 |
|
חכמינו הקדושים אמרו שלרופא ניתנה רשות משמים לרפאות. והצדיקים פירשו שדוקא לרפאות ניתנה לו רשות. אך אין לרופא רשות לייאש את החולה. כמובן שיותר קל לא להתייאש מהרופאים כשזוכים להתקרב לצדיק אמיתי, וכמו שנראה בסיפור שלפנינו.
חלב… כל ילד גדל על חלב. דייסות, מעדנים ועוד הרבה מאכלים של ילדים עשויים מחלב. אך בסיפור שלפנינו נכיר ילד שאינו ככל הילדים, הוא נולד עם בעיה קטנה – אסור לו לאכול מאכלי חלב. בגיל חצי שנה גילו הוריו את הבעיה. כמובן שמאז השתדלו לשמור שלא תגיע לפיו ולו הטיפה הקטנה ביותר של חלב.
בבית החולים מצבו של התינוק רק הלך והחמיר, הרופאים אמרו שהחלב עשה לו חורים בקיבה. את האוכל קיבל התינוק דרך הורידים, הרבה צינורות היו מחוברים לראשו ולידיו, כל הטיפולים לא הועילו. ראשו ושאר האיברים היו מתנפחים מפעם לפעם. ופניהם של הרופאים לא בישרו טובות… והנה פתאום פניו של הילד השתנו ונעשו לבנות, כאילו שחס ושלום, חס ושלום… הרופאים רצו בדחיפות לחדר בו שכב התינוק ובעזרת מכות חשמל השיבו את נשמתו לגופו.
לאחר שהמקרה הזה חזר על עצמו כמה פעמים, ורק בעזרת מכות חשמל נשאר בחיים – הרימו הרופאים את ידיהם ואמרו שכפי הנראה אין סיכוי שהתינוק ישאר בחיים. אך כמובן שאין שום יאוש בעולם כלל כמו שצעק רבנו בקול גדול. ההורים כבר זכו להכיר את מוהרא"ש וצילצלו אליו. האם המודאגת סיפרה לצדיק באריכות אודות בנה ומה שאומרים הרופאים על מצבו.
תלמידיו היקרים של מוהרא"ש לקחו על עצמם לשבת ליד הילד בבית החולים במקום אמו. הרי גם האב היה מותש מכל העניין והיה צריך לאזור כוחות ולדאוג לשאר ילדיו. "מי ילך ביום ראשון?" שאל אברך שהכין רשימת תורנים שהתנדבו לשבת ליד הילד. "אני אלך" קפץ אברך אחד. "ומי ילך ביום שני?" שאל שוב. התשובה לא אחרה לבוא – "אני מוכן" השיב אברך אחר.
באחד הימים קראו הרופאים את זוג ההורים לשיחה – "אין לנו ברירה… אך אנו מוכרחים לספר לכם את זה – כפי הנראה שלא נותר לבן שלכם יותר מעשרים וארבע שעות לחיות…". "מה?!" צעקו ההורים בבהלה. "כן, זה המצב" השיבו הרופאים.
תיכף ומיד התקשר האב למוהרא"ש לספר לו את דברי הרופאים. ותשובת הצדיק לא אחרה לבוא – "סע מהר לקברו של רבי מאיר בעל הנס בטבריה, ותיקח איתך בקבוק שמן זית. כשתגיע לשם תדליק נרות ותתפלל שיהיה נס לילד. ואז תאמר לרבי מאיר שאני שלחתי אותך. אחר כך תיקח את השמן שבו הדלקת את הנרות ותחזור לבית החולים ושם תמרח את השמן על גופו של הילד, והקב"ה יעזור".
תיכף ומיד עשה האב את דרכו מצפת לטבריה אל קברו של רבי מאיר בעל הנס ונהג כדברי הצדיק – הדליק את הנרות עם השמן ואחר כך ניגש אל הקבר, "רבי מאיר! רבי מאיר! רבי אליעזר שלמה (כך קראו אז למוהרא"ש) שלח אותי אליכם לבקש מכם שתפעלו ישועה עבור בני". לאחר מכן לקח את השמן ונסע בדחיפות לבית החולים. שם לקח את בנו ששכב בעצימת עיניים וללא הכרה כבר כמה שבועות, הפשיט את בגדיו ומרח את השמן על כל גופו הקטן.
מאוחר יותר הגיע אברך שהתנדב לשבת ליד מטתו של התינוק למשך הלילה. אברך זה כבר קיבל על עצמו כמה פעמים לעשות זאת. בחפץ לב ובשמחה התנדב לעזור למשפחה זו ברגעיה הקשים. לילה שלם ישב ליד מטתו של התינוק כשהוא אומר את שמות הצדיקים ונושא תפלה לבורא העולם עבורו.
