שאלה:
מאת חיים: תשובה: |
||
בעזה"י יום ה' לסדר אחרי י' ניסן ה'תשע"ד
שלום וברכה אל חיים נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. אתה לא צריך להצטער ולא להתבלבל משום דבר, כי אנחנו חונכנו מרביז"ל לזכור את תכליתנו הנצחית, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ"ד) צריכים לשמור מאד את הזכרון שלא יפול לשכחה, ועיקר הזכרון הוא לזכור תמיד בעלמא דאתי, שלא יהיה בדעתו חס ושלום שאין עולם אלא אחד; ולכן צריכים לזכור תמיד את יום המיתה ולהיות מוכנים לזה, ומי ששם את היום האחרון לפני עיניו, הוא כבר לא רץ – לא אחר כבוד המדומה, ולא אחר כסף וכו' וכו', ולא בחינם שהחכם מכל אדם אמר (קהלת ז' ב') "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו", ודרשו על זה חכמינו הקדושים (מועד קטן כ"ח:) דברים של מיתה דיספד יספדוניה דיקבר יקברוניה דיטען יטענוניה וכו'; היינו שאדם צריך תמיד להתבונן היטב איך תהיה המיתה שלו איך יספידו אותו ואיך יקברו אותו וכו' וכו'. וכבר אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן ק"צ) שכמה פעמים צייר לעצמו עניני מיתה כאילו הוא מת ממש עד שהרגיש טעם מיתה ממש. וכתב מוהרנ"ת ז"ל גם אני שמעתי שאמר שבימי נעוריו היה מצייר לעצמו מיתתו ואיך יבכו עליו וכו', וצייר לעצמו היטב כל עניני מיתה, ואמר שהוא מלאכה לצייר לעצמו זאת היטב; עיין שם. ולכן, לדעתי מי שמכניס בדעתו מחשבות אלו בכל יום ויום, הוא כבר לא חושב לא מכבוד וכו' ולא מכסף וכו' ולא מפרסום וכו', ואמר רבי אברהם בן רבי נחמן טולטשינער ז"ל (ספר "כוכבי אור" חלק ששון ושמחה) שכך היה מנהג אנשי שלומינו מעולם – לחשוב על היום האחרון ועל השעה האחרונה ועל הרגע האחרון של יציאת הנשמה, ואמר שרק אלו נחשבים לאנשי שלומינו האמיתיים, כי כל זמן שאדם לא חושב מהרגע האחרון איך שתצא נשמתו וכו', ואיך יוליכו אותו לקבורה וכו', ואיך יקברו אותו וכו', ומה יהיה איתו אחר כך וכו' – עדיין חי בדמיון מאד גדול, ומסכן האדם הזה שלא חושב מתכליתו הנצחית, לו נכנסות מחשבות של ישות וגיאות וכו', ורץ אחר הכבוד, ולהשיג מה שיותר כסף וכו. [ועיין שם איזה תפילות הוא רשם לעצמו כדי להזכיר את הרגע האחרון של האדם בזה העולם]. ולכן, אל תכנס בלחץ, אני חי עם מחשבה זו כבר למעלה משישים וחמש שנה, עוד קודם שהתקרבתי אל רביז"ל, ומאז שזכיתי להתקרב אל רביז"ל זה לי קרוב לשישים שנה לא משו הרגעים האלו מעיני ומלבבי וכו'. ולכן אתה לא צריך לפחד, כי ראוי לנו להזכיר לעצמנו את היום האחרון, ואז כבר לא רוצים שום מציאות בזה העולם. דוד המלך אומר (תהילים מ"א ו') "אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו", ודרשו על זה חכמינו הקדושים (מכות י.) אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבוא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל, ושמחתי. אמר לו הקדוש ברוך הוא: "כי טוב יום בחצריך מאלף" – טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח; כי לדוד המלך היו המון שונאים, וכולם חיכו וציפו שימות וכו', ואף על פי כן אמר לו הקדוש ברוך הוא חשוב לי כל יום ויום שאתה לומד תורה