שאלה: מאת דניאל: תשובה: |
||
בעזה"י יום ג' לסדר שלח י"ב סיון ה'תשע"ד שלום וברכה אל דניאל נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. רביז"ל אמר (שיחות הר"ן סימן נ"ג) מי שיש לו אמונה חייו חיים, והוא מבלה ימי חייו בטוב תמיד, כי כשהולך לו כראוי ויש לו טוב – בוודאי טוב לו, ואפילו כשאינו כך (דהיינו שאין מתנהג לו כסדר ויש לו יסורין חס ושלום) גם כן טוב, כי הוא בטוח שאף על פי כן השם יתברך ירחם עליו להבא וייטיב אחריתו, כי מאחר שהכל מאיתו יתברך בוודאי הכל לטובה. אבל מי שאין לו אמונה חס ושלום חייו אינם חיים כלל, כי תיכף כשעובר עליו איזה רעה שוב אין לו שום חיות, כי אין לו במה לנחם עצמו כלל מאחר שאין לו אמונה כלל, ואין לו שום חיות ושום טוב מאחר שהולך בלי השם יתברך ובלי השגחה רחמנא ליצלן, אבל על ידי אמונה מה טוב ויפה החיות שלו; ולכן ראה להתחזק באמונה פשוטה בו יתברך, ותכניס בדעתך אשר אין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, והכל לכל אלוקות גמור הוא, ובמחשבה זו תמיד תלך, וזה יטהר אותך מהכל, כי כשבר ישראל חושב רק ממנו יתברך, על ידי זה נדבק באין סוף ברוך הוא, וניצול מכל רע, אשרי האדם שזוכה להכניס במוח מחשבתו תמיד אשר אין בלעדיו יתברך כלל, ומצייר לפניו איך שהכל לכל הוא אור האין סוף ברוך הוא, והוא נמצא בתוך האור אשר אין עוד תענוג כתענוג הזה. עליך לדעת כי לזכות לאמונה ברורה ומזוככת זה בלתי אפשרי אלא על ידי שאדם מרגיל את עצמו לדבר הרבה אל הקדוש ברוך הוא בלי שום חכמות והשכלות כלל, ולהיפך, אי אפשר לדבר עמו יתברך, אלא על ידי שיש לו אמונה, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ב) ובאמת, אם היה יודע האדם ידיעה בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו') והקדוש ברוך הוא עומד בשעת התפילה ושומע התפילה, בוודאי היה מתפלל בהתלהבות גדול, והיה מדקדק מאד לכוון את דבריו. ומחמת שאין לבן אדם אמונה, בשביל זה הוא מתרשל בעבודה הקדושה הזו, נמצא שאמונה ותפילה, תפילה ואמונה, תלויים זה בזה, ולכן אדם קרוב אצל עצמו וראוי לו להשליך את שכלו המדומה וכו' ולדבר הרבה כמו איש פשוט שמרבה לדבר אל הקדוש ברוך הוא בלי שום חכמות והשכלות כלל, רק כמו איש פשוט תם וישר וירא אלקים, ואפילו שיהיה נדמה לו שאין מי ששומע לו וכו', הכל בא מחמת עוונותיו המרובים, כמו שכתב רביז"ל (ספר המדות אות אמונה סימן כ"ב) הפשע של אדם מכניס כפירה באדם; ולכן על ידי ריבוי דיבורים שמדברים עמו יתברך, על ידי זה נבנית אצלו האמונה הקדושה בו יתברך. ולכן תשתדל בכל מיני אופנים שבעולם רק לדבר תמיד אליו יתברך, ואפילו כמה דיבורים שאתה מדבר עמו יתברך יהיו יקרים מאוד מאוד בעיניך, כי אי אפשר לתאר ולשער את גודל הזכות של בר ישראל שמדבר אל הקדוש ברוך הוא, שכל דיבור ודיבור נשמע ונתקבל בכל העולמות, ובונה לו את הביטחון העצמי, ומוריד ממנו את כל הפחדים והחרדות וכו' וכו', ומכניס בו שמחת החיים, כי על ידי שאדם חזק באמונה פשוטה בו יתברך שאין בלעדיו יתברך כלל, ובכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם, על ידי זה יש לו רוגע נפשי וכו', והוא כבר לא מפחד משום בריה שבעולם, ובפרט כשזוכה לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ומבקש ממנו יתברך על נקודת השמחה, כי השמחה האמיתית נובעת מאמונה ותפילה, היינו אם אדם חזק בתפילה לדבר אל הקדוש ברוך הוא ולהתפלל אליו יתברך, על ידי זה הוא בונה לעצמו את האמונה, ויודע שהכל לטובתו, כמאמרם ז"ל (ברכות ס:) לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד, אזי נכנסת בו שמחה אמיתית, ותיכף ומיד כשאדם בשמחה זוכה לישוב הדעת.
|