אמרי מוהרא"ש – קמחא דפסחא

קכא

רבנו ז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רא') על הפסוק (משלי י'): "צ'דקה ת'ציל מ'מות", ראשי תבות מ'צ'ת', ויש לומר הקשר לזה על פי מה שמובא בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תכט): 'ומנהג לקנות חיטים לחלקם לעניים לצורך פסח', ובני ישראל קדושים לקחו לעצמם את המנהג היפה הזה, והיום אין כמעט קהילה קדושה בין אחינו בני ישראל שלא דואגים עבור מעות חיטים לעניים, וזה לימוד זכות גדול מאוד על כלל נשמות ישראל שממש מוסרים את נפשם לדאוג שיהיה לעניים על צרכי החג, יין ומצות וכו', ולכן כל מי שדואג שיהיה מעות חיטים לעניים על חג הפסח מובטח לו שימלא לו את השנה לטובה.

קכב

ראיתי בספר "קרבן פסח להגאון שר התורה רבי שלמה קלוגער ז"ל, גוף הטעם בזה שיש חיוב לדאוג לקנות חיטים לעניים על פסח, שזה עניין של חיוב לדאוג עבור מעות חטים יותר מכל השנה, ונראה הטעם על פי מה שאמרו חכמינו הקדושים (סוכה מט.): 'גדולה צדקה יותר מהקרבנות', ולפי זה כמו שקרבן פסח היה לטובת ימי הפסח, שבעבור זה נגאלו ממצרים, כן נמי עכשיו על ידי הצדקה שישראל עושים, ונותנים מעות חיטים, אנו מקווים להגאל בימים אלו, והווי מעות הזה צורך היום טוב, כמו הקרבן בזה הבית, וזה שהתחיל המחבר (שולחם ערוך סימן תכט): 'שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלושים יום', וסמך לו הרמ"א: 'ומנהג לקנות חיטים לחלקן לעניים לצורך פסח, כי בזמן שהיה הבית המקדש קיים היו דורשים שלושים יום קודם פסח להזהיר על הקרבן לבקרו ממומין, ובזה יובן לנו הטעם מה שמרדכי תיקן בפורים ליתן מתנות לאביונים, ובשלמא משלוח מנות, יש לומר דמחמת שהיה החטא במאכל ומשתה של סעודת אחשוורוש מה שהזמינו לסעודתו של אחשוורוש לכן הוי התיקון לזה להזמין אחד את חברו ולשלוח לו לביתו, אבל מתנות לאביונים הרי הוי זה מצוה בכל השנה, ולמה עכשיו יותר? ואם מפני שמחת הנס, למה לא נתקן זה בשאר ימים הנעשים לישראל בהם ניסים, אך נראה דאתי שפיר, דהנה החיוב לשאול ולדרוש ל' יום קודם הפסח שמתחיל מיום הפורים עצמו, ועיקר הדרישה היה בזמן הבית להתחיל להכין הקרבן, ולכן בימי מרדכי שלא היה קרבן, והיה הצדקה שנותנין בפסח, כדמות קרבן, ולכן תיקן אז שביום הפורים עצמו יתחילו ליתן מתנות לאביונים, וזה הוי כהתחלה להכין את עצמו מהיום ליתן צדקה לעניים, עד ימי הפסח, וזה הוי כדמות קרבן, ובזכותו נזכה להגאל, אם כן מה שנותנים מתנות לעניים זה עצמו הוי מעין דורשין שלושים יום קודם הפסח, עיין שם. ורואים שישראל קדושים מוסרים נפש עבור צורכי החג לעניים.

