אמונה זו שמחה:

ראה לעשות כל הפעלות שבעולם רק להיות בשמחה, וזה יעזר לך בגשמיות וברוחניות גם יחד, ורבנו ז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן כ"ד) שגם חכמי הרופאים אמרו שכל המחלות וחלאים רעים באים לאדם רק מחמת חסרון השמחה, ולכן תעשה כל מה שביכולתך רק להיות בשמחה, וזה יעזור לך גם לצאת מהצרות והחובות שלך, כי ה שם של פרנסה שהוא חת"ך היוצא מפסוק (תהלים קמ"ה) פותח' את' ידי ך', יוצא גם מפסוק (דברים ט"ז ט"ו) והיית' אך' שמח'. 

ולכן הדבר הראשון אתה צריך להשתדל להיות מאוד מאוד בשמחה, ולשמח את עצמך, ואף שאני יודע שמאוד מאוד קשה לך ומר לך החיים ממוות, עם כל זאת עם עצבות ומרירות ודאגות לא תבוא לשום דבר, אלא תסתבך יותר, ולכן הדבר הראשון רק להיות בשמחה, ואם תאמר במה יש לי לשמח? הרי אני עני ואביון ומלא חובות? אלא דע לך שחכמינו הקדושים אמרו (נדרים מא.) אין עני אלא מדעת, עיקר העניות תלוי בחסרון דעת, כי המאמין האמיתי שמאמין שאין בלעדיו יתברך כלל, והכל לכל אלקות גמור הוא, והוא יתברך מנהיג את עולמו בחסד וברחמים בצדק ובמשפט, ודבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון.

עד כדי כך שאמרו חכמינו הקדושים (חלין ז:) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין מלמעלה; שאדם לא מקבל מכה קטנה באצבע קטנה אם לא מכריזין על זה קודם מלמעלה, האדם הזה הוא תמיד שמח, ואמר רבנו ז"ל (ספר המידות אות ממון סימן פ"ג) אמונה הוא טוב לפרנסה; ולכן בזה שתשמח עם נקודת יהדותך שנבראת יהודי ושלא עשני גוי כגויי הארצות, השמחה והאמונה הזאת, יפתח לך כל צינורי השפע והפרנסה..

אשר בנחל חלק רנ"ג מכתב א' תשג

אמונה ובחירה: 

תכלית של האדם שיהיה לו אמונה ברורה ומזוככת בו יתברך, וידע שהכל ממנו יתברך, עם כל זאת עליו לדעת שיש לאדם בחירה, שזה מה שאמר רבנו ז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"א) בענין הידיעה והבחירה שאי אפשר לשכל האנושי להבין את זה, עם כל זאת אדם צריך להתחזק באמונה פשוטה בו יתברך שכל מה שעובר עליו זה ממנו יתברך, ואף על פי כן ידע שהבחירה בידו. ורבנו ז"ל אמר (לקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ק"י) לאיש אחד ששאל אותו: כיצד הוא הבחירה, השיב לו בפשיטות: שהבחירה היא ביד האדם בפשיטות, אם רוצה עושה, ואם אינו רוצה אינו עושה.

וכתב מוהרנ"ת ז"ל רשמתי זאת, כי הוא נצרך מאד, כי כמה בני אדם נבוכים בזה מאד, מחמת שהם מורגלים במעשיהם ובדרכיהם מנעוריהם מאד, על כן נדמה להם שאין להם בחירה חס ושלום, ואינם יכולים לשנות מעשיהם. אבל באמת אינו כן, כי בודאי יש לכל אדם בחירה תמיד על כל דבר, וכמו שהוא רוצה עושה. והבן הדברים מאד. [והענין הוא כי כך אמרו חכמינו הקדושים (סוטה ג') אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות;

נמצא כשאדם עובר עבירה, רוח שטות יש בו, ועל ידי זה הוא מתייאש ואינו רוצה לחזור בתשובה, כי מאחר שהוא רואה שכבר נפל קשה לו לחזור מרב חלישות הדעת שנכנס בו, ועל זה אמר רבנו ז"ל "כשנופל אדם ממדרגתו ידע שמן השמים הוא, כי ההתרחקות היא תחלת ההתקרבות, על כן נפל, שיתעורר להתקרב להשם יתברך, ועצתו שיתחיל מחדש להיכנס בעבודת השם יתברך, כאילו לא התחיל עדין כלל מעולם", ולא שייך שיחשב שמן השמים מכשילים אותו בעברה חס ושלום, אלא הוא אבד את עשתנתיו וחטא, ולכן צריך לעשות התחלה חדשה ולחזר מחדש אליו יתברך, ואמר רבנו ז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק ב ' סימן קי"ב) אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן.

אשר בנחל חלק רנ"ג מכתב א' תשמו

האמונה מחייה את האדם:

ראה לחזק את עצמך ביתר שאת ביתר עז באמונה פשוטה בו יתברך, ורבנו ז"ל הזהירנו על דבר זה יותר מהכל, כי כל זמן שאדם חזק באמונה בו יתברך, על ידי זה הוא מחוסן מכל פגע רע שבעולם, כי כשאדם מחדיר בעצמו אשר אין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, והכל לכל אלקות גמור הוא, אזי הוא מדבר עמו יתברך, ומספר לו יתברך את כל אשר עם לבבו, ועל ידי זה הוא מחוסן מכל הפגעים והמקרים רעים, אבל תכף ומיד כשאדם מאבד את האמונה שלו, הוא עלול ליפול בנפילה אחר נפילה, ואף אחד לא יוכל לעזור לו, וכמאמר הבעל שם טוב הקדוש זי"ע איך מענישים את האדם? תכף ומיד כשלוקחים ממנו את האמונה והביטחון, הוא כבר מעניש בעצמו, וכבר אמר רבנו ז"ל (ספר המידות אות המתקת דין סימן ח') מה שהקדוש ברוך הוא מסתיר פניו ממך, הוא מחמת הכפירות שיש בך; וכן אמר (שם סימן ל"ב) מי שאין לו אמונה בידוע שהקדוש ברוך הוא סילק חסדו ממנו;

ולכן העיקר שבכול העיקרים בדעת רבנו ז"ל להיות חזק באמונה פשוטה בו יתברך, שאז נכון לבו יהיה בטוח שהקדוש ברוך הוא ימחל לו על כל עוונותיו, כמו שאמר (ספר המדות אות אמונה סימן ל"ג) על ידי אמונה יסלח לך הקדוש ברוך הוא.

ולכן אל תהיה בטלן רק תחזור על האמונה הקדושה בכל יום בכל שעה ובכל רגע, כי זה העיקר מה שאדם צריך בזה העולם רק לסלק את חוכמתו המדומית ולהאמין בתמימות ובפשיטות בו יתברך, כי באמת אמר רבנו ז"ל (ספר המידות אות אמונה סימן כ"ב) הפשע של האדם מכניס כפירה באדם, אדם כשחוטא בר מינן זה בעצמו מכניס בו כפירות ואפיקורסות, ונעשה מסך המבדיל בינו לבין הקדוש ברוך הוא, כמו שאמר הנביא (י שעיה נ"ט ב') "כי אם עונותיכם היו מבדלים ביניכם לבין אלקיכם וחטאותיכם הסתירו פנים מכם משמוע ", ואז הוא מתחיל לסבול את הסבל הכי גדול שרק יש לסבול, כי מי שאין לו אמונה חייו אינם חיים, ולהפך מי שיש לו אמונה פשוטה בו יתברך, ויודע שדבר גדול דבר קטן לא נעשה בעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, הוא חי כמו בגן עדן ממש, וכמו שאמר רבנו ז"ל (שיחות הר"ן סימן ל"ב) אמונה הוא ענין חזק מאוד וחייו חזקים מאוד על ידי אמונה. 

כי כשיש לו אמונה אפילו כשבאים עליו יסורים חס ושלום, אזי יוכל לנחם עצמו ולהחיות את עצמו כי השם יתברך ירחם עליו וייטיב אחריתו, והייסורים הם לו לטובה ולכפרה, ובסוף ייטיב לו השם יתברך בעולם הזה או בעולם הבא. אבל מחקר שאין לו אמונה, כשבא עליו איזה צרה אין לו למי לפנות ואין לו במה להחיות את עצמו ולנחם את עצמו. והמשכיל יבין דברים אלו מאליו ויבין דבר מתוך דבר כי אי אפשר לבאר הכל בכתב. והכלל שעיקר הוא האמונה בלי שום חקירות כלל, ובזה יהיה חזק לעולם בעולם הזה ובעולם הבא ולעולם לא ימוט אשרי לו.

