בימים בין חמישה עשר באב לראש השנה, בישיבה של הרב יואל ראטה שליט"א תכונה רבתי. הבחורים יושבים מרותקים לכיסאות, ולומדים בחשק ובהתמדה את מסכת תענית, מטרתם לסיים מידי יום את כל מסכת תענית.
בשנת תשע"א מוהרא"ש זי"ע אמר לראש ישיבה שליט"א שהוא מתעתד להגיע ביום חמשה עשר באב – יום המסוגל לזיווגים – לקעמפ (מחנה קיץ), והוא יפעל אצל הקדוש ברוך שהבחורים יזכו לשידוך.
ביום חמישה עשר באב הגיע מוהרא"ש לקעמפ, ראש הישיבה והתלמידים קרנו מאושר לקראת הצדיק וערכו לכבודו סעודת מצווה. בסעודה מוהרא"ש נשא דברי קודש, והבטיח לבחורים:
"שכל בחור מגיל שבעה עשר ומעלה שיגמור בארבעים יום שבין חמישה עשר באב לראש השנה מידי יום את מסכת תענית, ימצא את זיווגו מיד אחרי ראש השנה".
מיד למחרת כל הבחורים שנסו מותניהם והחלו ללמוד בהתמדה את מסכת תענית כאשר השאיפה היא לסיים את כל המסכת מידי יום.
אך יצר הרע לא יכל לסבול שהבחורים יושבים ולומדים בהתמדה, לא עבר הרבה זמן והנה הופיע סופת ההוריקן "איירין" בכל עוצמתה. בבוקר גילו הבחורים לחרדתם שהנהר העובר בסמיכות לקעמפ עולה על גדותיו ומציף את כל הקעמפ.
בעקבות כך נפל החשמל בכל האזור כמו כן הופסקה אספקת המים, האזור כולו הוצף במים עד כדי כך שלא יכלו לנוע בדרכים עם רכבים רגילים. חיש קל הוזעקו כוחות כיבוי אש ומשטרה כדי לחלץ את הבחורים מהקעמפ המוצף. חלק מהבחורים פונו לתחנת כיבוי האש הקרובה, וחלקם הגיעו לאזורים בו הסופה לא הכתה בחזקה.
כולם נמלטו עם "הנשמה" ביד, רגע לפני שהקעמפ כולו הוצף לחלוטין במים. ביד אחת החזיקו בגאון את שקית התפילין ובידם השנייה גמרא מסכת תענית, כדי לא לפספס אפילו יום אחד של לימוד.
כאשר דרכה כף רגלם במקום בטוח, מי בתחנת כיבוי אש, מי בתחנת דלק, מי בקעמפים סמוכים התיישבו מיד הבחורים לסיים גם באותו יום את מסכת תענית למרות כל הטלטולים והקשיים שהייתה מנת חלקם.
כשהסתיימה הסופה ויכלו סוף סוף לחזור לקעמפ, גילו הבחורים כי עדיין לא תוקנו עניני התאורה והחשמל במקום, ובכל זאת התיישבו הבחורים ללמוד את המסכת עליה לאור נרות. הבחורים היו להוטים ללמוד בכל יום וברוך ה', בסוף הבחורים ניצחו וזכו ללמוד ארבעים את מסכת תענית עד ראש השנה.
צדיק גוזר והקב"ה מקיים, מיד לאחר ראש השנה התחילו להתארס בחורים בישיבה בזה אחר זה. במשך זמן חורף תשע"ב, התארסו כל הבחורים. הבחורים התחתנו והקימו בתים יהודיים כשרים לשם ולתפארת.
ומאז, לימוד מסכת תענית ארבעים פעם, הפך לנכס צאן ברזל בישיבה. ומידי שנה מסיימים הבחורים החדשים את מסכת זו ארבעים פעמים מחמשה עשר באב ועד ראש השנה. וב"ה הרבה שידוכים נסגרו בזכות זה ברבות השנים. כמו כן הרבה בחורים מישיבות אחרות המקשיבים לשיעורים של הראש ישיבה שליט"א, זכו גם הם לסיים מסכת תענית ארבעים פעמים, וגם הם נושעו והתארסו ב"ה.
"גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן", צדיק בעולם הבא יש לו יותר כח מהעולם הזה, ומוהרא"ש בוודאי יפעל עבור כל הבחורים שימצאו את זיווגם ההגון בקרוב ובניקל.
אין שמחה כשמחת התורה!
