ביום שני ח' בשבט תשפ"ב התקשרה אלי יהודייה בשם רחל שניילזון ובפיה סיפור ישועה. רגיל אני לשמוע סיפורי ישועה רבים, אך משום מה סיפור זה נגע ללבי.
"בסוף חודש שבט" – ספרה רחל – הגעתי לציון מוהרא"ש וקראתי את כל ספר התהילים. לאחר שסיימתי התפללתי לבורא עולם שאזכה להקים בית נאמן בישראל ובקרוב".
שם בציון פגשתי אישה בשם אדל שאמרה לי:
"מאוד מעניין אותי אם הבטחתו של הצדיק אכן פועלת, האם את מוכנה להתקשר אלי ולספר לי אם זכית לישועה?"
"בודאי, אעשה זאת בשמחה גדולה"- עניתי לה בהחלטיות גמורה.
היום, התקשרתי אליה ואמרתי לה:
"אדל, בשעה טובה ומוצלחת עשיתי בשבוע שעבר "וורט" ואני ממש מאושרת"…
"מזל טוב מזל טוב" – אמרה אדל – "ממש בשורות טובות ומשמחות".
ואז אדל הוסיפה הערה מעניינת:
"את יודעת ביום שלישי הבא, יז בשבט, ישנה את ההילולא הגדולה של הצדיק מיבנאל. יש לך הזדמנות גדולה לבוא להילולה להכיר טובה לבעל ההבטחה ולהודות לו"…
צחקתי ואמרתי:
"אדל, בגלל מוהרא"ש אני לא יכולה להגיע להילולה שלו. שכן ביום שלישי יז בשבט אני מתארסת… אך בעזרת ה', ודאי שאכיר טובה גדולה לצדיק ואודה לו על כך בערב האירוסין שלי".