אשר בנחל חלק רנג מכתב א' תשנז 

 

התורה והמצוות בשביל האמונה:

אתה צריך לדעת שהאמונה בו יתברך זה יסוד כל התורה כלה, וכל המצוות שאנחנו מקימים זה רק להביא את האדם לאמונה בבורא יתברך שמו שהוא חי וקיים, ומנהיג את עולמו בחסד וברחמים ובצדק ובמשפט, וכמו שכתוב (תהלים קי"ט) "כל מצוותיך אמונה" כל המצוות צריכים להביא את האדם לאמונה בו יתברך, ואמונה זה דבר שאדם לא יכול להבין ולהסביר בשכל, כמו שאי אפשר להבין ולהסביר בשכל מה זה אוויר? כי הוא תמיד בלי ציור וכו', כך לא יכולים להסביר מה זה אמונה וכו', וכמו שאדם חי רק על ידי שנושם אויר, אף שהוא לא מבין מה זה אוויר וכו', ואיזה צבע יש לאוויר וכו', ואיזה דמות יש לאוויר, כמו כן ויותר מכן באין ערך כלל לא יכולים להסביר לאף אחד מה זה אורו יתברך, אבל מציאות זה קיים והוא מחיה ומקיים ומהוה את כל הבריאה כולה, וכתב מוהרנ"ת ז"ל (לקוטי הלכות עבודה זרה הלכה ב' אות ב') השם יתברך ברא את העולם בגוף ונפש, חומר וצורה. 

וכונתו היה להכניע הגוף לגבי הנפש, כי זה עיקר עבודתנו, וכמו שבפרטיות האדם צריך להתגבר להכניע ולבטל הגוף לגבי הנפש, שכל פעולות הגוף יהיה רק בשביל הנפש לעשות רצון יוצרנו יתברך, שזה תשוקת הנפש, כמו כן בכלליות העולם, ישראל עם קדוש הם סוד הנפש והנשמה של כל העולם, וכל אמות העולם וכל הברואים שבעולם, כולם הם גוף כנגד עם ישראל, וכולם צריכין להיות נכנעים ובטלים לגבי הנפש והנשמה שהם עם ישראל, ולעשות רצונם, כי אין להם שום קיום וחיות בלא ישראל, כמו שאין חיות להגוף בלא הנשמה, כי עיקר התכלית של כל הבריאה כולה בכלל ובפרט הוא; שיתבטל החומר והגוף לגבי הנשמה, להפשיט כל דבר מגשמיותו וחמריותו להפוך מחומר לצורה, מגוף לנפש, כדי שיעלה ויכלל ויתדבק בשורשו, וישוב למקור חוצבו שבקדשה, מקום אשר היה שם אהלו בתחילה קודם שנברא.

וזה עיקר עבודת האדם בעולם הזה. וזה כלל כל התורה והמצוות, שציונו הקדוש ברוך הוא לקיים את רצונו יתברך שהם מצוותיו, וללמד תורה הקדושה כדי לדעת איך לקיים את מצוותיו, כדי לקשר רוחניות לגשמיות, וגשמיות אל רוחניות, כי השם יתברך שיער בדעתו שעל ידי מצוות אלו נוכל להכיר אותו יתברך, ועל כן כל המצוות והעבודות צריכין להיות במילולא ובעובדא דיקא, הינו על ידי הדיבור דיבורי תורה ותפילה, וכן לקיים בפועל את מצוות מעשיות, כי צריכין דווקא לעשות המצווה בפועל בעובדא דיקא, כי כך שיער השם יתברך, שעל ידי עשית אלו המצוות במעשה דיקא, על ידי זה דייקא אנו יכולין להתדבק בו יתברך, דהינו לבטל גשמיות גופנו, שהוא סוד עשייה, וכן לבטל גשמיות כל העולם, שהכל מזדכך על ידי עשיית מצוותנו. 

ויזדכך החומר עד שיתהפך החומר של כל העולם כולו לצורה בכלל ובפרט, כדי שיעלו ויכללו כל הדברים בשורשן, דהינו לדעת ולהכיר אותו יתברך, שזהו תכלית של כל הבריאה כולה בגין די שתמודעון ליה, הינו להכיר אותו יתברך מכל פרטי הבריאה, לידע שהקדוש ברוך הוא מסתתר בתוך הבריאה, כי אין שום דבר נעשה מעצמו, כי הכל לכל אלקות גמור הוא, ובכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם, ועל כן אמונה הוא יסוד כל התורה כולה, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (מכות כ"ד.) בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר (חבקוק ב' ד') "וצדיק באמונתו יחיה", כי זה עיקר התכלית של כל הבריאה לזכות לאמונה, להאמין שהשם יתברך ברא הכל בעשרה מאמרות והוא יתברך מחיה את כולם, שעל ידי זה שמאמינים שכל החיות הוא רק מהשם יתברך לבד, על ידי זה מעלין ומרימין כל הדברים להשם יתברך; 

ואל כל זה זוכים על ידי קיום מצוות מעשיות דיקא, שזוכים על ידי לימוד תורה הקדושה, שהתורה הקדושה מלמדת אותנו איך לקיים את המצוות של הקדוש ברוך הוא, וזה לעומת זה ברא הקדוש ברוך הוא את הסמ"ך מ"ם שהוא ימנע את האדם להגיע לאמונה ברורה ומזוככת בו יתברך, כי הוא מכניס כפירות ואפיקורסות באדם שזה קליפת עמל"ק שעולה כמספר ספ"ק, להכניס באדם ספקות (שמות י"ז) "היש הוי"ה בקרבנו אם אין", ומזה בא כל הסבל שאדם סובל בזה העולם, כי מי שאין לו אמונה בהקדוש ברוך הוא, על ידי זה הוא מסתובב כמו בעולם התהו נע ונד, והכל ברא הקדוש ברוך הוא בשביל הבחירה והנסיון, כי אם היו כולם רואים שהכל לכל אלקות גמור הוא, והיו רואים את אלקותו יתברך בעיני בשר לא היה שום בחירה, ולכן נתנו להסמ"ך מ"ם כח שיתגבר נגד האמונה הקדושה, ויקרר את האדם מללמוד תורה, כי התורה הקדושה, היא מטהרת את נשמות ישראל מכל מיני זוהמות ודעות נפסדות, והתורה הקדושה מלמדת אותנו איך לקיים את מצוותיו יתברך בתמימות ובפשיטות גמור, וזה כל הנסיון שיהיה לפני התגלות מלך המשיח שהוא יגלה את אמתת מציאותו יתברך בגלוי רב ונפלא מאד.

ולכן לא בחינם שאמר רבנו ז"ל (שיחות הר"ן סימן ל"ה) שהולך אפיקורסות גדול על העולם. וכן ספר כמה פעמים שהולך ונמשך אפיקורסות גדול בעוונותינו הרבים בעולם.

להחזיק עצמו עם אמונה:

אשרי מי שיחזיק עצמו באמונה באלו העתים, ואמר אף על פי שאינו מועיל כלל מה שהוא מספר זאת, שיהיה אפיקורסות בעולם ושצריכין להתחזק עצמו באמונה, כי אף על פי שהוא אומר זאת, אף על פי כן מתגברת האפיקורסות והבלבולים, כי הלא גם דניאל וכיוצא הודיעו מקודם, שקודם שיבוא משיח, יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים, "והרשיעו רשעים והמשכילים יבינו" (דניאל י"ב י'), ואם כן מאחר שהודיע מקדם שזה יהיה הנסיון קודם ביאת משיח שיתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים באמונה, ומי שיזכה לעמוד בנסיון וישאר קיים באמונתו, אשרי לו ויזכה לכל טוב המתעתד לבוא לנו במהרה בימינו אשר נבאו עליהם כל נביאנו וחכמינו מקדם, ואם כן היה ראוי שכל אחד ישכיל ויחוס על עצמו להשאר קיים חזק באמונתו, ולא יהיה לו עוד שום ניסיון וצירוף כלל מאחר שכבר הודיעו זאת מקדם, ובאמת אף על פי כן, אף על פי שהודיעו זאת מקדם אף על פי כן יהיה נסיון גדול. ורבים ירשיעו כמו שכתוב (דניאל י"ב י') "והרשיעו רשעים", אך אף על פי כן אני מודיע זאת מקדם בשביל אותן מעט הכשרים שיחזקו עצמן באמונתן, ובודאי יהיה להם מלחמות גדולות בדעתן, למען יהיה להם למשיב נפש והתחזקות והתאמצות יותר כשיראו שכבר דברו מזה מקדם;

וזה כל הניסיונות שעובר עכשיו על עם ישראל שרוצים לנתק אותם מהתורה הקדושה בכל מיני אמתלאות וכו' וכו', והכל כדי לעקור את נשמות ישראל ממנו יתברך, ומהאמונה הקדושה, אבל זה לא יועיל להסמ"ך מ"ם שום דבר, כי עם ישראל כבר עברו את הגלות אלפים שנה בכל מיני גזרות של שמד והריגות ורציחות אכזריות של כל מיני עובדי אלילים, וכל מיני אכזרים וכו' וכו', ותהלה לאל עברנו על הכל, וכן נזכה לעבור גם עכשיו על כל זה אם נהיה חזקים באמונה פשוטה בו יתברך, ולהאמין בדברי רבנו ז"ל שאמר (שיחות הר"ן סימן ר"כ) שזה יהיה הניסיון האחרון קודם ביאת משיח, שלכל אחד יכנס ספקות באמונה הקדושה, והכל בא מחמת תאות נאוף שבוער באדם, כי עוד לא היה במשך כל הדורות נסיונות קשים ומרים בקדושת הברית כמו שיש לנו בדור הזה, ובפרט כאשר מתגלה בכל יום טכנולוגיה באופן אחרת, ומושך את האדם אל שקוץ ערום וזהום וכו', להכשיל את האדם בפגם הברית, ותכף ומיד כשאדם פוגם בברית, אזי הוא רחוק מאמונה, כי כך אמר רבנו ז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"א) אשר שמירת הברית ואמונה תלויים זה בזה, כמו שכתוב (תהלים פ"ט כ"ט) "ובריתי נאמנת לו", כי מינות ואפיקורסות והרהורי ניאוף תלויים זה בזה, כמאמרם ז"ל (ברכות י"ב:) על הפסוק (במדבר ט"ו ל"ט) "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם", אחרי לבבכם זו מינות, אחרי עיניכם זה הרהור עברה; 

