ברכת בורא נפשות לעדות המזרח | עם הסברים

ברכת בורא נפשות:

בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי. בָּרוּךְ חֵי הָעוֹלָמִים:

הלכות ברכה אחרונה ובורא נפשות:

א על פירות האילן, חוץ מחמשת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, וכן על פירות האדמה וירקות, וכל דבר שאין גידולו מן הארץ, אם אכל מהם שיעור כזית (כ-27 גרם) בכדי אכילת פרס, [שהוא כ-7.5 דקות], מברך עליהם ברכה אחרונה ברכת בורא נפשות רבות. וכן אם שתה רביעית בבת אחת ממים או משאר משקים, [חוץ מן היין], מברך ברכה אחרונה בורא נפשות רבות, ואם שהה מתחילת השתיה עד סוף השתיה יותר משיעור שתיית רביעית בבת אחת, אין מצטרפים לברך ברכה אחרונה. וכן אם שתה מים או שאר משקין כשיעור כזית, לא יברך ברכה אחרונה, וכיון שהדבר שנוי במחלוקת הפוסקים, לכתחלה יזהר שלא לשתות כשיעור כזית, אלא פחות מכזית, או שיעור רביעית. ואם אכל כזית מפירות העץ [שלא משבעת המינים], וכזית מפירות האדמה, או כזית מגבינה, ושתה רביעית מים, מברך לאחר כולם ברכה אחת. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד תסט].

ב בכל אכילה שהאדם אוכל אינו מברך ברכה אחרונה אלא אם כן אכל כזית בכדי אכילת פרס. אבל אם אכל כזית ביותר מכדי אכילת פרס, אינו מברך ברכה אחרונה כלל. וכן באכילה של מצוה, כגון אכילת מצה ומרור וכיוצא, צריך לדקדק לאכול כזית בכדי אכילת פרס. ושיעור זה הוא כשבע דקות וחצי. וטוב להחמיר בדברים שהם מן התורה לאכול כזית בארבע דקות.

ג בברכת נפשות חותם "ברוך חי העולמים" בלי שם ומלכות. והמנהג לחתום "חי" העולמים, בפת"ח. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד תע].

ד אכל תפוח עץ, או שאר פירות העץ שאינם משבעת המינים, וטעה ובירך לאחריהם על העץ ועל פרי העץ, יצא ידי חובה בדיעבד, ולא יברך בורא נפשות. [ילקוט יוסף ברכות עמ' תעא].

ה השותה משקה ושתה רביעית בתוך כדי שיעור שבני אדם שותים רביעית, מברך ברכה אחרונה. ואם שתה מעט וחזר שתה, אם יש מתחלת שתיה ראשונה עד סוף שתיה שניה כשיעור שתיית רביעית, מצטרפות השתיות זו לזו, ומברך לאחריהן ברכה אחרונה. ואם שהה יותר מכדי שיעור שתיית רביעית, אינו מברך ברכה אחרונה. [הליכות עולם ח"ב עמו' קכה].

ו השותה כוס תה או קפה בעודם חמים, אינו מברך אחר השתיה ברכת בורא נפשות רבות, הואיל והוא שותה את התה והקפה לאט לאט ושוהה בינתיים יותר משיעור כדי שתיית רביעית בבת אחת. וכן מנהגינו. ואף שיש סוברים שכל שאינו שוהה בשתייתו יותר מכדי אכילת פרס, ושתה רביעית מהמשקה, צריך לברך נפשות, וכן נוהגים כמה מאחינו האשכנזים, מכל מקום אנו נוהגים שלא לברך, ואין לשנות מן המנהג, דספק ברכות להקל. אולם השומע מחבירו [אשכנזי] שמברך בורא נפשות אחר הקפה והתה חמים, לאחר ששתה אותם בתוך כדי אכילת פרס, עונה אחריו אמן. [אחר שיש כאן ספק ספיקא, שמא כדעת הראב"ד הסובר שמברכים נפשות כששתה בתוך שיעור כדי אכילת פרס, ושמא בדבר שדרכו לשתותו לאט לכולי עלמא מברכים נפשות. ואף דלא מהני ספק ספיקא לגבי הברכה, לגבי עניית אמן מועיל הספק ספיקא]. ואם ירצה להרהר אמן בלבו, רשאי לעשות כן. והנוהגים לברך נפשות אחר הקפה שהצטנן קצת ושתה ממנו רביעית בבת אחת, יש להם על מה שיסמוכו, אך הבא לשאול מורים לו שלא יברך ברכה אחרונה גם בזה, כיון שאין דרך בני אדם לשתות הקפה בבת אחת כשהוא צונן. והשותהו בבת אחת בטלה דעתו אצל כל אדם. ואם אינו צמא, לא יברך על מים וישתה רביעית, כדי לפטור הקפה והתה מברכה אחרונה. אולם לענין תה שמניחו עד שיצטנן קצת ושותה רביעית בבת אחת, יברך עליו ברכה אחרונה בורא נפשות רבות, אף לכתחלה. ועונים אחריו אמן. [ילקו"י ברכות עמ' תעג].

