חמדת לבבי! כבר הודעתיך בכמה מכתבים, כי אסור ליפול כל-כך בדעתו אפילו בדבר רוחני ומכל שכן בדבר גשמי כעניניך, ורבנו ז"ל הורנו הגלוי של "בצר הרחבת לי" (עין ליקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן קצה): למצוא גם בצרה הרחבות, כי תהילה לאל, אתה רואה שחלק גדול מהסחורה שלך כבר זזה ממקומה, ותהילה לאל באו קונים אצלך וקנו הרבה, אשר לפני שנה לא עלה על דעתך כלל שיהיה דבר זה, כמו שכתבת לי אז, ועל-כן השם יתברך הרחמן, שרחם עליך עד עכשיו, עוד ירחם עליך ויעזור לך למכור את כל הסחורה, ונא ונא אל תפל כל-כך בדעתך, ואל תחלש רוחך מכל מאורע שנארע עמך, וראוי לנו לשמח מאוד מאוד שיש לנו רבי אמת כזה, המחיה ומחזק אותנו כל-כך, ואלמלא מלחא לא הוי עלמא יכיל למסבל מרירותא דהאי עלמאה (עין לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן ה) (אלמלא המלח, לא היה יכול העולם לסבל המרירות של זה העולם.)
ובוודאי וועט דיר השם יתברך אויס פירען צום גוטעזו, (השם יוציא מן הכוח אל הפעל עניינך לטובה) העיקר להפיל תחינתך לפניו יתברך ברחמים ובתחנונים, וכל מה שאתה צריך בקש רק ממנו יתברך, כי רק הוא יתברך יכול לעזור לך, ו"שוא תשועת אדם" (תהלים ס, יג), ולא כדאי להחניף לסוחר הגדול, כאשר הסיתך גיסך, כי הכל דמיון גדול, כי אין בלעדיו יתברך, ואף שרוב העולם אינם מסכימים בזה, ואומרים כי יש בחירה וכו', כל זה מהמבוכות, שאי אפשר לשכל אנושי להשיג (עין לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימנים: כא, סד), וצריכים רק להתחזק באמונה פשוטה, שעל-ידי- זה אנו נקראים עוברים, שאנו עוברים על-ידי אמונתנו מעבר אל עבר, עין שם;
וצריכים לחקוק בדעתנו, כי הבחירה והידיעה אחד הם, כי אין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, והוא יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ובתוך כל עלמין, ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם-כן מכריזין עליו מלמעלה (חלין ז:), ואין אדם נוגע במה שמוכן לחברו, ואין מלכות נוגעת במלכות חברתה אפילו כמלא נימא (יומא לח.), ואפילו ריש גרגיתא מן שמיא מנו ליה (ברכות נח.).
חמדת לבבי' מה לך להתבלבל מאחרים אפילו בגשמי ומכל שכן ברוחני, יהיה לכל אחד אשר יהיה, ואתה חושב על תכלית עצמך, ואל תתחיל אפילו להכניס במוחך מאחרים כלל, ודבר זה לימד אותנו רבנו ז"ל על-פי המעשה הנורא של התם (עין בספורי-מעשיות, מעשה ט'), אשר הוא העיקר בחיים. וראה שם איך שיכולים לעבר את העולם עם פעלץ קרוע (פרוה קרוע) ועם לחם ומים, ולחיות חיים יותר טובים מהעשיר הכי גדול בעולם, עין שם; ולמען השם תראה להחיות את עצמך עם כל נקרה טובה שיש בך, ותרגיל את עצמך במדת השמחה להפוך את כל היגון ואנחה לשמחה עצומה.
וצריך לעשות כל מיני פעולות שבעולם להיות אך ורק בששון ובשמחה, ורבנו ז"ל אמר, שעל-ידי שיעשה את עצמו כאלו הוא שמח, על-ידי-זה יבוא באמת לשמחה עצומה. וצריך שתדע אשר בלי שמחה האדם אבוד לגמרי ואל תהיה חכם בעיניך איך אוכל להיות במצב כזה בשמחה? או מה יאמרו הבריות? אתה תסתכל רק על עצמך, ותהיה רגיל בשמחה ובריקודים אפילו בינך לבין עצמך, אשר דבר זה ממתיק דינים (עין לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן י').
ושמעתי מר' לוי יצחק (נרו יאיר) [ז"ל], שפעם אחת בראש השנה כשהייתה מלחמת העולם הראשונה, דיברו אנשי שלומנו מטשהרין שם בקבוץ הקדוש שלנו, שבשנה זו אין ראוי לרקוד, מאחר שיש כל-כך הרבה צרות בעולם והרבה מישראל נהרגים רחמנא לצלן וכו', ורצו למחות מאד שלא לרקד, וצעקו תלמידי ר' אברהם בר' נחמן ז"ל: אדרבה בשנה זו צריכים לרקוד יותר מכל השנים, כי רבנו ז"ל אמר שהוא המתקת הדינים, וכן קיימו ועשו, ורקדו בשנה ההיא יותר מבכל השנים.
ועל-כן, חמדת לבבי, כשאתה רואה שעוברות עליך צרות ומריריות כאלו כמעט יותר מכל העולם, אתה צריך לרקד יותר ויותר, ויהיה לך חוק קבוע לרקוד בכל יום, ותראה לקנות לעצמך כלי זמר ולשמע תמיד זמר, כדי שתהיה תמיד בשמחה, אשר היא עיקר הרפואה בגשמיות וברוחניות.
אשר בנחל חלק יג מכתב א' תשדמ