ולכן כל מי שנפל כבר בכפירות ואפיקורסות, ועולים לו מחשבות נגד האמונה הקדושה, והוא לא יכול להבין איך גשמיות מחברת אל רוחניות, ורוחניות מחברת אל גשמיות, זה סימן שהוא פגום מאד בבריתו, וקלקל את מחו ודעתו מרב נאוף ששקע בה, ועצתו רק להתפלל אל הקדוש ברוך הוא, ומי יתן שתאמר בכל יום את התפלה הקדושה שחבר מוהרנ"ת ז"ל על פי דברי רבנו ז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קכ"ג) המדבר ממעלת ארץ ישראל ששם זוכים לאמונה, ואיך שזה לעומת זה הקלפות והמשחיתים הערב רב רוצים להעלים ולהסתיר את האמונה בו יתברך, ולדעתי אם תאמר בכל יום את התפלה הזו, אזי יחקק בך האמונה הקדושה עד שתראה במו עיניך במה שאתה מאמין.

תפילה על אמונה מליקוטי תפילות:

(לקוטי תפלות חלק א' תפלה עג) יהי רצון מלפניך הוי"ה אלהינו ואלהי אבותינו, אל אמונה, שתזכנו ברחמיך הרבים ובחסדיך העצומים, לאמונה שלמה באמת ובלב שלם, שאזכה להאמין בך ובצדיקיך האמתיים באמונה שלמה באמת. ואז כה להכנס ולהתדבק ולהכלל בתוך שלמות האמונה הקדושה, ואהיה חזק ואמיץ בהאמונה הקדושה, עד אשר אזכה להתהפך מגשמיות גופי, למהות האמונה הקדושה, והאמונה הקדושה תאכל אותי עד שיהיה נאכל ונתבטל כל הרע הנאחז בי, ואזכה להתהפך מרע לטוב, על ידי שלמות האמונה שתזכני לה כלל ולהתבטל בתוך האמונה הקדושה בביטול גמור .

ותזכני מהרה לבוא לארץ ישראל בשלום בלי פגע, ולהתקרב ולהתדבק בצדיקים אמתיים בדבקות גדול ובאמונה שלמה באמת, ותחמל עלי בחמלתך הגדולה, ואל תעשה עמי כחטאי ואל תדינני כמפעלי, ותזכני ברחמיך, ותפתח לי שערי האמונה הקדושה, ותעזרני לכנוס לתוך האמונה באמת, ולהכלל בתוכה בכלליות גדול, עד שאזכה להיות נאכל להאמונה ולהתהפך למהותה הקדוש, למהות קדושת ארץ ישראל הקדושה, ולמהות קדשת הצדיקים האמתיים. ולא תקיא אותי הארץ והאמונה הקדושה כאשר קאה את הגוי אשר מלפני, ואף על פי שאיני כדאי וראוי ליגע בהאמונה הקדושה, ובארץ ישראל הקדושה, ולהתקרב לה צדיקים האמתיים, כי הרעותי את מעשי מאוד, וקפחתי את קדושתי, אף על פי כן רחמיך רבים הוי"ה, רחמיך רבים מאוד, זכני ברחמיך ועזרני והושיעני, שתוכל האמונה הקדושה לסבל אותי בתוכה, ולהחזיק אותי תמיד, עד אשר אהיה נאכל ונתהפך למהות קדשת האמונה באמת .

מלא רחמים, זכני לאמונה שלמה בכל הבחינות, כי אין לנו שום תקווה וסמיכה עכשיו כי אם על האמונה הקדושה, כמו שכתוב: "וצדיק באמונתו יחיה". כי אתה יודע עוצם התגברות על גלות הנפש, על ידי תאות הגוף המתגברים בכל עת, ובעוונותינו הרבים תשכחינו ומטה ידינו מאוד, לעמוד כנגדם לשוברם ולבטלם לגמרי, כי אם בכח האמונה הקדושה, שתזכנו להיכנס ולהכלל בתוך האמונה בכלליות גדול, עד שנזכה להיות נאכל להאמונה, ולהתהפך למהות האמונה הקדושה. 

ונזכה לקיים מקרא שכתוב: "בטח בהוי"ה ועשה טוב, שכן ארץ ורעה אמונה". "הוי"ה עיניך הלוא לאמונה". זכני ברחמיך לאמונה הקדושה בשלמות באמת כרצונך הטוב. "כל מצוותיך אמונה, שקר רדפוני עזרני. יהוה שמע תפילתי, האזינה אל תחנוני, באמונתך ענני בצדקתך". ויקוים מקרא שכתוב: "ויודו שמים פלאך הוי"ה, אף אמונתך בקהל קדשים". ונאמר: "ואמונתי וחסדי עמו ובשמי תרום קרנו". ונאמר: "לעולם אשמר לו חסדי ובריתי נאמנת לו, וחסדי לא אפיר מעמו ולא אשקר באמונתי. חסדי הוי"ה עולם אשירה לדור ודור אודיע אמונתך בפי, כי אמרתי עולם חסד יבנה שמים תכין אמונתך בהם. הוי"ה אלהי צבאות מי כמוך חסין יה ואמונתך סביבותיך". וקיים לנו מקרא שכתוב: "וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה, וידעת את הוי"ה, אל תעזבני הו י"ה, אלהי אל תרחק ממני, חושה לעזרתי אדני תשועתי, ברוך הוי"ה לעולם אמן ואמן".

הקדוש ברוך הוא יעזור לך שתתחזק באמונה פשוטה בו יתברך, ואז תחיה חיים טובים חיים נעימים, ותרגיש חיי העולם הבא עוד בעולם הזה, כי עולמך תירש בחייך .

אשר בנחל חלק רנג מכתב א' תתיז

אמונה זה המתקת הדינים:

רבנו ז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן י') על ידי המחאת  כף וריקודין זוכים להמתיק את כל הדינים, אדם צריך לעבוד על נקודת השמחה שתמיד יהיה שש ושמח, ועל ידי זה יזכה להמתיק ממנו את כל הדינים, ובאמת מה זה דינים? הרגע שאדם נכנס בעצבות ובמרירות ובדיכאון ובדאגות וכו' וכו', זה מראה ששורה עליו דינים, הינו שאינו מרגיש את אמותת מציאותו יתברך שמשם נובע כל הצרות שלו, כי המאמין האמיתי שמאמין שדבר גדול דבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, אזי הוא תמיד שש ושמח, כי אין עוד שמחה כמו שאדם יודע בברור גמור אשר הכל לכל אלוקות גמור הוא, ודומם צומח חי מדבר זה לבוש לגבי אין סוף ברוך הוא, וככל שנכנס בזה הוא יותר שמח, כי מאחר שנכלל בו יתברך שזה הטוב האמתי והנצחי, כי אצלו יתברך נאמר (תהלים קמ"ה) "טוב הוי"ה לכל", הקדוש ברוך הוא תמיד טוב, ותמיד משפיע רק חסד ורחמים,

אבל תכף ומיד כשיש לאדם ספקות באמונה, אזי הוא נופל בעצבות ובמרירות ובדיכאון ובדאגות, וצר ומר לו החיים שזה נקרא דינים ששורים על האדם, וכעין שאמר רבנו ז"ל (ספר המידות אות המתקת דין סימן כ"ח) מה שהקדוש ברוך הוא מסתיר פניו ממך, הוא מחמת כפירות שיש בך; כי מי שמאמין בתמימות ובפשיטות בו יתברך שהכל לכל אלוקות גמור הוא, והוא מושגח ממנו יתברך בהשגחה נוראה ונפלאה מאוד, על ידי זה נמתק

ממנו כל הדינים, ואין עליו שום דין כלל.

יעזור הקדוש ברוך הוא שנזכה להגיע אל מדרגת אמונה כזו עד שנרגיש שהוא יתברך נמצא ואין בלעדיו נמצא, ואז יומתק מאיתנו כל הדינים, ונהיה תמיד שמחים ועליזים, ונשמע ונתבשר  בשורות משמחות.

אשר בנחל חלק רנג מכתב א' תתיט

ליתן את הכבוד לבורא העולם:

ובאמת עליך לדעת, מהי הסכנה הגדולה ביותר לאדם בזה העולם? הכבוד. רבנו ז"ל אומר (ליקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן סז): כשבא לאדם כבוד חדש, צריך לשמור מאוד מאוד, כי הנה הוא הולך עכשיו להסתלק, כי הכבוד מגיע רק להקדוש-ברוך-הוא. אדם צריך לבטל עצמו לגמרי, ולדעת ש'מלוא כל הארץ כבודו', והוא אינו צריך מאומה, רק לגלות כבוד הקדוש-ברוך-הוא. ברגע שרוצה לקחת את הכבוד לעצמו, באותו רגע הוא דוחה את הבורא יתברך שמו, כי 'אין אני והוא יכולים לדור' (סוטה ה.). 

