שאלה: מאת אלקנה צבי: יש לנו בית כנסת על שם רבינו הקדוש, ובו אנו מתנהגים רק על פי הנהגתו של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב. יש לנו בבית הכנסת איזה צדיק, שכל מה שעושים הוא מעיר למה ככה ולמה ככה – למשל לא אמרו יוצרות בחג השבועות כי כולם היו עייפים מהלימוד של כל הלילה, והוא התחיל עם ההערות – למה לא אומרים ולמה צריכים לדלג… בכל שבת כשמתפללים תפילת ערבית הוא דופק על הבימה וצועק "לא לשכוח להגיד קריאת שמע עוד פעם", ותמיד יש לו מה להעיר… זה לא נעים שיש לנו 'גבאי קטן' שמסתובב ככה בבית הכנסת. מה עושים איתו? תשובה: |
||
בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר מסעי כ"ז תמוז ה'תשע"ד שלום וברכה אל אלקנה צבי נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. ידוע שכאשר פותחים בית הכנסת על שם רביז"ל הדבר הראשון מה שצריכים לשמור שלא תהיה שום מחלוקת שמה, ולא לתת שאיש כל הישר יעשה בעיניו מה שרוצה, צריכים שיהיה גבאי בהסכמת כל אנשי שלומינו שמתפללים באותו בית הכנסת, ועל פיו יתנהל כל בית הכנסת, כמובן שהגבאי מוכרח להיות שליח מכל אנשי שלומינו שבבית הכנסת הזה, וכך יצליחו בגדול, אבל לא ליתן שאחד מבחוץ יבוא ויגיד דעות וכו', כפתגם העולם "שני טבחים אי אפשר לבשל ביחד כי יקלקלו את המאכל". רש"י הקדוש פירש את הפסוק (דברים ל"א ז') "כי אתה תבוא את העם הזה" – משה אמר ליהושע זקנים שבדור יהיו עמך, הכל לפי דעתן ועצתן, אבל הקדוש ברוך הוא אמר ליהושע "כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם" – תביא על כרחם, הכל תלוי בך, טול מקל והך על קדקדן, דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור; היינו בבית הכנסת צריך להיות מנהיג אחד ולא הרבה מנהיגים וכו', ומי שלא אוהב את זה שילך מאיפה שבא. רביז"ל נמצא בבית הכנסת שנקרא על שמו רק אם מדברים ממנו, אז הוא שורה שם, אבל בבית הכנסת הנקרא על שמו ולא מדברים ממנו, צריכים לדעת שרביז"ל לא נמצא שמה, נקודה! וידוע איך שרביז"ל הזהירנו מאד מאד על דבר זה שנחזיק את עצמינו ביחד, ואמר (חיי מוהר"ן סימן קפ"ז) קודם שיצא מברסלב לאומן להסתלק שם לעילא ולעילא וכו' וכו', בעת שיצא מפתח הבית לעלות על העגלה, עמד אצל המזוזה והניח ידו על המזוזה, ענה ואמר להציבור שהיו שם: תראו להתקבץ יחד ולהתפלל יחד, כי אם תתפללו בכוונה, תוכלו להמשיך אותי לכאן; רואים מכל זה איך שרצונו של רביז"ל היה שנחזיק את עצמינו ביחד, נתפלל יחד, ונלמד יחד, וזה היה רצונו החזק שנחזיק את עצמינו ביחד, ואמרו אנשי שלומינו שראו את זה בחוש, שבכל קיבוץ של אנשי שלומינו היקרים שהחזיקו את עצמם ביחד, ותמיד דיברו ביניהם רק את דברי רביז"ל – על ידי זה גדלו והצליחו.
|