שאלה: מאת משה: שלום רב. תשובה: |
||
בעזה"י יום ב' לסדר תולדות כ"ד חשוון ה'תשע"ה שלום וברכה אל משה נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. אני לא הצלתי את חייך, אלא רביז"ל, כי כל העניין של סדר הלימוד של רביז"ל מובא בשיחות הר"ן סימן ע"ו, שרביז"ל מאריך מאוד מאוד איך אדם צריך ללמוד תורה וכו', ובאיזה אופן וכו', וכן מה צריכים ללמוד בזה העולם וכו'. מלבד זאת אמר (שיחות הר"ן סימן כ"ח) ראוי לאדם שיעבור וילך בזה העולם בכל הספרים הקדושים וללמוד כולם כדי שיהיה בכל מקום, כמו שנמצא השרים הגדולים שהולכים ועוברים במדינות, ומוציאים הוצאות רבות על זה כדי שיוכל אחר כן להתפאר ולומר שהיה במדינות, כמו שדרך השרים להתפאר ולומר 'הייתי בורשא' וכיוצא בזה. כמו כן ראוי שיהיה האדם בעולם הזה בכל מקומות הקדושים של התורה, כדי שיוכל להתפאר בעולם הבא שהיה בכל מקום דהיינו בכל הספרים הקדושים. ולעתיד בעולם הבא מזכירין אותו כל מה שלמד בעולם הזה. על כל פנים, לפני שמשתדלים ללמוד מה שיותר בתורה, צריכים ללמוד תנ"ך, ששה סדרי משנה, בבלי ירושלמי ותוספתא, מדרש רבה ומדרש תנחומא וכל המדרשים כולם, ספרי הזוהר והתיקונים, וכל כתבי האריז"ל, וכל ספרי הפוסקים – רמב"ם טור ושולחן ערוך ונושאי כליהם, ולעיין הרבה בשו"תים שזה מחדד את המוח מאוד שמקשר את סוגיית הגמרא וההלכה ממקום למקום וכו', ואחר כך יכולים לעיין בכל ספרי החסידות וספרי המוסר. והכלל, מי שרק רוצה ללמוד על פי סדר דרך הלימוד של רביז"ל יכול בקלות להגיע לזה אם רק יציית את רביז"ל, וזה פלא על גבי פלא, כי כמו שרביז"ל שם את הדגש על שמחה – שצריכים להיות מאוד מאוד שמח עם כל הנקודות הטובות שיש בו, וכן שם את הדגש על שיחה בינו לבין קונו – לדבר אל הקדוש ברוך הוא, כמו כן שם את הדגש על לימוד תורה הקדושה, והוא בעצמו למד עוד בימי ילדותו כל זה, כמובא (שבחי הר"ן סימן ז'), ופלא על גבי פלא שדייקא את זה לא קיבלו רוב אנשי שלומינו. ותהילה לאל זה לי יותר מחמישים שנה מאז שהקמתי את מתיבתא "היכל הקודש" שכל התלמידים וכל מי שיש לו שייכות אלינו ניכר מאוד מאוד בין אנשי שלומינו, שתמיד רואים שהוא מסתובב או עם משניות, או עם זוהר, או עם שולחן ערוך וכו' וכו', והמפורסמות אין צריך לראיה, וזו מציאות. וחבל חבל מאוד שלא מגלים את זה משפיעי אנשי שלומינו לתלמידים הצעירים, ובאמת עיקר הטעות למה בני אדם לא כל כך לומדים בדרך זו, כי חושבים שצריכים ללמוד את הכל בפעם אחת, בשעה שבפירוש גילו לנו חכמינו הקדושים (תנחומא פנחס י"א) למה נמשלה תורה לתאנה? שרוב האילנות הזית והגפן והתמרה נלקטין באחד, והתאנה נלקטה מעט מעט. וכך התורה – היום לומד מעט ולמחר הרבה לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשתיים; ואמרו (דברים רבה פרשה ח' סימן ד') הטיפש הזה תמה איך יכולים ללמוד כל כך הרבה. אמר רבי ינאי: למה הדבר דומה? לככר שהיה תלוי באויר, טיפש אומר: מי יוכל להביאו? ופקח אומר: לא אחד תלה אותו? מביא סולם או קנה ומוריד אותו. כך כל מי שהוא טיפש, אומר: אימתי אקרא כל התורה? ומי שהוא פיקח, מהו עושה? שונה פרק אחד בכל יום ויום עד שמסיים כל התורה כולה. וכן הרבה מאוד מונעים את עצמם מללמוד כי לומדים ושוכחים מה שלמדו, אזי אומרים למה לנו להתייגע כי ממילא שוכחים, ובאמת זה מה שאמרו חכמינו הקדושים (קהלת רבה פרשה א' סימן ל"ב) רבי אבהו אמר: זה שיפוטה של תורה שאדם למד תורה ושכחה. רבנן דתמן בשם רבי יצחק דהכא ורבי טוביה בשם רבי יצחק: לטובתו אדם למד תורה ושוכח, שאילו היה אדם למד תורה ולא שכחה, היה מתעסק בתורה שתיים שלוש שנים וחוזר ומתעסק במלאכתו, ולא היה משגיח בה לעולם כל ימיו, אלא מתוך שאדם למד תורה ושוכחה, אינו מזיז ואינו מזיע את עצמו מדברי תורה; וכן אמרו חכמינו הקדושים (ויקרא רבה פרשה י"ט סימן ב') אמר רבי לוי: משל לטרסקל נקוב ששכר בעליו פועלים למלאתו, מי שטיפש מהו אומר: מה אני מועיל מכניס בזו ומוציא בזו? מי שפיקח מהו אומר: ולא שכר כל חבית וחבית אני נוטל?, כך מי שהוא טיפש מהו אומר: מה אני מועיל ללמוד תורה ומשכחה?, מי שהוא פיקח מהו אומר: ולא שכר יגיעה הקדוש ברוך הוא נותן?; עיין שם. ולכן