וכתוב (ישעיה נז, טו): "אשכון ואת דכא", "אני את דכא", הקדוש-ברוך-הוא נמצא רק אצל אדם היודע שהוא כלום, ואז זוכה שמאיר עליו מלך הכבוד, אבל ברגע שאדם חושב שהוא משהו, ונותנים לו כבוד, ומרגיש: "אה, אה, אני שמח, נותנים לי כבוד", באותו רגע הוא מסלק את הקדוש-ברוך-הוא ממנו, שזו החיות שלו, אזי נעשה מת, כי 'רשעים בחייהם קרויים מתים' (ברכות יח :), אף שמסתובב בזה העולם, אבל הוא בבחינת מת, כי ברגע שאינו דבוק בהשם יתברך – הוא כמת. ולכן כשנותנים לאדם כבוד זה מסוכן מאד כי יכול להסתלק מזה העולם, יכול להיות שיהיה רשע ובבחינת מת, ולכן צריכים להרחק מתאוות כבוד, וליתנו רק לבורא עולם, אשר זו עיקר השלמות.

ידידי היקר! העיקר בזה העולם להחדיר בעצמו הרבה התחזקות, שלא ליפול בדעתו מכל העובר עליו בין בגשמי ובין ברוחני, כי יש הרבה דברים שאדם אינו מבין – שרודפים אותו ורודפים אותו, אבל אם מתחבא בסתר צל כנפיו יתברך, אין יכולים לעשותו דבר.

אשר בנחל חלק מג מכתב ז' תצא 

דיבורי אמונה:

עליך לדעת, כי רבנו ז"ל אמר (לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן יז): כשיושבים באיזה מקום, ומדברים שם דיבורי אמונה, הדיבורים הולכים ונחקקים ונרשמים אפלו בספריהם, ומוצאים שם הפך אמונתם, על אחת כמה וכמה כשמדברים מהאמונה הקדושה, על-ידי-זה נכנס בלב אחינו בני ישראל. 

לכן צריכה להיות עבודתנו – לזרוע אמונה בלבות אחינו בני ישראל, ועל-ידי-זה תצמח הגאולה. וכמו שאמר רבנו ז"ל (לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן ז'), כי עיקר הגאולה תלוי באמונה.

ומובא מהרב הקדוש הבעל התניא ז"ל, שאומר בשם רבו הרב הקדוש ממעזריטש זי"ע, כי הוא היה נוהג, כשנפל לו איזה השגה במוחו, היה אומרו בפה, אף שלא יבינו השומעים כל-כך מה שהיה מדבר, אף-על-פי-כן היה מוציאו בפה, והטעם לזה הוא, כדי להמשיך את ההשגה שנפלה בזה העולם, כדי שאחר אשר יתיגע בעבודת השם יתברך, גם-כן יזכה לזה, כמו-כן עלינו לגלות ולפרסם את האמונה הקדושה, ולדבר תמיד דבורי אמונה, ובאופן הזה תיכנס בלבות עם ישראל אמתת מציאותו יתברך, וסוף כל סוף כולם יחזרו בתשובה שלמה.

אשר בנחל חלק מג מכתב ז' תקיח

לעמוד בניסיונות האמונה:

מה אמר לך! יסוד גדול בחיים לעמוד בכל הניסיונות שמנסים את האדם. וכבר אמר רבנו ז"ל אל תלמידו הנאמן מוהרנ"ת ז"ל (חיי-מוהר"ן, סימן ש'): כל מה שאתה רואה, זה הכל בשביל הבחירה והנסיון, כי מנסים את האדם לראות אם לבבו שלם עם אלוקיו, וזה בחינת העשרה נסיונות שניסו את אברהם אבינו, ואחד מהנסיונות הקדוש-ברוך-הוא אומר לאברהם: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" וגו', ואחר-כך כתוב: "ויהי רעב בארץ וירד אברהם מצרימה" וגו', ופרש רש"י: לנסותו אם יהרהר אחר דבריו של הקדוש-ברוך-הוא שאמר לו ללכת אל ארץ כנען, ועכשיו משיאו לצאת ממנה. ודבר זה סובב אצל כל אחד, פעם נכנס במח מחשבתו דבר אחד לעשותו, והוא בטוח שזה רצונו יתברך [הינו אחר הרבה ישוב הדעת ותפילה ובקשה ובכיות עצומות ודבקות באין סוף ברוך הוא, נכנסת בו מחשבה איך להתנהג],

ואחר-כך כשהוא עושה את זה, הכל טופח לו חזרה על הפנים, ונעשה בדיוק ההפוך וכו', ועכשיו הוא במבוכה גדולה, מה ולמה עשה דבר זה וכו', הרי הם שני דברים מנגדים; מצד אחד ראה והשיג מקום שראה והשיג שיעשה כך וכו', ואחר-כך כשעשה כבר כך, הכל טפח לו על פניו. צריך שתדע, ידידי! אשר זה היה נסיון מן השמים, לנסותו איך יחזיק מעמד ולא ישבר, ויהיה חזק באותה מידה של אמונה פשוטה בו יתברך. ודבר זה אי אפשר להסביר לבן אדם, רק אחר התבוננות עמקה עמוק עמוק מי ימצאנו.

ולכן ראה רק להחזיק מעמד, והרגל עצמך לדבר עמו יתברך, ומה שאתה כותב, שקשה לך להתרכז וכו', אני נותן לכולם עצה – להתבודד חמש דקות, וזה בנקל לקיים, ואחר-כך עוד חמש דקות, וכן בכל פעם וכו', עד שבמשך היום יהיה לו הרבה יותר משעה התבודדות, שזה היה רצונו של רבנו ז"ל.

אשר בנחל חלק נב מכתב 

 

מה כוונת רבינו ז"ל ש"צריך לחפש ולבקש איפה הוא אוחז באמונה"?

שאלה:

מאת דוד:

שלום רב לכבוד מוהרא"ש שליט"א. הצדיק תמיד מזכיר את דברי רבנו ז"ל בליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ה' ש"אדם צריך לחפש ולבקש איפה הוא אוחז באמונה", מה הכוונה? ואיך מקיימים את זה הלכה למעשה? תודה מראש.

תשובה:

בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר תרומה ה' אדר התשע"ג

שלום וברכה אל דוד נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל אומר (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ה') העיקר הוא אמונה, וצריך כל אחד לחפש את עצמו ולחזק את עצמו באמונה, כי יש סובלי חלאים שיש להם מכות מופלאות והם סובלים מחלאים רק בשביל נפילת האמונה, כי על ידי נפילת האמונה באים מכות מופלאות וכו', עיין שם. והדבר הוא פשוט בתכלית הפשיטות, אדם צריך תמיד להתחזק באמונה פשוטה בו יתברך לידע ולהודיע ולהוודע שאין בלעדו יתברך כלל, ודבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, עד כדי כך שאמרו חכמינו הקדושים (חולין ז:) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה; זאת אומרת אפילו מכה קטנה באצבע הקטנה לא מקבלים לפני שנכרז קודם מלמעלה בשמים, וכן אמרו (יומא לח.) בשמך יקראוך ובמקומך ישיבוך, אין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו, ואין מלכות נוגעת במלכות חברתה אפילו כמלוא נימא, זאת אומרת אף אחד לא יכול ליגע במה ששייך להשני, אם לא שהכריזו קודם בשמים, וכן אמרו (ברכות נח.) אפילו ריש גרגיתא מן שמיא מנו לי; זאת אומרת שאפילו עבודה בזויה ופשוטה כמו לנקות ביוב וכו' וכו', אדם לא יקבל משרה כזו, עד שמכריזין קודם בשמים וכו'.

רואים מכל זה את גודל השגחתו הפרטי פרטית על כל בן אדם, עכשיו אדם צריך לשאול את עצמו האם האמונה שלי כל כך חזקה? האם אני אוחז בזה? ואם כן למה אני בעצבות ובמרירות ובמרה שחורה ויש לי קושיות וספיקות עליו יתברך? ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן צ"א) שהאמונה צריכה כל כך להתפשט באדם עד שירגיש את אמתת מציאותו יתברך בכל איבריו, ועל זה צריך אדם לשאול את עצמו האם הוא אוחז בזה?

ואמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן ל"ב) ובאמת אמונה הוא ענין חזק מאד וחייו חזקים מאד על ידי אמונה. כי כשיש לו אמונה אפילו כשבאים עליו יסורים חס ושלום אזי יוכל לנחם עצמו, ולהחיות את עצמו, כי השם יתברך ירחם עליו וייטיב אחריתו, והיסורים הם לו לטובה ולכפרה ובסוף ייטיב לו השם יתברך בעולם הזה או בעולם הבא. אבל מחקר וכופר שאין לו אמונה, כשבא עליו איזה צרה, אין לו למי לפנות, ואין לו במה להחיות את עצמו, ולנחם את עצמו. והמשכיל יבין דברים אלו מאליו ויבין דבר מתוך דבר, כי אי אפשר לבאר הכל בכתב. והכלל שהעיקר הוא האמונה בלי שום חקירות כלל, ובזה יהיה חזק לעולם בעולם הזה ובעולם הבא ולעולם לא ימוט אשרי לו.

הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

מדוע הקדוש-ברוך-הוא מאפשר לגויים לפגוע ולהרוג יהודים?

שאלה:

מאת הילה:

שלום לצדיק. יש לי שאלה מאוד חשובה, ואקווה שלא תכעסו עליה, כי אני שואלת אותה מרצון להבין את הדברים: אם אנחנו העם הנבחר, והקדוש-ברוך-הוא בחר בנו להיות לו בנים ועבדים, אז מדוע הוא איפשר לגויים בכל הדורות וגם בדורנו לפגוע ולהרוג יהודים חפים מפשע, גברים נשים וילדים שלא חטאו? האם יש לכך הסבר הגיוני?

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר עקב ט"ו אב ה'תשע"ג

שלום וברכה אל הילה תחי'

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל אומר (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"ד) שיש קושיות שאין עליהן תירוץ, וכל מי שנכנס בקושיות אלו אף פעם לא יצא משם, ועל זה נאמר (משלי ב') כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים, וחבל אפילו להכנס שמה כי לא יוכל לצאת מהאפיקורסות הזו וכו'. ואמר רביז"ל שבשביל זה נקראים עם ישראל עיברים, כי עוברים על ידי אמונה מקצה אל הקצה ואין להם קושיות כלל, כי מעלת האמונה הפשוטה עולה על הכל, שאין לו שום קושיות עליו יתברך ויודע אשר (תהלים קמ"ה) צדיק הוי"ה בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו. יש הרבה דברים שאין אדם מסוגל להבין כלל, ולכן למה להכנס בקושיות וספיקות שיבלבלו לו את הדעת והשכל, ועל ידי זה יהיה תמיד ממורמר ומלא ספיקות ועקמומיות וכו'?

ואמר רביז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן נ"ב) שההכרח שיהיה קושיות על הקדוש ברוך הוא, כי איך בשר ודם טיפה סרוחה יכול להבין בדעתו את דרכי המקום ברוך הוא, שהוא למעלה מהשגתינו ותבונתינו? וכן יש קושיות על הצדיקים הדבקים בו יתברך ונכללים לגמרי באין סוף ברוך הוא, כי איך יכולים להבין את דרכיהם שהם למעלה מהשגתינו? הרי הם נכללים לגמרי בו יתברך, וכל חיותם ומחשבתם זה רק באלקותו יתברך, ואיך אדם מלא הרהורים רעים וכו' וטינוף וצואה בראשו וכו' יכול להבין את דרכי הצדיק? אדרבה, כל מה שהם עושים זה עניינים למעלה משכל אנושי, ובוודאי יהיו עליהם קושיות וספיקות וכו'. ולכן אשרי מי שבכלל לא נכנס בשום קושיות, ומחזק עצמו באמונה פשוטה – לידע שלא יודעים כלל, ויש דברים שהם למעלה מהשגות דעתינו לגמרי. ואמר רביז"ל שמי שחזק באמונה פשוטה בו יתברך, אזי כל החיים שלו כבר הולכים בצורה אחרת, ואמונה זה כמו שינה שהאדם ישן ויש לו נייחא למוחין.

את צריכה לדעת שיש דברים שאין אנחנו מסוגלים להבין עם השכל המצומצם שלנו, ואם כן מה ולמה להכנס בכלל בקושיות וספיקות כאלו וכו' שרק יבלבלו לנו את הראש ויעקמו את לבבנו וכו'?

אשרי מי שמכניס עצמו באמונה פשוטה בו יתברך, וזוכה לדבר עמו יתברך כאשר ידבר איש אל רעהו שאז יעבור על כל הקושיות והספיקות וכו' ויזכה לכל טוב אמיתי ונצחי, כי האמונה הפשוטה בו יתברך עולה על כל המדריגות שבעולם וכו', ועל ידי אמונה פשוטה הוא יכול להגיע אל הדביקות הכי עליונה, כי האמונה זו הדביקות, והדביקות זו אמונה, ועל ידי זה יזכה להתענג מזיו שכינת עוזו יתברך, אשרי לו.

אני משתדל לחזק את כולם, אבל בתוך תוכי אני מלא ספיקות באמונה

שאלה:

מאת אהרן:

שלום לכבוד הרב שליט"א. אני בן ארבעים וחמש, שומר מצוות, ומנסה להתחזק בספרי רבינו בשלוש-עשרה השנים האחרונות, אך מכיוון שחוויתי בילדותי משברים רגשיים קשים מאוד, עד היום יש לי קשיים רגשיים קשים מאוד, ולמרות שמבחוץ אני מחייך לכל העולם ומצטט כמו תוּכּי דיבורי אמונה והתחזקות מרבנו, מבפנים אני אכול בספיקות קשים באמונה.
אני מרגיש שכל המצוות שאני עושה וכל ההשתדלות שלי בעבודת השם זה רק כלפי חוץ, ומבפנים אני מרגיש כמו מת שיש לו 'מיתת הלב' ממש, וכשאני קורא ומנסה ללמוד תורות בליקוטי מוהר"ן אני מרגיש שאני נגוע כמעט בכל המחלות הרוחניות האפשריות, ובקושי שאני מצליח להחיות את עצמי עם התורה 'אזמרה'.
אני מרגיש שקרן גם בזמן ההתבודדות, ולמרות שהייתי כבר כמה פעמים בראש השנה באומן, כלום לא זז, ואני מתוסכל מכל הבחינות. מה לעשות? הצילו!

תשובה:

בעזה"י יום ד' לסדר ראה  כ"ד אב התשע"ג

שלום וברכה אל אהרן נ"י

לנכון קיבלתי את מכתבך.

כל הצרות שלך שאתה מרגיש שאתה מלא יסורים וכו' וכו' זה רק מפני שאתה לא בשמחה. בר ישראל צריך לשמח את עצמו עם כל נקודה ונקודה שיש בו, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רפ"ב) שאדם צריך לחפש ולבקש בעצמו נקודה טובה ששם אינו רשע, כי זו לא חכמה להפיל את עצמו וזה לא שכל לשבור את עצמו וכו', אלא צריכים לשמוח עם כל נקודה שיש בו ותהילה לאל כל בר ישראל מלא מצוות כרימון.

הן אמת שעברת בחייך משברים קשים מאד מאד וכו' וכו', אך עם כל זאת אתה צריך להחיות את עצמך עם "שלא עשני גוי", כי על כל פנים תהילה לאל גוי לא נולדת, וזה צריך להיות עיקר השמחה שלך, ובזה שתשמח בזה, אזי כל החיים שלך ישתנו לטובה, כי כך אמר רביז"ל (ספר המידות אות שמחה חלק ב' סימן א') מי שהוא שמח תמיד – על ידי זה הוא מצליח, וזה עיקר ההצלחה בגשמיות וברוחניות.

דע לך שהס"מ שונא את האדם מאד מאד ורוצה להפיל אותו בעצבות ובעצולות ובדכאון ולכן צריכים לעשות כל מיני מאמצים שבעולם להיות רק בשמחה, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"ד)

שאפילו אם אדם נמצא במדור הקליפות, עם כל זאת, כשמחזק את עצמו לקיים מצווה אחת בשמחה – הוא עולה מעולם עד עולם וכו' עד שמגיע אל רום גובהי מרומים אל עולם האצילות, ואי אפשר לתאר ולשער את מעלת האדם שהוא שמח במצוות שהוא עושה בכל יום.

בוודאי עובר עליך מה שעובר, אך על מי בזה העולם לא עובר מה שעובר וכו'? ומי לא נפל ונכשל וכו'? אך תהילה לאל זכית להתקרב אל רביז"ל, שעצם ההתקרבות אליו זו השמחה הכי גדולה, עד כדי כך שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קע"ז) אתם צריכים מאד מאד לשמוח שיש לכם רבי כזה.

ואתה שזכית להיות כבר כמה פעמים בראש השנה באומן אצל רביז"ל, עליך לשמוח עם זה מאד מאד, כי בפירוש גילה לנו רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן ת"ג)

מי שהיה אצלו בראש השנה ראוי לו לשמוח כל השנה. ולכן דע לך, כשבר ישראל שמח ומכריח את עצמו להיות בשמחה, אזי הוא נכלל באין סוף ברוך הוא, ולכן תיקח את עצמך בידיך, ותהיה רק בשמחה, וכמו שאסור לשנוא את הזולת שזה לאו בתורה – "לא תשנא את אחיך בלבבך", כי זו עברה גדולה לשנוא את עצמו, ומה שקורה אצלך זה שאתה שונא את עצמך.

ולכן אבקש אותך מאד, שרק תחדיר בעצמך שאין שום מציאות בלעדיו יתברך, והכל לכל אלקות גמור הוא, כי מלא כל הארץ כבודו, ואתה נמצא בתוך האור. אשרי האדם שמכניס את הדיבורים האלו בתוך לבו, ואז טוב לו כל הימים.

 

 

 

רבנו אמר שמי שפגם בברית האמונה שלו פגומה מאוד. איך מתקנים את זה?