ומלמד לאחרים תורה. וידוע שכל השונאים של דוד מתו והתפגרו קודם, כגון דואג ואחיתופל וכו', ולכן אל תיכנס כל כך בלחץ ממה שדיברתי, כי דבר אחד אתה צריך להבין – אני יעבור את כל שונאי שמצפים למיתתי, הם כולם ימותו ויתפגרו לפני שהם חושבים וכו', ולכן אין לך מה לפחד מאלו שמתיימרים להיות היורש שלי וכו'. תהילה לאל התקרבתי אל רביז"ל בגיל חמש עשרה וחצי, ושקדתי בשקידה והתמדה עצומה בספרי רביז"ל שנים על גבי שנים, ואף אחד לא ידע ממני, עד שבשנת תשכ"ד פתאום התחילו לבוא אלי בחורים ואברכים, ומאז ועד עתה זה חמישים שנה שאני מתכתב עם בחורים ואברכים וכו' וכו', ומחזקם ומעודדם ומשמחם, וכן זכיתי להדפיס כמה וכמה פעמים את כל ספרי רביז"ל ולהפיצם בכל העולם כולו, ופירסמתי את רביז"ל בכל העולם כולו בצורה כזו שאי אפשר לתאר ולשער כלל כידוע ליודעים, ותהילה לאל איני כלום אלא שמש אצל רביז"ל, ואצל רביז"ל אנחנו יודעים שאין שום תחליף, ובפירוש אמר שאני רוצה להישאר ביניכם, וכן היה עם מוהרנ"ת ז"ל שאין לו שום תחליף, והאריך בשיחה ארוכה (לקוטי הלכות שלוחין הלכה ה') שהצדיק נמצא בתוך הספרים שלו, ועלינו לחפש את הרוח הקודש שלו בספריו הקדושים כי שם נמצא אותו, וכן אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קצ"ב) שבתוך הספר של הצדיק שם נמצאים פניו שכלו ונשמתו, ולכן כמו שרביז"ל נמצא בספריו, וכן מוהרנ"ת ז"ל נמצא בספריו, כן אני נמצא בתוך ספרי שו"ת "אשר בנחל", שכבר נדפסו עד עכשיו למעלה משלושים אלף מכתבים עד שנת תש"ס, ומשם ועד עכשיו יש עוד כארבעים אלף מכתבים שגם כן יודפסו, וכל מכתב ומכתב שכתבתי – שם אני נמצא, וכוונתי היא לכל אחד ואחד. מלבד זאת, זיכני הקדוש ברוך הוא עם פירוש גדול – "שפת הנחל" על כל הלקוטי מוהר"ן, וכן "נהרי אפרסמון" על כל הסיפורי מעשיות, וכן "ביאורי המידות" על ספר המידות, ומלבד זאת יש לי שלושה ספרים גדולים על התורה – "זאת התורה", "אהבת התורה" ו"ברכת התורה", וחוץ מלמעלה מאלף וחמש מאות קונטרסים שכבר נדפסו בסדרת "אוצר הקונטרסים", ועוד הרבה ספרים, כגון "פעולת הצדיק" תולדות רביז"ל, וכן "שמירת הזמן", "ארך אפיים", "מקור השמחה", הגדה של פסח עם פירוש "אור זרוע", וספר "גנזי המלך" – פירוש על מגילת אסתר, מלבד עוד עשרות ספרים על התורה ועל המועדים ועל אגדות חז"ל ועל תרי"ג מצוות ועל חמש מגילות וכו' וכו' שנמצאים בכתב יד. ולכן אל תיכנס כל כך בלחץ, תהילה לאל נשארת ממני ירושה מאד מאד גדולה – ספרי קודש ששם מבוארת דעת רביז"ל בביאור נפלא מאד, עד שקטני ערך ורחוקים גם כן יכולים להבין סודות התורה, ולכן תמצא אותי אם תרצה לחפש אחריי רק בתוך ספריי שנדפסו עד עכשיו, ועוד יודפסו בעזרתו יתברך שמו. ולכן כל אלו שמתיימרים להגיד שאני מיניתי אותם ליורשים וכו' – הכל צחוק מכאיב, אחר יגיעה וטרחה של קרוב לשישים שנה שיגעתי וטרחתי תהילה לאל בספרי רביז"ל וכו', אזי כמה אברכים פגומים וכו' ששקועים בניאוף וכו' ומחפשים כבוד ושם וכסף וכו' מתיימרים כל אחד שהוא יהיה היורש שלי? זה מצחיק מאד. ידוע ומפורסם מה שסבלתי כל ימי חיי עניות ודחקות שאי אפשר להסביר – לא בעל פה ומכל שכן לא בכתב, ואף