הרבנית הצדקת מרת מלכה שיק אמו של מוהרא"ש הצדיק מיבנאל זי"ע, הייתה ידועה כבעלת חסד גדולה, ונודעה בהכנסת האורחים שעשתה למרות העניות הקשה ששררה בביתם.
נולדה בשנת ה'תרס"ג (1903) בעיר טאקאי שבהונגריה, לאביה הגאון הגדול רבי חיים שלמה מאשקאוויטש – ראב"ד העיר טאקאי ומחבר הספר 'גיא חזיון"
מוהרא"ש מעיד – מה ספרה לו אמו על אביה?
ספרה לי אמי, עליה השלום, שאביה היה נוהג בכל יום לסגור את עצמו בחדר מיוחד, וגומר את כל ספר תהילים.
הייתה דרכו הרבה פעמים באמצע, ליפול על פניו בפישוט ידיים ורגליים על הארץ, ולבכות בכיות עצומות, וכן נהג רבות בשנים.
זה היה אצלו דבר פשוט, ואף שהיה גאון עצום, בקי בש"ס ובפוסקים, למדן גדול, וחידש הרבה חידושי תורה בפלפולים עמוקים. כל ימיו חי חיי דוחק ועניות. עם כל זאת לא עזב את דרך התפילה.
(אשר בנחל, כרך לג', מכתב ה' שיט, שנת תשמ"ג)
עולים לישראל ועוברים לארה"ב
בשנת ה'תרצ"ג (1932) נישאה הרבנית בטאקאי לגאון הגדול רבי מנחם זאב שיק – ששימש בהמשך כגאב"ד טאקאי.
בשנת ה'ת"ש (1940) כאשר רוחות מלחמת העולם השנייה הלכו וגברו, החליטו בני הזוג לברוח מאירופה יחד עם בנם הבכור – רבי בנימין שיק, שלימים שימש כרב קהילת טאקאי בפלאטבוש.
הרב והרבנית עלו לארץ ישראל, ובאותה שנה נולד להם בתל אביב בנם הצעיר, הלא הוא מוהרא"ש זי"ע שלימים הפך למנהיגם של חסידי ברסלב.
בתקופה שבה הייתה הרבנית בהיריון בעיר תל אביב, התרחש סיפור מעניין שבזכותו הגיעה בסופו של דבר נשמתו הגדולה של מוהרא"ש לעולם. את המעשה, שהיה כרוך בתושייה רבה, נהג מוהרא"ש לספר מדי שנה בהילולת אימו, וכך תיאר זאת:
"באחד הימים כשאמי, עליה השלום, הייתה בהריון עלי, לקחה את אחי הגדול אל הגן בתל אביב היכן שהיינו גרים באותה התקופה, והיה יום חם מאוד שגרם לה להתייבש ולאבד את ההכרה. כשהתעוררה מצאה את עצמה בבית החולים והרופאים הודיעו לה שהעובר מת וצריך לעשות הפלה. אמא הייתה אישה חכמה מאוד, אמרה להם 'בסדר, תנו לי להתארגן'. איך שהרופאים יצאו, הלכה מהר לדלת האחורית של בית החולים ונמלטה משם. וברוך השם הנה אני פה".
לאחר לידתו של מוהרא"ש המשיכה המשפחה להתגורר בעיר תל-אביב למשך תקופה קצרה ולאחריה עברו לגור בירושלים עיר הקודש.
בשנת ה'תשי"א (1951), נסע רבי מנחם זאב שיק לארה"ב יחד עם בנו הבכור בנימין, ולאחר שנתיים הצטרפו אליהם גם הרבנית מלכה ובנם מוהרא"ש שהיה אז בחור בגיל 13.
אשת החסד
על מידת החסד של הרבנית מלכה סיפר מוהרא"ש:
"זכור לי עוד מהימים בהם הייתי ילד קטן בגיל שש, בתקופה שלאחר השואה, איך שאמי, עליה השלום, הייתה הולכת איתי לפנימיות של בנות, הייתה אומרת לי לשחק בחוץ והיא הייתה נכנסת פנימה לחפש האם יש יתומות, ומצאה הרבה, ודאגה לשדך אותם, דאגה להם להכנסת כלה ונדוניה ולכל מחסורם, הרבה חסד הייתה עושה.
אבי היה למדן מאוד גדול שאי אפשר להסביר. כשהוא היה מסיים בצהריים למסור שיעור בישיבה שלו, היה הולך הביתה לאכול, והיו מלווים אותו הרבה תלמידים ופלפלו בלימוד, ותמיד התלוו אליו המון עניים שידעו שאימא מבשלת אוכל בשפע ויהיה להם מקום לאכול.
זה היה בתקופה שבבית הייתה עניות גדולה, בארץ הייתה תקופת ה"צנע", ואף על פי כן היא הייתה מוצאת אוכל מתחת לאדמה. החסד היה אצלה יסוד היסודות".
מוהרא"ש סיפר גם כי אימו הרבנית סבלה רבות במשך חייה:
"היא תמיד סבלה סבל רב, הייתה לה תאונת דרכים כמה פעמים, וסבלה ממחלות וחולאים קשים, ועם כל זאת החזיקה מעמד".