ז השותה מרק חם על ידי כף, שלא בתוך הסעודה, אינו מברך לאחריו "בורא נפשות רבות", וכמו שנתבאר בדין התה והקפה. ומכל מקום השותה מרק בכוס אחר שנצטנן מעט, ושתה ממנו רביעית בבת אחת, יברך בורא נפשות. [הליכות עולם חלק ב' עמוד קכז].

ח והוא הדין למי שאוכל גלידה קרה על ידי כפית, או שמלקק גלידה המונחת בגביע, שאין לו לברך ברכה אחרונה, הואיל ושוהה בה יותר משיעור שתיית רביעית בבת אחת. אבל השותה מים קרים, או סודה קרה, ושתה רביעית בבת אחת, צריך לברך בורא נפשות אחר השתייה. אבל אם המשקה היה קר ביותר, או שיש בו חתיכות קרח, ושהה בשתייתו, אינו מברך אחריו בורא נפשות, וכדין התה והקפה. והמנער "לבן" או "אשל""גיל" "פרילי""פריגוט" ושותה רביעית בבת אחת, מברך אחריו נפשות. [ילקו"י שם עמוד תעה].

ט השותה יי"ש [ערק או קונייאק] רביעית בבת אחת, יש אומרים שבמקומות שאין רגילים לשתות יי"ש רביעית בבת אחת, אין לברך ברכה אחרונה, שבטלה דעתו אצל כל אדם. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד תעה].

י המוצץ מיץ שבפירות, בשיעור רביעית, במציצה שאין בה לעיסה, מברך עליו שהכל, ואינו מברך ברכה אחרונה, משום שדינו כמשקה, דבעינן שישתה רביעית בבת אחת. ואי אפשר שימצוץ ולא ישהה יותר מכדי שיעור שתיית רביעית. וכן הדין במוצץ שאר מיני משקין על ידי קש העשוי מפלאסטיק המצוי בזמנינו, שאינו מברך ברכה אחרונה. ואם מוצץ את המיץ שבתפוז או הענב על ידי לעיסה בשיניו, ואחר כך זורק את התפוז או את הענב, מברך בורא פרי העץ. ואם אכל כזית מברך נפשות אחר התפוז, ומעין שלש אחר הענבים, שדינו כאוכלים. והוא שיאכל שיעור כזית בכדי אכילת פרס. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד תעה].

יא מי שאכל פרי שיעור כזית שנתחייב לברך ברכה אחרונה "בורא נפשות רבות", ובטרם שבירך הוצרך להטיל מימיו ונתחייב בברכת אשר יצר, יקדים לברך ברכת אשר יצר, ואחר כך יברך בורא נפשות. ואפילו אם הטיל מימיו ושכח לברך אשר יצר מיד, ואכל ושתה שיעור שנתחייב בברכה אחרונה, אף שעשה מעשה באמצע, יברך קודם אשר יצר ואחר כך בורא נפשות. אבל אם אירע כן באמצע סעודתו, יברך ברכת המזון תחלה, ואחר כך יברך ברכת אשר יצר. ומכל מקום אם חושש שמא ישכח לברך ברכת אשר יצר אחר ברכת המזון, יקדים ברכת אשר יצר לברכת המזון. והאוכל עוגה ואחר כך הוצרך לנקביו, יברך מעין שלש תחלה, שלדעת רוב הפוסקים היא מן התורה, ואחר כך יברך אשר יצר. [ואף שבילקוט יוסף ובשארית יוסף נתבאר להקדים אשר יצר למעין שלש, העיקר לדינא כמו שנתבאר כאן, ומשנה אחרונה עיקר. וראה בילקו"י ברכות עמו' תעז. ובילקו"י על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס"ד, עמוד תקכג].

יב האוכל בוסר ענבים [שלא הגיע לכפול הלבן], כשיעור ברכה אחרונה, אין לו לברך אחריו נפשות. ואפילו אם בישלו ונעשה ראוי לאכילה על ידי הבישול. ולכן לכתחלה יש להזהר שלא לאכול בוסר כשיעור כזית. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד תעז].

