פרשת בא

א.

בפרשת בא התורה הקדושה ממשיכה לספר לנו על שלושת המכות האחרונות מעשרת המכות, שהם ארבה, חושך, מכת בכורות, ולאחר מכן על הקרבת קרבן הפסח ויציאת מצרים.

ב.

והנה בתחילת הפרשה אומר הקב"ה למשה "בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו" וזה תמוה שהקב"ה צריך להגיד למשה בא איתי, למה לא יגיד לו לך אתה לפרעה, ולמה בכלל צריך לשלוח את משה אל פרעה, הרי הקב"ה כל יכול, מסוגל להכות את פרעה ומצרים בלי שאף אחד יבוא אליהם.

ג.

אלא שהיה להקב"ה סיבה שרצה דווקא שמשה רבינו ילך אל פרעה, ושהוא יעשה את עשרת המכות, ושמשה יוציא את ישראל ממצרים, אלא שמצרים היתה מקום טמא מאוד עד כדי שאפילו מלאכים לא יכלו להיכנס לתוכה, כמו שכתוב בהגדה "אני ה', אני ולא מלאך, אני ולא שרף וכו'" כי רק הקב"ה בעצמו יכול היה להציל את ישראל מזוהמת מצרים הקשה

ד.

ומדוע אם כן התעקש הקב"ה עם משה שהוא יבוא איתו לעשות את עשרת המכות לפרעה, ושמשה ידבר לפני עם ישראל, כי רצה להכניס אמונת חכמים בעם ישראל שיראו שהצדיק יש בכוחו לעזור להם ולהוציאם ממצרים, שזה כל הצרות והמצרים שעוברים על כל אחד ואחד, ומי שאינו מתקרב לצדיק ואינו שומע לעצותיו ואינו מאמין בו, נשבר לגמרי מכל מה שעובר על כל אחד ואחת, לכן השריש הקב"ה בעם ישראל כבר את האמונת חכמים שידעו שצריך להאמין בצדיק – במשה רבינו – שהוא יכול להוציא אותנו ממצרים.

ה.

וכך אנחנו מוצאים שאחר כך בקריעת ים סוף זכו ישראל לנס הנפלא בזכות "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", כי אם לא היו הולכים אחרי משה באמונה פשוטה לצאת ממצרים ולהיכנס לים והיו הולכים אחרי השכל שלהם, היו נשארים במצרים ומתיאשים ואומרים אין לנו שום סיכוי לצאת מכאן, ובטח לא לעבור את הים, ודווקא בזכות שהלכו אחרי משה זכו לגאולה השלמה.

ו.

מעשה היה בילדה קטנה שתקופה ארוכה לא רצתה לאכול עד שמצבה הרפואי הידרדר מחוסר תזונה, והרופאים ניסו ללא הצלחה למצוא את הסיבה שבגללה הילדה אינה אוכלת.

כעבור תקופה החליטו הרופאים כי לא נותרה ברירה אלא לאשפז את הילדה בבית חולים, כך יזינו אותה דרך אינפוזיה, ואכן הורי הילדה אישפזו אותה בבית חולים שם חוברה לאינפוזיה במשך חודשים רבים, אך למרות הזמן הרב שעבר עדיין הרופאים עמדו בחוסר אונים אל מול המצב של הילדה, ולא ידעו מה מונע מהילדה לאכול.

בצר לו הגיע האבא אל הצדיק הקדוש שיום ההילולא שלו חל השבוע ה"בבא סאלי" וביקש ברכה לרפואת הילדה, אלא שהצדיק פנה אליו ושאל בפליאה, "אתה סומך על הרופאים?!, תסמוך על בורא עולם! תוציא את הבת שלך מיד מבית החולים ותראה שתהיה לה רפואה שלמה! אבל תוציא אותה תוך שעה, אם לא תוציא אותה תוך שעה, אין לי מה להגיד לך".