באחד המכתבים מוהרא"ש מציין את העובדה שאמו עברה תאונת דרכים:
מה שביקשת לענות לך תיכף ומיד, לא היה לי הפנאי, כי אמי תחיה נפצעה קשה, לא עלינו, בתאונת דרכים. והיה לה ניתוח על הכתף ביום חמישי שעבר.
עלי להיות בכל יום רוב הזמן בבית החולים, לכן לא היה לי הפנאי. ה' יתברך, ישלח לה מהרה רפואה שלמה מן השמים בתוך שאר חולי ישראל, בזכות האשל הגדול שאנו חוסים בצלו.
(אשר בנחל כרך יט, מכתב ב' תשנו, תשל"ח, ועיין עוד במכתב ב' תשס"ה)
על הכבוד הגדול שעשה מוהרא"ש להוריו הוא מעיד:
רקדתי משמחה שאני זוכה לעשות רצון אבי ואמי
- פעם שאל ילד את הגאון הצדיק רבי חיים קנייבסקי שליט"א (הבן של הסטייפלער זי"ע) איך זוכים להתמדת התורה. ענה ואמר לו: "אם תהיה חזק בכיבוד אב ואם, אז ייכנס בך חשק ללמוד כי על ידי מצוות כיבוד אב ואם זוכים להתמיד בתורה".
- בעוד אבי ואמי היו חיים בכל פעם שבקשו אותי לעשות משהו בשבילם וכו'… או להביא משהו בשבילם וכו' רצתי בזריזות נפלאה לעשות את רצונם.
- בכל הדרך הלוך וחזור אמרתי: "הנני הולך לקיים מצוות עשה של כיבוד אב ואם", וחזרתי על זה פעמים אין מספר והרבה פעמים רקדתי משמחה שאני זוכה לעשות רצון אבי ואמי.
- (אשר בנחל, כרך קנט, מכתב ג' תתנב, שבט תשס"ז)הצדיק מעיד – במה חיזקה אותו אימו הצדקת?
"אימא ע"ה, שסבלה הרבה סבל בחייה, אמרה לי דבר שמלווה אותי כל חיי, 'יום יבוא והסבל ייגמר'. אמרתי פעם לאבא ז"ל שכבר אין לי כוח למחלוקת ואני רוצה לעזוב כל העסק עם הציבור.
ענה ואמר לי: 'יש נשמות שלא יועיל להם שום דבר, כך הם נולדו. גם אם תברח ליער שאין שם בני אדם לא תצליח לשבת שם בשקט, פתאום יתחילו ליפול על הראש שלך כל מיני ענפים, איפה שתלך לא תוכל להתחבאות מזה'. אם אדם מחזיק מעמד לבסוף יהיה סוף לצרות, וזה מה שהאימא אמרה לי 'תראה בני, בסוף ייגמרו הצרות', אנחנו מחכים ומקווים שכבר יהיה סוף לצרות ושנזכה כולנו יחד להיגאל ולראות את בניין בית המקדש על מקומו".
(מתוך דרשה מוקלטת של הצדיק)
פטירתה
ביום ח' בחשון ה'תש"ן (1989) עלתה נשמתה למרומים, והיא נטמנה בהר הזיתים בירושלים.
מה עשה מוהרא"ש לעילוי נשמת אמו היקרה?
א. מאז שנפטרה אמי נשמתה עדן, התחלתי ללמוד בין מנחה למעריב 'ליקוטי מוהר"ן' לטובת נשמתה. כי כן מובא ממוהרנ"ת, אשר לימוד 'ליקוטי מוהר"ן' מסוגל לנשמה כמו לימוד משניות.
על כן בין מנחה למעריב אני לומד בכל יום 'ליקוטי מוהר"ן', והכול מוקלט. אני מקווה לקדוש ברוך הוא, שיעשו מזה שכפול, וזה יהיה על כל ה'ליקוטי מוהר"ן'.
(אשר בנחל, כרך סח, מכתב יד שסז, שנת תש"ן)
ב. הקמת סמינר לבנות ביבנאל "בית מלכה" – ע"ש הרבנית מלכה ע"ה.
ג. הקמת מקווה טהרה לנשים, עם כל ההידורים ההלכתיים. הנקרא "מקווה מלכה" על שמה של הרבנית הצדקת. מקווה זה ידוע בסגולתו הגדולה לפקידת עקרות והמוני נשים כבר נושעו במקום.
ד. מוהרא"ש בדרשותיו ביקש משומעי לקחו שיתלו את תמונת הרבנית בביתם, כדי שיילמדו מהצניעות של אמו. והיה מספר רבות בשבחה של אמו הצדקת. זו הסיבה שבקרב חסידי ברסלב תלמידי 'היכל הקודש' נקראו מאות בנות על שמה של הרבנית.
ה. הדלקת נר תמיד לעילוי נשמת האימא.
כפי שהצדיק מעיד במכתביו:
מה אומר לך, ידידי היקר! תשואות חן חן לך על נר התמיד שעשית לעילוי נשמת אמי מורתי. יעזור לך הקדוש ברוך הוא, שהזכות הזו תגן עליך כל ימי חייך.
