שאלה:
מאת חיים: תשובה: |
||
בעזה"י יום ד' ערב חג הסוכות שם השם [ה'] י"ד תשרי ה'תשע"ה שלום וברכה אל חיים נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. יש פתגם "אדם רודף את עצמו יותר משונאיו שרודפים אותו", זו פשוט קללה שאדם צריך תמיד לבלבל את עצמו ממה שאחרים אומרים עליו, ובאמת רביז"ל לימד אותנו לימוד עמוק עמוק בעבודת השם יתברך, על פי הפסוק (יחזקאל ל"ג) "אחד היה אברהם" – שאברהם עבד השם רק על ידי שהיה אחד, שחשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם, ולא הסתכל כלל על בני העולם שסרים מאחרי השם ומונעים אותו, ולא על אביו ועל אמו ושאר המונעים, רק כאילו הוא אחד בעולם; וכן כל הרוצה להיכנס בעבודת השם, אי אפשר לו להיכנס כי אם על ידי בחינה זו שיחשוב שאין בעולם כי אם הוא לבדו יחידי בעולם, ולא יסתכל על שום אדם המונעו, כגון אביו ואמו או חותנו ואשתו ובניו וכיוצא, או המניעות שיש משאר בני העולם, המלעיגים ומסיתים ומונעים מעבודתו יתברך. וצריך שלא יחוש ויסתכל עליהם כלל, רק יהיה בבחינת: "אחד היה אברהם" כאילו הוא יחיד בעולם; וזה יסוד גדול בחיי האדם, אף פעם לא להסתכל על שום בריה שבעולם, בין ברוחני בין בגשמי, אדם צריך ללכת בתומו על דרכו ולא להתבלבל מאחרים כלל. והאריך בזה מוהרנ"ת ז"ל (ליקוטי הלכות פסח הלכה ט' אות כ"ב) שזה סוד ספירת העומר שנאמר בהם (ויקרא כ"ג ט"ו) "וספרתם לכם" – 'לכם' לעצמכם, 'לכם' – לעצמכם דייקא, היינו שכל אחד צריך לספור ספירת העומר, שהוא סוד ההתחזקות שכל אחד צריך להתחזק לעצמו כפי מה שהוא ולא יפול בדעתו מחמת שנדמה לו שחבריו בני גילו טובים ממנו הרבה, כי אף על פי שהוא מידה טובה להיות ענו ולהחזיק שכל אדם טוב ממנו, אבל אם יפול בדעתו על ידי זה חס ושלום, אין זה ענוה, אדרבא זהו גדלות גדול שאין נאה לו שיעבוד איזה עבודה להשם יתברך, ועדיין הוא רחוק כל כך, וחבריו כבר זכו למה שזכו וכו' וכו', זה נובע מגאווה וגדלות הטמונה בו, כי אסור להרהר אחרי המקום ברוך הוא, ומי יודע מאיזה מקום הוא, ובאיזה מקומות נמשך על ידי מעשיו, כי אין אדם דומה לחבירו כלל. וכן כל אדם שרוצה לצאת מטומאתו וזוהמתו, שזה סוד ספירת העומר כדי שיטהרו נפשם מטומאתם וכו', צריך כל אחד לספור הימים לעצמו דייקא, ואל יפיל אותו חבירו כלל חס ושלום. וזהו "וספרתם לכם" – 'לכם' לעצמכם דייקא. והבן היטב דבר זה ותכניס דבר זה היטב בלבך שלא תתבלבל אף פעם מהזולת, מה יש לך ממנו? אתה צריך להסתכל רק על עצמך, ואף פעם שלא יעניין אותך מה קורה אצל אחרים וכו', עליות וירידות וכו', אתה מוכרח להסתכל רק על עצמך, ולא להתבלבל משום בריה שבעולם, וכעין שגילה לנו רביז"ל על הפסוק (יחזקאל ל"ג) "אחד היה אברהם" – שעיקר ההתקרבות של אברהם אבינו להשם יתברך היה רק על ידי שחשב תמיד שהוא רק אחד בעולם, ולא הסתכל על שום מונע ומעכב ומבלבל כלל וכו', וצריך שתדע אשר באמת כמו שיש כמה מיני מניעות מהמונעים הרשעים או מתנגדים הרוצים למנוע מהאמת בכמה הסתות ופיתויים ודברי ליצנות וחלקלקות וכו', כן יש גם כמה מיני מניעות וחלישות הדעת אפילו מחביריו ואוהביו באמת שהוא מסתכל עליהם איך שהם מתנהגים וכו', וכל זה אי אפשר לבאר בכתב, רק כל אחד יבין בעצמו כפי עניניו, וכנגד