למרות שהבקשה היתה לא הגיונית, כי הילדה באמת נראתה במצב קשה מאוד האב באמונת חכמים פשוטה ושלימה מיהר לבית החולים, וביקש שישחררו את ביתו מידית הביתה, למקום הוזעק הרופא המטפל שכעס מאוד על ההורים, וטרח ליידע אותם במילים קשות וברורות כי מדובר במעשה טירוף לחלוטין, וכי הם מסכנים את חיי הילדה באופן מיידי, נאך ההורים נותצרו בשלהם והתעקשו לשחרר את הילדה בתוך שעה.

לאחר ויכוחים קשים הוכרחו צוות הרופאים והאחיות לשחרר את הילדה, אך בתנאי שההורים יחתמו על נטילת כל אחריות לתוצאות על עצמם, והאבא ענה "אני חותם!, אם הצדיק הבבא סאלי אמר לי לחתום אין לי ספק שאני חותם!".

יצאו ההורים עם הילדה מבית החולים, והנה מיד בנסיעה הביתה פנתה הילדה להורים ובקשה משהו לאכול, ההורים ההמומים מיהרו להגיע לבית ולהגיש לה לאכול, והילדה אכלה בתיאבון גדול  מול עיניהם המשתאות של ההורים.

למחרת הגיעו ההורים עם הילדה אל ה"בבא סאלי" להודות לו על הנס הגדול, אך הצדיק השיב להם, "לי אתם לא צריכים להגיד תודה רבה, הכול רק בזכות האמונה שלכם בקב"ה במקום להאמין ברופאים, זה שהוכחתם שאתם מוכנים לעזוב את בית החולים וללכת הביתה רק בגלל האמונה פעל לכם את הנס", אך כמובן שאנחנו נוסיף שכח האמונת חכמים הגדולה שהיתה להם פעל להם את הנס.

ז.

בימים אלו אנחנו מתקרבים לקראת יום ההילולא הקדוש של כ"ק מוהרא"ש זיע"א, וזה הזמן להתחזק באמונת חכמים, לקיים את דבריו של הצדיק, מה שביקש ורצה בחייו, וכל אשה ואשה תיקח על עצמה להתחזק בנקודות שבהם צריכה חיזוק, כפי שידוע מה היה רצונו של הצדיק, בפרט בענייני צניעות שתמיד דיבר וחיזק להקפיד על צניעות, וכן הקפיד מאוד שלא יראו שערה אחת משערות הראש של אישה, כמו שאומר הזוהר הקדוש שקללה באה על בית שהאישה מגלה אפילו שערה אחת משערות ראשה ח"ו, וכל ימי חייו חזר מוהרא"ש ודיבר מהעניין הזה, ואף אמר וביקש מהנשים לגלח לגמרי את שערות ראשן כדי שלא יתגלו ח"ו בחוץ, כי דבר זה היה מאוד מאוד בנפשו להקפיד על כיסוי הראש כמו שצריך.

ח.

וכן לגבי הפאות, ידוע ומפורסם שמוהרא"ש התיר ללכת עם פאה, והתבטא ואמר כמה פעמים שאפשר ללכת עם פאה הכי יפה העיקר שלא יראו שערות הראש, אך גם לגבי פאה ביקש ואמר שצריך לשמור על צניעות, ובפרט בסוף ימיו כשהיתה הרבנית חולה, אמר שזה הדבר שמבקש לרפואתה שיתחזקו לשמור על צניעות הפאות, וביקש שאורך הפאה לא תעבור את הכתפיים, וכן שלא יהיו פאות שונות ובולטות מאוד בצבע משונה וכדומה, אלא רק בצורה צנועה כראוי לבנות ישראל הכשרות.

ט.

יה"ר שבזכות שנתחזק באמונת חכמים נזכה גם אנחנו לגאולה הכללית והפרטית של כל אחד ואחת במהרה.