(אשר בנחל, כרך עח, מכתב יז קפו, שנת תנש"א)
אין לי מילים בפי להודות ולהלל אותך על כל החסד שגמלת עמי בעת צרתי וכו'. שעבר עלי וכו', בפטירת אמי מורתי הריני כפרת משכבה. וישלם לך הקדוש ברוך הוא משכורתך שלמה, ותזכה לשלום בית אמיתי, ותרווה רוב נחת מילדיך.
(אשר בנחל כרך סח, מכתב יד רנד , שנת תש"ן)
לאחר פטירת של מוהרא"ש זי"ע הנציחו תלמידיו את הכיכר במעלה ההר לציון הצדיק על שמה של הרבנית הצדקת וקראו לה "כיכר מלכה".
על מה בכה הצדיק ביום השנה לפטירת אמו?
היה לי יארצייט (יום השנה) אחר האימא ביום שני ח' בחשוון. הייתי בקבר של האבא ושל האימא. בכיתי הרבה שהנה פה מונח האבא שלי והאימא שלי שהולידו אותי, שיגעו וטרחו בשבילי, ואני מכיר טובה, אני יודע מה שהם עשו בשבילי, מסרו את נפשם בשבילי, דאגו שלא יחסר לי שום דבר. חתנו אותי, עזרו לי.
אז אני בוכה אבא ואימא במה אני יכול לשלם לכם חזרה, אבא ואימא מה אני יכול לעזור לכם עכשיו שאתם נמצאים בשמים, וכך אני בוכה.
עד שנופל לי במחשבה שאני אחזור בתשובה, ושאני אלמד בכל יום חומש ורש"י עם התרגום, ושאני אלמד בכל יום פרק משניות, ושאני אלמד בכל יום דף גמרא, שאני אלמד בכל יום סימן שולחן ערוך, בזה אני יכול לעשות להם טובה נצחית.
שאני אלך בכל יום לבית הכנסת שחרית מנחה וערבית, שאני אתן בכל יום צדקה, שאני אעזור ליהודים, זה מה שהם רוצים ממני.
והיות שאני צריך להגיד 'קדיש' וצריכים מניין, אז הלכתי לכותל, אשר אומרים חכמנו הקדושים מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי. והנה איך שאני בא, מכל הצדדים רצים אחרי אנשים, אני חושב לעצמי מה רוצים ממני, מה אני משוגע?
אחר משוגע כולם רצים, מה יש לי קרניים? מה אני מפלצת? אני חושב לעצמי: מה הם רוצים ממני? מה התלבשו עלי, תלכו לאחרים, מה אתם רוצים ממני, אני צריך לרגע לשירותים, חבורה שלמה הולכים אחרי. מה קרה? מה אתם רוצים ממני?
כך אני חושב, אני הולך אל הכותל בא מהכותל ורצים אחרי, והנה אני שומע יהודי אומר: "תתחזקו הקונטרס שלך החזיר אותי בתשובה". הולך עוד כמה פסיעות עוד קול "תתחזקו בשבילכם לא התגרשתי" עוד כמה פסיעות "תהיו חזקים בזכותכם מצאתי את זיווגי, אמרתי את התפילות במציאת הזיווג.
אז התחלתי להבין, סימן שעשיתי דברים טובים, אני לא מפלצת, אני לא משונה, אלא עזרתי להם הם מכירים טובה.
אתם יודעים מה זה הכרת הטוב, אבא ואימא הולידו אותנו, אבא ואימא צודקים, לפעמים הם צועקים עלינו, אבל הם נשארים אבא ואימא, אתם יודעים מה זה הכרת הטוב, לא לשכוח את הטוב שקיבלנו, זה נקרא הכרת הטוב. הרגע שאנו שוכחים את הטוב שקיבלנו זה נקרא כפוי טובה.
ליוו אותי הרבה מאנ"ש הם ראו את זה והם עדים, ברוך ה', אני לא שקרן על מי אני משקר למה לי לשקר, אף אחד לא ידע מה שאני חושב, אני חשבתי שאני מפלצת, אני חשבתי שאני משוגע, כולם רצים אחרי מה אתם רוצים ממני, תעזבו אותי למנוחות, באתי פה אל הכותל המערבי לשפוך את הלב שלי לקדוש ברוך הוא, פה השכינה, ואני רוצה להתיישב ממול השכינה, ולספר לה כל מה שמעיק לי וכל מה שמציק לי.
אני רוצה לשפוך את הנפש שלי, אני רוצה לבכות לקדוש ברוך הוא, מה אתם רוצים ממני, מה אתם מסובבים אותי, וככה אני חושב, איך שאני חוזר זה קופץ וזה קופץ, וזה קופץ. תודה רבה, תודה רבה לקונטרס, תודה רבה בשבילכם חזרתי בתשובה, אז התחלתי לראות מה זה הכרת הטוב…
זה המסר שיש לי לתת לכם. לכן אני מאוד מבקש אתכם, תהיו מאוד שמחים ותשירו בכל יום לכבוד הקדוש ברוך הוא, ותתנו לו תודה והודאה שברוך ה' טעמנו מהיין ההונגרי.