אסור להיות בטלן, אלא ללמוד בכל יום קצת מקרא, קצת משנה, קצת גמרא, קצת שולחן ערוך וכו' וכו', ובמשך הימים והשנים זוכים לסיים את כל התורה כולה, וכשיוצאים מזה העולם התורה מלווה אותו וכו' ומקדמת את פניו שם בעולם הבא, אשרי מי שאינו מטעה את עצמו בזה העולם כלל, והוא מסתכל על תכליתו הנצחי,, ואז טוב לו כל הימים. וכן אמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן כ"ג) בעולם הבא מונחין כמה בני אדם בחוץ והם צועקים בקול מר תנו לנו מה לאכול!, ובאין אצלם ואומרים להם: הרי לכם אכילה ושתיה – אכלו ושתו! והם משיבים לא לא! אין אנו צריכים אכילה זאת, רק אנו צריכים אכילה ושתיה של תורה ועבודה. וכן מונחים כמה בני אדם ערומים בחוץ והם צועקים גם כן מאוד: תנו לנו במה להתכסות!, ובאין אצלם ואומרים: הרי לכם מלבושים, והם משיבים: לא! אין אלו מלבושים נצרכים לנו כלל. רק אנו צריכים מצוות ומעשים טובים להתלבש בהם; הרי שלך לפניך – החכם עיניו בראשו ולומד בכל יום תורה, ולאט לאט לומד פרק אחר פרק, דף אחר דף, סימן אחר סימן וכו' וכו', עד שזוכה לסיים כמה וכמה פעמים את כל התורה כולה, וזה לא בשמים. ולכן אשריך ואשרי חלקך שלקחת את דברי רביז"ל בתמימות ובפשיטות, והוא הציל את נפשך, כי צייתת אותו, ואני רק מעורר את אנשי שלומינו "הוי הוי רביז"ל הזהירנו על 'שמחה', רביז"ל הזהירנו על 'התבודדות', אבל רביז"ל הזהירנו גם על 'לימוד התורה הקדושה'!", ואת זה מזניחים, והכל מפני הטעמים שהקדימו לנו חכמינו הקדושים, שהטיפש רוצה ללמוד את הכל בפעם אחת, וכמובן שזה בלתי אפשרי, ולכן לא לומד כלום, אבל אם היה הולך עם העצה של רביז"ל שאמר למוהרנ"ת ז"ל "מעט גם כן טוב", אזי בדרך זו היה מסיים במשך ימי חייו את כל התורה כולה, וכל כך חבל שבני אדם שמקורבים אל רביז"ל ומזניחים את הנקודה הזו. מה שיש לך לעשות עכשיו, רק לשמוח על נועם חלקך, ותמשיך בתורה הקדושה שהם מים שאין להם סוף, וכל זמן שאדם חי צריך ללמוד תורה, וכתב הרמב"ם (פרק א' מהלכות תלמוד תורה הלכה י') עד אימתי חייב ללמוד תורה? עד יום מותו, שנאמר (דברים ד' ט') "ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך", וכל זמן שלא יעסוק בלימוד הוא שוכח; וחכמינו הקדושים אמרו (שבת פ"ג:) אמר רבי יונתן: לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש ומדברי תורה ואפילו בשעת מיתה, שנאמר (במדבר י"ט י"ד) "זאת התורה אדם כי ימות באוהל" – אפילו בשעת מיתה תהא עוסק בתורה; תאמין לי שאין טוב כמו לימוד התורה הקדושה, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (עבודה זרה יט:) אין טוב אלא תורה, שנאמר (משלי ד' ב') "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו". ולכן אתה צריך מאוד מאוד לשמוח על נועם חלקך שלקחת את דבר רביז"ל בתמימות ובפשיטות גמורה כמו שאני מלמד את כל תלמידי "היכל הקודש" שיהיו רק שמחים ועליזים שזו נקודת 'השמחה', וכן תמיד מדברים אל הקדוש ברוך הוא מהרגע שפותחים את העיניים מהשינה עד שסוגרים את העיניים בשינה צריכים להיות רגיל לדבר אל הקדוש ברוך הוא כאשר ידבר איש אל רעהו, שזו נקודת ה'התבודדות', וכן להתמיד מאוד בלימוד התורה הקדושה שזה חיינו ואורך ימינו, וללמוד על פי סדר דרך הלימוד של רביז"ל בלי שום חכמות והשכלות כלל, שזו נקודת 'התורה', וכשאדם מרגיל את עצמו ללכת בדרך זו, אז זה מלווה אותו עד הרגע האחרון, היינו שיחה בינו לבין קונו, אמרו חכמינו הקדושים (תנא דבי אליהו רבה פרק ט"ו) לפי שכל המרבה שיחות ותפילות הם המלווים אותו עד שיגיע לבית עולמו; אין עוד דבר שמלווה את האדם עד הרגע האחרון כמו השיחה בינו לבין קונו, ולימוד התורה הקדושה מלווה אותו אחר פטירתו מהעולם וכו', כמאמר התנא הקדוש (אבות פרק ו') לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד; שנאמר (משלי ו') "בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך", ואמרו חכמינו הקדושים (סוטה כ"א.) "בהתהלכך תנחה אותך" – בעולם הזה, "בשכבך תשמור עליך" – בקבר, "והקיצות היא תשיחך" – לעולם הבא. אשרי מי שמקיים את דברי רביז"ל בתמימות ובפשיטות גמורה, ומציית אותו, אז אין דרגה בעולם שלא יגיע אליה.
|