חצות מסוגל כמו פדיון

חצות מסוגל כמו פדיון.

פעם סיפר ר' יצחק בנו של ר' נתן לאביו, אודות אדם אחד שהרבה אנשים באו להתברך מפיו, וברכותיו התקיימו. ושאל באיזו זכות מתקיימות ברכותיו. השיב ר' נתן "תבדוק מה מעשיו". לאחר שבדק סיפר לאביו. "לא, לא בזכות זה. תבדוק שוב" ענה. לאחר כמה ימים סיפר שראהו עובד את הקב"ה בעת חצות. "זה מה שמועיל לו!" השיב ר' נתן.

כל מי שרק הסתכל על פניו של האברך הצעיר היה מתמלא בשמחה. שכן אברך זה הולך לו עם חיוך על הפנים מרב האושר שמרגיש. ואם תשאלו מה גרם לו להיות מאושר כל כך, התשובה פשוטה מאד – לפני מספר שנים החל את דרכו בתשובה, תיכף סיבב השם ית' שיזכה להכיר את מוהרא"ש שיכוונו וילמדו מה נקראת תשובה אמיתית מאהבה.

אז, עדיין היה בחור ששמח והתלהב לגלות דברים חדשים שלא הכיר מימיו: כמה שיש לשמוח בעת קיום המצוות, ומה החשיבות של שמירת שבת המלכה, ואיך לכבד את ההורים כראוי. כל אלו גרמו לו להחליט להיכנס לישיבה הקדושה ביבנאל, שם יוכל ללמוד עוד ועוד איך עובדים את הבורא ית' על פי דרכו של הצדיק.

לא לקח הרבה זמן ואותו בחור נעשה אברך. כן! הצדיק הבטיח וקיים – "מי שיבוא ללמוד בישיבתי ביבנאל, אחתן אותו מה שיותר מוקדם". בודאי לא תתפלאו לשמוע שיחד עם זוגתו החליטו לגור ב…נכון, ביבנאל! אהבה עמוקה רחש למקום הקסום והנפלא הזה. בכל עת אפשר לטפס על ההר, להתיישב על אחד הסלעים ולדבר עם בורא העולם. וכן הכולל הנפלא שיש ביבנאל – אברכים מתמידים שלומדים את התורה הקדושה בחשק ומתאמצים לברר את ההלכה, כל אלו, חוץ מעוד הרבה דברים אחרים, גרמו לזוג לקבוע את מושבם ביבנאל.

והנה, לא עברה שנה מאז התחתנו וכבר נפקדו בזרע של קיימא. לאחר תשעה חודשים כבר באו המוזמנים לברית המילה… מה עוד צריך בשביל להיות מאושר. אברך זה נעשה לאבא בגיל צעיר מאד. את כל מרצו והתלהבותו ישקיע בבנו ובשאר ילדיו שעוד יבואו – לחנכם לתורה ומצוות. עכשיו כבר מובן מדוע החיוך לא ירד מעל פניו…

אך כולנו מכירים את דברי רבנו ז"ל – הקב"ה מנסה את האדם בכל מיני נסיונות לראות אל מי יפנה בעת צרה. כי זו השמחה של השם ית', בשעה שיהודי מתחזק דווקא בעת צרה ומתפלל אליו שיעזור לו. לכן מוכרח שמפעם לפעם יהיו נסיונות. ועל זה שלח לנו השם את הצדיק שילמדנו איך להתמודד עם הניסיונות, כי ישנם אנשים מסכנים שכשיש להם איזו צרה אזי הם נשברים לגמרי. ולא זו כוונתו של השם ית'.

והנה לאחר שמחת ברית המילה, הרגישה האם הצעירה כאבים עזים. כבר כמה ימים שכאבים אלו מטרידים אותה עד שנעשו לבלתי נסבלים. הרבה מעבודות הבית היתה נאלצת להפסיק ולקחת מנוחה מחמת הכאבים הללו. כמובן שלא לקח הרבה זמן עד שהזוג הגיעו לרופא בעיר טבריה, שיבדוק מה הבעיה. אך לא לפני נתינת פדיון לצדיק שרק אז ניתנה לרופא רשות לרפאות כמו שגילה לנו רבנו ז"ל.

"כפי הנראה יש צורך בניתוח בשביל להסיר את הבעיה" אמר הרופא. "תודה רבה לך, אנחנו נחשוב על זה" השיבו הזוג במהירות ויצאו מחדרו. אותה אם צעירה שסבלה לידה לא קלה סירבה להאמין שעליה לעבור עוד ניתוח. "בודאי יש דרך אחרת להתפטר מהכאבים האלו נכון?" שאלה את בעלה בתקווה שיוכל לנחמה. "אינני מכיר שום דרך, חוץ מ… לשאול את הצדיק" השיב.

