ברכות התורה – נוסח עדות המזרח המדויק

ברכות התורה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה:

וְהַעֲרֵב נָא, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה נוֹתֵן הַתּוֹרָה:

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם. יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם:

כל הזכויות שמורות (c) ל "ויקיטקסט" תחת רשיון "GNU Free Doc.' ול- J. Alan Groves Center, ר' פנחס ראובן שליט"א

זהירות בברכות התורה – לא ללמוד ולהניח טלית ותפילין לפני ברכת התורה:

צריכים להיזהר מאוד מאוד בברכת התורה, ואסור לעשות שום דבר קודם שבירך ברכת התורה, ואפילו ללמוד אסור, וצריכים להיזהר בדבר זה מאוד מאוד כי הכל הולך כפי ההתחלה וברכות התורה הן ההתחלה, ואם אינו מברך תחילה, אזי יוצא לו קלקול עצום וכו'.

ולא כמו שנוהגים, שמתעטפים בציצית ותפילין, ואחר-כך אומרים ברכות התורה, כי היא טעות גדולה, כי ברכת התורה צריכה להיות קודם כל דבר, ואסור לעשות שום דבר קודם זה, ועל-ידי שמברך בתורה תחילה, זוכה ומקדש את איבריו ונשמתו, וזה יעזור לו כל היום כולו, כמו ברכה שאומרים קודם מצוה, או קודם שרוצים להנות מדבר גשמי, שאז נשפעת עליו ברכה מהבריכה העליונה. כמו-כן כשאדם זוכה ואומר קודם ברכות התורה, נפתח לו שפע ורב ברכות מהבריכה העליונה. וברכת התורה מועילה על כל היום עד למחרתו, כידוע דבר זה בפוסקים, אשר צריכים לברך רק פעם אחת ביום ברכות התורה, והטעם הוא פשוט, כי מצות לימוד התורה מחויבים בכל היום ובכל הלילה כלו, כמו שכתוב (יהושע א, ח): "והגית בו יומם ולילה", משום הכי לא הוי הפסק שום דבר, שבכל רגע מחייב ללמוד ולדבק עצמו אליו יתברך, ועל-כן מספיק רק פעם אחת ברכות התורה – כשקם משנתו. 

ועל-כן תהיו נזהרים בדבר זה מאוד מאוד, לומר הדבר הראשון ברכות התורה, ולילך למקווה, ולהתבודד עמו יתברך, אשר זה יועיל מאוד לטהרת המוחין ולביטול המחשבות זרות, שהם הקליפות והדמיונות המסובבים את מוח האדם, שלא ירגיש את ערבות נעימות זיו שכינת עזו יתברך.

אשר בנחל חלק ל מכתב ד' תתקד

מפני מה תלמידי חכמים אין בניהם תלמידי חכמים:

ובענין הקימה, עליך לדעת, כי צריכים להיזהר מאוד מאוד בברכות התורה, כי היא מצוה רבה עד מאוד, ויש פוסקים שזה מדאוריתא. ועל-כן תכף-ומיד כשקם ומתלבש ויוצא לצרכיו, ירחץ פניו ועיניו ופיו, ואחר הניגוב יתן תודה והודאה להשם יתברך על כל החסד שעשה עמו, שהחזיר לו את נשמתו, ויבקש הרבה, שהיום הזה ילך עמו כסדר, ויקשר את היום אליו יתברך ואל רבנו ז"ל (עין שיחות-הר"ן, סימן ב'), ויתחיל לברך ברכת ציצית: "על מצות ציצית", ויאמר ברכת "על נטילת ידים" ו"אשר יצר", ויצרף אליה "אלקי נשמה" (כי היא ברכה הסמוכה אליה), ואחר-כך יברך ברכות התורה ובמשנת "אלו דברים" יוסיף מדעתו הרבה מאמרי חכמינו הקדושים המעוררים לעבודתו יתברך. ואם רואה שעובר זמן קריאת שמע, תכף-ומיד אחר-כך יקרא קריאת שמע, ויאמר: "הריני מקבל עלי עול מלכות שמים באהבה, והריני בא לקיים מצוות עשה של קריאת שמע של שחרית, ויהי נעם אדנ"י אלקינו, ומעשי ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו", ויתחיל לקרות השלוש פרשיות של קריאת שמע. וטוב להרגיל את עצמו כך תמיד, כי באופן זה אף-פעם לא יעבור זמן קריאת שמע (מלבד כשקם קודם אור היום, שאז אינו יכול לצאת בזה ידי חובת קריאת שמע של שחרית, כמובן).