קכג

סיפר לי הרב החסיד ר' לוי יצחק בנד ז"ל, כשהיה באומן ומתו לו כמה ילדים ל"ע, אז קיבל על עצמו, שבכל שנה ידאג עבור עניים לצרכי הפסח, והחזיק במנהג הטוב הזה כל ימי חייו, עד שנה האחרונה, ומי לא זוכר את גודל עבודתו שהיה לו בכל שנה בחלוקת מעות חיטים לעניים, ודרכו היה שהלך מפורים עם רשימה אל כל אחד, ותבע ממנו שיתן לו מעות חיטים, והיה לו שתי רשימות, אחת של הנותנים, ואחת של המקבלים, וכשאחד רצה להשתמט ממנו שאין לו, תיכף ומיד שאלו: "כמה ילדים יש לך?" וכו', וכבר רצה לרשום אותו על רשימת המקבלים, וההוא התבייש שלא היה מקבל, אז תיכף ומיד הבטיח את הסכום שייתן, ובזה הלשון אמר לכולם בעת אסיפת צדקה למעות חיטים: "אדער דו נעמט אדער דו געסט" (או שאתה לוקח או שאתה נותן). וכשהתחיל בשנים הראשונות, היו ברשימה רק כמה אנשים, והיה מדובר במעט כסף, ובשנים האחרונות כבר זכה לחלק ללמעלה מאלף משפחות, ונכנס לו סכומים אדירים, כי אנשים ראו שמחלק לשם שמים.

קכד

לפני ארבעים וחמש שנים, [נכתב בשנת ה'תשס"ד] בשנת תשי"ט, כתב לי מכתב לפני פסח, שהוא נמצא במצב קשה וחסר לו עוד הרבה כסף, כדי להשלים את ההתחיבות שלו ואין לו מאיפה לקבל, ולכן הוא מבקש ממני שאני אדאג לו, ונקב את הסכום וכו', והיה סכום גדול מאוד, ותהילה לאל השגתי לו את זה, ואחרי החג כתב לי מכתב ארוך עם מלא ברכות, והבטיח לי כמה הבטחות עבור זה.

קכה

רבנו ז"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן יג): 'להמשיך השגחה שלימה אי אפשר אלא עד שישבר תאוות ממון, ושבירתה הוא על ידי צדקה, כי בזה שאדם נותן צדקה בזה הוא מגלה שהוא מאמין בו יתברך, ולא יחסר ממנו כלום', כי למה אדם לא נותן צדקה? מחמת שהוא חושבשאם הוא יתן להזולת אז כבר לא יהיה לו, ולכן הוא מונע את עצמו מליתן צדקה, ובזה שאדם מרבה בצדקה בזה הוא ממשיך עליו השגחה שלימה, כי יודע אשר (חגי ב'): "לי הכסף ולי הזהב נאום הוי"ה צבאות", וזה מה שמרבים בצדקה לפני פסח יותר מכל החגים, כי בפסח נגאלו ממצרים, ואמרו חכמינו הקדושים (ראש השנה יא.): 'בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל'. ועם ישראל זכו אז לשפע גדול מאוד, וכמו שכתוב (שמות יב): "וינצלו את מצרים", ודרשו על זה חכמינו הקדושים (ברכות ט.): 'מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן', ופרש רש"י: 'ריקנו המצרים מכל ממונם', וכן היה להם ביזת הים מה שהמצרים השאירו על הים, ואמרו חכמינו הקדושים (במדבר רבה פרשה יג' סימן כ'): 'ביזת הים גדולה משל מצרים', וכן עתידים ישראל שיקבלו בחזרה את כל מה שגנבו וגזלו מהם אומות העולם במשך זמן הגלות, ועל זה אנחנו מרבים בצדקה לעניים לפני חג הפסח, לשמח אותם, ובזה אנחנו מתחזקים באמונה בהשגחה פרטית, לידע ולהודיע ולהוודע, אשר הקדוש ברוך הוא לא יעזוב אותנו, ויגאלנו גאולת עולם, ויקוים (מיכה ז'): "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", ואז יושפע שפע גדול לעם ישראל, שלא יחסר לאף אחד כלום, ולכן בזה שאנחנו מרבים בצדקה לעניים לפני חג הפסח, בזה אנחנו מגלים שאנו מאמינים שהקדוש ברוך הוא יגאלנו וישפיע עלינו שפע גדול מאוד, ואנחנו לא מפחדים לתת לעניים, אדרבה יש לנו בטחון גדול שהקדוש ברוך הוא יעזור לנו וישלם לנו חזרה כפל כפליים, שזה המשכת השגחה על ידי צדקה.

לתרומה ל'קמחא דפסחא' בהידור צלצל עכשיו: 04-6656666