(אשר בנחל, כרך קנז, מכתב ג' רצח, יא בחשוון תשס"ז)
'מִקְוֵה מַלְכָּה' יַבְנְאֵל – סִפּוּרוֹ שֶׁל מָקוֹם
אֶת 'מִקְוֵה מַלְכָּה' יַבְנְאֵל, הַפּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, יָזַם וּבָנָה תַּלְמִידוֹ הַנֶּאֱמָן שֶׁל מוֹהֲרֹא"שׁ, מִוָּתִיקֵי הַחֲסִידִים הַמִּתְגּוֹרֵר בְּיַבְנְאֵל, הָרַב אַבְנֵר סָלַמֶּה שְׁלִיטָ"א.
הָרַב אַבְנֵר הי"ו תִּכְנֵן בִּתְחִלָּה לִבְנוֹת מִקְוֶה לְשִׁמּוּשׁוֹ הָאִישִׁי. לְשֵׁם כָּךְ חָפַר חֲפִירָה גְּדוֹלָה מִתַּחַת לִיסוֹדוֹת בֵּיתוֹ בְּמַטָּרָה לְהוֹסִיף מִסְפַּר חֲדָרִים וְכֵן מִקְוֶה. בְּיָזְמָתוֹ וּבְעִידוּדוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק שֻׁנְּתָה הַתָּכְנִית הַמְּקוֹרִית וְנִבְנָה הַמִּקְוֶה עֲבוּר כְּלַל הַצִּבּוּר.
מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:
בְּאַחַד הַיָּמִים עָבַר הַצַּדִּיק לְיַד בֵּית תַּלְמִידוֹ, הָרַב אַבְנֵר. רָאָהוּ חוֹפֵר חֲפִירוֹת עֲמֻקּוֹת מִתַּחַת לִיסוֹדוֹת בֵּיתוֹ. לִשְׁאֵלָתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק לְפֵשֶׁר מַעֲשָׂיו הֵשִׁיב הַלָּה כִּי הוּא מְתַכְנֵן לְהוֹסִיף חֲדָרִים לְבֵיתוֹ וְכֵן לִבְנוֹת מִקְוֶה פְּרָטִי בּוֹ יוּכַל לִטְבֹּל מִדֵּי יוֹם.
"מִקְוֶה?" – שָׁאַל הַצַּדִּיק בִּפְלִיאָה – "אוּלַי נִבְנֶה מִקְוֶה לִכְלַל הַצִּבּוּר וְנַכְשִׁיר אוֹתוֹ כְּמִקְוֵה טָהֳרָה לְנָשִׁים?"
ר' אַבְנֵר סָלַמֶּה שָׁמַע אֶת דִּבְרֵי הַצַּדִּיק וּמִיָּד צִיֵּת לְדִבְרֵי רַבּוֹ. "מוּכָן אֲנִי לָתֵת אֶת הַשֶּׁטַח לְטוֹבַת מִקְוֵה הַנָּשִׁים", אָמַר. הַצַּדִּיק פָּנָה גַּם לְבַקֵּשׁ אֶת רְשׁוּתָהּ שֶׁל אֵשֶׁת תַּלְמִידוֹ, הַגְּבֶרֶת סָלַמֶּה תחי', שֶׁהִבִּיעָה אֶת הַסְכָּמָתָהּ בְּשִׂמְחָה וּבְחֵפֶץ לֵב. כָּךְ נִפְרְצָה הַדֶּרֶךְ לִבְנִיַּת הַמִּקְוֶה הַמְהֻדָּר בְּכַשְׁרוּתוֹ וְהַמְסֻגָּל לִפְקֹד עֲקָרוֹת.
לְאַחַר מִסְפַּר שָׁנִים הֶחְלִיטוּ הָרַב אַבְנֵר וְרַעְיָתוֹ לִמְכֹּר לַצַּדִּיק אֶת בֵּיתָם הַצָּמוּד לַמִּקְוֶה וְעָבְרוּ לָגוּר בְּדִירָה אַחֶרֶת. הַמִּקְוֶה הֻרְחַב, נוֹסְפוּ בּוֹ חַדְרֵי טְבִילָה נוֹסָפִים, אַנְשֵׁי הַקְּהִלָּה הִשְׁקִיעוּ הוֹן עָתֵק בִּבְנִיָּתוֹ בְּתַכְלִית הַהִדּוּר וּבְעִצּוּבוֹ הַמַּפְלִיא, וְהָפְכוּ אוֹתוֹ לְאֶחָד מִמִּקְוְאוֹת הַטָּהֳרָה הַמְפֹאָרִים בְּיִשְׂרָאֵל.
בְּנִיַּת הַמִּקְוֶה נֶעֶשְׂתָה עַל פִּי הַדְרָכָתוֹ הָאִישִׁית וְעַל פִּי הַנְחָיוֹתָיו הַמְדֻקְדָּקוֹת שֶׁל הַצַּדִּיק. שְׁתֵּי הַנְחָיוֹת מֶרְכָּזִיוֹת הוֹרָה הַצַּדִּיק לְתַלְמִידוֹ הָרַב אַבְנֵר הי"ו:
- עָלֶיךָ לִבְנוֹת אֶת הַמִּקְוֶה וְלֹא לַחְסֹךְ בְּכֶסֶף כְּלָל… כָּךְ שֶׁיִּהְיֶה מְהֻדָּר בְּיוֹתֵר (מִבְּחִינָה הִלְכָתִית), וְכֵן מְפֹאָר וּמְהֻדָּר בְּיָפְיוֹ.