שאלה:

מאת לאה:

לכבוד הצדיק שלום וברכה.
רבנו הקדוש אמר שמי שפגם בברית – יש לו ספקות באמונה ויש לו קושיות על השם יתברך ועל הצדיקים האמיתיים. אם כן, איך אדם שיש לו עבר של עוונות ופגמים יכול לזכות לאמונת חכמים, הרי מחמת העוונות הוא מלא ספקות וקושיות?
ומדוע הוא עתיד להיענש על כך שאין לו אמונה, הרי הוא לא אשם, כי מרוב הפגמים שפגם הוא בכלל לא מסוגל לקבל את האמונה הקדושה?
אשמח לקבל את תשובת הצדיק, ויהי רצון שהקדוש-ברוך-הוא ישלח לכם רפואה שלימה ובריאות איתנה ותרוו רב נחת דקדושה מכל יוצאי חלציכם.

תשובה:

בעזה"י יום ב' לסדר נצבים וילך כ' אלול ה'תשע"ג

שלום רב אל לאה תחי'

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"ו) דזה הוא כלל גדול שאי אפשר לשום אדם להשיג ולתפוס בדיבורו של הצדיק, אם לא שתיקן תחילה אות ברית קודש כראוי, אזי יכול להבין ולתפוס דיבורו של הצדיק, כי כשתיקן אות ברית קודש כראוי, אזי המוחין שלו בשלימות, ויכול להבין דיבורו של הצדיק, כפי התיקון של כל אחד כך הוא השגתו, ומבואר בדברי מוהרנ"ת ז"ל (ליקוטי הלכות קריאת שמע הלכה ד' אות ב') אשר אמירת שני הפסוקים של קריאת שמע "שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד", "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", הם מסוגלים לבטל על ידם הרהורי ניאוף, עיין שם. ועיקר שני הפסוקים האלו הם גילוי ובירור האמונה בו יתברך, שידעו שהוא יתברך נמצא ואין בלעדיו נמצא, והכל לכל אלקות גמור הוא, ולזה זוכים רק על ידי מוחין נקיים שאין בהם שום עירבוב ופגם בפגמי הברית שהם קלקול המוחין, שאז נצטייר האור אצלו לטובה, ואז יוכל להבין את דברי הצדיק האמת, כי עיקר יסוד כל התורה כולה היא האמונה הקדושה, שהיא מצות קריאת שמע, כמו שכתוב (תהלים קי"ט) "כל מצותיך אמונה", וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (מכות כ"ד) בא חבקוק והעמידן על אחת – "וצדיק באמונתו יחיה", ולכאורה לא שבקת חיי לכל בריה. כי אם כן מה יעשו המון עם שרובם אינם בכלל תיקון הברית בשלימות?

כי זעירין אינון בכל דור שזוכין לתיקון הברית בשלימות, ואם כן זה שלא זכה עדיין לתיקון הברית, אם כן חס ושלום אפס תקוה, כי אינו יכול לקבל שום עצה מהתורה הקדושה, מאחר שהמוחין שלו אינם מתוקנים על ידי פגם הברית שפגם. ואדרבא, לא זכה – נעשה לו סם מות חס ושלום, כי נצטייר אצלו האור בהפוך לפי פגם הכלים של המוחין שלו. ואם כן מה יפעל בעסק התורה? וכן אפילו כשיבוא להצדיק, והצדיק יגלה לו תורה ומוסר, מה יועיל לו? אדרבא, יוכל לקלקל לו יותר חס ושלום מחמת שתפיסת המוחין שלו הם פגומים על ידי פגם הברית, ואזי אינו יכול לתפוס דיבורו של הצדיק, רק אדרבא נצטייר אצלו להיפך, ואם כן נפל פיתא בבירא ומה הועילו חכמים בתקנתן שעוסקין כל ימיהם לתקן נפשות ישראל על ידי התגלות תורתם הקדושה? ובאמת, זו השאלה שאת שואלת, כי רוב בני האדם הם פגומים בברית, ואם כן איך יכול להיות שאי פעם יזכו להבין את דברי הצדיק האמת ותהיה להם אמונת חכמים, ולא יהיו להם שום קושיות על הקדוש ברוך הוא, כי הרי הם פגומים לגמרי וכו' וכו'?

אך באמת יש בענין זה דברים גנוזים הרבה, וכאשר הבננו מפיו הקדוש של רביז"ל שבשביל זה צריך הצדיק האמת לפעמים להלביש תורתו בכמה מיני לבושים וכו' וכו', ומה גם שלפעמים מלביש תורתו בסיפורי מעשיות ושיחות חולין וכו', כמו שאנחנו רואים גדולי מובחרי הצדיקים הדבוקים לגמרי בו יתברך, הם יכולים להוריד את עצמם להכי פגומים שבעולם, הן גברים והן נשים, ומדברים איתם שיחות חולין וכו', שנראות שיחות של מה בכך וכו', אבל הוא מלביש בתוך דיבוריו אור כזה שמטהר את נשמתם עד שלאט לאט גם בהם נכנס אורו יתברך, והם מתחזקים באמונה פשוטה בו יתברך, והם עושים את זה בחכמה עמוקה כזו, עד שכל הפגומים גם כן זוכים אחר כך לבירור וזיכוך האמונה בו יתברך, ומתחזקת אצלם אמונת החכמים.

כי באמת עיקר העצה לכל זה הוא האמונה הקדושה. להאמין בו יתברך בתמימות ובפשיטות גמורה שאין בלעדיו יתברך כלל, שזה סוד שני הפסוקים "שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד", "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", כי על ידי אמירת שני הפסוקים האלו זוכין להנצל מהרהורי ניאוף לגמרי, ולטהר ולזכך את מח מחשבתו, ומתחיל לחשוב רק ממנו יתברך.

וצריכים לדעת אשר העיקר הוא האמונה, הן בכלליות התורה, והן בפרטיות בכל דור ודור שצריכין להתקרב להצדיק האמת שבכל דור ודור, העיקר הוא האמונה. שצריך לבטל דעתו לגמרי כאילו אין לו שום דעת עצמו כלל, ויסתכל רק על האמת לאמיתו, וימשוך עצמו רק אל האמת, שהוא סוד האמונה, ולא יטעה את עצמו כלל, ואז בודאי יזכה לקבל עצות קדושות ותיקון גדול מהצדיק האמת ותורתו הקדושה, שמגלה לעם סגולה, אף על פי שלא תיקן בריתו עדיין, ואין המח שלו בשלימות עדיין, והעיקר מה שהוא צריך זה שפגום וכו', שיכיר את מקומו וידע זאת בעצמו, איך המח שלו אינו מתוקן כראוי מחמת פגם הברית שלו כפי מה שיודע בנפשו, ועל כן הוא צריך לבטל דעת עצמו לגמרי.

וכשבא אל הצדיק האמת יטה דעתו רק על האמת לאמיתו, וכן כשעוסק בתורה יבטל בכל פעם הערמימיות שנכנס בתוכו מחמת המח העקום שלו שעיקם מחמת פגם הברית שלו, ויבקש מהשם יתברך שיגלה לו נקודת האמת בכל פעם, שידע תמיד בכל עת איך להתנהג באמת לאמיתו. ואם יבוא על דעתו איזה קושיא על הצדיק, או על התורה, או על השם יתברך, יבטל דעתו לגמרי, ויאמר בלבו: מי אני? ומה דעתי וחכמתי שיהיה קשה לי איזה קושיא על הצדיק הגדול במעלה נוראה מאד שהוא שלם בדעתו? כי הלא אני יודע בעצמי שדעתי עכורה ופגומה מאד על ידי פגם הברית שלא זכיתי עדיין לתקן, ויבטל דעתו לגמרי, ויסמוך עצמו רק על אמונה, וימסור לבו להשם יתברך ולהצדיק האמת ולתורתו הקדושה, שיוליך אותו בדרך האמת כרצונו, ואז יזכה שיאיר לו האמת בכל עת, ויזכה לצייר ולקבל אור תורתו בברכה, אף על פי שלא זכה עדיין לתיקון הברית בשלימות. כי אמונה עולה על הכל, כי על ידי האמונה הוא נכלל בהשם יתברך ובהצדיקים האמיתיים שמאמין בהם, ובתורתם, ואז הם בעצמם מציירים לו האור לברכה, וממשיכין לו אור מתוקן ומציירים את האור לברכה, ואז אין הכלים פגומים שלו יכולים לקלקל האור חס ושלום לציירו בהיפך, כי כבר נצטייר האור למעלה בבחינת ברכה, וזה התיקון שלו.

הכלל – אדם צריך תמיד לדעת שהוא פגום, ויזכור את כל עוונותיו שעשה בעבר, הן האיש והן האשה וכו', והרגע שמכניסים בדעתם דבר זה, ויודעים שהם פגומים, ואוי להם אם ישאלו קושיות וספיקות עליו יתברך או על הצדיקים האמיתיים או על התורה הקדושה, תיכף ומיד יבינו בדעתם: איך יש לנו חוצפה לשאול שאלות באמונה הקדושה, או שיהיו לנו ספיקות בו יתברך, או בצדיק האמת, או בתורה הקדושה, בשעה שאנחנו יודעים שאנחנו פגומים לגמרי? ועל ידי שאדם זוכה להכיר את מקומו ולבטל את שכלו ואת ישותו לגמרי, על ידי זה לבסוף זוכה להגיע לתיקונו.