תיכף כשהגיעו לביתם מיהרו להתקשר לצדיק ולשאול. ותשובתו של הצדיק אכן הגיעה – "כדאי שתסעו לתל אביב, שם יש רופאים מומחים ותשאלו את אחד מהם". הזוג הצעיר ביחד עם ילדם הקט נסעו לכיוון תל אביב. שם נכנסו לאחד הרופאים וקיוו לשמוע תשובה שונה מהראשונה. אך לשווא, גם תשובתו הייתה זהה לתשובת הרופא הראשון – "כפי הנראה יש צורך בניתוח".

ספוג באמונת חכמים התקשר האברך שוב פעם לצדיק. "גם רופא זה אמר שיש צורך בניתוח" סיפר. "נו, אז כדאי שתדברו עם רב פלוני מבני ברק. הוא מכיר את הרופאים הטובים ביותר בשביל הניתוח" השיב הצדיק. אותו אברך ידע היטב שאשתו לא תירצה לעבור עכשיו ניתוח וכבר כמה פעמים שאמרה לו בתקווה "אני מאמינה שמוהרא"ש יוכל לעזור לי". על כן אזר אומץ וסיפר לצדיק – "האמת היא שאשתי לא כל כך רוצה לעבור את הניתוח. היא עדין לא התאוששה מהלידה הקשה. במקום זה היא ביקשה שאתם תפעלו עבורה את הישועה". לאחר ששמע הצדיק את דבריו, השיב – "אם המצב הוא כזה, אז תתקשרו אלי בשעת חצות. אצלכם בארץ ישראל זה יוצא בשעה שבע בבוקר". בשמחה גדולה רץ לספר את הדברים לאשתו ויחד ישבו לחשוב מה ישמעו מפיו הקדוש בעת חצות. כיוונו את השעון לשעה שבע והלכו לישון.

צללללללל!!!! צילצל השעון המעורר בשעה שבע בדיוק. הזוג נטלו ידיהם וקמו מן המיטות. לאחר כמה רגעים התקשר האברך לצדיק. מוהרא"ש הרים את השפופרת וענה בקול שמח – "אין לכם מה לדאוג… זה שום דבר… לא צריך שום ניתוח…". "אנחנו מאד שמחים לשמוע את זה" השיב הבעל. "כן, גם בזמן רבנו ז"ל היה אדם שהיה לו חולי גדול בידו, עד שלא היה יכול להזיזה כלל. והוצרך לתלות את ידו בצוארו עם איזו מטפחת. ובשום אופן לא היה יכול להורידה כי היה חוליו וכאבו גדול מאוד. וסיפרו אז לרבנו ז"ל שהוא צריך לקבל רפואות והיה עני גדול ולא יכל לשלם עבורם. והנה, ביום שבת בשעה שישב רבנו ז"ל על השולחן בסעודת שחרית, שאל את תלמידיו האם לאיש הזה יש אמונה. והשיבו שכן. וחזר על זה שוב האם יש לו אמונה והשיבו שכן. אחר כך ציווה רבנו ז"ל לאיש הזה שיוריד את ידו. ותיכף לקחו ממנו את המטפחת שהיתה ידו תלויה עליה בצוארו, והוריד ידו תיכף וחזרה לבריאותה".

"האם אשתך נמצאת לידך?" שאל הצדיק. תיכף העביר האברך את השיחה לאשתו וגם לה אמר הצדיק "אל תדאגי, לא צריך שום ניתוח. גם בזמן רבנו ז"ל היה אדם ש…" וסיפר גם לה את כל הסיפור. "תודה רבה לכם!" אמרה בהתרגשות. "יהיה בסדר. שנשמע בשורות טובות" סיים הצדיק.

ואכן, עוד באותו היום חשה האשה שהכאבים הולכים ונעשים חלשים יותר. תוך כמה ימים כבר עברו לגמרי! אז חזרו הזוג ליבנאל, וקבעו פגישה אצל הרופא הראשון שבדק אותה. "אני לא מבין איך זה יתכן! אתם בטוחים שלא עשיתם שום ניתוח?!" שאל בתדהמה לאחר שראה איך שהכל הסתדר. "לא, שום ניתוח. הצדיק בירך וזה עבר לבד". השיבו בשמחה כמה רגעים קודם שיצאו מחדרו של הרופא…