שאלה: מאת חן: שלום. תשובה: |
||
בעזה"י יום ג' לסדר וישלח י' כסליו ה'תשע"ה שלום וברכה אל חן נ"י לנכון קבלתי את מכתבך. יסוד היסודות בחסידות ברסלב הוא להיות רק שש ושמח על כל נקודה ונקודה טובה שיש בו בנקודת היהדות, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כוחו. וכל החולאת הבאין על האדם, כולם באין רק מקלקול השמחה וכו', וכפי קלקול השמחה והניגון, כן בא החולאת על האדם, וגם חכמי הרופאים האריכו בזה, שכל החולאת על ידי מרה שחורה ועצבות, והשמחה הוא רפואה גדולה בין בגשמי בין ברוחני. וצריך להתגבר מאוד בכל הכוחות להיות אך שמח תמיד. כי טבע של האדם למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא יסורים, על כן צריך להכריח את עצמו בכוח גדול להיות בשמחה תמיד ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל. ואמר רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן תקצ"ג) שאפילו בעת הצער והריחוק מעבודתו יתברך וכו', וכן בזמן שעוברות עליו כל מיני צרות ויסורים ומרירות ומכאובים וכו', עם כל זאת צריכין להתחזק להיות אך שמח תמיד, ולשמח את עצמו בכל מה דאפשר במה שמוצא בעצמו איזו נקודה טובה עדיין, כי כל בר ישראל מלא נקודות טובות, כמאמרם ז"ל (ברכות נ"ז.) על הפסוק (שיר השירים ד') "כפלח הרמון רקתך" – מאי רקתך? אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון; והעולה על הכל צריך לשמוח במה שזכה שלא עשני גוי כגויי הארצות וכו', ולהפוך את כל היגון והאנחה והצער והיסורין לשמחה גדולה, וצריכים לשמור מאוד מאוד מעצבות ומרירות ומדיכאון שזה אבי אבות הטומאה וכו', ואפילו שהס"מ רוצה לשבור אותו לגמרי ולומר לו שאין לו כבר שום תקווה ותוחלת, עם כל זאת ראוי לו לומר לעצמו, אף על פי שאני כמו שאני וכו', אף על פי כן זכיתי להיות מזרע ישראל, ולקיים כמה מצוות בכל יום – ציצית ותפלין, קריאת שמע, צדקה, שבת וכיוצא, ואף על פי שגם בעשיית המצוות הם כמו שהם וכו', אף על פי כן על כל פנים יש בהם בוודאי נקודות טובות מאוד שנעשה מהם שעשועים גדולים למעלה בכל העולמות. כי הרי אפילו על ידי המצוות שנעשין על ידי פושעי ישראל, כי כל זמן ששם ישראל נקרא עליו, מתפאר בו השם יתברך הרבה, כמו שכתוב (ישעיה מ"ט) "ישראל אשר בך אתפאר", וצריכים לדעת אשר המרה שחורה והעצבות מתגברות על האדם יותר מן הכל, וקשה לשברם יותר מכל המידות, ומזקת לאדם מאוד יותר מהכל. וכל עיקר התרחקות של כל אדם מהשם יתברך, היא רק מחמת עצבות ומרה שחורה ודיכאון שמתגברים עליו, על כן צריכין לראות לשמח את עצמו בכל הכוחות בכל מה דאפשר אפילו בעת שצר לאדם ודחוק לו מאוד בגשמיות וברוחניות, הן בפרנסת הנפש, הן בפרנסת הגוף, אף על פי כן צריך לראות לבטוח תמיד בהשם יתברך שסוף כל סוף לא יעזוב השם יתברך אותו וכו', ולכן ראוי לשמח את עצמו בכל מה דאפשר; וזו התכלית והשלימות שאדם צריך להגיע אל זה. בענין לימוד "לקוטי הלכות" שחיבר מוהרנ"ת ז"ל – אין למעלה מלימוד זה, כי בפירוש גילה לנו מוהרנ"ת ז"ל ואמר שמי שאינו חושב בכל יום מהתכלית הנצחי שיצטרך פעם לעזוב את זה העולם, הוא נדמה בעיניי כבהמה ממש, אבל מי שכן חושב על יום האחרון וכו', עליו בוודאי עובר מה שעובר וכו', ועבור אדם כזה חיברתי את ספרי "לקוטי הלכות" כדי לחזקו ולאמצו ולעודדו ולשמחו, שידע איך לעבור את זה העולם בקלות. ולכן אשרי מי שקובע לעצמו ללמוד בכל יום שיעור בספרי "לקוטי הלכות", שבפירוש אמר מוהרנ"ת ז"ל שזה הגן עדן של הקדוש ברוך הוא, ולכן אשרי מי שמטייל בגן עדן הזה בכל יום, ולומד בכל יום דף אחר דף בספרי "לקוטי הלכות", שרק מוהרנ"ת ז"ל הבין בשלימות את דעת רביז"ל.
|