במקום לקחת עורך דין תרמתי ל"אשר בנחל"

הסיפור התרחש בחיים חיותו של הצדיק. ניגשתי למוהרא"ש וסיפרתי לו שאחי הצעיר ממני מתעתד להתחתן ובשל כך אני נוסע לארץ הקודש להשתתף בחתונתו.

הצדיק שאל אותי מספר שאלות ועניתי לו.

• "אתה בטוח שאתה יכול לצאת מארצות הברית?"
• "כן".
• "אתה בטוח שלא יעשו לך בעיות להיכנס חזרה?"
• "כן, אני בטוח".
• 

הדבר חזר על עצמו מספר פעמים, ולא אחזתי כלל מה מסתתר בשאלות החוזרות והנשנות של הצדיק.

טסתי לארץ הקודש, השתתפתי בחתונה, שהייתי עוד מספר שבועות בארץ וחזרתי לארצות הברית.

כשהגעתי לשדה התעופה חיכתה לי הפתעה, או ליתר דיוק אכזבה. הפקיד מועדת ההגירה סרב להכניסני לשטחה של ארצות הברית. ביני ובין הפקיד התפתח ויכוח לוהט:

• "סליחה, אתה יותר מחצי שנה נמצא כבר בשטח הריבוני של ארצות הברית ללא היתר שהייה ("גרין קארד"), עליך לעזוב את ארצות הברית ולחזור לארץ ישראל ממנה הגעת".
• "מה פתאום"?
• "לא יעזור לך דבר, אתה לא יכול להיכנס לארצות הברית".
• "רעייתי, נמצאת לידי ויש לנו גם תינוק, ושניהם ילידי ארצות הברית".
• -"הם יכולים להישאר בארצות הברית, אך אתה – עליך לעזוב את המדינה ומיד.

ניסיתי את מזלי ואמרתי – "אין לי כסף לכרטיס טיסה"…

• "אל דאגה! יש לנו הסדר, מחלקת המדינה משלמת על כך, ואתה תחזור בטיסה הקרובה לארץ"…

הבנתי שיש לי בעיה רצינית עם פקיד קשוח מאוד וחסר רגש והמשכתי להתווכח.

• "אבל יש לי עבודה קבועה ומסודרת… וגם לא הייתי במשך חצי שנה רצופה בארצות הברית, שכן מידי פעם אני נוסע לקנדה וחוזר".
• "איך נסעת לקנדה?"
• "באוטובוס". (הפקיד התכונן לבדוק את יציאותי מהמדינה במחשב).
• וכיצד שילמת?"
• "שילמתי במזומן". (הפקיד היה מוכן להתחיל עם בדיקה עם חברת האשראי על החיובים בתאריכים קודמים).

הפקיד השאיר אותי עם מזוודותי והלך לדבר עם המנהל האחראי עליו. בחנתי את המשרד בו אני נמצא והבחנתי כי הוא מוקף בזכוכית חצי שקופה. זה אומר שאנשים מבחוץ מביטים בי ועוקבים אחר תנועותי אך אני – איני יכול לראותם.

בידי היה את הקמע של מוהרא"ש המסוגל לשמירה ולהצלחה והתחלתי להתבודד לה', שיושיע אותי במהרה.

כעבור דקות מורטות עצבים שנדמו כנצח, הפקיד הגיע ואמר:

"אני חותם לך על הפספורט חתימה שחורה שלא תוכל להשתמש בפספורט זה יותר, ונותן לך גם שבוע ימים להתארגן ולצאת. לאחר שבוע אתה הופך לאישיות בלתי רצויה וכל רגע שתשהה במדינה זה יהווה עבירה פלילית.

תחתום כאן על המסמך הזה, ששמעת את ההסבר והבנת אותו".

חתמתי בזריזות על המסמך וחזרתי לביתי במונית עייף תשוש וחסר כוחות אחר כמה שעות של אי בהירות. ברגע שתחבתי את המפתח לדלת שמעתי את הטלפון מצלצל. מיהרתי להרים את השפורפרת, ושמעתי את קולו של הצדיק:

"נחמן הגעת? אוה ברוך ה', נו איך עבר עליך?"…

• מוהרא"ש במסוף הגבולות החליטו לשלוח אותי חזרה לארץ… בקושי, בקושי אחר כמה שעות הצלחתי להיכנס"…
• "הפקיד שדיבר אתך היה כושי?"
• "כן , כושי"…
• "הכושים הם אנשים קשים. ברוך ה' שחזרת. אחר שתסתדר בבית אודה לך אם תוכל תבוא לתקתק (ד.כ. – מכתבים שנדפסו אחר כך בסדרת הספרים "אשר בנחל").
• "מוהרא"ש, מספר דקות אני מתארגן ומיד אגיע"…

הגעתי לצדיק כדי להקליד את מכתבי "אשר בנחל". מכתבים שנשלחו אליו מכל פינות העולם והצדיק היה משיב על שאלות הפונים אליו.

הגשתי חמש מאות דולר למוהרא"ש ואמרתי:

"זה כסף עבור הדפסת כרך "אשר בנחל" ובזכות זה אזכה לישועה ואקבל "גרין קארד" .