בבוקר, הבחינו הרופאים והאחיות של בית החולים באברך שרץ בזריזות ממחלקת ילדים למחלקת נשים. שם היתה מאושפזת אמו של התינוק. נכון, היה זה האברך היקר שישב ליד התינוק לילה שלם. הוא רץ בשמחה לספר לאם שתינוקה פקח את עיניו ואפילו חייך! האם המאושרת רצתה לראות את בנה, אך הרופאים עדיין אסרו עליה. "עליך להיות שמחה מאד" בישר לה אחד הרופאים. "בבדיקה שעשינו עכשיו לבנך גילינו שמצבו השתפר בהרבה. זה מוכרח להיות נס". אט אט חזר הילד לעצמו; לאחר שבוע כבר יכל לאכול הכל. בעצם הכל חוץ מ… חלב. חלב הוא יכל להכניס לפיו רק לאחר שנתיים.
אך בזה לא הסתיים הסיפור. כעבור שלוש שנים נכנס הילד לחיידר. עוד דבר מוזר היה בו שלא היה בשאר הילדים – אסור היה לו לבכות. תיכף שהיה בוכה היה נופל על הרצפה ומתעלף. שאר אחיו כבר היו רגילים לזה שאסור לתת לו לבכות. והוא, כמו כל ילד אחר ידע לנצל זאת לטובתו – "תני לי את הכדור או שאני מת!" אמר לאחותו. הוא חשב שאם הוא מתעלף בזה נחשב שהוא מת ח"ו. "תן לי מהממתק או שאני מת!" צעק לאחיו הגדול.
אם תשאלו מה אמרו הרופאים לאותו זוג הורים שנאלץ להתמודד עם בעיות קשות כאלו. התשובה היא שהם בכלל לא הלכו לשאול את הרופאים מה לעשות. מדוע? מפני שלאחר המקרה הראשון שבנם ניצל ממוות בזכות מוהרא"ש כבר לא רצו לשאול את הרופאים, אלא את הצדיק. ואכן, במשך כל אותה תקופה של ההתעלפויות המוזרות הללו הרגיע הצדיק והבטיח "אין לו כלום, הכל בסדר, לא צריכים את הרופאים".
יום אחד הגיע המלמד אל ביתם של ההורים לאחר הלימודים. "יש לי משהו מאד חשוב לספר לכם" אמר להורים. "היום בעת ההפסקה כשכל הילדים שיחקו בחצר, הבחנתי בחבורה של ילדים שגוררים איזה ילד על האדמה". עיניהם של ההורים נפקחו בדאגה, "כשהתקרבתי אליהם הבחנתי בבנכם כשהוא מעולף וכולם גוררים אותו. כמובן שקיבל הרבה מכות בראשו מאבנים ומקלות שהיו על האדמה. אך כל זה לא העיר אותו. תיכף ומיד קראתי לעוד כמה מלמדים וביחד עשינו לו החייאה". "אין לנו מילים להודות לך" השיבו ההורים. אותו הרבי היה האברך שלפני שלוש שנים ישב ליד מטתו של הילד…
"לאחר שהילד חזר לעצמו, ביררתי עם הילדים מה קרה. והם סיפרו שבנכם אמר להם שהוא הולך למות עוד מעט ושהוא מבקש מכל הילדים שיעשו לו הלוויה…" סיפר הרבי, "ולכן כולם גררו אותו" סיים.
באותה תקופה היה נוהג מוהרא"ש לערוך שבתות במלון 'רון' בטבריה. תלמידים נלהבים ועוד הרבה יהודים שרצו להתחזק היו באים למלון לשמוע את דרשותיו של הצדיק במשך השבת. גם ההורים של אותו ילד יקר הגיעו למלון. תיכף כשהבחין הצדיק באם שעברה כל כך הרבה משברים עם בנה, ניגש אליה ושאל לשלומה. "ברוך השם" השיבה. "אך רצינו לבקש מהצדיק שיתפלל עבור בני". "מה קרה לו?" שאל. האם סיפרה את כל העניין ולאחר מכן אמרה "אנחנו מאמינים שתוכלו לעזור לנו גם בפעם הזאת".
הצדיק המשיך לכיוון שולחנו ושם ישב ועשה קידוש. את כוס הקידוש העביר לאותו ילד חביב – שגם הוא ישתה. אף לא אחד מהנוכחים הצליח להבין מה פשר הדבר, מדוע מעביר הצדיק את כוסו לילד קט. מיד נטל הצדיק את ידיו וניגש לברך על הלחם – "ברוך אתה השם… המוציא לחם מן הארץ". כל המסובים ענו אמן בקול גדול, ואז העביר הצדיק חתיכת לחם מלחמו ל… נכון! לאותו ילד. תמיהתם של המסובים גדלה כפליים, ולא הצליחו להבין מדוע הצדיק נותן מיינו ולחמו לאותו ילד.
רק זוג ההורים שכה ציפו לישועה עבור בנם הבינו את פשר הדבר. מאותו היום לא הוסיף בנם להתעלף ונעשה בריא ככל האדם. כמובן שאי אפשר לתאר את שמחתם הגדולה של ההורים על הזכות שנפלה בחלקם להכיר את מוהרא"ששבזכותו נשאר בנם בחיים כבר כמה פעמים. גם הבטחתו של הצדיק מלפני כמה שנים לאותה אם – "עוד תראי ממנו נכדים" לא הלכה לריק, וכיום אותו הילד נעשה לאבא. גם הוא כמובן גר ביבנאל והינו תלמיד נאמן למוהרא"ש!
|
|
לסיפורים נוספים מהספר "אש קודש" |