- עָלֶיךָ לְהַשְׁקִיעַ אֶת כָּל כֹּחוֹתֶיךָ בִּבְנִיַּת הַמִּקְוֶה, לִהְיוֹת מְרֻכָּז כֻּלְּךָ בַּעֲבוֹדָתְךָ וְלֹא לְהַסִּיחַ דַּעַת מִמֶּנָּה. כְּשֵׁם שֶׁאָדָם הָרוֹצֶה לִטְבֹּל חַיָּב כָּל גּוּפוֹ לִהְיוֹת מְכֻסֶּה בְּמַיִם – כָּךְ עָלֶיךָ לִהְיוֹת מְכֻסֶּה וּמְמֻקָּד בַּעֲבוֹדָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה!!
תְּפִלּוֹת רַבּוֹת הִתְפַּלֵּל הַצַּדִּיק עַד שֶׁמִּקְוֶה זֶה הֻשְׁלַם.
מוֹהֲרֹא"שׁ הָיָה מְעֹרֶה בְּכָל שְׁלַבֵּי הַבְּנִיָּה. נָהַג לְסַיֵּר בַּאֲתַר הַבְּנִיָּה, נָתַן הַנְחָיוֹת בְּרוּרוֹת מָה לַעֲשׂוֹת וְכֵיצַד לִנְהֹג עַל מְנָת שֶׁהַמִּקְוֶה יִהְיֶה מְהֻדָּר בְּתַכְלִית הַהִדּוּר הֵן מִבְּחִינָה הִלְכָתִית וְהֵן מִבְּחִינַת יָפְיוֹ וַהֲדָרוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם. כַּאֲשֶׁר בּוֹר הַמִּקְוֶה בּוֹ טוֹבְלוֹת הַנָּשִׁים הֻשְׁלַם, הַצַּדִּיק יָרַד לְתוֹכוֹ, וְשָׁם הִתְפַּלֵּל וְהִתְבּוֹדֵד לְהַצְלָחַת כָּל הַנָּשִׁים שֶׁתָּבֹאנָה לִטְבֹּל בּוֹ.
אוֹדוֹת בְּנִיַּת מִקְוֵה הַטָּהֳרָה מְשַׁתֵּף אוֹתָנוּ רַבִּי אַבְנֵר הי"ו בְּסִפּוּר הַבְּנִיָּה:
"לִפְנֵי בְּנִיָּתוֹ שֶׁל הַמִּקְוֶה, נִתְקְלָה קְהִלַּת חֲסִידֵי בְּרֶסְלֶב, שֶׁהֵחֵלָּה לָגוּר בְּיַבְנְאֵל, בִּקְשָׁיִים לִמְצֹא מִקְוֵה טָהֳרָה כָּשֵׁר בְּקִרְבַת מָקוֹם. מַנְהִיגָם שֶׁל הַחֲסִידִים, מוֹהֲרֹא"שׁ זצוק"ל, קִבֵּל הַחְלָטָה לִבְנוֹת מִקְוֶה כָּשֵׁר לִמְהַדְּרִין בְּתוֹךְ הַמּוֹשָׁבָה חֵרֶף כָּל הַקְּשָׁיִים.
לֹא הָיְתָה לָנוּ שׁוּם אֶפְשָׁרוּת אַחֶרֶת, הֲרֵי מִקְוֶה הוּא אֶבֶן הַיְסוֹד שֶׁל הַיַּהֲדוּת. לָכֵן נֶאֱלַצְנוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה. בִּצַּעְנוּ חֲפִירָה מִתַּחַת לְבֵיתִי בְּיַבְנְאֵל, לַמְרוֹת הַסַּכָּנָה שֶׁבַּדָּבָר וְהֵחַלְנוּ בַּבְּנִיָּה.
עָשִׂינוּ זֹאת בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ עֲצוּמָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר. מוֹהֲרֹא"שׁ לָקַח הַלְוָאוֹת גְּדוֹלוֹת בְּאֶמְצָעוּתָן רָכַשְׁנוּ חָמְרֵי בְּנִיָּה וּבִצַּעְנוּ אֶת הָעֲבוֹדָה בַּשֶּׁטַח.
הִשְׁתַּדַּלְנוּ לַעֲשׂוֹת הַכֹּל בַּחֲשָׁאִיּוּת. כְּשֶׁהִסְתַּיְּמָה הַבְּנִיָּה קִבַּלְנוּ הֶכְשֵׁר לִמְהַדְּרִין מֵהָעֵדָה הַחֲרֵדִית".