הצדיק ענה:

"קח את הכסף בחזרה, אתה צריך את הכסף, ואל תדאג יהיה לך, יהיה לך "גרין קארד", ואמר לי בזה הלשון "תלך ותקנה כבר כרטיס טיסה לאומן כי יהיה לך גרין קארד", וזה היה מאד רחוק בדרך הטבע שאקבל, כי הן הזמן מאד דחק כבר היה באמצע הקיץ, והן היו חסרים לי טפסים, אך דיבורו של מוהרא"ש עמד לנגד עיניי.

כמובן, שקניתי כרטיס טיסה וחיכיתי לראות את נבואתו של הצדיק וברכתו מתגשמות והפעם דרך משרדי הממשלה.

את הכסף על שולחנו של הצדיק ולא לקחתיו חזרה.

בזמנו היו לי חברים שהייתה להם בעיה דומה עם "גרין קארד". חבר אחד סיפר ששילם עשרת אלפים דולר לעו"ד שיטפל לו ב"גרין קארד". יש כאלו שעברו הרבה משברים וגלים ורק לאחר מאבק של שנים הם הצליחו לקבל את היתר השהייה המיוחל.

אמרתי לעצמי במקום לקחת עורך דין וספק אם זה יצליח במקום זה אתרום ל"אשר בנחל" ואזכה לישועה.

מוהרא"ש יהיה העורך דין שלי, מה יותר טוב מזה?

לצורך קבלת ההיתר היה צורך בהרבה ניירת, פניתי לאחד הארגונים שמטפל בניירת והם עזרו לי בכך תמורת תשלום מינימאלי של כמה מאות דולר בלבד.

הייתי אמור להמציא מסמכים משנים עברו, והיה לי קושי גדול מאוד להשיגם, כי לא היה בידי את רוב הטפסים שבקשו. חלק מהטפסים כן היה בידי אך במשרד שעזרו לי התעקשו שצריך להביא את הכל. לבסוף הגעתי עם תיק חסר וקוויתי לנס.

כשהגעתי למשרדי ההגירה היה שם אולם רחב ידיים והרבה פקידים שמטפלים בתיקי הבקשות. לכל אחד מהפונים היה עורך דין שבא לסייעו ורק אני היחידי ללא עורך דין.

בעצם, גם לי היה עורך דין, זה היה מוהרא"ש. כפי שאמרתי תרמתי עבור הדפסת הספר של הצדיק.

הפקיד פנה אלי ואמר:

• "טוב, הבאת את הניירת". הוא ביקש לעבור על החומר, ואחר שעיין ממושכות ביקש שאומר רק את האמת על השאלות ששאל, ואחר שעניתי לו על הכל, שם את כל התיק שלי בצד, ונפרד ממני לשלם תוך כדי אמירה: "שהתשובה תבוא בדואר".
• לא רציתי ללכת ללא "גרין קארד", אז אמרתי לפקיד תביא לי את "הגרין קארד".
• "מי אמר שתקבל בכלל "גרין קארד". מי הבטיח לך דבר כזה? אני צריך לעבור תחילה על כל המסמכים ולראות אם יש לך זכאות… רק אני קובע זכאות ולא אתה".
• "אבל רכשתי כרטיס טיסה ואני צריך "גרין קארד".
• "לאן רכשת כרטיס טיסה?"
• "לאוקראינה, שם יש לנו רבינר גדול".
• "למה רכשת כרטיס טיסה לפני שביררת אם תהיה זכאי ל"גרין קארד?".

כאן הפקיד שינה גישתו והחל לדבר עמי ברכות.

• "אתה יודע מה? מחר בבוקר בשעה שש וחצי, תגיע לכאן לקומה 17. תעמוד בצמוד לחלון הדלפק ואביא לך "גרין קארד" זמני.

אם תאחר כבר לא יהיה לך"…

בחזור לביתי חשבתי לעצמי, בחסדי ה', חל מהפך בגישתו של הגוי אלי. בתחילה הוא נזף בי קשות על כך שהתחצפתי וביקשתי "גרין קארד" ולבסוף הוא ביקש ממני להגיע השכם בבוקר ולקבל היתר שהייה זמני.

למחרת בבוקר התייצבתי בחלון המשרד במועד וקיבלתי את הכרטיס הזמני.

כעבור חודש, הגיע הכרטיס "גרין קארד" הקבוע. היה זה בדיוק יום אחד לפני טיסתי לאומן.  לשמחתי לא היה קץ.

ברוך ה', ישתבח שמו, הנה דבריו של הצדיק התקיימו שאמר: יהיה לך "גרין קארד".

לעומת אחרים שהשקיעו רק בעורכי דין עשרת אלפים דולר וכאלו שעברו שנים של תלאות וייסורים אני זכיתי תוך שלושה חודשים מתחילת הבקשה לקבל את הכרטיס המיוחל בזכות תרומתי להדפסת ספרו של הצדיק "אשר בנחל".

צדיק גוזר הקדוש ברוך מקיים.