מספרים על רבנו איש האלוקים המהרש"א זי"ע, שקודם שהלך לומר שיעור לפני התלמידים, היה נכנס בחדר, וסגר את עצמו, ואחר כך יצא.
והתלמידים מאוד התפלאו – מה זה ועל מה זה; ופעם החליטו לשלם לבחור, שיתחבא בחדר בארון, ויסתכל משם מה הרבי עושה.
והנה אך נכנס המהרש"א הקדוש, הוציא ספר, ותכף כשפתח את הספר להביט בו, יצא אור ואש גדול, ונשרפה לבחור הראיה, והתחיל לבכות: רבי, תמחלו לי, נכנסתי לכאן שלא ברשות, ועכשיו אבד לי חוש הראיה, ומה עלי לעשות?!
ענה ואמר לו המהרש"א הקדוש: מהיום והלאה קבל על עצמך לא להסתכל עלי ולא להרהר עלי, והבטיח. ועשה המהרש"א הקדוש עיגול, ופתאום קיבל התלמיד את הראיה בחזרה.
רואים מכאן את מעלת אמונת חכמים, ואיך שאסור להרהר עליהם כלל, כי אחרת מי יודע מה יקרה לאדם הזה, כי על הכול הקדוש ברוך הוא מוחל, אבל לא על בזיון תלמיד חכם, וכל שכן לא בזיון צדיק הדבוק באין סוף ברוך הוא.
אשר בנחל חלק נד מכתב י' שלח
בתמונת השער נראה בית הכנסת של המהרש"א בעיר אוסטראה (צדיקים דרשו ששמה של העיר "אוסטראה" היא: "אות תורה" בזכותו של המהרש"א שכל כך קידש את העיר).