יג האוכל שוקולד ואינו לועס אותה בשניו, אלא מוצץ וממחה אותו בפיו, אין לדונו כאוכל, כיון שלא לעס אותה בשניו, ולכן אפילו אם אכל כזית בתוך כדי אכילת פרס, אינו מברך ברכה אחרונה. ורק אם לעס אותו בשיניו ואכל כזית בתוך כדי אכילת פרס, מברך ברכה אחרונה. אך האוכל גלידה אפילו כשיעור רביעית בתוך כדי אכילת פרס, אינו מברך ברכה אחרונה. [שארית יוסף ח"ג עמוד שמט. ילקוט יוסף על הלכות ברכות מהדורת תשס"ד, עמוד תשנ"ב].

יד השותה יין פחות משיעור ברכה אחרונה, ושתה אחר כך משקאות קלים, אף על פי שאינו מברך עליהם ברכת שהכל, שהרי יין פוטר מברכה ראשונה כל המשקים, מכל מקום אם שתה משאר משקים כשיעור ברכה אחרונה, מברך עליהם בורא נפשות. [ילקו"י ברכות עמוד תקל ד"ה והנה. שארית יוסף חלק ג' עמוד שמח].

טו ביאור ברכת בורא נפשות רבות לפי פשוטו, היינו שהקדוש ברוך הוא בורא נפשות רבות וחסרונן, כגון לחם ומים שאי אפשר בלעדיהם, ועל כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי, היינו דברים שאף אם לא בראם יכולים להתקיים בלעדיהם, ויש לומר: וחסרונן, ואין לומר "וחסרונם". [הליכות עולם ח"ב עמוד קכ].

קיצור ילקוט יוסף לראשל"צ הרה"ג הרב יצחק יוסף סימן רז דין ברכה אחרונה | תנאי רשיון: Creative Commons-CC-2.5

קונטרס תאכל בתאבון

מוֹהֲרֹא״שׁ זַ"ל אָמַר, אֲשֶׁר רַבֵּנוּ זַ"ל גִּלָּה לָנוּ הַרְבֵּה דְּבָרִים נִשְׂגָּבִים וְנִפְלָאִים בְּעִנְיְנֵי אֲכִילָה, וּכְדַאי לִלְמֹד בְּ״לִקּוּטֵי־עֵצוֹת" שֶׁל מוֹהַרְנַ״ת זַ״ל, וְכֵן בְּ״לִקּוּטֵי־עֵצוֹת" חָדָשׁ שֶׁל הָרַב מִטְּשֶׁהרִין זַ״ל בְּעִנְיְנֵי אֲכִילָה, וְאָז יִרְאֶה אֶת קְדֻשַּׁת מַעֲלַת הָאֹכֶל שֶׁאָדָם אוֹכֵל, כִּי יֵשׁ בָּזֶה אֱלֹקוּת מַמָּשׁ, וְלָכֵן צְרִיכִים לִשְׁמֹר מְאֹד מְאֹד מָה שֶׁאוֹכְלִים. וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁלּוֹמֵד אֶת כָּל הַנַּ״ל, וּבָקִי בָּזֶה, וְכָךְ יֵדַע אֵיךְ אוֹכְלִים בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה.

(אִמְרֵי מוֹהֲרֹא״שׁ, חֵלֶק ב׳, סִימָן תרמה)

קדושה וטהרה בשעת האכילה:

בָּנַי וּבְנוֹתַי הַיְקָרִים! צָרִיךְ שֶׁתֵּדְעוּ, אֲשֶׁר בְּעֵת הָאֲכִילָה שֶׁאַתֶּם אוֹכְלִים, נִתְוַסְּפִים בָּכֶם קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה גְּדוֹלָה מֵהַשָּׁמַיִם; כִּי בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם אוֹכְלִים מַאֲכָל גַּשְׁמִי, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גַּם נִשְׁמַתְכֶם אוֹכֶלֶת אֹכֶל רוּחָנִי; כִּי בְּכָל מַאֲכָל גַּשְׁמִי מְלֻבָּשׁ אוֹר רוּחָנִי, שֶׁזֶּה הָאוֹר הַמְחַיֶּה אֶת הָאֹכֶל הַגַּשְׁמִי, וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאַתֶּם מַרְגִּישִׁים אֵיזֶה טַעַם וְתֵאָבוֹן בְּתוֹךְ הַמַּאֲכָל, עֲלֵיכֶם לָדַעַת, כִּי בְּתוֹךְ הַמַּאֲכָל הַזֶּה מְלֻבֶּשֶׁת רוּחָנִיּוּת חִיּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־כֵּן בָּרֶגַע שֶׁאַתֶּם אוֹכְלִים אֶת הַמַּאֲכָל הַגַּשְׁמִי, תְּכַוְּנוּ שֶׁשָּׁם מֻנַּחַת רוּחָנִיּוּת חִיּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה נִקְרָא בִּלְשׁוֹן הַמְקֻבָּלִים "בֵּרוּר הַמַּאֲכָלִים" – בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבְּתוֹךְ הַמַּאֲכָל, הַיְנוּ בְּעֵת שֶׁאַתֶּם אוֹכְלִים וּמַרְגִּישִׁים טַעַם, תֵּדְעוּ שֶׁהַטַּעַם הַזֶּה הוּא טַעַם רוּחָנִי, אֲשֶׁר הוּא יִתְבָּרַךְ מְחַיֶּה, מְהַוֶּה וּמְקַיֵּם אֶת כָּל פְּרָטֵי הַמַּאֲכָל. וְעַל־כֵּן רְאוּ לֶאֱכֹל בְּדֶרֶךְ־אֶרֶץ גָּדוֹל עַד מְאֹד, וְתִשְׁמְרוּ עַצְמְכֶם שֶׁלֹּא תְּדַבְּרוּ וְלֹא תָּשִׂיחוּ בְּאֶמְצַע הָאֹכֶל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים (תַּעֲנִית ה:): אֵין מְשִׂיחִים בִּסְעֻדָּה, שֶׁמָּא יַקְדִּים קָנֶה לְוֶשֶׁט וְיָבוֹא לִידֵי סַכָּנָה; וְעַל־כֵּן בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם אוֹכְלִים, רְאוּ לֶאֱכֹל בְּדֶרֶךְ־אֶרֶץ גָּדוֹל, וְלֹא לַחְטֹף וְלֹא לִהְיוֹת לְהוּטִים אַחַר הַמַּאֲכָל כְּדֶרֶךְ הָרַעַבְתָן, אֶלָּא לֵישֵׁב וְלֶאֱכֹל בְּדֶרֶךְ־אֶרֶץ גָּדוֹל, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם אוֹכְלִים, אֲשֶׁר אָז נִזּוֹן הַגּוּף הַגַּשְׁמִי, כְּמוֹ־כֵן נִזּוֹנָה אָז הַנְּשָׁמָה הָרוּחָנִית, וְתִזְכְּרוּ זֹאת בִּשְׁעַת אֲכִילָה, וְאָז יִתְבָּרֵךְ הַמַּאֲכָל בְּתוֹךְ מְעֵיכֶם.

לדקדק על נקיות המאכל שלא יהיו תולעים:

