פדיון של הצדיק
מה עושים כשנתקעים בערב ראש השנה בעיר אומן עם חולה מסוכן ואין שום עצה רק לנסוע יחד איתו לבית החולים בקייב ולהפסיד ראש השנה אצל רבנו ז"ל? בסיפור הבא ישנה התשובה.
בערב ראש השנה תשס"ה אצל ציון רבנו ז"ל בעיר אומן קיבל האברך היקר ידיעה שגיסו אשר גם הוא הגיע אל ציון רבנו ז"ל נמצא במרפאה ושם שוכב ומתפתל מכאבים. במהירות הבזק הוא הגיע לשם והספיק לקבל הסבר מהרופאים שמצבו הבריאותי של הגיס אינו מאפשר להישאר באומן ותוך זמן קצר יעבירו אותו לבית החולים בקייב.
הרופאים אף הוסיפו לספר שישנם סיכויים גדולים שיהיה צורך להחזיר את החולה במסוק היישר לארץ ישראל. בין כך או בין כך הם ביקשו מהאברך שילווה את גיסו לכל אורך הדרך ובמילים אחרות הוא כבר לא יוכל להישאר בעיר אומן בראש השנה.
הגיס שסבל כאבים אדירים בבטנו אשר נבעו מבעיה בפנדיציט ובמשך כל הימים האחרונים סבל הקאות נוראיות וחולשה, שלח מבטים של רחמים לעבר האברך קרוב משפחתו בתקווה שאכן ישאר לידו ברגעיו הקשים. מבלי לחשוב הרבה ובפרט עכשיו שבעוד מספר שעות יכנס החג, מיהר האברך לעבר בית המדרש "היכל הקודש" אשר באומן לקבל את עצתו של מוהרא"ש.
הצדיק ישב ליד ארון הקודש כשתור ארוך של אנשים בדרך אליו. כבר מספר שעות שהוא יושב לו שם ומקבל פדיונות בערב ראש השנה. והנה הצליח האברך להשחיל את עצמו בין כל ההמון והגיע עד לצדיק. מרב התרגשות הן מהמקרה אשר קרה לגיסו והן מהמעמד הגדול – לעמוד ליד הצדיק, היה קשה לאברך לשפוך את לבו ולבקש עצה אך הוא הצליח להוציא את המילים מהפה.
"מה לעשות, לנסוע עם גיסי לקייב או להישאר באומן?" הוא שאל. הצדיק מילמל "נו נו, שתהיה לו רפואה שלמה…". האברך לא הבין מהתשובה הזו מה עליו לעשות ולכן חזר ושאל אך גם הפעם היתה התשובה זהה : "שתהיה רפואה שלמה…".
בפעם השלישית הוא אזר אומץ והסביר : "לצערי הרב אני לא מבין את הצדיק. מה עלינו לעשות – להישאר באומן או לנסוע?", אך זה לא הועיל והצדיק שוב פעם בירך ברפואה שלמה.
המצב נעשה לא נעים ולא היה שייך לחזור ולשאול. גם האברך הבין את זה והחל לעשות את צעדיו לעבר היציאה מבית המדרש בתקוה לישועה אך אז הוא שמע את הגבאי שקורא לו ואומר : "מוהרא"ש רוצה לדבר איתך!".
חיוך גדול עלה על שפתיו והוא קיוה שהפעם יזכה לקבל עצה שגם הוא יוכל להבין. הצדיק שאל אותו מה שמו ושם אמו של החולה ומשקיבל את התשובה שילשל את הטלית על ראשו והחל להתבודד ולבקש את הקב"ה למשך כמה דקות. אחר כך הוא העביר את הטלית מעל פניו ואמר : "זה בסדר, זה בסדר. אין לו כלום… שום דבר… תשארו פה".
חדור באמונת חכמים חזקה ואחר נתינת תודה לצדיק, מיהר האברך למרפאה לראות מה אומרים הרופאים וכיצד מרגיש החולה. תיכף שנכנס לשם הוא הבחין שמטתו של הגיס ריקה ובישרו לו שגיסו כבר קם מהמיטה והחל ללכת!
כעבור מספר שעות הוא הרגיש הרבה יותר טוב עד שבראש השנה עצמו כבר לא היה סימן וזכר למחלה. שוב הוא לא הקיא וחזר להיות כאחד האדם.
השניים ידעו היטב בזכות מה היתה לו הישועה – בזכות תפלתו ופדיונו של הצדיק. כי גם אם הרופאים טעו וזו לא היתה בעיה בפנדיציט, אך להיכן נעלמו ההקאות והחולשות?
להיכן נעלמו? הקב"ה יודע וגם… הצדיק
