מסופר, אשר החת"ם סופר כשהיה רב בעיר מאטרסדורף, היה גר בבניין הקהילה בקומה העליונה, ולמטה ממנו היה גר החזן של העיר בשם ר' נתן, ומתחתיו היה גר השמש.
והנה ידוע שהחת"ם סופר למד כל הלילה, ופעם באמצע לימודו בלילה ניגש לפתוח את החלון שיכנס אויר, ומחלונותיו ראו את בית החיים, ומה נשתומם לראות את החזן ר' נתן עומד בבית העלמין מעוטף בטלית, ולכן בבוקר אחר התפילה קיבץ את כל תלמידיו, ועורר אותם לומר תהילים בעבור ר' נתן החזן, והזהירם שיהיה בסוד, ור' נתן כשראה שכולם אומרים תהילים, גם הוא אמר תהילים, בלילה השני, שוב ראה החת"ם סופר את ר' נתן בבית העלמין מעוטף עם טלית, ושוב ביקש את התלמידים לומר תהילים בעבורו, אבל ביום הזה כבר נפל למשכב, ואיבד את הכרתו, וביום השלישי נפטר.
והיה להחת"ם סופר צער גדול, כי השאיר אחריו אלמנה צעירה, שלא חדלה לבכות על מר גורלה, וגם השאיר אחריו יתום קטן, וקיבל על עצמו החת"ם סופר לגדלו, ובלילה למד, וכשנתעורר התינוק באמצע הלילה, היה נוקש ברגליו על הרצפה, כדי שאימו בקומה התחתונה תבוא ותניק אותו, וכך נתגדל בביתו, וכשהגיע לגיל השידוכים היו הרבה הצעות, ולא ידע החת"ם סופר איזה שידוך לגמור, ובאחד מהשידוכים היה שמו של המחותן נחמיה.
ופתח החת"ם סופר תהילים, ויצא פסוק (תהילים פו, יז): "כי אתה הוי"ה עזרתני ונחמתני" וגו', אז אמר, בוודאי עזרה שייך לנחמיה, וכך נגמר השידוך, ואמר בנו הכתב-סופר, שאביו ממש מסר נפשו בעבור גידול היתום, רואים מכל זה מה זו מסירות נפש בעבור הזולת.
(אשר בנחל י"ז רפה.)
*התמונה באדיבות ויקיפדיה.
