שאלה:
מאת יהודה: תשובה: |
||
בעזה"י יום ד' בין כסה לעשור ה'תשע"ה שלום וברכה אל יהודה נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ע"ב) שעיקר הגדולה שמקבלים מהצדיק האמת זה שפלות, כי עיקר הגדולה הוא שפלות, וככל שאדם זוכה לראות את עצמו עם הצדיק, נופל עליו שפלות גדול מאד, עד שנתקיים אצלו מה שאמרו חכמינו הקדושים (סוטה ח') מי שנעשה שכן לעפר בחייו, היינו שמתחיל לחשוב על היום האחרון וכו', ועל תכליתו הנצחי וכו', ועל ידי זה נתבטל ממנו הישות והפירסום וכו', עד שזוכה להיכלל באין סוף ברוך הוא, כי ככל שאדם זוכה להיות בטל ומבוטל בעיני עצמו, על ידי זה מאיר עליו אורו הגנוז, שזה התענוג של כל התענוגים. ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ו') כשאדם ממעט בכבוד עצמו, על ידי זה הוא מרבה בכבוד המקום, כי ככל שהוא מבטל את הישות והחשיבות והפירסום שלו, על ידי זה נתרבה כבודו יתברך, ואמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קל"ו) שהאדם צריך לבטל כל מידה ומידה מהמידות הרעות שנדבקו בו וכו' עד שיתבטל לגמרי כאין ואפס. כי בתחילה צריך לבטל מידה זאת עד שתהיה כלא ממש, ואחר כך מידה אחרת עד שתהיה גם כן לא, וכן כל המידות עד שיהיו כולם כלא היו. וכפי מה שמבטלין כל מידה ומידה, כמו כן מאיר ומתגלה עליו כבוד השם יתברך, כי עיקר האור הוא כבודו יתברך, כמו שכתוב (יחזקאל מ"ג ב') "והארץ האירה מכבודו", אך כשמעמידין דבר גשמי כנגד דבר רוחני, עושה צל. וכפי גשמיות וגודל הדבר שעומד כנגד הדבר כמו כן נעשה צל, כגון כשמעמידין מקל נגד אור השמש, עושה צל קטן כפי מדת המקל, אבל כשמעמידין דבר גדול יותר נגד השמש, עושה צל גדול ביותר. וכן כשמעמידין בית גדול עושה צל גדול יותר ויותר. והצל הוא הסתרת והעלמת האור כידוע, ועל כן כפי מה שהאדם משוקע באיזה מידה ותאווה רעה וכו', כמו כן עושה צל כנגד אור כבודו יתברך, וכמו כן נעלם ממנו אורו יתברך, אבל כשמבטל המידות והתאוות רעות וכו', כפי הביטול כן נתבטל הצל, וכמו כן נתגלה אור כבודו יתברך, עד שזוכה שיתבטל הצל לגמרי, עד שיהיה הכל לא ואין ואפס. ואז יתגלה כבודו בכל הארץ. כי לא יהיה שום דבר שיסתיר האור ושיעשה צל, וזהו "מלא כל הארץ כבודו" – היינו על ידי שמחזיק את עצמו כלא על ידי זה נתגלה כבודו בכל הארץ, כי אין דבר שיסתיר אור כבודו יתברך ויעשה צל. וזו תמצית חסידות ברסלב – להיות בטל ומבוטל בעיני עצמו, ועל ידי זה מאיר עליו אורו יתברך בגילוי רב ונפלא מאוד, ויכול לדבר עמו יתברך כאשר ידבר איש אל רעהו, אשר זה נקרא אצל רביז"ל התבודדות, ואמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ה) ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל, דהיינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו בטענות ואמתלאות בדברי חן ורצוי ופיוס, לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך, שיקרבו אליו לעבודתו באמת. ותפילה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו וכו', והנהגה זו הוא גדולה במעלה מאד מאד, והוא דרך ועצה טובה מאוד להתקרב אליו יתברך, כי זאת היא עצה כללית, שכולל הכל. כי על כל מה שיחסר לו בעבודת השם, או אם הוא רחוק לגמרי מכל וכל מעבודתו יתברך, על הכל יפרש שיחתו ויבקש מאיתו יתברך. ואפילו אם לפעמים נסתתמין דבריו, ואינו יכול לפתוח פיו לדבר לפניו יתברך כלל, אף על פי כן זה בעצמו טוב מאוד. דהיינו ההכנה שהוא מוכן ועומד לפניו יתברך, וחפץ ומשתוקק לדבר, אך שאינו יכול, זה בעצמו גם כן טוב מאוד, וגם יוכל לעשות לו שיחה ותפילה מזה בעצמו. ועל זה בעצמו יצעק ויתחנן לפניו יתברך, שנתרחק כל כך, עד שאינו יכול אפילו לדבר. ויבקש מאתו יתברך רחמים ותחנונים, שיחמול עליו ויפתח פיו, שיוכל לפרש שיחתו לפניו. ואמר רביז"ל שכמה וכמה צדיקים גדולים מפורסמים סיפרו, שלא באו למדרגתם, רק על ידי הנהגה זו. והמשכיל יבין מעצמו גודל מעלת הנהגה זו, העולה למעלה למעלה, והוא דבר השווה לכל נפש מקטן ועד גדול, כי כולם יכולים לנהוג הנהגה זו, ועל ידי זה יבואו למעלה גדולה, אשרי שיאחז בזה. ולכן כשאדם מרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא, אזי לא צריך לפרסם שהוא חסיד ברסלב, הוא יכול להיות באיזה מקום שרק רוצה, ויכול להיות שייך אל איזו חסידות שהוא רוצה, או אל איזו מפלגה שהוא רוצה, וזה לא סותר שום דבר, כי מלא כל הארץ כבודו, ואת הקדוש ברוך הוא יכולים למצוא בכל מקום, ויסוד היסודות בחסידות ברסלב הוא התבודדות – להתבודד עמו יתברך, ולפרש את כל שיחתו וכל מה שעובר עליו אליו יתברך, ועל ידי זה ממילא מתבטלת הישות שלו לגמרי, וכבר אינו רוצה שום דבר רק את הקדוש ברוך הוא בעצמו. הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.
|