בצר הרחבת לי – לאחר שיעבוד מצרים נקבל את הארץ ישראל
בפרשת חוקת אחרי פרשת פרה אדומה ואחרי מות מרים והמעשה עם הבאר, התורה הקדושה מספרת לנו על עם ישראל שרצו לעבור אל ארץ ישראל ופנו למלך אדום (בני עשיו הרשע) בבקשה שיתן להם לעבור בארצו, ואף הבטיחו שיעברו רק בדרך הראשית וישלמו לו עבור כל אוכל ומים שיצטרכו, אולם מkך אדום לא הסכים לדבר, ועם ישראל נאלצו להקיף מסביב לארץ אדום.
והנה בפסוק כתוב כך : "וישלח משה… אל מלך אדום, כה אמר אחיך ישראל אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו" וחכמינו הקדושים שואלים למה פתאום משה מזכיר שאנחנו אחים ואת כל התלאות שעברו עם ישראל?
אלא שמשה הסביר למלך אדום, הרי אבינו יעקב ואביכם עשיו הם אחים, ושניהם מבני אברהם שנגזר עליו לעבוד בשעבוד במצרים, אלא שאבא שלכם עשיו לא רצה לסבול והיה מוכן לוותר על ארץ ישראל בשביל זה, לכן עזב את ארץ ישראל והלך לגור בארץ אדום, ורק אנחנו סבלנו את התלאות שנגזרו על אברהם, בשביל שעכשיו נוכל להיכנס לארץ ישראל.
מסביר מוהרא"ש יסוד גדול, שרק יהודי מסוגל להבין, רביז"ל אומר "בצר הרחבת לי" – שבתוך הצרה בעצמה יש הרחבה, כלומר בצרה עצמה באה בכדי לתת לאדם איזה דבר טוב, ואם מחפשים ומסתכלים בעין אמת מוצאים איך הצרה היא בעצם טובה.
אבל זה שייך רק ליהודי שמאמין בה' ויודע שהקב"ה רחמן, לכן אף ששולח צרה יש בתוכה הרחבה, אבל גוי שאינו מאמין אינו יכול להבין דבר כזה, וברגע שמקבל צרה הוא מתייאש ונשבר לגמרי, ורוצה רק לברוח להיכן שיכול.
וזה מה שאומר משה למלך אדום, הרי קיבלנו עלינו בני אברהם גזרה קשה להשתעבד למצרים, אך יש בתוכה הרחבה שאחר כך נוכל לקבל את ארץ ישראל, "ארץ זבת חלב ודבש", "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", אולם אביכם עשיו הרשע לא היה מסוגל להבין דבר כזה, שצריך לסבול עכשיו כדי לקבל טובה אחר כך, לכן ברח והשאיר לנו את כל הסבל שהיה צריך להתחלק בינינו, ואנחנו עם ישראל קבלנו עלינו בהבנה שצריך לסבול את הגזרה של סבא אברהם אבינו, לכן עכשיו תן לנו לפחות לעבור כדי לקבל את הטובה המגיעה לנו.
מכאן למדנו שמעלת עם ישראל שיודעים להסתכל ולהבין שלא כל מה שרואים בעין בלבד הוא הנכון, אלא לפעמים נראה לנו שמשהו לא בסדר, אבל ברגע שזורקים את השכל וסומכים על האמונה, סוף דבר רק מרוויחים
מסופר על יהודי אחד שהיה שוחט בעיירה, אך היה קמצן גדול ובכל מה שקשור לצדקה או הכנסת אורחים וכדומה היה מתחמק.
פנו יהודי העיר לרב והתלוננו על אותו שוחט קמצן, ענה הצדיק ואמר: חכמינו ז"ל אמרו שמי שנולד במזל מאדים יהיה או מוהל או שוחט, או ח"ו רוצח, כלומר שאדם כזה מוטבעת בו מידת שפיכת דם, אלא שאם ירצה יוכל להכניס אותה לקדושה וממילא יתקן את עצמו ויתבטל ויעקר ממנו המידה הרעה שבדבר, אך אם אינו זוכה לכך הוא נשאר עם המידה הרעה ח"ו, והנה – המשיך הצדיק להסביר – בפרשת השבוע כתוב "וימאן אדום נתון את ישראל עבור בגבולו ויט ישראל מעליו", ופירוש הפסוק הוא כך: מי שהוא אדום כלומר ממזל מאדים, והוא ממאן לתת לישראל לעבור בגבולו, שאינו מכניס אורחים ואינו מתגבר על האכזריות הטבועה בו, ממילא ויט ישראל מעליו, ישראל צריכים להתרחק ממנו כי הוא יכול להיות אכזרי עד כדי רציחה ח"ו, לכן תעבירו אותו ממשרתו במהרה.
מכאן אנחנו לומדים שאפילו מידות רעות שטבועות בנו, אם מסתכלים נכון יכולים להפוך אותם לקדושה עד שעוקרים לגמרי את הרע בנו, וכך יכולים לעבוד את ה' עם כל דבר בין טוב ובין רע, לעשות מהכל רק טוב, כי הקב"ה "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו"