אחי היקר! אמרו חכמינו הקדושים (נדרים פא.): מפני מה תלמידי חכמים, אין ביניהם תלמידי חכמים? מפני שלא ברכו בתורה תחילה עין שם. וכן למה האדם בעצמו אינו נעשה תלמיד חכם, ואפילו כשכבר לומד שוכח מה שלומד? הכל בא מפני שהוא מתרשל מלברך ברכות התורה בכוונה. ומה גם שמדבר קודם לכן, ומסתובב ועוסק בעסקיו, ובדבר זה רבים נכשלים (והוא רק מפאת חסרון ידיעה); כי באמת אסור לעשות שום דבר קודם שמברכים ברכות התורה ולא כמו עמי הארץ שמברכין בבית-הכנסת ברכות התורה צריכים לברך תכף-ומיד בקומו ממיטתו, אחר עשיית צרכיו ורחיצת ידיו ופניו ופיו, יתחיל לומר הברכות הנזכרות, קודם שיעשה איזה דבר, ויתבודד הרבה עמו יתברך. 

ואם אפשר ללמד אז גם משנה, זוהר, גמרא, כדי שיקיים (שיר השירים ז, ג): אל יחסר

ה'מ'ז'ג': ה'תבודדות, מ'שנה, ז'הר, ג'מרא – מה טוב ומה נעים, אבל אם אי אפשר לו ללמוד, אז על-כל-פנים אל יחסיר ברכות התורה וכמעט שלא כדאי לצאת מביתו בלי אמירתן כל-כך חמורה מצוה זו! ויש בזה סודות גדולים, וכל ההארה להאדם, שיזכה שיאיר לו אור התורה, תלויה בזה.

אשר בנחל חלק לד מכתב ה' תקצו

כשמברכים ברכות התורה מודים שהקדוש ברוך הוא מסר לנו את התורה:

רבנו ז"ל אומר (לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן ס): יש בני-אדם שישנים את ימיהם, אפילו שלומדים ומתפללים ומקימים את המצוות, אף-על-פי-כן הם ישנים, כי זה אצלם כ"מצות אנשים מלמדה" (ישעיה כט, יג), עושים את זאת מתוך שיגרה, אבל אם זוכים להתקרב אל הצדיק האמת, הוא מעוררם מהשנה. 

ובמה יודעים שאדם נתעורר מהשנה? כשמתחיל לדבר אל הקדוש-ברוך-הוא. כי כל זמן שאדם ישן, מחו אינו חושב ממנו יתברך, יכול אף שהוא לומד תורה, אבל שוכח מנותן התורה. ולכן אומרים בכל יום ברכות התורה, להורות, שגם התורה שאנו לומדים היא איננה חכמה בעלמא, אלא מחמת שהקדוש-ברוך-הוא ציווה אותנו, וזו חכמה אלוקית, ומברכים ברכות התורה, כמו על דבר גשמי: פרי או כל מיני מאכל, שאסור להנות ממנו בלא ברכה, ורק לאחר שמברכים, המאכל שייך לנו, ויש לנו רשות לאוכלו.

כמאמרם ז"ל (ברכות לה.): פעם כתוב (תהלים כד, א): "לה' הארץ ומלואה", ופעם כתוב (שם): "והארץ נתן לבני-אדם" אלא כאן קודם הברכה, וכאן לאחר הברכה. כמו-כן התורה הקדושה היא חכמתו יתברך, ובזה שמברכים ברכות התורה, בזה מודים שהקדוש-ברוך-הוא מסר לנו את התורה. 