בָּנַי וּבְנוֹתַי הַיְקָרִים! כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רוֹצִים לֶאֱכֹל, רְאוּ לְדַקְדֵּק מְאֹד עַל נְקִיּוּת הַמַּאֲכָל, שֶׁיִּהְיֶה נָקִי וְטָרִי, וְשֶׁלֹּא יִהְיוּ בּוֹ תּוֹלָעִים, יַתּוּשִׁים וּזְבוּבִים, וּמִכָּל שֶׁכֵּן תִּשְׁמְרוּ ַצְמְכֶם שֶׁלֹּא יִהְיֶה, חַס וְשָׁלוֹם, מַאֲכָל שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר, וּמִכָּל שֶׁכֵּן נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, בְּשַׂר חֲמוֹרִים וּגְמַלִּים וּבְשַׂר הַחֲזִיר, אֲשֶׁר הַמַּאֲכָלִים הָאֵלּוּ הַמְלֻכְלָכִים שֶׁאֵינָם כְּשֵׁרִים, מוֹלִידִים בָּאָדָם כָּל מִינֵי מַחֲלוֹת וָחֳלָאִים רָעִים, וְעוֹקְרִים אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כִּי טֶבַע הַמַּאֲכָל שֶׁנִּתְהַפֵּךְ לְמַהוּת הָאוֹכֵל, וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאָדָם אוֹכֵל מַאֲכָל כָּשֵׁר וְנָקִי, מְבֹרָר וּמְזֻכָּךְ, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא יָכוֹל לִזְכּוֹת בְּעֵת הָאֲכִילָה לִתְשׁוּקָה עֲצוּמָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, זוֹכֶה לְהִתְעַלּוֹת בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה, שֶׁזּוֹ עֲבוֹדַת הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, אֲשֶׁר הֵם מְדַקְדְּקִים מְאֹד מָה אוֹכְלִים, וְאֵיךְ הֵם אוֹכְלִים, לֹא־כֵן הָרְשָׁעִים וְקַלֵּי הַדַּעַת אֲשֶׁר נִכְשָׁלִים בְּכָל מִינֵי מַאֲכָלוֹת אֲסוּרִים — נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, בְּשַׂר הַחֲמוֹר, הַגָּמָל וְהַחֲזִיר, מַאֲכָלִים שֶׁאֵינָם טְרִיִּים הַמְּלֵאִים תּוֹלָעִים וּזְבוּבִים, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, אֲשֶׁר מַאֲכָלִים אֵלּוּ גּוֹרְמִים לָאָדָם, שֶׁיִּתְהַפֵּךְ דָּמוֹ וְטִבְעוֹ לְטֶבַע הַחַיּוֹת הַטְּמֵאוֹת, וְזֶה עוֹקֵר אוֹתוֹ מִשָּׁרְשׁוֹ הָעֶלְיוֹן, עַד שֶׁבָּא לִידֵי כְּפִירוּת גְּמוּרָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְאֵלּוּ דַּרְכֵי הָרְשָׁעִים הָאֲרוּרִים הַמְּסִיתִים וּמַדִּיחִים אֶת עַם יִשְׂרָאֵל לֶאֱכֹל טְרֵפוֹת וּנְבֵלוֹת, כִּי יוֹדְעִים שֶׁתֵּכֶף־וּמִיָּד כְּשֶׁאָדָם יְטַמֵּא אֶת נַפְשׁוֹ בַּאֲכִילַת נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, בִּבְשַׂר חֲמוֹרִים, סוּסִים, גְּמַלִּים וַחֲזִירִים וּשְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, עַל־יְדֵי־זֶה יִשְׁתַּנֶּה טִבְעוֹ לְרַע, וְיִכְפֹּר בַּכֹּל; וְלָכֵן רוֹאִים שֶׁכָּל אֵלּוּ שֶׁכָּפְרוּ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, אָכְלוּ קֹדֶם כָּל מִינֵי מַאֲכָלִים שֶׁל טְרֵפוֹת וּנְבֵלוֹת; לָכֵן, בָּנַי וּבְנוֹתַי הַיְקָרִים, רְאוּ לְהִזָּהֵר וּלְהִשָּׁמֵר; עֲלֵיכֶם לָדַעַת, כִּי תְּשׁוּבָה מוֹעִילָה תָּמִיד, וְאִם תַּתְחִילוּ מֵהַיּוֹם לְדַקְדֵּק בְּמָה שֶׁאַתֶּם אוֹכְלִים, עַל־יְדֵי־זֶה תִּזְכּוּ לְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר אֶת דַּמְכֶם וְאֵיבְרֵיכֶם, וְתִהְיוּ נַעֲשִׂים כְּלִי לְהַמְשָׁכַת שְׁכִינַת עֻזּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּתוֹכְכֶם.

לאכול אוכל כשר בהכשר מפורסם ליראי שמים:

בָּנַי וּבְנוֹתַי הַיְקָרִים! זִכְרוּ זֹאת הֵיטֵב, אֲשֶׁר הוּא יִתְבָּרַךְ נִמְצָא בְּכָל מָקוֹם, וְאִי אֶפְשָׁר לְהִתְחַבֵּא מִמֶּנּוּ לְרֶגַע, וְעַל־כֵּן אַל יַטְעֶה אֶתְכֶם יִצְרְכֶם כְּאִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאַתֶּם נִמְצָאִים, שָׁם אַתֶּם יְכוֹלִים לֶאֱכֹל כָּל מָה שֶׁעוֹלֶה עַל רוּחֲכֶם, וְאֵין מִי שֶׁרוֹאֶה אֶתְכֶם. לֹא! לֹא! אַל תֹּאמְרוּ זֹאת, אֶלָּא תֵּדְעוּ, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וְצוֹפֶה וּמִסְתַּכֵּל וּמַבִּיט עַל כָּל נִבְרָא, וְעַל־כֵּן רְאוּ לְהִזָּהֵר וּלְהִשָּׁמֵר מְאֹד מָה אַתֶּם אוֹכְלִים, וְהֵיכָן אַתֶּם אוֹכְלִים, וְאִם הַמָּקוֹם שֶׁאַתֶּם אוֹכְלִים בּוֹ הוּא מָקוֹם נָקִי וְכָשֵׁר בְּהֶכְשֵׁר רַב מְפֻרְסָם, וְאִם הַמַּאֲכָל אֵינוֹ טָרֵף, מְלֻכְלָךְ וּמְשֻׁקָּץ; כִּי הַיּוֹם נוֹתְנִים לֶאֱכֹל נְבֵלוֹת, שְׁקָצִים וּטְרֵפוֹת, בְּשַׂר חֲמוֹרִים וְסוּסִים וּגְמַלִּים, וּרְמָשִׂים, דְּבָרִים הַמַּגְעִילִים, וְאִם לֹא תִּשְׁמְרוּ אֶת עַצְמְכֶם מִמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרִים, עַל־יְדֵי־זֶה תָּבוֹאוּ לִידֵי מַחֲלוֹת קָשׁוֹת, וּבִפְרָט מַחֲלַת הַסַּרְטָן, וְדָמִים מְכֹעָרִים וּמְזֹהָמִים, מַחֲלַת לוֹקֶמְיָה, שֶׁזֶּהוּ חֳלִי הַדָּם, הַכֹּל בָּא מֵחֲמַת שֶׁבְּנֵי־אָדָם מַפְקִירִים אֶת עַצְמָם, וְאוֹכְלִים מַאֲכָלוֹת אֲסוּרִים, רַחֲמָנָא לִצְּלָן; עַל־כֵּן רְאוּ לִשְׁמֹר עַצְמְכֶם מְאֹד מְאֹד מָה אַתֶּם אוֹכְלִים, וְהֵיכָן אַתֶּם אוֹכְלִים, וּתְדַקְדְּקוּ מְאֹד שֶׁהַמַּאֲכָלִים יִהְיוּ רַק מַאֲכָלִים כְּשֵׁרִים, וְתֵכֶף־וּמִיָּד תַּחְקְרוּ מִי הָרַב הַמַּשְׁגִּיחַ, וּמַהוּ הַמַּאֲכָל, וּמָה מֻנָּח בּוֹ, וּמִי בִּשֵּׁל אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּכָּשְׁלוּ בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרִים, הַמְּבִיאִים כָּל מִינֵי חֳלָאִים וּמַחֲלוֹת עַל הָאָדָם.

