"אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מין הרחמים" (ברכות י')

א. ואמר מוהרא"ש (בקונטרס אושר התפילה) צריך שתדע אהובי בני היקר! אשר בזה העולם עוברים על כל אחד ואחד משברים וגלים, ואי אפשר לו לברוח מצרותיו אלא אליו יתברך, שיהיה רגיל לדבר בכל יום ויום עימו יתברך בפשיטות גמורה, כאשר גילה לנו רבנו ז"ל אשר זהו עיקר השער והפתח להיכנס אליו יתברך, כשזוכה להרגיל את עצמו לבוא לפניו יתברך בתמימות ובפשיטות גמורה, בחדר מיוחד, או בשדה, או ביער, ומתחיל לדבר עימו יתברך בלשון שרגיל בה בשפת האם שלו, ומספר את כל אשר עם לבבו ושופך את נפשו אליו יתברך אין לתאר ואין לשער מה נעשה מזה למעלה ואם תהיה עקשן גדול על דבר זה בכל יום לבוא אליו יתברך, אזי סוף כל סוף יתהפך כל הרע, ויאיר לך אור גדול ונורא מאוד ואסור להיות חלש בדבר זה. דהיינו שעל ידיי התפילה סוף כול סוף יתהפך כל הרע ואפילו ממוות לחיים כמו שמספרת לנו הגמרא (ברכות י.) על חזקיהו המלך שהקב"ה הביא ייסורים על חזקיהו ואמר לישעיהו בן אמוץ לך ובקר את החולה, בא ישעיהו אל חזקיהו ואמר לו כי מת אתה ולא תחייה מת אתה בעולם הזה ולא תחייה לעולם הבא, אמר לו: "למה כל כך?" אמר לו: "משום שלא נשאתה אשה", אמר לו כי ראיתי ברוח הקודש שיבואו ממני בנים רשעים, אמר לו מה לך ולסודות של ה' יתברך, אמר לו חזקיהו "יש לך בת תן לי אותה לאשה ויהיו לי ממנה בנים טובים" אמר לו ישעיהו בן אמוץ כבר נגזרה גזרה עליך אמר לו חזקיהו מלך יהודה כלה נבואתך וצא, כך מקובלני מבית אבי אבא "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר הן יקטלני לא איחל (איוב יג' טו') א"ר חנן אפילו בעל החלומות אומר לו לאדם למחר הוא מת אל ימנע עצמו מן הרחמים, אומרת הגמרא מיד "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'" מאי קיר אמר רשב"ל מקירות ליבו שהתפלל מקירות ליבו ועל ידיי תפילות ה' יתברך ביטל הגזרה והוסיף לחזקיהו חמש עשרה שנה כמו שכתוב (ישעיה לח' פ' ד-ה) "ד. "ויהי דבר הוי"ה אל ישעיהו לאמור, ה. ואמרת אל חזקיהו כה אמר הוי"ה אלוקי דוד אביך שמעתי את תפילתך ראיתי את דמעתך הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה", וכך נשא לאשה את בתו של ישעיהו בן אמוץ ונולדו לו ממנה שני בנים כמו שכתוב (שם) בהגהות הב"ח מנשה ורבשקא עיין שם.

ויש לקשר את מה שמפרש ה"דברי ישראל" את רצף הפרשיות שהם "ויהי מקץ", "ויגש", "ויחי" למה דווקא זה הסדר אלא "ויהי מקץ" אין ויהי אלא לשון צער שיש לאדם כל כך צער עד שהוא רואה את הקץ מיד "ויגש" אין ויגש אלא לשון תפילה דהיינו שתתפלל להשם יתברך ותפרש את כל צערך ומיד לאחר מכן "ויחי" כי התפילה משנה את רועה הגזירה.

מתי הסוף??!

ב. "ביקש יעקב לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה" (רש"י הקדוש) רבינו אומר (לקוטי מוהר"ן ז' א) דע כי עיקר הגלות אינו אלא בשביל חסרון אמונה ויש לומר שקץ הוא מלשון סוף והשאלה היא מהו הסוף?

אומר מוהרא"ש (קונטרס מתי הסוף) והנה בני אדם שואלים "מתי הסוף" הם שואלים ואינם יודעים מה שואלים כוונתם היא "מתי הסוף"?! מתי מגיעים אל האין סוף שהוא ה' יתברך.

יהודים נמצאים בצרות ויסורים ובמרירות והרפתקאות, כי אין אדם שלא יעברו עליו צרות וסבל, רחמנא לישזבן כפי מה שעובר היום על בני אדם ולכן הם שואלים "מתי הסוף" מהי משמעות השאלה הזו? אלא מתי אגיע לאין סוף ברוך הוא, וכל חייו יהיו חיים אחרים לגמרי לגמרי, למדים מכאן שהסוף הוא להגיע אל הקדוש ברוך הוא, וכשאדם שואל "מתי הסוף" צריכים לדעת שעל ידי אמונה מגיעים אל האין סוף ברוך הוא. וזה מה (שרש"י פירש) "נסתלקה ממנו שכינה" רבינו אומר שעיקר הגלות מחמת חסרון אמונה, אם יעקב אבינו ע"ה היה מגלה את הקץ שהוא הסוף דהיינו האין סוף ברוך הוא לא היה חסרון אמונה ולא הייתה גלות וכבר נגזרה גזרת הגלות לכן נסתלקה ממנו שכינה.

כמו שאומר (השפת אמת) שיעקב אבינו ע"ה ביקש לגלות שבתוך הקץ נמצא ה' יתברך שבתוקף הצרות והייסורים גם שם נמצא הקדוש ברוך הוא אך נסתלקה ממנו שכינה כי כשאדם יודע את הידיעה הזאת ממילא אין אצלו גלות כי עיקר הגלות מחמת חסרון אמונה ועם ישראל היו חייבים כביכול לרדת לגלות לכן נסתלקה ממנו השכינה ה' יזכנו שנתחזק באמונה ועל ידיי האמונה נצא מן הגלות המר הזה לאור גדול אמן כן יהי רצון.

הקב"ה קורא לאדם בכל מקרה:

ג. כתוב בפרשה (ויחי מ"ט) "ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים". (אומר הרד"ק) יקרא מלשון מקרה כלומר המקרים שיארעו עמכם (עיין שם) ונשאלת השאלה מדוע בתורה כתוב מקרה אם האות א מקרא מלשון קריאה היינו כמו שמישהו קורא לנו, אלא אדם צריך לדעת ולהבין שבכול מקרה שקורה איתו בחייו זה ה' יתברך בעצמו שקורא לו להתקרב ולחזור אליו.

כמו שאומר מוהרא"ש (אוצר האמונה קונטרס קול אמונה) צריך שתדע אהובי אחי היקר, כי הוא יתברך קורא לאדם בכל יום אליו ומעוררו ומחזקו שזה כלל כל הדיבורים שהאדם שומע כל יום ויום מהדומם, צומח, חי, מדבר כי באמת לאמיתו אין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, והוא יתברך מחיה, מהוה, ומקיים אל כל הבריאה כולה, והוא נמצא ואין זולתו נמצא, ובכל דבר נטבע אמיתת אלקותו יתברך, ועל כן כשאדם זוכה להתבונן ולישב דעתו, ולהטות אוזנו אז ישמע איך שכל הבריאה קוראת לאדם לחזור אליו יתברך,