אקווה שתביני דבר מתוך דבר, שדבר זה שייך לכל אחד ואחד מאתנו, אשר אין אחד שיהיה  נקי לגמרי מחטאים ועוונות, ולכן אם הוא לא רוצה להענש שיפול לנוקבא דתהומא רבה יותר ויותר, עליו להכיר את מקומו, ולהשליך את שכלו המדומה, ולהתחזק באמונה פשוטה בו יתברך, ובתורה הקדושה, ובצדיקים האמיתיים, ואז יבוא אל מקומו ואל תיקונו.

 

אות אמונה | ספר המידות – לרבי נחמן מברסלב

 אֱמוּנָה

1. צָרִיךְ לְהַאֲמִין בְּהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ בְּדֶרֶךְ אֱמוּנָה וְלֹא בְּדֶרֶךְ מוֹפֵת.
2. עַל-יְדֵי עֲנָוָה תִּזְכֶּה לֶאֱמוּנָה.
3. בִּרְאוֹתְךָ שִׁנּוּי מַעֲשֶׂה, אַל תֹּאמַר מִקְרֶה הוּא, אֶלָּא תַּאֲמִין כִּי זֶה הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
4. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם מְבִיאִים הֶזֵּק גָּדוֹל לָעוֹלָם. וְהַדָּבָר קָשֶׁה: לָמָּה נִבְרְאוּ? תֵּדַע, שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ בָּהֶם צַד אֶחָד לְטוֹבָה.
5. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲנָאָה מִדִּבּוּר שֶׁל אֶפִּיקוֹרוֹס אֲפִלּוּ שֶׁאֵינוֹ מִדִּבְרֵי אֶפִּיקוֹרְסוּת, עַל-יְדֵי-זֶה בָּא לְהִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה-זָרָה.
6. עַל-יְדֵי אֱמוּנָה הָאָדָם חָבִיב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּאִשָּׁה לְבַעְלָהּ.
7. מִי שֶׁאֵינוֹ מֵכִין אֶת לִבּוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לָבוֹא לֶאֱמוּנָה.
8. מִי שֶׁנֶּאֱבַד לוֹ אֵיזֶהוּ דָּבָר, בְּיָדוּעַ שֶׁנָּפַל מֵאֱמוּנָתוֹ.
9. מִי שֶׁנֶּאֱבַד אֱמוּנָתוֹ מִמֶּנּוּ, יֵלֵךְ עַל קִבְרֵי יִשְׂרָאֵל וִיסַפֵּר הַחֲסָדִים, שֶׁעָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא.
10. אֱמוּנָה תּוֹלָה בְּפֶה שֶׁל אָדָם.
11. עַל-יְדֵי הַלִּמּוּד נִשְׁבָּרִים כָּל הַכְּפִירוֹת.
12. עַל-יְדֵי אֱמוּנָה נִתְבָּרֵךְ.
13.  עַל-יְדֵי רִבּוּי אֲכִילָה נוֹפְלִים מֵאֱמוּנָה.
14.  כְּשֶׁתִּסְתַּכֵּל בַּשָּׁמַיִם כְּשֶׁהֵם זַכִּים וּבְהִירִים, תִּזְכֶּה לֶאֱמוּנַת חֲכָמִים.
15. כְּשֶׁנּוֹפֵל אֵיזֶה קֻשְׁיָא עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי תִּשְׁתֹּק, וְעַל-יְדֵי הַשְּׁתִיקָה מַחְשְׁבוֹתֶיךָ בְּעַצְמָם יָשִׁיבוּ לְךָ תֵּרוּץ עַל קֻשְׁיוֹתֶיךָ.
16. כְּשֶׁמְּחָרְפִין אוֹתְךָ, וְאַתָּה שׁוֹתֵק, תִּזְכֶּה לְהָבִין תֵּרוּץ עַל קֻשְׁיוֹתֶיךָ וְתִזְכֶּה לְרוּחַ בִּינָה.
17. כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם מִתְנַגְּדִים לוֹמְדִים וַעֲשִׁירִים גְּדוֹלִים, דַּע, שֶׁזֶּה נַעֲשָׂה מֵחֲמַת שֶׁנָּפַל כַּמָּה פְּעָמִים מֵאֱמוּנָה.
18. אֱמוּנָה חָשׁוּב כִּצְדָקָה. 
19. עַל-יְדֵי אֱמוּנָה נִתְחַכֵּם.
20. מִתְּחִלָּה צָרִיךְ לְהַאֲמִין בְּהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ, וְאַחַר-כָּךְ יִזְכֶּה לְהָבִין אוֹתוֹ בַּשֵּׂכֶל.
21. זִוּוּגָא דְּקֻדְשָׁא-בְּרִיךְ-הוּא עַל-יְדֵי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל.
22. הַפֶּשַׁע שֶׁל אָדָם מַכְנִיס כְּפִירָה לָאָדָם.
23. כְּשֶׁנּוֹפֵל מֵאֱמוּנָתוֹ יִבְכֶּה.
24. אֱמוּנָה בָּא עַל-יְדֵי שְׁתִיקָה.
25. עַל-יְדֵי קִנְאָה אָדָם נוֹפֵל מֵאֱמוּנָתוֹ.
26. מִי שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה, בְּיָדוּעַ שֶׁמְּזַלְזֵל בְּדִבְרֵי-תוֹרָה.
27.  מִי שֶׁמְּנַקֶּה בְּכָל עֵת יָדָיו, עַל-יְדֵי-זֶה מְזַכֶּה אֶת לִבּוֹ.
28. כְּשֶׁאָדָם נוֹפֵל מֵאֱמוּנָה, יֵדַע שֶׁדָּנִין אוֹתוֹ לְמַעְלָה.
29. כְּשֶׁנּוֹפֵל מֵאֱמוּנָתוֹ בָּא לִידֵי קֶרִי וְלִידֵי הִרְהוּרֵי אִשָּׁה וְלִידֵי הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה-זָרָה.
30. אֱמוּנָה בָּא עַל-יְדֵי צְדָקָה.
31. עַל-יְדֵי אֱמוּנָה יָכוֹל לְהָבִין אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
32. עַל-יְדֵי אֱמוּנָה יָכוֹל לָבוֹא לְבִטָּחוֹן.
33. עַל-יְדֵי אֱמוּנָה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא יִסְלַח לְךָ [עַל] כָּל עֲווֹנוֹתֶיךָ.
34. לִפְעָמִים הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שׁוֹלֵחַ צַעַר לְאָדָם וּמַכֶּה אוֹתוֹ וְאֵין מַפִּיל אוֹתוֹ לְחֻלְשָׁה, אֵין זֶה כִּי-אִם בִּשְׁבִיל אֱמוּנָה.
35. עַל-יְדֵי שְׁבוּעַת שֶׁקֶר נוֹפֵל מֵאֱמוּנָה.
36. מִי שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה אֵינוֹ מְקַבֵּל מוּסָר.
37. מִי שֶׁאֵין מַאֲמִין בְּדִבְרֵי הַצַּדִּיק לְסּוֹף – שֶׁאֵין נֶהֱנֶה מֵהַדָּבָר אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא רוֹאֶה.
38. מִי שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה, בְּוַדַּאי חֻקּוֹת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֶצְלוֹ נִמְאָס.
39. מָשִׁיחַ יָבוֹא בְּפֶתַע פִּתְאוֹם, וְעַל-יְדֵי-זֶה מֵחֲמַת שִׂמְחָה יִפְחֲדוּ יִשְׂרָאֵל.
40. כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, אֲזַי כָּל הַשָּׂרִים שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה יֶחֱלוּ, אֲבָל עַכְשָׁו כְּשֶׁיֵּשׁ עֲלִיָּה לְאֵיזֶה שַׂר, אֲזַי יִשְׂרָאֵל הֵם חוֹלִים.
41. לֶעָתִיד לָבוֹא כָּל אֶחָד הַזָּעִיר מֵחֲבֵרוֹ בַּשָּׁנִים יִהְיֶה יוֹתֵר לְמַעְלָה.
42. לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁחִלְּלוּ אֶת הַשַּׁבָּת, וּבִטְּלוּ קְרִיאַת-שְׁמַע, שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, וּבִטְּלוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית-רַבָּן, וְלֹא הָיָה לָהֶם בּשֶׁת-פָּנִים זֶה מִזֶּה, וְהִשְׁווּ קָטֹן וְגָדוֹל, גַּם לֹא הוֹכִיחוּ זֶה אֶת זֶה, גַּם בִּזּוּ תַּלְמִידֵי-חֲכָמִים, גַּם פָּסְקוּ מִמֶּנָּהּ אַנְשֵׁי-אֲמָנָה.
43. אֵין יְרוּשָׁלַיִם נִפְדֵית אֶלָּא בִּצְדָקָה.
44. מִלְחָמָה אַתְחַלְתָּא דִּגְאֻלָּה הִוא.
45. מִי שֶׁמְּגַדֵּל חֲזִירִים, הוּא מְעַכֵּב אֶת הַגְּאֻלָּה.
46. לֹא יִבָּנֶה יְרוּשָׁלַיִם, עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל.
47. מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל הוֹלְכִים בַּגָּלוּת מֵאֻמָּה לְאֻמָּה, הוּא סִימָן שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ.
48. כְּשֶׁאֻמּוֹת מְחָרְפִין אוֹתָנוּ בְּיוֹתֵר זֶה סִימָן עַל מָשִׁיחַ.
49. אֵין בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ נִבְנֶה, עַד שֶׁיִּכְלֶה גַּאֲוָה.
50. עַל-יְדֵי אַחְדוּת שֶׁיִּהְיֶה בְּיִשְׂרָאֵל, יָבוֹא מָשִׁיחַ.
51. מָשִׁיחַ יָבוֹא בִּשְׁנַת בְּרָכָה.
52. אֵין מָשִׁיחַ בָּא, עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף.
53. הַמַּשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד-חָכָם, וְהַמְהַנֵּהוּ מִנְּכָסָיו, וְהָעוֹשֶׂה פַּרְקְמַטְיָא לְתַלְמִיד-חָכָם, זוֹכֶה לִתְחִיַּת הַמֵּתִים.
54. מֵרוּחַ פִּיו שֶׁל הַשַּׁקְּרָן נַעֲשָׂה יֵצֶר-הָרָע, וּכְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ אֲזַי לֹא יִהְיֶה שֶׁקֶר, בִּשְׁבִיל זֶה לֹא יִהְיֶה יֵצֶר-הָרָע בָּעוֹלָם.
55. מִי שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, הוּא יָכוֹל לְהַכִּיר בְּאַחֵר, אִם אַחֵר דּוֹבֵר אֱמֶת אִם לָאו.
56. הַשֶּׁקֶר – לֹא יַסְכִּימוּ עָלָיו רַבִּים.
57. הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שׂוֹנֵא לְזֶה הָאִישׁ, הַמְּדַבֵּר אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב.
58. עָשִׁיר מְכַחֵשׁ – אֵין הַדַּעַת סוֹבְלוֹ, וְגַם הוּא נִבְזֶה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ.
59. תִּקּוּן לַפֶּה – שֶׁיִּתֵּן צְדָקָה.
60. עַל-יְדֵי הָאֱמֶת הָעוֹלָם נִשְׁמָר מִכָּל הֶזֵּקוֹת.
61. עַל-יְדֵי חֲנֻפָּה בָּא לְשֶׁקֶר.
62. מִי שֶׁנּוֹתֵן צְדָקָה – שְׂכָרוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לֶאֱמֶת.
63. עַל-יְדֵי שֶׁקֶר בְּוַדַּאי תִּשְׂנָא הָעֲנָוִים.
64. אָדָם נִכָּר עַל-יְדֵי מְשָׁרְתָיו, אִם הוּא אוֹהֵב שֶׁקֶר אִם לָאו.
65. כְּשֶׁאֵין אֱמֶת אֵין חֶסֶד.
66. כְּשֶׁיֵּשׁ לְךָ שֶׁקֶר, אֲזַי כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת לְךָ אֵיזֶה יְשׁוּעָה, אֲזַי הַשֶּׁקֶר מְגַלֶּה עֲווֹנוֹתֶיךָ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יוֹשִׁיעַ לָךְ.
67. עַל-יְדֵי אֱמֶת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא פּוֹדֶה אוֹתְךָ מִכָּל הַצָּרוֹת.
68. טוֹב לָאָדָם שֶׁיָּמוּת, מִשֶּׁיִּחְיֶה וְיִהְיֶה שַׁקְרָן בְּעֵינֵי בְּנֵי-אָדָם.