על פי כן הדפסתי את ספרי רביז"ל, והקמתי כבר שלושה דורות של מדפיסים שהדפיסו את ספרי רביז"ל, ואת גודל המחלוקת שהיתה עלי כל ימי חיי זה אי אפשר אפילו להסביר, ומכל שכן מה שעבר עלי ביבנאל מקום שהעבירו שם על הדת שתי עדות – התימנים והתוניסאים, ודייקא שם הקמתי ישוב וקיבוץ של למעלה מארבע מאות וחמישים משפחות יראים ושלימים, וגנים, ותלמוד תורה ובית ספר, ישיבה קטנה וישיבה גדולה, וסמינר לבנות, ושני כוללים וכו' וכו', ועוד רשת של צדקה וחסד – זה החידוש הכי גדול, והס"מ שש ושמח לקראת ההודעה שהוא שמע עלי שמצבי החמיר… אך כבר הקדימו חכמינו הקדושים וסיפרו לנו (דברים רבה פרשה י"א סימן י') מלאך סמאל הרשע ראש כל השטנים הוא, בכל שעה היה מספר מיתתו של משה, ואומר מתי יגיע הקץ או הרגע שבו ימות משה, שארד ואטול נשמתו הימנו, ועליו אמר דוד (תהלים ל"ז) "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו" – אין לך רשע בכל השטנים כולן כסמאל, ואין לך צדיק בכל הנביאים כמשה, שנאמר (דברים ל"ד י') "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו הוי"ה פנים אל פנים". משל למה הדבר דומה? לאדם שנזדמן לסעודת חתן וכלה, והיה אותו האיש מצפה ואומר מתי יגיע שמחתכם ואשמחה בה? כך היה סמאל הרשע מצפה נשמתו של משה, ואומר מתי יהיה מיכאל בוכה ואני ממלא פי שחוק, עד שאמר לו מיכאל: מה רשע אני בוכה ואתה משחק (מיכה ז') "אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחושך הוי"ה אור לי"; עיין שם. ובדיוק כך יתקיים גם אצלי – שהס"מ הרשע וכל שונאיי המחכים למיתתי, יהיו בטוחים שהם ימותו ויתפגרו לפניי, ואין להם מה לשמוח כמו שאמר המלאך מיכאל וכו'. על כל פנים, רואים איך שתאוות ניאוף יכולה להעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן י"א) גיאות וניאוף תלויים זה בזה, כי מי שהוא בעל גאווה בידוע שהוא נואף וכו', וכן אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"ו) דזה הוא כלל גדול, שאי אפשר לשום אדם להשיג ולתפוס בדיבורו של הצדיק, אם לא שתיקן תחילה אות ברית קודש כראוי, ואזי יכול להבין ולתפוס דיבורו של הצדיק. דאיתא בזוהר (משפטים ק"י) 'סילוקא דיסודא עד אבא ואמא' – שהם בחינת חכמה ובינה, שהם י"ה, שהם מוחין. נמצא כשתיקן אות ברית קודש כראוי אזי המוחין שלו בשלימות ויכול להבין דיבורו של הצדיק. כפי התיקון של כל אחד, כך הוא השגתו; עיין שם. ולכן אל תיכנס בלחץ ואל תפחד, אני משאיר המון ספרים תחתיי ושם תמצא אותי, ואתה לא צריך להתבלבל משום בריה שבעולם, אין לי מה להניח ירושה, כי מה אני ומה חיי, ואין לי מה להעביר אלא את דברי רביז"ל, כמו שאמר בפירוש (ספר המידות אות גאוה סימן ט"ו) אין להתגאות בהשגות גדולות או במעשים טובים, כי הכל על ידי הצדיק שבדור, והוא אצל הצדיק כעט אצל סופר; ותהילה לאל את זה קיימתי בתכלית השלימות – זכיתי לשמש את רביז"ל ברבים במשך חמישים שנה, וגיליתי ופרסמתי את דעת רביז"ל בכל העולם כולו, ולא בחינם שהס"מ רוצה לבלוע אותי, ולכן על כל אלו שמחכים על מיתתי נאמר (מיכה ז') "אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחושך הוי"ה אור לי".
|