מוהרא"ש ז"ל אמר, שבשעת קריאת 'פרשת זכור' צריך כל יהודי להיות בשמחה עצומה על שזוכה עכשיו למחות שמו של עמלק , כי אף על פי שאין בידינו היום לילך ולמחות שמו של עמלק בידיים ממש, אבל בשעת קריאת פרשת זכור, שהיא מצוות עשה מדאורייתא, הקדוש-ברוך-הוא מבטיח לנו שהוא יתברך בעצמו ימחה אותו, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (פסיקתא דרב כהנא פרשה יג) : אמר להם: הקדוש-ברוך-הוא, עשו את שלכם – "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה, יט) , ואני אעשה את שלי, כי "מחה אמחה את זכר עמלק" (שמות יז, יד) , וכן אמרו במדרש (תנחומא כי תצא ד) : 'תהיו אתם מזכירים שמו מלמטה ואני מוחק שמו מלמעלה'. ולכן כשאנחנו עושים שלנו – לקרות את 'פרשת זכור' בשמחה עצומה, ומקווים ומצפים אל הקדוש-ברוך-הוא שימחה אותו לגמרי, על ידי זה זוכים סוף כל סוף לראות במחיית זכרו של עמלק.
ואמר מוהרא"ש ז"ל, שעל כל אדם לדעת, שעמלק הוא השורש של היצר הרע, וכמו שכתוב (בראשית ו, ה): "וכל יצר מחשבות לבו רק' רע' כל' היום'" – סופי תבות עמל"ק. וכאשר מוחים זכרו של עמלק – מוחין את זכרו של היצר הרע, שהוא השורש של כל החטאים, וכמו שכתוב (שמואל א' טו, יח): "לך והחרמתה את החטאים את עמלק". ואף על פי שאין המחאה נגמרת בפעם אחת, כי לא בפעם אחת זוכים למחות כוחו של היצר הרע לגמרי, אבל בכל שנה ושנה מקבלים כוחות חדשים למחות זכרו של עמלק, שהוא היצר הרע, ומחלישים את כוחו, עד שלסוף יהיה נמחה שמו לגמרי, שזהו מה שכתוב (שמות יז, טז): "מלחמה לה' בעמלק מדור דור", שבכל דור ודור הקדוש ברוך הוא לוחם עמו, ומחליש את כוחו עד שיהיה נמחה לגמרי, וככל שאדם כוסף ומשתוקק למחות זכרו של היצר הרע, ורוצה להתקדש ולהיטהר מטומאתו וקליפתו של עמלק, כן הקדוש-ברוך-הוא מוחה ומבטל כוחו ממנו עד שזוכה למחות זכרו לגמרי.
ואמר מוהרא"ש ז"ל, שאחד מעיקרי תחבולותיו של עמלק שהוא היצר הרע, הוא הספקות והבלבולים שנכנסים בדעת האדם בכל פעם, האם יוצא ידי חובתו עם המצוות שעושה, או אולי אינו מקיים אותן כראוי כלל, שהם כלליות החששות והחומרות היתרות שנכנסים במוח אדם בכל פעם שרוצה לקיים רצונו יתברך, כי עמל"ק בגימטריא ספ"ק, וזהו מעיקרי תחבולותיו – למלא את מוח האדם עם ספקות, כמו שכתוב (שמות יז, טז): "היש ה' בקרבנו אם אין", הכתוב אצל מלחמת עמלק, ועל ידי זה מונע את האדם משמחת המצוות. כי באמת, ראוי לאדם לשמוח בשעת קיום המצוות בשמחה שאין לה קץ, כי אין עוד שמחה כמו מי שזוכה לקיים רצון מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא, אבל מיד כשנכנסים במוחו ספקות וחששות של שטות: "האם באמת קיימתי את המצוה? אולי לא יצאתי ידי חובתי כראוי?" הספקות המרים הללו, משביתים כל זכר של שמחה, ומתמלא עצבות ומרה שחורה, רחמנא ליצלן, כי אינו יודע אם קיים המצוה, ובזה גברה ידו של עמלק שכל קליפתו היא בלבולים וספקות. ולכן תיכף ומיד כאשר נכנס במוח אדם איזה ספק ובלבול: "האם קיימתי את המצוה באמת?" ידע נאמנה, שמחשבה זו באה מקליפתו של עמלק – שרוצה למנוע אותו משמחת המצוות, ולכן כדאי לגרש מחשבות אלו, ולא ישמע אליהן כלל, כי רבנו ז"ל כבר לימד אותנו (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן יט) אשר שלמות המצוות היא – כשמקיים אותן בשמחה, ובתמימות ופשיטות גמורה, ואין צריכים שום חומרות יתרות כלל. וכן אמר רבנו ז"ל (שיחות הר"ן סימן רלה) שאין אחד שיכול להתפאר שיכול לקיים רצונו יתברך בשלמות, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת. העיקר הוא רצונות וכיסופים ולעשות כפי יכולתו, והעיד רבנו ז"ל על עצמו (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן מד): 'שאינו מחמיר שום חומרא כלל'. ואמר מוהרא"ש ז"ל, שזה דבר פלא, שדייקא במצוה זאת של קריאת 'פרשת זכור' יש לבני אדם כל מיני חששות ובלבולים: "אולי לא יצאתי ידי חובת הקריאה כראוי", וחוששים ודואגים על זה מאוד, עד שיש בני אדם שהולכים מבית הכנסת לבית הכנסת לשמע קריאת 'פרשת זכור' עוד הפעם ועוד הפעם, אולי עדין לא יצאו, ובמקום לשמוח בשמחה שאין לה קץ, שתהילה לאל, זכו לשמע את 'פרשת זכור', ויתחילו עם שמחה עצומה למחות זכרו של עמלק מן העולם, תחת זאת, מתמלאים עם עצבות ומרה שחורה, ונותנים כוח לקליפת עמלק לשלוט בעולם, רחמנא ליצלן, ולכן החכם המבין מדעתו, ישמע פרשת זכור היטב בשמחה עצומה, ויבקש מהקדוש-ברוך-הוא שיזכה למחות זכרו של עמלק והיצר הרע מן העולם, ובזה יצא ידי חובת המצוה כראוי. ואמר מוהרא"ש ז"ל, שעיקר מחיית עמלק נעשה על ידי חרב התפילה, וכמו שכתוב (שמות יז, יג): "ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב", "לפי חרב" דייקא, הינו על ידי החרב של הפה שהוא חרב התפילה, כי כל אחד יש לו ברשותו "חרב פיפיות", שהיא חרב חדה בעל שני פיות, פה אחד על ידי שבחו של מקום, ופה אחד על ידי שאלת צרכיו (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ב). כי מצד אחד צריך להלל ולשבח לשמו יתברך על כל החסד שעושה עמו בכל עת, ומצד שני צריך לבקש ולהתחנן להבא שיציל אותנו הקדוש-ברוך-הוא מכל רע, וכשאוחז חרב פיפיות זאת בידיו, מובטח שסוף כל סוף יחליש ויכרות זכרו של עמלק לגמרי, כי לא בפעם אחת גומרים את כל המלחמה, רק "מלחמה לה' בעמלק מדור דור" (שמות יז, טז), שבכל שנה ושנה, לאט לאט מוחים את שמו יותר ויותר, ולבסוף תצטרפנה כל תפילות ישראל, ויהיה נמחה שמו של עמלק לגמרי, אשרי המחכה ויגיע.
(שיחות מוהרא"ש)
|