הצדיק העריך מאוד את תלמידו היקר , רבי אבנר סלמה שליט"א, נתן לו את ספרו "וזאת התורה", וכתב בהקדשה:
בעזה"י
לאות הוקרה לידידי היקר
אבנר סלמה נ"י
עבור כל העזרה שעזרת לי במשך
כל השנים עבור טהרת בני ובנות
ישראל יעזור לך הקב"ה שתזכה
לגדל את הילדים שלך בקדושה ובטהרה
המברך אותך
אליעזר שלמה שיק
עַד כֹּה הִצְטַבְּרוּ עֵדֻיּוֹת רַבּוֹת אוֹדוֹת סִפּוּרֵי נִסִּים וִישׁוּעוֹת בִּזְכוּת הַמִּקְוֶה הַקָּדוֹשׁ. בְּסֵפֶר זֶה קִבַּצְנוּ חֵלֶק מִסִּפּוּרֵי הַיְשׁוּעוֹת. שֵׁם הַסֵּפֶר נִלְקַח מֵהַפָּסוּק: "כִּי אָמַרְתִּי יֶשׁ לִי תִקְוָה גַּם הָיִיתִי הַלַּיְלָה לְאִישׁ וְגַם יָלַדְתִּי בָנִים" (מגילת רות א, יב).
'מִקְוֵה מַלְכָּה' יַבְנְאֵל – תֵּשַׁע עֻבְדּוֹת מַפְלִיאוֹת
- מוֹהֲרֹא"שׁ זי"ע, הָיָה רָגִיל לְסַפֵּר: "הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָאָה בַּעֲווֹנֵינוּ מָה שֶׁעָבַרְנוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דַּיְקָא בִּשְׁנוֹת הָאַלְפַּיִם, כְּדֵי לִזְכּוֹת לִבְנוֹת מִקְוֵה טָהֳרָה כְּשֵׁרָה לְנָשִׁים, וְלָכֵן שִׁלֵּם לָנוּ חֲזָרָה שֶׁכָּל אִשָּׁה שֶׁצְּרִיכָה לְהִפָּקֵד בְּזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא, אִם הִיא טוֹבֶלֶת פֹּה, הִיא רוֹאָה יְשׁוּעָה וְהִיא נִפְקֶדֶת.
כִּי הַמִּקְוֶה הַזֶּה עוֹשֶׂה פְּלָאוֹת, וּכְמוֹ בְּכָל דָּבָר שֶׁצְּרִיכִים לְקַיֵּם בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת, וּלְהַאֲמִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ, גַּם בִּטְבִילַת מִקְוֶה זוֹ צְרִיכִים לְהַאֲמִין בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבְּוַדַּאי יַעֲשֶׂה נֵס בְּתוֹךְ נֵס, וְהָאִשָּׁה תִּפָּקֵד בְּזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא".
- קֹדֶם בְּנִיַּת הַמִּקְוֶה נֶאֶלְצוּ נְשׁוֹת יַבְנְאֵל לְהַרְחִיק נְדוֹד אֶל מִחוּץ לְיַבְנְאֵל, וְלִטְבֹּל בְּמִקְוָאוֹת בָּעִיר טְבֶרְיָה אוֹ בִּכְפַר תָּבוֹר, מֵאַחַר וְלֹא הָיָה מִקְוֶה כָּשֵׁר בְּכָל הָאֵזוֹר.
- הַמִּקְוֶה נִבְנָה עַל יְדֵי תַּלְמִידוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, הָרַב אַבְנֵר סָלַמֶּה שְׁלִיטָ"א, מִוָּתִיקֵי הַחֲסִידִים הַמִּתְגּוֹרְרִים בְּיַבְנְאֵל. דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת רָמְזוּ כִּי הַמִּלִּים "מִקְוֵה מַלְכָּה" (+ 1 הַכּוֹלֵל) עוֹלוֹת בְּגִימַטְרִיָּה 253 כִּשְׁמוֹ שֶׁל יוֹזֵם וּבוֹנֶה הַמִּקְוֶה – "אַבְנֵר".
- פַּעַם הִתְבַּטֵּא הַצַּדִּיק, בִּפְנֵי מְקֹרָבָיו, וְאָמַר בַּמָּקוֹם הַזֶּה בּוֹ עוֹמֵד הַמִּקְוֶה – הָרְגָה יָעֵל אֶת סִיסְרָא (עַיֵּן שׁוֹפְטִים ד, כא).
- אֶת אוֹצַר הַמַּיִם שֶׁל הַמִּקְוֶה מְמַלְּאִים בְּמֵי גְּשָׁמִים אוֹ בְּמֵי מַעְיָן, שֶׁכֵּן אָסוּר לִטְבֹּל בְּמַיִם שְׁאוּבִים. כְּשֶׁבָּנוּ אֶת הַמִּקְוֶה לֹא הָיוּ מֵי גְּשָׁמִים. הָרַב אַבְנֵר בְּסִיּוּעַ חַבְרֵי הַקְּהִלָּה נֶאֶלְצוּ לַעֲבֹד קָשֶׁה מְאֹד וּלְחַבֵּר אֶת אוֹצַר הַמַּיִם שֶׁל הַמִּקְוֶה עִם מַעְיַן מַיִם חַיִּים הַמְפַכֶּה בְּמַעֲלֵה הָהָר הַסָּמוּךְ. לְשֵׁם כָּךְ בְּמֶשֶׁךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים הֵם חָפְרוּ תְּעָלָה בָּאֲדָמָה, בְּאֹרֶךְ שֶׁל שֵׁשׁ מֵאוֹת מֶטֶר, מֵהַמַּעֲיָן וְעַד הַמִּקְוֶה.
