ידוע שר' אברהם בר' נחמן טולטשינער ז"ל (בעל המחבר ספר "באור הליקוטים על ה"ליקוטי מוהר"ן"), אף שהיה איש אלוקי דבוק בו יתברך, עם כל זאת היה פעם אצל אחד מאנשי שלומנו ואכל אצלו, והבחין איך שהלה צועק ומתפרץ על אשתו וכו', ואחר כך כשהלך, קרא את זה מאנשי שלומנו בחוץ, והטיף לו מוסר חריפים מאוד: אויף א וויב שרייט מען?! על אשה צועקים?! הלא רבנו ז"ל הקפיד מאוד על שלום בית.
וסיפר לי הרב החסיד ר' לוי יצחק בנדר ז"ל, שבאומן ישבו שם יושבים [היינו אברכים שברחו מביתם], ובהתחלה גם הוא היה רוצה להישאר עמהם, כי היה נראה שהם עובדים וכו', וניגש אליו ר' אברהם בר' נחמן ז"ל, ואמר לו: סע הביתה ותחזור. ומחמת שהיה סמוך לל"ג בעומר, אמר ר' לוי יצחק לר' אברהם בר' נחמן ז"ל: אשאר כבר עד אחר ל"ג בעומר, ואז אחזור. ענה ואמר לו: לא, סע עכשיו ותחזור לל"ג בעומר.
וסיפר לו, שאביו ר' נחמן טולטשינער ז"ל, הקפיד מאוד מאוד שאברך לא ישב בציון רבנו ז"ל יותר משבועיים, היית שבועיים בציון רבנו ז"ל, עכשיו סע הביתה. והיה לו מקל, וכל אלו שישבו שם זמן רב, גרש אותם עם המקל, והיה אומר להם: אין לך שלום בית, אתה בא לברוח לאומן?! אומן אינו מערי מקלט! וגרש אותם בכוח. וסיים ר' אברהם בר' נחמן ז"ל, ואמר לר' לוי יצחק: ציית אותי, סע הביתה וחזור. וכן עשה.
אשר בנחל חלק פב מכתב י"ז, תתקסח.
