הבעל שם טוב הקדוש היה רגיל לילך להתבודד בכל יום בין ההרים. פעם אחת מרוב דבקותו נתעה אל עומק היער, והתחיל לחשוב במחשבתו הקדושה: בוודאי אין שום מציאות בלעדיו יתברך, והכל בהשגחה פרטית, למה הוצרך לטעות אל עומק היער הזה, מקום שלא עבר שם איש מעולם.
וכשעומד וחושב, פתאום באה כנגדו צפרדע גדולה, ושאלה הבעל שם טוב הקדוש זי"ע: מי אתה? והתחיל לדבר, שהוא נשמה שנתגלגלה בצפרדע זו, והסיבה לזה הייתה – שלא היה נזהר בנטילת ידיים, ואף שהיא רק מצווה מדרבנן, אך דבר זה הביא אותו אחר כך לעברות חמורות, ועל כן פסקו שצריך להתגלגל בצפרדע, שהיא תמיד במים.
והוא כבר מגולגל בצפרדע זו חמש מאות שנים.
ואף שהאריז"ל תיקן נשמות לאלפים ולרבבות, אך הוא היה פגום כל כך, שנשלך למקום מדבר שמם, שאין עובר שם אדם, ועל כן עתה מבקש מאוד מאוד מהבעל שם טוב הקדוש, שיעשה לו טובה ויתקנו. ושאלו: איך אוכל לתקנך? ואמר לו: פה במדבר יש נהר קטן שאני מונח שם, אם תיקחו מים ותברכו בכוונה גדולה ותשתו, וכן תרחצו עלי ידיכם הקדושות, יהיה לי תיקון.
ותכף ומיד עשה זאת הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, והצפרדע מתה.
אשר בנחל חלק יט מכתב ב' תשי