ובזה שלומדים תורה, בזה מרגישים את הקדוש-ברוך-הוא. ולכן לימוד תורה צריך להיות באופן הזה – למצוא את הבורא יתברך, וכן צריך לקיים מצוות, ומכל מצוה ומצוה למצאו יתברך. כמו שכתוב (תהלים קיט, פו): "כל מצוותיך – אמונה". וכשאדם ישן, אינו מוצא ואינו מרגיש את השם יתברך, ונדמה לו כאלו הוא יתברך מסתתר באיזה עולם, ושכח אותו. 

אשר כל זה בא מחמת רבוי עוונות. ובפרט כשאדם חטא בפגם הברית – הוצאת זרע לבטלה, אשר על-ידי החטא המגנה הזה סילק ממנו את אמתת מציאותו יתברך. וכמאמרם ז"ל (סוטה ג): בתחילה קודם שחטאו ישראל, הייתה שכינה עם כל אחד ואחד, כיון שחטאו, נסתלקה מהם שכינה; וכיון שחטאו, שוכחים שדומם, צומח, חי, מדבר, הכל לכל זה לבוש לגבי אין סוף ברוך הוא. 

ולכן כדי לזכות לשוב בתשובה שלמה, העצה – להתקרב אל הצדיק האמת, ולבוא אליו, והוא יעוררו מהשנה, ויקרבו אליו יתברך, והבן למעשה.

אשר בנחל חלק כג מכתב ג' תרכח

ברכות התורה בשמחה עצומה:

בענין ברכות התורה שכתבת וכו', ראוי שתלמד עכשיו בטור ושולחן ערוך, סימן מ"ז, ותראה את הנחיצות לברך ברכות התורה בשמחה עצומה, ועין במשנה ברורה, שכתב ה'שאגת אריה', סימן כ"ד, שברכות התורה זהו מן התורה, ולכן צריכין להיזהר בזה מאוד, הרמב"ן והחינוך והרשב"א, וכן כמה ראשונים סוברים שזה דאורייתא, כמו ומי שאינו מברך על התורה עונשו גדול מאוד, כי בזה מורה שמזלזל בתורה הקדושה, ולהפך – כשאדם מברך בשמחה, מראה שחביב אצלו לימוד התורה הקדושה, וכמו שאדם הולך לאכל איזה פרי בתאבון, או איזה מאכל אחר אשר תאב לחכו והוא מברך, כמו-כן ויותר מכן צריך להיות תאב אל לימוד התורה הקדושה ולברך עליה, אשר באמת מה נשאר מהמאכל? כלום יוצא ממנו לבסוף וכו', אבל כשאדם לומד תורה, נדבק באין סוף ברוך הוא, וזוכה לחיי נצח, שזו השמחה האין סופית שלו, אשרי מי שטועם טעם נעימות התורה.

אשר בנחל חלק סד מכתב י"ג ש

מה למד מוהרא"ש זצוק"ל אחר ברכות התורה:

היה צדיק שהיה מבולטא זה היה עיירה קטנה לפני עשרים שנה נתגלה הציון שלו פה בצפת הוא היה תלמיד של רבי פנחס מקוריץ זי"ע שרבנו ז"ל אמר עליו אשרי העיינים שראו את רבי פנחס אצלו היה לדבר תמיד עם התלמידים שלו אמונה, אמר הדבר הראשון שקמים בבוקר אומרים ברכות התורה כבר יגידו את הי"ג עיקרים של הרמב"ם אמונה, להתחיל עם אמונה, וכך אני נוהג, כל בוקר או לפנות בוקר מתי שאני קם אני אומר ברכות התורה אומר פרק אבות כי אבות יש בזה שש פרקים וכתוב מצדיקים שאבות זה תיקון הברית תיקון אם אדם הרג את מישהו השם ישמור כשאדם פוגם בברית הוא הורג את הילדים שלו, רבנו ז"ל אומר (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קמא) על ידי פגם הברית הורגים את הילדים שלו מכל טיפה יכול להיות. 

