מספר המפיץ משה ר. הי"ו:
נמנה אני, ברוך ה', על לגיון המפיצים את דבר רבנו בעולם. באחד הימים הייתה לי קטנות המוחין, הרגשתי כבדות נוראה והיה לי קשה לצאת להפצה.
הצדיק מוהרא"ש זי"ע, לימד אותנו כיצד יוצאים מקטנות המוחין, ומגיעים לגדלות המוחין. "לשמח ולעודד את הזולת, ולשמח את אחרים…" – כך היה רגיל לומר.
אבל אני בעצמי לא שמח וכיצד אשמח אחרים?
אמרתי לעצמי "מוישי" – תקיים מה שמוהרא"ש לימד אותך. תעשה את עצמך כאילו שאתה שמח.
נכון, אני לא שמח ויש לי סיבות מוצדקות להיות עצוב, אך עלי לעשות את עצמי כאילו אני שמח ואז השמחה תגיע גם ללבי.
יצאתי מביתי והלכתי להפיץ.
ניגשתי לאחד המתפללים בבית הכנסת ואמרתי:
"קח בבקשה חוברת נפלאה…"
היהודי הביט בי ואמר:
- אני רואה שאינך שמח באמת…"
"אוי לי – אמרתי לעצמי – באיזה מצב אני נמצא, גם אחרים מביטים בי ורואים עד כמה אני עצוב"…
דברי היהודי דכדכו אותי עוד יותר, אך מיד התחזקתי ואמרתי לו:
- "אני מעוניין להגיד לך חוכמת חיים שלימד אותי מוהרא"ש, הצדיק שכתב את החוברות שאני מחלק".
"מעניין, מעניין לשמוע" – אמר היהודי והטה אוזנו כאפרכסת.
הצדיק שלנו, לימד אותנו, כלל בחיים, והתיר לנו, פשוט התיר לנו להיות שמח לא אמיתי ואסר עלינו להיות עצוב אמיתי.
זאת אומרת מוטב להיות שמח לא אמיתי מאשר להיות עצוב אמיתי!!!
זה כלל ברזל בחיים!!!
אוי לו לאדם שיהיה איש עצוב אמיתי. תאר לך אדם קם בבוקר ורואה שלא הולך שום דבר הוא נופל בעצבות ומכריז:
"היום לא הולך לי שום דבר, אני עצוב וזהו. שום דבר לא מסתדר לי ואין לי בכלל מצב רוח כלל…
אדם חייב לומר לעצמו בדיוק הפוך!!!
מה שהיה היה, היום הולך לי להיות היום הכי שמח שלי בעולם. לחזק ולעודד ולשמח את אחרים.
"רעייתי בוקר טוב, שיהיה לך יום מוצלח"
ילדים צדיקים שיהיה לכם יום טוב ותצליחו בלימודים".
אבל היצר הרע משדר לך אחרת, ונותן לך סיבות אמתיות, ועובדות מוצדקות מהמציאות שעליך להיות ריאלי ולהיות עצוב באמת…
אל תשמע לו, תעשה את עצמך שמח ואז תהיה שמח באמת!!!
היהודי חייך חיוך רחב, נטל את החוברת לידו ואמר לי: "תודה רבה, ותזכה למצוות… נתת לי שיעור מאלף בחוכמת חיים כיצד מגיעים לידי שמחה, תזכה לשמוח ולשמח".
המשכתי במלאכת ההפצה ונפגשתי עם עוד ארבעה מתפללים נוספים. בשבילי זה היה מצויין. כי כשאני נמצא בקטנות המוחין, קשה לי להפיץ ולדבר עם אנשים. היצר הרע עובד שעות נוספות ומקשה עלי את מלאכת ההפצה ומראה לי כל מיני מחשבות שליליות.
שזה יסרב לקבל חוברת, וזה יכעס עלי, וההוא יחשוב שאני… כל מיני מחשבות שטותיות…
לכן כשראיתי ארבעה אנשים בלבד, שמחתי אמרתי לעצמי בשבילי זה מצויין אוכל להתמודד עם זה.
התקרבתי אליהם ואמרתי:
"יהודים קחו חוברת לחיזוק ותנו משהו לפרוטה"…
תגובות ארבעת המתפללים לא היו מעודדות כלל, בלשון המעטה:
- "לא תודה, אני לא מעוניין".
- גם אני לא מעוניין… אין לי צורך בהן… תודה רבה…"
- אני לא… זה בסדר…
- ולי אין כלל כסף עלי".
"לא נורא, אין לך כסף… אתן לך מטבע ממני. ובה תרכוש חוברת יפיפיה ומחזקת, כדאי לך מאוד".
- לא … לא צריך…".
ראיתי שאין סייעתא דשמיא, ויש קשיים מרובים ועיכובים בהפצה.
לא נשברתי, אמרתי לעצמי:
"בסדר, לא קרה דבר. לא מעוניינים זה בסדר גמור. אני עשיתי את שלי והשתדלתי. עצם זה שלא צעקו עלי, שלא העליבו אותי ולא היכו אותי – גם זו מעלה גדולה וגם על זה עלי להודות לה'.
קיבלתי יותר אומץ להפיץ, משם הלכתי ל"שיטבלאך" הומה במתפללים, אך שיניתי את שיטת עבודתי. ביקשתי כסף לצדקה ומי שנתן לי – נתתי לו בתמורה חוברות חיזוק. תוך דקות ספורות הצלחתי לחלק חוברות וקונטרסים רבים. עובדה זאת חיזקה אותי שמחה אותי והמריצה אותי להפיץ במלאכת ההפצה.
אך מה שחיזק אותי יותר מכל זה היה יהודי שנתן לי שקל לצדקה ונתתי לו בתמורה קונטרס על השמחה ועל נחת מהילדים.
היהודי קפץ אמר:
" לא… אני לא רוצה, אני לא רוצה כלום"…
- מה אתה לא רוצה נחת מהילדים ותפילה להיות בשמחה?"
" מה אתה מדבר ? – ענה היהודי – אני רק רואה אותך, איך שאתה שמח וכבר נכנסה לי שמחה גדולה ועצומה".
חשתי כיצד העצה החשובה של מוהרא"ש הפכה אותי משמח לא אמיתי לשמח אמתי… ובן רגע"….
מרוב השמחה הלכתי לבית הכנסת ועברתי ממתפלל למתפלל וחילקתי קונטרסים רבים. כשכל הדרך ליבי גואה משמחה, כי זכיתי להיות איש שמח באמת
חזרתי הבייתה מאושר ועם סיפוק רב, שמחת החיים חזרה אלי ומהר והכל בזכות עצתו החשובה של הצדיק.