כפירות ואפיקרסות באים על ידי אכילות אסורות:

בָּנַי וּבְנוֹתַי הַיְקָרִים! תֵּדְעוּ, אֲשֶׁר אֵיךְ הִצְלִיחַ הַשָּׂטָן לְהַעֲבִיר מֵעַל הַדָּת רְבָבוֹת רְבָבוֹת וְכוּ׳ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וּלְעָקְרָן מֵחַי הַחַיִּים, וּלְהַכְנִיס בָּהֶן כְּפִירוֹת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת, עַד שֶׁהֵם כּוֹפְרִים בָּעִקָּר, רַחֲמָנָא לִצְּלָן? הַכֹּל בָּא מֵחֲמַת שֶׁהִכְשִׁיל אוֹתָם בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרִים, בִּנְבֵלוֹת וּבִטְרֵפוֹת, בַּאֲכִילַת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, בְּשַׂר הַחֲמוֹרִים, הַגְּמַלִּים וְהַסּוּסִים, בְּשַׂר הַחֲזִיר, שֶׁכָּל מִי שֶׁאוֹכֵל מַאֲכָלִים אֵלּוּ, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנָס בּוֹ אֶרֶס הַנָּחָשׁ, וְנַעֲשֶׂה כּוֹפֵר בָּעִקָּר. וְזוֹ דַּרְכָּם שֶׁל רְשָׁעִים — שֶׁמַּכְשִׁילִים אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בַּאֲכִילַת נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, וּמוֹרִים לָהֶם הֶתֵּר, כְּאִלּוּ אֵין שׁוּם דָּבָר בַּאֲכִילָתָם, וְאָז כָּל מִי שֶׁנִּכְשָׁל בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרִים, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה כּוֹפֵר בָּעִקָּר, רַחֲמָנָא לִצְּלָן; וְעַל־כֵּן, בָּנַי וּבְנוֹתַי הַיְקָרִים! רְאוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וּמִיָּד תַּתְחִילוּ לְדַקְדֵּק מָה אַתֶּם אוֹכְלִים, וּמִי נָתַן הֶכְשֵׁר עַל זֶה הַמַּאֲכָל שֶׁאַתֶּם אוֹכְלִים עַכְשָׁו, וְתִשְׁמְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל זֶה; כִּי עַל־יְדֵי שְׁמִירַת הַמַּאֲכָלִים, עַל־יְדֵי־זֶה בָּא הָאָדָם לֶאֱמוּנָה בְּרוּרָה וּמְזֻכֶּכֶת בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְזוֹכֶה לְהִכָּלֵל בְּחַי הַחַיִּים, לֹא־כֵן מִי שֶׁנִּכְשָׁל בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרִים, הוּא עוֹקֵר אֶת עַצְמוֹ מֵחַי הַחַיִּים, וּבָא אֶל כְּפִירוֹת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת, עַד שֶׁיּוֹצֵא מִדַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי. וְצָרִיךְ הָאָדָם לִמְסֹר נַפְשׁוֹ הַיּוֹם לְדַקְדֵּק בְּכַשְׁרוּת הַמַּאֲכָלִים, וּלְבָרֵר מִיהוּ הָרַב הַמַּכְשִׁיר אֶת הַמַּאֲכָל הַזֶּה, וְהַאִם אֵין בַּמַּאֲכָלִים הָאֵלּוּ תּוֹלָעִים וְיַתּוּשִׁים וְכוּ׳, אוֹ סְתָם לִכְלוּכִים אֲשֶׁר מְבִיאִים אֶת הָאָדָם לִידֵי מַחֲלוֹת וָחֳלָאִים רָעִים; אַשְׁרֵי מִי שֶׁשּׁוֹמֵר מָה שֶׁאוֹכֵל, וְאָז יִהְיֶה בָּרִיא בְּגַשְׁמִיּוּת וּבָרִיא בְּרוּחָנִיּוּת.

