בעלי מכור לאלכוהול, ולאחרונה אנו עומדים לפני פירוק הזוגיות. האם זה הדבר הנכון לעשות?
אני נשואה שש שנים ויש לי ילדה אחת בת חמש. מתחילת הנישואים היו ביני לבין בעלי בעיות קשות בשלום בית למרות שיש בינינו אהבה. בעלי מכור לאלכוהול והדבר גורם לו לאבד שליטה. היינו שנתיים בטיפול זוגי שעזר רק לי להיות יותר סבלנית אליו, אך מבחינתו אין שינוי. אולי הוא פחות משפיל מבעבר. אני יודעת שהכי נכון בשבילי להתגרש כי ניסיתי כבר את הכול ושום דבר לא הצליח, אבל אני מאד אוהבת אותו וקשה לי עם זה. מה עליי לעשות?
מאת שרלין: לכבוד כבוד קדושת האדמו"ר, שלום.
אני נשואה שש שנים ויש לי ילדה אחת בת חמש. מתחילת הנישואים היו ביני לבין בעלי בעיות קשות בשלום בית למרות שיש בינינו אהבה. בעלי מכור לאלכוהול והדבר גורם לו לאבד שליטה. היינו שנתיים בטיפול זוגי שעזר רק לי להיות יותר סבלנית אליו, אך מבחינתו אין שינוי. אולי הוא פחות משפיל מבעבר.
לפני חודשיים בעלי עבר משבר שגרם לו להתמוטטות. ניסיתי להתמודד לבד, אך כעבור חודש כשראיתי שהוא לא חוזר לעצמו עירבתי את ההורים שלו כדי שיעזרו לו, אך הם במקום לעזור הפרידו בינינו, שטפו לו את המוח ואמרו לו שהוא צריך להתגרש. הוא רוצה להתגרש אבל הוא רוצה שאני אפתח את התיק.
אני יודעת שהכי נכון בשבילי להתגרש כי ניסיתי כבר את הכול ושום דבר לא הצליח, אבל אני מאד אוהבת אותו וקשה לי עם זה. מה עליי לעשות?
תשובה:
בעזה"י יום ג' לסדר כי תצא ז' אלול ה'תשע"ד
שלום רב אל שרלין תחי'
לנכון קבלתי את מכתבך.
אני בדרך כלל נגד גירושין, ולכן אם את יכולה לפעול שהוא ילך לגמילה להיגמל מאלכוהול היה טוב מאד מאד, כי השכרות זו מחלה כמו סמים רחמנא ליצלן, כי כשאדם לוקח סמים רחמנא לישזבן או שותה לשיכרה עליו אמרו חכמינו הקדושים (תנחומא שמיני) "כי יתן בכוס עינו" – בכיס כתיב – השיכור נותן עינו בכוס לשתות, והחנווני נותן עינו בכיס. "כי יתן בכוס עינו" – רואה את חבירו שותה והוא אומר לו מזוג לי ואני שותה, ומתלכלך ברעי ובמימי רגלים. "יתהלך במישרים" – סופו למכור כל חפצי ביתו ואת כל כלי תשמישו ואין לו לא בגד ולא תשמישי הבית ולא כלום והבית ריקה מן הכל. "יתהלך במישרים" – סוף שהוא מתיר את העבירות ועושה אותם הפקר כמישור, משיח עם אשה בשוק ומנבל את פיו ואומר דברים רעים בשכרות ואינו מתבייש לפי שנתטלטלה דעתו ואינו יודע מהו אומר ומהו עושה; ורביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ו) על ידי שכרות שוכחים את כל המצוות.
שכרות זו מחלה גדולה מאד, אבל היום יכולים להיגמל מזה אם רק רוצים, ולכן את צריכה לנסות ולא להתייאש, אף שהמצב מאד מאד בכי רע וכו' וכו', אבל יען שכל כך נקשרת אליו, תנסו עוד מה שאת יכולה לעשות, ויעזור הקדוש ברוך הוא שתצליחי בדרכך.