שאלה: מה מקור המנהג לומר בחודש אלול תשרי את מזמור לדוד ה' אורי וישעי? והיכן היה מנהגו של מוהרא"ש לומר את המזמור לדוד ה' אורי וישעי בחודש אלול?

אמירת "לדוד הוי"ה אורי וישעי" בימי אלול ותשרי:
מנהג קהילות רבות בישראל לומר מזמור כ"ז בתהילים "לדוד ה' אורי וישעי" בימי אלול ותשרי משום שדרשו עליו (שוחר טוב) אורי – ראש השנה, ישעי – יום הכיפורים, יצפנני בסוכה – סוכות, וכ"כ מרן הגר"ע יוסף זצ"ל שמנהג יפה לאומרו, ויש שכתבו שטוב לאומרו כל השנה (החיד"א).

סגולת אמירת המזמור – האומרו מובטח לו שיוציא ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים ויצא זכאי במשפטו לחיים טובים ולשלום, ואפילו אם נגזרה עליו ח"ו גזרה רעה יכולה האמירה לבטלה ומבטלים מעליו כל גזירות קשות ורעות.

מנהג כ"ק אדמו"ר מוהרא"ש זיע"א לאומרו ממנחה של ערב ר"ח אלול ועד שמחת תורה בשחרית, בכל יום בשחרית ובמנחה.
מקום אמירתו בתפילה – כפי מנהג כ"ק אדמו"ר מוהרא"ש זיע"א:

בשחרית:
בימי חול – אחר אמירת שיר של יום וקדיש יהא שלמא, אומרים המזמור ואחריו קדיש יהא
שלמא נוסף, ואחר כך אומרים קווה.
בשבתות וחגים – בסיום תפילת שחרית קודם קריאת התורה, (לספרדים אחר קדיש תתקבל, לאשכנזים אחר שיר של יום וקדיש) ואומרים אחריו קדיש יהא שלמא נוסף.

במנחה:

אחר תחנון מיד, לפני קדיש תתקבל, כאשר לא אומרים תחנון – תיכף אחר סיום
החזרה לפני הקדיש, (יש מקומות שכתב מוהרא"ש לומר תיכף אחר החזרה לפני התחנון ואלו ואלו דברי אלקים חיים).
וכמו שמוהרא"ש זיע"א כתב לנו פעמים רבות במכתביו:
מנהגינו ממנחה של ערב ראש חודש אלול לומר את המזמור כ"ז בתהלים "לדוד הוי"ה אורי וישעי", והסדר הוא בשחרית אומרים את זה אחר אמירת היום, ובמנחה אומרים את זה אחר שמונה עשרה לפני קדיש שלם, עד שחרית של שמחת תורה, יעזור הקדוש ברוך הוא שנזכה לשנה טובה ומתוקה, שנת גאולה וישועה. (מתוך מכתב לכל אנ"ש יום ה' לסדר ראה ערב ראש חודש אלול כ"ח אב ה'תשע"ב)