לבדוק אצל מי אוכלים:

בָּנַי וּבְנוֹתַי הַיְקָרִים! אִם אַתֶּם רוֹצִים לִהְיוֹת בְּרִיאִים בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, רְאוּ לְדַקְדֵּק מְאֹד מָה שֶׁאַתֶּם אוֹכְלִים, וְאִם אֵין לַמַּאֲכָלִים אֵיזֶה שֶׁמֶץ פְּסוּל אוֹ אֵילוּ טְרֵפוֹת וּנְבֵלוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, וְכֵן תִּשְׁמְרוּ מְאֹד עַל שְׁלֵמוּת כַּשְׁרוּת הַמַּאֲכָלִים, וְכֵן תִּזָּהֲרוּ עַל נְקִיּוּת הַמַּאֲכָלִים שֶׁיִּהְיוּ נְקִיִּים בְּתַכְלִית הַנְּקִיּוּת, כִּי הַיּוֹם כָּל מִינֵי מֻפְקָרִים נַעֲשִׂים טַבָּחִים וּמְבַשְּׁלִים וְכוּ׳, וְאֵין מְדַקְדְּקִים עַל שׁוּם נִקָּיוֹן, אֲשֶׁר דָּבָר זֶה מֵבִיא כָּל מִינֵי זִהוּמֵי הַדָּם, וְנַעֲשִׂים חוֹלִים, רַחֲמָנָא לִצְּלָן; עַל־כֵּן, בָּנַי וּבְנוֹתַי הַיְקָרִים. תְּדַקְדְּקוּ מְאֹד אֵצֶל מִי אַתֶּם אוֹכְלִים, וּמָה הֵם הַמַּאֲכָלִים שֶׁנּוֹתְנִים לִפְנֵיכֶם, וְתִבְדְּקוּ כַּשְׁרוּת וְנִקְיוֹן הַמַּאֲכָלִים, וְאָז תִּהְיוּ בְּרִיאִים, וְהַמַּאֲכָל יִתְהַפֵּךְ לְנִזּוֹן, וְתִזְכּוּ לְחַיִּים מְתוּקִים, עֲרֵבִים וּנְעִימִים, חַיִּים אֲרֻכִּים; אַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּדַקְדֵּק עַל כַּשְׁרוּת הַמַּאֲכָלִים וְנִקְיוֹנָם.

ליטול ידים לפני האכילה:

בָּנַי וּבְנוֹתַי הַיְקָרִים! הַרְגִּילוּ אֶת עַצְמְכֶם קֹדֶם שֶׁאַתֶּם הוֹלְכִים לֶאֱכֹל — לִנְטֹל יְדֵיכֶם, כִּי כָּל הַצְלָחַת הָאָדָם וַעֲשִׁירוּתוֹ תְּלוּיִים בְּמִצְוַת "נְטִילַת יָדַיִם" קֹדֶם אֲכִילָה, וּלְהִפּוּךְ — כְּשֶׁאָדָם מְזַלְזֵל בִּ״נְטִילַת יָדַיִם", נֶעֱקָר מִן הָעוֹלָם, וְנַעֲשֶׂה עָנִי, וְעַל־כֵּן עַ׳ל נְ׳טִילַת יָ'דַיִם — רָאשֵׁי תֵּבוֹת: עָנִי, הַיְנוּ מִי שֶׁאֵינוֹ נִזְהָר בִּ״נְטִילַת יָדַיִם" קֹדֶם אֲכִילָתוֹ, נַעֲשֶׂה עָנִי; לָזֹאת, בָּנַי וּבְנוֹתַי הַיְקָרִים, תְּדַקְדְּקוּ עַל זֶה מְאֹד מְאֹד, וְתַקְפִּידוּ גַּם עַל יַלְדֵיכֶם, שֶׁקֹּדֶם שֶׁאַתֶּם הוֹלְכִים לֶאֱכֹל תִּטְּלוּ יְדֵיכֶם, וְתֹאמְרוּ בִּרְכַּת: "בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם", וְדָבָר זֶה יִהְיֶה לָכֶם לְחֹק וְלֹא יַעֲבֹר, וְזֶה יָבִיא לָכֶם הַשְׁפָּעָה מְרֻבָּה בֵּין בְּגַשְׁמִי וּבֵין בְּרוּחָנִי, כִּי הַנּוֹטֵל יָדָיו קֹדֶם אֲכִילָתוֹ, נִשְׁפָּע עָלָיו שֶׁפַע רוּחָנִי וְגַשְׁמִי גַּם יַחַד; אַשְׁרֵי מִי שֶׁנִּזְהָר בִּ״נְטִילַת יָדַיִם" קֹדֶם הָאֲכִילָה.

