד וסיפרו לו מה שקרה, אזי רביז"ל חייך ואמר "דאס האב איך דאך גיוואלט" (הרי את זה רציתי), כאומר שידברו עליו כל דבר אסור. הרי שלך לפניך, שגודל תועלת המחלוקת, החירופים והגידופים, העלבונות והבזיונות שצריכים לסבול מאנשי דלא מעלי, הוא לטובה גדולה מאד, כי כך אדם היה צריך לצום כל כך הרבה צומות על חטאיו המרובים, ועל ידי בזיונות ושפיכות דמים הוא נפטר מכל זה, ולכן דורון צריכים לשלוח לכל אלו שמחרפים ומבזים אותו. וידוע שרביז"ל רוצה להכניס באנשי שלומינו אורות כאלו, ובפירוש אמר (חיי מוהר"ן סימן שי"ד) הפחות שבאנשיי אני מוליך אותו בדרך של צדיק גדול מאד כמו של עכשיו, וכן אמר (חיי מוהר"ן סימן ש"כ) שאני יעשה מכם צדיקים גדולים שעוד לא היה צדיקים כאלו בעולם, אם רק תצייתו אותי, ולכן לא בחינם שהביא לנו גם מחלוקת, כדי שלא יכנס בנו איזו מחשבה של ישות וגיאות, וזו התכלית של המחלוקת ושל הסבל, העלבונות החירופים והגידופים שצריכים להיות מנת חלקו של עובד השם, ולכן אשרי מי שמחזיק מעמד ולא נשבר משום דבר.
|