אז אומרים ברכות התורה ואחר כך פרק משניות אבות ומזה נתחבר לי כל כך הרבה פירושים יש כבר שש פירושים הדפסו ועכשיו מדפיסים השביעי, הלוואי שתלמדו כל יום פרק משניות ותסתכלו כל יום קטע באבות שמה יהיה לכם התחזקות, ואחר כך אני אומר את האני מאמין הי"ג עיקרים, ואחר כך אני אומר פתח אליהו קופץ למקוה ומתלבש ציצית ותפילין ואני אומר את התפילה של הרבי רבי אלימלך לפני התפילה כל יום ואחר כך מתפלל, בדרך כלל על פי רב יש לי שיעור בגמרא ובזוהר לפני התפילה, אבל אני אומר לכם הדבר הראשון בבוקר קמים אומרים ברכת התורה פרק אבות אני מאמין פתח אליהו הולכים למקווה והולכים להתפלל, זה לבחורים.

אשר בנחל חלק קעט מכתב תתד

סדר דרך הלימוד של רבנו רבי נחמן מברסלב:

בעניין לימוד התורה הקדושה וכו', דע לך, שאין לנו אלא דברי בן השמחה, הנכלל במקור השמחה, והעוסק לקשרנו אל שורש השמחה; הינו רבנו ז"ל נתן לנו דרך נוראה ונפלאה מאוד בלימוד התורה הקדושה, אפילו מי שיש לו ראש כבד, וקשה לו להבין מה

שלומד, עם כל זאת גלה לנו רבנו ז"ל דרך, אשר מי שילך בדרך הזה, לא ימלט שלבסוף יהיה בקי בכל התורה כולה. וזה מובא באריכות בדבריו הקדושים (שיחות-הר"ן, סימן עו); וראוי לך לעין וללמד את השיחה הזו, ואז תראה מה לפניך. והכלל, שאין צריכים בלימוד רק האמירה לבד, לומר הדברים כסדר, וממילא יבין, ולא יבלבל דעתו בתחילת לימודו, שירצה להבין תכף, ומחמת זה יקשה לו הרבה תכף, ולא יבין כלל, רק יכניס מוחו בלימוד, ויאמר כסדר בזריזות וממילא יבין. ואם לא יבין תכף, יבין אחר-כך, ואם ישארו אילו דברים שאף-על-פי-כן לא יוכל לעמוד על כוונתם – מה בכך, כי מעלת ריבוי הלימוד עולה על הכל. וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (שבת סג.): לגמור והדר לסבר, ואף על גב דלא ידע מה קאמר, שנאמר (תהלים קיט, כ): "גרסה נפשי לתאבה", כי על-ידי ריבוי הלימוד שילמד במהירות, ויזכה ללמד הרבה, על-ידי-זה יזכה לעבור כמה פעמים אלו הספרים שלומד, לגומרם ולחזור להתחיל ולגמרם פעם אחר פעם, ועל-ידי-זה ממילא יבין בפעם השניה והשלישית כל מה שלא היה מבין בתחלה כל מה שאפשר להבין ולעמד על דבריהם.

ודבר רבנו ז"ל הרבה מאד בענין זה, ואי אפשר לבאר דברים אלו בכתב היטב אבל באמת היא דרך עצה טובה מאוד בענין הלימוד, כי על-ידי-זה יכולים לזכות ללמוד הרבה מאוד, לגמור כמה וכמה ספרים, וגם יזכה להבין הדברים יותר מאשר היה לומד

בדקדוק גדול, כי זה מבלבל מאוד מן הלימוד, וכמה בני-אדם פסקו מלמודם לגמרי, על-ידי רבוי הדקדוקים שלהם, ומאומה לא נשאר בידם, אבל כשירגיל עצמו ללמוד במהירות בלי דקדוקים הרבה, התורה תתקיים בידו, ויזכה ללמוד הרבה מאוד גמרא ופוסקים כולם, ותנ"ך ומדרשים וספרי הזוהר וקבלה ושאר ספרים כולם. ומובא (שיחות-הר"ן, סימן כח) שיחתו של רבנו ז"ל, שטוב לאדם שיעבור בחייו בכל הספרים של התורה הקדושה. וסיפר עמנו רבנו ז"ל הרבה הרבה בעניין זה, שטוב ללמוד במהירות, ולבלי לדקדק הרבה בלימודו, רק ללמוד בפשיטות בזריזות, ולבלי לבלבל דעתו הרבה בשעת לימודו מענין לענין, רק יראה להבין הדבר בפשיטות במקומו. ואם לפעמים אינו יכול להבין דבר אחד, אל יעמוד הרבה שם, ויניח אותו הענין וילמד יותר להלן, ועל-פי-הרב ידע אחר-כך ממילא מה שלא היה מבין בתחילה כשילמד כסדר בזריזות להלן יותר.

ואלו הם דברי רבנו ז"ל, ואין מה לגרוע או להוסיף על זה, ומי שמתלוצץ מזה, עליו נאמר (משלי ט, יב): "אם חכמת – חכמת לך, ולצת – לבדך תשא", אם אתה חכם – אתה חכם לעצמך, כי מה שאדם זוכה לחטף בכל יום ללמד תנ"ך, ששה סדרי משנה, בבלי, ירושלמי, תוספתא, רמב"ם, טור ושלחן ערוך, ספרי הזהר והתיקונים וכו' וכו', זה זכה לעצמו, ואם עושים ליצנות מזה, עושים ליצנות רק מעצמו, שהוא נשאר ריק מהכל, ואינו יודע בין ימינו לשמאלו.

אשר בנחל חלק עג מכתב ט"ו תתכז

מי שלא עוסק בתורה פוגם בספירת התפארת:

ולך וראה מה שכתב רבי חיים ויטאל ז"ל (שער הגלגולים, הקדמה יז): האדם שאינו עוסק בתורה, פוגם בספירת התפארת שבכל עולם מארבעה עולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה; כי התורה היא תפארת שבכל עולם, האמנם יש בה ארבע מדרגות, וסימנם פרד"ס, והם: פשט, רמז, דרש, סוד; ומי שזכה לירד לעומק ארבעתם, זוכה לסוף כל המעלות, ועליו נאמר (ישעיה סד, ג): "יעשה למחכה לו", האמנם מי שלא רצה לעסוק אפילו בפשטי התורה והמקרא, פוגם בתפארת שבעשיה, ומי שלא רצה להביא ראיה לדבר, פוגם בתפארת שביצירה, ומי שלא עסק בדרשות התורה, פוגם בתפארת

שבבריאה, ומי שלא עסק בסודות התורה, פוגם בתפארת שבאצילות. עוד דע, כי האדם המתעסק בעשיית המצוות לבד, הנה הוא זוכה אל הנפש הנקראת עשיה ולא יותר, והוא דומה לאשה, שהלך בעלה למדינת הים, והניחה ערומה, רעבה וצמאה, והיא דומה אל השכינה היושבת בגלות, וביתה נחרב, ויושבת בגלות בחושך, כך נפש האדם בהיותה בלתי רוח שהוא בעלה, אין לה לא אור ולא שכל להשכיל, ואם ישתדל עוד האדם הזה, לעסוק גם בתורה, ולומד והוגה ושונה בה תמיד בתורה שבעל-פה, ועוסק תמיד לשמה בה, אז יזכה אל הרוח, שהוא מן יצירה, ואז ידמה לאשה שבא בעלה, ודר עמה בביתה תמיד, ומלבישה, ומאכילה, ומשקה, וחוזרת למעלתה. 