כל מיני מניעות וחלישות הדעת שבעולם צריכין לילך בדרך הזה שהוא "אחד היה אברהם" – לחשוב כאילו הוא יחידי בעולם, ואין אחר כלל, ואני לא צריך להתבלבל משום בריה שבעולם, ולא להסתכל על אף אחד, מה יש לי איתו? שזה סוד ספירת העומר, שנאמר בה (ויקרא כ"ג ט"ו) "וספרתם לכם", 'לכם' לעצמכם דייקא, וכמו שמובא בהמעשה של החכם והתם (סיפורי מעשיות מעשה ט') שמבואר שם שהתם היה רצען וכו', ולא היה יכול המלאכה כראוי ומנעל שלו היה בשלושה קצוות וכו', והוא היה מתפאר בו מאוד כמה נאה ויפה המנעל הזה וכו'. והיתה שואלת לו אשתו, אם כן מפני מה שארי בעלי מלאכות נוטלים ג' זהובים בעד זוג מנעלים ואתה אינך לוקח כי אם אחד זהב וחצי? השיב לה: מה לי בזה? זה מעשה שלו וזה מעשה שלי. (דאס איז יענימס מעשה, אין דאס איז מיין מעשה), ועוד למה לנו לדבר מאחרים? הלא נתחיל לחשוב כמה וכמה אני מרויח בהמנעל זה מיד ליד? העור הוא בכך וכו', עיין שם. והבן היטב היטב כי במעשה הזאת מבינים רוב העולם כמה דברים הנוגעים לעבודת השם יתברך שצריכין להתנהג בדרכי התמימות ולהיות בשמחה תמיד אפילו בעניות ודחקות גדול, וגם אם עבודתו ותפילתו אינו בשלימות כלל, אף על פי כן יהיה בשמחה בחלקו תמיד, ולא יסתכל על שאר בני העולם כלל, שיש להם פרנסה כנגדו בכפלי כפלים, ויש להם אכילה ושתיה ומלבושים נאים וכו', מה לי ולהם? וגם בעבודת השם יתברך בתורה ובתפילה הם גדולים ממנו אלפים פעמים, ואף על פי כן אל יפול בדעתו מזה כלל, כי מה יש לו עם אחרים? רק יהיה שמח בחלקו תמיד, אז יחיה חיים נעימים חיים מאושרים, וזו עצה נוראה ונפלאה איך לעבור את זה העולם בגשמיות וברוחניות להיות הכי מאושר, כי זו העבודה הקדושה שגילה לנו רביז"ל על התם שהיה תמיד שש ושמח עם כל נקודה ונקודה שהייתה בו, והרגיש כל מיני טעמים באכילתו ושתייתו ובמלבושו וכו', שכל זה סובב על תורה ותפילה, מצוות ומעשים טובים – שהיה שש ושמח עם הנקודות טובות שיש בו אפילו שהיה מלא חסרונות וכו', וראה אצל אחרים שאצלם כליל השלימות וכו', אף על פי כן לא התבלבל מאחרים כלל, והיה שש ושמח זה מעשה שלי וזה מעשה שלו וכו'. ולכן אם אתה רוצה לעבור את זה העולם בשלום ברוחניות ובגשמיות, ראוי לך לעיין היטב בסיפור הנפלא הזה שהוא סוד עמוק עמוק מי ימצאנו איך מי שהולך בתמימות יכול לעבור את כל החיים שלו רק עם שמחה, ואפילו שאין לו כלום, הוא שש ושמח עם כל נקודה ונקודה טובה שיש בו, ולהיפך מי שהולך עם חכמות עובר את החיים שלו מלאים מרירות ועצבות ודיכאונות ודאגות וכו' וכו', ומקנא את כל אחד ואחד, וכל מיני עבודות שהוא רק עושה זה לא טוב בשבילו, ולוקח את עצמו בכל פעם אל עבודה אחרת, עד שלבסוף הוא גומר בנוקבא דתהומא רבה, ועברו עליו כל החיים שלו חיים ממורמרים וכו'. ודע לך שזה לימוד עמוק שצריכים לחזור על זה בכל יום ויום מחדש, כי זה הגילוי הנורא והנפלא שגילה לנו רביז"ל ואשרי מי שאינו מטעה את עצמו בזה העולם כלל, אלא הוא מתחזק רק להסתכל על עצמו, ואף פעם לא מעניין אותו מה קורה אצל הזולת וכו', אם יש לו עשירות יותר ממנו וכו', אם עבודתו בעבודת השם יותר ממנו וכו', לא אכפת לו שום דבר, הוא מסתכל רק על עצמו, ולכן אם אתה תלך בדרך זו כל החיים שלך ילכו כבר בצורה אחרת.
|