 חֵלֶק שֵׁנִי

 א. לִפְעָמִים אָדָם בָּא לְאֵיזֶהוּ מָקוֹם, וְיֵשׁ לוֹ צַעַר בְּזֶה הַמָּקוֹם, יֵדַע שֶׁזֶּה הַמָּקוֹם הָיוּ בּוֹ אֲבוֹתָיו וְנָפַל לָהֶם אֵיזֶה כְּפִירָה, אוֹ בָּנָיו יָבוֹאוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה לְאֵיזֶה כְּפִירָה, וְעַל-יְדֵי-זֶה הוּא סוֹבֵל עַכְשָׁו צַעַר בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

 ב. עַל-יְדֵי חֲנֻפָּה בָּא לִידֵי כְּפִירָה.

 ג. אֵין הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עוֹשֶׂה מוֹפְתִים אֶלָּא לָזֶה שֶׁהוּא מַאֲמִין בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת.

 ד. עַל-יְדֵי אֱמוּנָה נִתְבַּטְּלִין הַגְּזֵרוֹת, שֶׁאֻמּוֹת גּוֹזְרִין עָלֵינוּ.

 ה. דַּע, שֶׁיֵּשׁ לְכָל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב כֹּחַ מְיֻחָד לְרַפְּאוֹת אֵיזֶה חוֹלַאַת מְיֻחֶדֶת, וְכָל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא לְמִי שֶׁלֹּא שָׁמַר אֱמוּנָתוֹ וּבְרִיתוֹ, וְלֹא שָׁמַר אֶת עַצְמוֹ מִלַּעֲבֹר עַל "אַל תְּהִי בָּז לְכָל אָדָם". אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת, וְהוּא גַם-כֵּן שׁוֹמֵר הַבְּרִית וּמְקַיֵּם "אַל תְּהִי בָּז לְכָל אָדָם", אֵין רְפוּאָתוֹ תּוֹלָה בְּחֶלְקֵי עֲשָׂבִים הַמְיֻחָדִים לְחוֹלַאתּוֹ, אֶלָּא נִתְרַפֵּא בְּכָל מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה בִּבְחִינַת "וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ" וְכוּ', וְאֵין צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּתְרַמּוּ עֲשָׂבִים הַמְיֻחָדִים לִרְפוּאָתוֹ.

 ו. עִקַּר הַיְּשׁוּעָה הַבָּאָה אֵינָהּ אֶלָּא עַל-יְדֵי אֱמוּנָה, וּמִדַּת אֱמוּנָה הִיא לְפִי מַנְהִיגֵי הַדּוֹר.

 ז. כְּשֶׁהוֹלֵךְ מֵרַב לְרַב, אָז צָרִיךְ לְחַזֵּק אֱמוּנָתוֹ בְּאַחְדוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הַלִּמּוּד מֵהַרְבֵּה מְלַמְּדִים מַזִּיק לֶאֱמוּנַת הַיִּחוּד. וְכֵן הָרַב שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנַת הַיִּחוּד, הוּא יָכוֹל לְהָאִיר לְכָל תַּלְמִיד וְתַלְמִיד לְפִי כֹּחוֹ, וְכָל תַּלְמִיד אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶלָּא מַה שֶּׁצָּרִיךְ לוֹ וְלֹא יוֹתֵר.

 ח. הַנֶּחָמָה בָּא עַל-יְדֵי אֱמוּנָה.

 ט. עַל-יְדֵי מִעוּט אֱמוּנָה נִתְרַבּוּ הַזְּבוּבִים בָּעוֹלָם.

 י. מִי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ מִלַּעֲבֹר עַל "לֹא תַחְמֹד", עַל-יְדֵי-זֶה נִצּוֹל מִכַּעַס וְגַאֲוָה וּמֵחֶסְרוֹן אֱמוּנָה, הַבָּאָה עַל-יְדֵי כַּעַס וְגַאֲוָה.

 יא. עַל-יְדֵי שֶׁאֵין מוֹדִיעִין אֱלֹקוּתוֹ לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, עַל-יְדֵי-זֶה אֻמּוֹת הָעוֹלָם מְסִיתִין וּמַדִּיחִין אֶת יִשְׂרָאֵל לֵילֵךְ בְּחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת.

 יב. עַל-יְדֵי קִלְקוּל אֱמוּנָה נִתְעוֹרְרִין דִּינִים, וְעַל-יְדֵי הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה נִתְעוֹרְרִין דִּינֵי דִּינִים, הַיְנוּ שֶׁדָּנִים אֶת הַדִּינִים שֶׁנִּדּוֹן כְּבָר, אִם נִדּוֹן כָּרָאוּי בְּלִי וַתְּרָנוּת.

1. שִׁכּוּל בָּנִים בָּא, חַס וְשָׁלוֹם, עַל מִי שֶׁמַּפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ מֵאֱמוּנָה.
2.  אִשָּׁה הַזְּהִירָה בְּחַלָּה – בָּנֶיהָ בַּעֲלֵי-אֱמוּנָה.
3. עַל-יְדֵי אֱמוּנָה נִתְיַשֵּׁב הַדַּעַת.
4. עַל-יְדֵי תּוֹרָה בָּא לֶאֱמוּנָה, וְעַל-יְדֵי אֱמוּנָה בָּא לְקִדּוּשׁ הַשֵּׁם.
5. מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִישֹׁן, יַעֲלֶה עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ אֱמוּנַת תְּחִיַּת-הַמֵּתִים.
6. קְטַנֵּי אֲמָנָה – קָשֶׁה לָהֶם לְהַשִּׂיג חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא.