ידוע שהבעל שם טוב הקדוש זי"ע היו לו שני ילדים: בן ובת, בנו היה רבי צבי, הוא הבטיח לבנו, אחר שאסתלק מזה העולם, בכל פעם כשתרצה לראותני, תבקש אותי ותחפש אחרי, ואתגלה אליך.
וחלפו שנים, וכן הוה, שנתגלה לבנו אימתי שרצה לראות אותו, ולפתע הפסיק מלבוא אליו, והיה לבנו צער גדול מאוד, ונסע לצדיק הקדוש רבי פנחס מקוריץ זי"ע, שהיה תלמיד הבעל שם טוב הקדוש, ושאלו: מה זה ועל מה זה שאיני רואה את האבא יותר? ענה ואמר לו: אביך נעשה שם משמותיו יתברך, ולכן תכוון את השמות של "אנא בכוח גדולת ימינך" וכו' וכו', ותכף כשגמר לומר: ראה את אביו.
ונתפלא מאוד, והשיב לו: הצדיקים זוכים כל כך לזכך עצמם, עד שהשם שלהם יעשה שמו של הקדוש ברוך הוא, והשם בעצמו של הצדיק, זה מה שמציל אנשים.
ולכן פעם פתחו קמע שהבעל שם טוב זי"ע נתן, וחשבו שיראו שם איזה שם, וראו שכתוב שם: ישראל בעל שם טוב, וזה הועיל. כי השם של הצדיק זה מה שמציל את נשמות ישראל, וזה שם משמותיו יתברך, מע"ב שמות.
אשר בנחל חלק נ"ב מכתב ט' תשסז.