כך האדם הזה כשיבוא בו הרוח, וישרה תוך נפשו, אז תתמלא נפשו ברוח חכמה, ותתעלה נפשו מעשיה ליצירה, ואם ישתדל עוד האדם הזה, ויעסוק בחכמה הנעלמת ובסודות התורה, יזכה גם אל הנשמה, שהיא מן הבריאה, ותאיר הנשמה ברוח שבו, ותוסיף מעלה על מעלתו, וחכמה על חכמתו, ואז נקרא "אדם שלם", אשר עליו נאמר (בראשית א, כז): "ויברא אלהים את האדם בצלמו"; וסוד הענין הוא, כי בהיות האדם נפש לבדה, אין לו השפעה אלא משם אדנ"י בלבד, וכשיעסק בתורה לשמה, זוכה גם אל הרוח הבאה משם הוי"ה, וכשיעסק בסודות התורה, זוכה גם לנשמה, וימשך עליו כח והשפעה גם משם אהי"ה, ובהתחבר באדם שלושה שמות אלו, יעלו בגימטריה יב"ק, ואז יאמר עליו (תהלים כ, י): "הוי"ה הושיעה המלך יעננו ביום קראנו", ראשי תיבות: יב"ק, ואז יהיה אדם בנפש מן עשיה, ורוח מן יצירה, ונשמה מן בריאה, ואם יתקן עצמו יותר, אז יהיו שלשתם מן היצירה, ואם יתקן עצמו ביותר, יהיו השלשה מן בריאה, ואם יתקן עצמו ביותר, יהיו לו כל השלשה מהאצילות וכו', עין שם באריכות גדולה.

לעקור את עצמו מהרע שנדבק בו על ידי לימוד התורה:

ולכן ראה מה לפניך! אם יהיה לך שכל ודעת, ותרצה אחת ולתמיד לעקור את עצמך מהרע שנדבק בך, שאתה מונח במדור הקליפות למדרגה, עשיה דעשיה וכו' וכו', ותרצה להתעלות ממדרגה עד נפש, רוח ונשמה דאצילות וכו' וכו', העיקר תלוי בלימוד התורה הקדושה, וזה מה שרבנו ז"ל רוצה לזכות אותנו, אבל לצערנו הרב, יש כל מיני ליצנים גם מבפנים, שעושים ליצנות מדברי רבנו ז"ל, ואומרים בפה מלא וכו': לא לזה כיון רבנו ז"ל וכו', זה לא הפשט בדברי רבנו ז"ל וכו', בשעה שרבנו ז"ל בפרוש גלה לנו (עין חיי-מוהר"ן, סימן שנח), אשר עם כל שיחה ושיחה שלו יכולים להיות איש כשר, כמו שאני יודע מה זה איש כשר; ועכשיו אשאל אותך – האם אתה צריך לשמוע מה שכל ריק ופוחז אומר, או לשמע בקולו של רבנו ז"ל?! כל שיחה מ"שיחות-הר"ן" ומ"חיי-מוהר"ן", צריכים לקים בתמימות ובפשיטות גמורה, בלי שום חכמות והשכלות כלל, ואז נקרא מקרב אל רבנו ז"ל, כי בלא זה – הכל דמיון גדול מאד, והוא רחוק מרבנו ז"ל בתכלית הרחוק. ולכן ראה תכף-ומיד לקחת תנ"ך, וללמד כסדרן, אשר רבנו

ז"ל אמר, שזה הספר מוסר שלו, ותלמד כסדרן דיקא, עד שתזכה לסיים, ותתחיל עוד פעם (מלבד מה שצריכים ללמד בכל יום חומש ורש"י עם התרגום מפרשת השבוע). וכן תיקח שישה סדרי משנה, ותתחיל לגרוס פרק אחר פרק כסדרן דיקא, עד שתזכה לסיים ששה סדרי משנה, וכן תעשה עם ש"ס בבלי וכו' וכו', ואל תסתכל על אף בריה שבעולם, אין לנו אלא דברי רבנו ז"ל. ובפרוש גלה לנו (חיי–מוהר"ן, סימן שכ), אשר כל מי שיצית אותי, ויקים כל מה שאני מצוה, בודאי יהיה צדיק גדול, יהיה מה שיהיה. והעיקר להשליך שכל עצמו לגמרי, וכל אשר יאמר כהוא זה יקים.

ולכן אל תהיה בטלן! אף שנפלת כבר במקום שנפלת, אין שום יאוש בעולם כלל, על-ידי כח התורה תזכה לצאת מעומק בור ודות שנפלת אליו, והקדוש-ברוך-הוא ימחל על הכל, כמאמרם ז"ל (ירושלמי ראש השנה, פרק ד', הלכה ח'): כיון שקיבלתם עליכם עול תורה, מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מימיכם.

אשר בנחל חלק עג מכתב ט"ו תתכז