וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו וגו'. ותירגם אונקולוס : 'ית כל די עבד'.
על דרך ההלצה יש לומר כי יש שני סוגי אנשים בעניין סיפורי אותות ומופתים. יש מי שמתקרבים לאמונה על ידי סיפורי אותות ומופתים וזה מה שמושך את ליבם לתורה. ויש מי שליבם חזק באמונה בו ית' ומה שעוסקים בסיפורי אותות ומופתים הוא בכדי להתחזק יותר וכן בעבור כל הסגולות הנפלאות שיש בעניין הזה וכמו שאומר רבנו ז"ל (לקו"מ ח"א סי' רל"ד): "דע, שסיפורי מעשיות מצדיקים. הינו ממה שארע להם, הוא דבר גדול מאד, ועל ידי זה נטהר מחשבתו". וכן (ספר המידות, משיח ח"ב, סעי' א'): "על ידי סיפורי מעשיות של צדיקים ממשיכין אור של משיח בעולם, ודוחה הרבה חושך וצרות מן העולם, גם זוכה לבגדים נאים .
כי הרמב"ם אומר (הלכות יסודי התורה פ"ח, סעי' א): 'משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה. שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי. אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם, לא להביא ראיה על הנבואה. היה צריך להשקיע את המצריים קרע את הים והצלילן – בתוכו. צרכנו למזון הוריד לנו את המן. צמאו בקע להן את האבן. כפרו בו עדת קרח בלעה אותן הארץ וכן שאר כל האותות. ובמה האמינו בו?
במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואוזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא ניגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים 'משה משה, לך אמור להן כך וכך'. וכן הוא אומר פנים בפנים דיבר ה' עמכם, ונאמר לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת. ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי? שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם. מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה' .
ועל כן העיקר הוא לאחוז באמונה פשוטה בו יתברך וכן בצדיק המקרב אותו אל ה' יתברך ואל התורה. ועסקו עם סיפורי אותות ומופתים הוא בכדי לחזק את הקיים ולהמשיך טהרת המחשבה וישועות כנ"ל בדברי רבנו ז"ל וזה העיקר.
ובדיעבד יש העוסקים בזה מחמת שאם לא ישמעו אותות ומופתים לא יתקרבו אל הקדושה וכו'. והבחי' הזו יש בה דופי ועלולים להתרחק ולהתקרר וכו' וכמו שכתב הרה"ק מקאצק זי"ע (אוהל תורה פרשת יתרו) לגבי סיפורי מופתים: 'כי על ידי שידוד המערכה שמעו עמים ירגזון, עם כל זה אינו מתמיד ההתפעלות מזה רק לפי שעה ועל כן חקר שבלא התחברות על ידי צדיקים לתורת ה' יתברך ישכח מהמופתים וכמאמר הכתוב (תהלים קו:) "אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך" הינו שלא באו להשכלת אמונה על ידי נפלאות ומופתים, רק "מהר שכחו מעשיו" כי התפעלות אמונה שעל ידי מופתים הוא רק לפי שעה כנ"ל שהרי לשעה קלה נשכח. מה שאין כן "ויאמינו בדבריו" הינו דברי תורה "ישירו תהלתו" שעל ידי זה תתמיד האמונה" עיי"ש .
וזה שכתוב "וישמע יתרו וכו' את כל אשר עשה" הינו אותות ומופתים של מלחמת עמלק וקריעת ים סוף כפרש"י. ותרגם אונקלוס "ית כל דיעבד". הינו שהתקרבותו היתה על ידי בחי' דיעבד ולא לכתחילה. כי ביקש להתקרב על ידי אותות ומופתים.
ומשה רבנו הבין את זה ולכן סיפר לו סיפורים לקרבו לתורה כמ"ש: "ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים'. ופרש"י שסיפר לו בשביל לקרב את ליבו לתורה. וגם שם תירגם אונקלוס שסיפר לו את כל הבדיעבד, והבן .