- הָרַב שְׁמוּאֵל מִינְצְבֶּרְג זַ"ל, מֻמְחֶה בַּעַל שֵׁם עוֹלָמִי בְּעִנְיַן בְּנִיַּת מִקְוָאוֹת, הוּא זֶה שֶׁסִּיֵּעַ בִּידֵי הָרַב אַבְנֵר סָלַמֶּה הי"ו בִּבְנִיַּת אוֹצַר הַמַּיִם שֶׁיִּהְיֶה בָּנוּי עַל פִּי כָּל דִּקְדּוּקֵי הַהֲלָכָה.
- כְּשֶׁסִּיֵּם רַבִּי אַבְנֵר אֶת בְּנִיַּת בֵּיתוֹ הַפְּרָטִי, הוּא הִזְמִין אֶת מוֹהֲרֹא"שׁ לַחֲנֻכַּת הַבַּיִת. הָיָה זֶה בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ, בְּסִיּוּם שִׁעוּר "סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת", הַצַּדִּיק הִגִּיעַ בְּלִוְיַת קָהָל רַב מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, הִרְעִיף בְּרָכוֹת לְמַכְבִּיר עַל יוֹשְׁבֵי הַבַּיִת וּבֵרֵךְ אֶת אֲבִי הַמִּשְׁפָּחָה:
"יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּזְכֶּה לְהַרְחִיב אֶת גְּבוּלוֹת הַבַּיִת, צָפוֹן דָּרוֹם, מִזְרָח מַעֲרָב, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה"…
הַחֲסִידִים שֶׁנָּכְחוּ בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד לֹא הֵבִינוּ אֶת פֵּשֶׁר בִּרְכָתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, מָה כַּוָּנָתוֹ "וּלְמַטָּה"? אַךְ כַּעֲבוֹר שָׁלוֹשׁ שָׁנִים כְּשֶׁהֵחֵלּוּ עֲבוֹדוֹת בְּנִיַּת הַמִּקְוֶה מִתַּחַת לִיסוֹדוֹת הַבַּיִת, הֵבִינוּ כֻּלָּם לְמַפְרֵעַ אֶת בִּרְכָתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק.
- בְּנִיַּת הַמִּקְוֶה נִמְשְׁכָה כְּשָׁנָה שְׁלֵמָה. תְּחִלַּת הַבְּנִיָּה בַּחֲנֻכָּה תשנ"א וְסִיּוּמָהּ בַּחֲנֻכָּה תשנ"ב.
- סִפּוּרֵי יְשׁוּעוֹת רַבִּים הִתְפַּרְסְמוּ אוֹדוֹת 'מִקְוֵה מַלְכָּה'. נָשִׁים שֶׁנּוֹאֲשׁוּ מִלְּהִפָּקֵד, טָבְלוּ בְּ'מִקְוֵה מַלְכָּה' וְזָכוּ לְזֶרַע בַּר קַיָּמָא. סִפּוּרֵי הַיְשׁוּעוֹת הָרַבִּים הֵחֵלּוּ לְהִתְפַּרְסֵם בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ וְהָעוֹלָם. נָשִׁים שֶׁנּוֹשְׁעוּ מְשַׁתְּפוֹת נָשִׁים אֲחֵרוֹת בְּסִפּוּרֵיהֶן הָאִישִׁיִּים בְּמַטָּרָה לְהָפִיץ אֶת דְּבַר סְגֻלַּת 'מִקְוֵה מַלְכָּה' וְהִתְקַיְּמוּת הַבְטָחָתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק.
סיפורו של מכתב – מ'מקווה מלכה' יבנאל
זה מכתבה של גב' א.א. שהגיעה השבוע למקווה מלכה ביבנאל. כדי להודות לה' לצדיק ולבלניות על הישועה הגדולה לה זכתה בעקבות הטבילה במקווה מלכה.
גב' א.א. השאירה מכתב מרגש בו תמצתה את סיפור ישועתה, וכך היא כתבה:
בס"ד
ב"ה יש ישועות במקום הזה!
בזכות הצדיק רבי אליעזר שלמה שיק.
אחרי כמה ניסיונות להיכנס להיריון
וזה לא קרה…
באתי לטבול כאן במקום הקדוש הזה
וב"ה נקלטתי להיריון באותו חודש
תודה רבה לד'
ולצדיקים הקדושים ולצדיק מיבנאל
זכותם תגן עלינו
(המשך מעבר לעמוד)
לבני קוראים על שם הצדיק
ועל שם אור החיים הקדוש
'שלמה חיים'
מכתבה זה של גב' א.א. מצטרף לעוד מאות של מכתבים ועדויות של נשים שזכו לישועות כבירות במקווה מלכה. המקווה שכח סגולתו מפורסם בכל העולם שבכוחו לפקוד עקרות. הכול בזכות הבטחתו הקדושה והנדירה של הצדיק מיבנאל שהבטיח (שו"ת חסידות ברסלב מכתב מיום יד בסיוון תשע"ג):
הַמִּקְוֶה בְּיַבְנְאֵל הַנִּקְרָא 'מִקְוַת מַלְכָּה' מְסֻגָּל לִפְקֹד בְּזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא, כִּי הַמִּקְוֶה הַזֶּה נִבְנָה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ הֲכִי גְּדוֹלָה שֶׁרַק יְכוֹלָה לִהְיוֹת…
וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָאָה בְּעָנְיֵנוּ מָה שֶׁעָבַרְנוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דַּיְקָא בִּשְׁנוֹת הָאַלְפַּיִם, כְּדֵי לִזְכּוֹת לִבְנוֹת מִקְוֵה טָהֳרָה כְּשֵׁרָה לְנָשִׁים, וְלָכֵן שִׁלֵּם לָנוּ חֲזָרָה שֶׁכָּל אִשָּׁה שֶׁצְּרִיכָה לְהִפָּקֵד בְּזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא, אִם הִיא טוֹבֶלֶת פֹּה, הִיא רוֹאָה יְשׁוּעָה וְהִיא נִפְקֶדֶת, כִּי הַמִּקְוֶה הַזֶּה עוֹשֶׂה פְּלָאוֹת, וּכְמוֹ בְּכָל דָּבָר שֶׁצְּרִיכִים לְקַיֵּם בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת, וּלְהַאֲמִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ, גַּם בִּטְבִילַת מִקְוֶה זוֹ צְרִיכִים לְהַאֲמִין בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבְּוַדַּאי יַעֲשֶׂה נֵס בְּתוֹךְ נֵס, וְהָאִשָּׁה תִּפָּקֵד בְּזֶרַע שֶׁל קַיָּמָא.
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַשּׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל יִשְׁמַע בִּתְפִלָּתִי שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ וּמִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵךְ שֶׁיִּהְיֶה לָךְ הַצְלָחָה מְרֻבָּה וּבְכָל אֲשֶׁר תִּפְנִי תַּשְׂכִּילִי וְתַצְלִיחִי.
הַמְאַחֵל לָךְ בְּרָכָה וְהַצְלָחָה מִן הַשָּׁמַיִם |
פרטיה האישיים של האישה וכן מס' הנייד שלה נמחקו מגוף המכתב כדי לשמור על צנעת הפרט.
ר' שייקה שפירא מספר על אישיותו של הצדיק:
אף שאני מגיע משושלת של אדמו"רים רמי יחס, האחרון שבהם היה האדמו"ר מפיאסצנה זצוק"ל מחבר הספרים "חובת התלמידים", "הכשרת אברכים", "אש קודש" ועוד. ויש במשפחתנו אדמו"רים וספרי חסידות גדולים ועצומים.
אף על פי כן התלהבתי מאוד מהצדיק מוהרא"ש, מדרשותיו ומתורתו. מוהרא"ש הצליח לקחת תורות נשגבות ועמוקות של רבי נחמן מברסלב ולהנגישם בצורה פשוטה וקלילה החודרת ללבו של כל יהודי פשוט או למדן.
היה לו כוח המושך, כח מגנטי, למשוך אליו נפשות ולקרבם לקדוש ברוך הוא.
אני מרגיש יום יום שעה שעה את חסרונו של הצדיק. ואני מחייה את עצמי בספריו הקדושים. בכל בוקר אני פותח את היום בקריאת שלושה מכתבים מהספר "אשר בנחל" ושואב מהם חיזוק ועידוד.
זכותו תמשיך להגן ולשמור עלינו.
נס ב"מקווה מלכה"
ר' שייקה שפירא הי"ו מספר:
אחת הנכדות של אחד מרבניה הדגולים של המחנה הדתי, ומחבר ספרים נודע, אשר גרה בשומרון, התאלמנה מאחר ובעלה נהרג בפיגוע ע"י מחבלים מתועבים. צערה של האלמנה היה גדול מאוד משום שגם לא זכתה לבנים.
מספר שנים לאחר שהאלמנה התאוששה מהטראומה שעברה, היא נישאה בשנית אלא שגם הפעם לא זכתה לפרי בטן. בצר לה עשתה כל מאמץ בתחום הרוחני כדי להרות- – תפילות, סגולות עצות מפי צדיקים.
תוך כדי ציפייה לנס המיוחל, סיפרתי לזוג היקר, על סגולתה הנדירה של "מקווה מלכה" ביבנאל. האישה הגיע לטבול במקווה, והמשיכה לערוג אל הקב"ה בתפילות רבות, ואכן הנס….התרחש, בתחילת חודש חשוון תשפ"א ילדה בן בשעה טובה ומוצלחת.
זוהי ישועה גדולה ועצומה בזכות הבטחתו של הצדיק, אישה שזכתה ללדת לאחר כחמש עשרה שנה של תפילות וציפייה אין קץ.
סיפורים נוספים ומרתקים ניתן לקרוא בספר שיצא לאור בשם "יש לי תקווה".
סייעו ועזרו בהכנת מאמר תיעודי זה: הגרפיקאי דוד נאור, גב' רויטל גרמא תחי', גב' שירה צור תחי', ארכיון הרב אבנר סלמה הי"ו