רכבם של המפיצים עשה את דרכו לעבר אחד הישובים בצפון הארץ, סמוך לגבול עם לבנון. לאחר שהוריד הנהג את חבריו בכל מיני מקומות בתוך הישוב, המשיך לבדו ומצא מקום להפיץ. כמה וכמה יהודים יקרים שמחו מאוד לקבל קונטרס ואף תרמו כמה פרוטות לצדקה. ואז הבחין המפיץ שסמוך לאחד הבתים ישנה התקהלות גדולה. בתחילה חשב שזו חתונה, אך ככל שהתקרב הבין שאין הדבר כמו שחשב אלא בדיוק ההפך – כל אותם אנשים באו לנחם משפחת אבלים ל"ע.
מצויד בחבילת הקונטרסים שלו – "תגיד משהו", "אין מה לפחד", "קח שמחה", ועוד קונטרסים נפלאים ניגש המפיץ למנחמים והחל במלאכת ההפצה. לפתע ניגשו אליו זוג אנשים – איש ואשתו, והחלו לספר בתמימות: "כבוד הרב, רצינו להתייעץ איתך, אולי תוכל לפתור לנו בעיה – אבי נפטר לפני מספר ימים ואני יושב עליו שבעה. לפני כחודש נפטר אביה של אשתי והיא עכשיו בהריון וצריכה ללדת בקרוב מאוד.
כפי הנראה שהתינוק יהיה בן , ואשתי מאוד רוצה שנקרא לו על שם אביה. ואילו אני מאוד מעוניין שנקרא לו על שם אבי. מה עושים?". המפיץ הקשיב, חשב קצת ואמר: "מדוע לא תקראו לו על שם צדיק קדוש?". השניים מיהרו לשאול מהו שמו של אותו צדיק. "אליעזר שלמה" ענה המפיץ, הוא הצדיק שמחבר את החוברות הנפלאות הללו".
עיניהם של הזוג נפקחו והם הביטו זה על זה בתמיהה, "אתה אמרת לו!" אמרה האשה. "לא! את אמרת לו" השיב הבעל. שוב ושוב חזרו על עצמם – אתה אמרת לו, את אמרת לו עד שהתערב המפיץ ושלא בעדינות "סליחה על ההפרעה, אך מה הייתם אמורים לומר לי?".
עכשיו פנה הבעל והסביר: "תראה, שמו של חמי זכרונו לברכה היה אליעזר, ושמו של אבי ז"ל היה שלמה. לכן אשתי טענה שאני סיפרתי לך את זה ואילו לי היה נדמה שהיא סיפרה לך ולכן אמרת לנו את השם אליעזר שלמה על שמם של שני האבות בכדי ששנינו נהיה מרוצים".
לאחר שהסביר המפיץ שאף אחד לא אמר לו את זה והוא כלל לא ידע מהפלא הגדול ששמם של האבות היה כשמו של הצדיק הקדוש נדהמו כולם מהמעשה. אחר כך תרמו הזוג למפיץ בעין יפה וכמובן – קראו את השם אליעזר שלמה לרך הנולד.