להשתדל לתרום מאוכל גם לעני:

בָּנַי וּבְנוֹתַי הַיְקָרִים! תָּמִיד תִּשְׁתַּדְּלוּ בְּעֵת שֶׁאַתֶּם אוֹכְלִים, לִתְרֹם מִמַּאֲכַלְכֶם גַּם לְעָנִי, הַיְנוּ שֶׁתְּאָרְחוּ לִסְעֻדַּתְכֶם אֵיזֶה עָנִי, כִּי אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ מְאֹד מְאֹד יָקָר וְחָשׁוּב מִי שֶׁמְּאָרֵחַ עָנִי עַל שֻׁלְחָנוֹ, כִּי הַמַּכְנִיס עָנִי לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמְאָרְחוֹ עַל שֻׁלְחָנוֹ, מַאֲרִיכִים לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו, וְזוֹכֶה לַעֲשִׁירוּת גְּדוֹלָה; וְזִכְרוּ דָּבָר זֶה, כִּי הוּא יְסוֹד גָּדוֹל בְּחַיֵּי הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם, כִּי גַּלְגַּל הוּא הָעוֹלָם הַזֶּה, וְאִם תִּתְּנוּ מִפִּתְּכֶם וּמִמַּאֲכַלְכֶם לְעָנִי, אֲזַי אַף פַּעַם לֹא תִּצְטָרְכוּ לְהַגִּיעַ לִסְעֹד עַל שֻׁלְחַן אֲחֵרִים, וּלְבַקֵּשׁ מִזּוּלַתְכֶם; עַל־כֵּן זִכְרוּ זֹאת, בָּנַי וּבְנוֹתַי הַיְקָרִים! שֶׁבְּכָל סְעֻדָּה שֶׁאַתֶּם סוֹעֲדִים, תִּרְאוּ לְאָרֵחַ אֵיזֶה עָנִי שֶׁיִּסְעַד עִמָּכֶם, וְאִם אֵין לָכֶם אֵיזֶה עָנִי, תִּשְׁתַּדְּלוּ לִתֵּן בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה כַּמָּה פְּרוּטוֹת לִצְדָקָה, כִּי הַצְּדָקָה בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה חֲשׁוּבָה מְאֹד מְאֹד בַּשָּׁמַיִם, וְעַל־כֵּן בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם סוֹעֲדִים וְאוֹכְלִים אֲרוּחַתְכֶם, וּבָא עָנִי וְדוֹפֵק עַל פִּתְחֲכֶם, תִּפְתְּחוּ לוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וּתְבַקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁגַּם הוּא יָבוֹא וְיִשְׁתַּתֵּף בַּסְּעֻדָּה. וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה, עַל־כָּל־פָּנִים תִּרְאוּ לִתֵּן לוֹ מְלֹא חָפְנַיִם; וְתֵדְעוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹהֵב אֶתְכֶם מְאֹד מְאֹד, וְעַל־כֵּן בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה זִמֵּן לָכֶם עָנִי לִצְדָקָה, וְזֶה הַסִּימָן אִם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹהֵב אֶתְכֶם בֶּאֱמֶת — אִם מְזַמֵּן לָכֶם אֵיזֶה עָנִי הַבָּא לְבַקֵּשׁ צְדָקָה דַּיְקָא בִּשְׁעַת אֲכִילָה; אַשְׁרֵי מִי שֶׁאֵינוֹ מְנִיחוֹ אָז בְּיָדַיִם רֵיקוֹת, רַק נוֹתֵן לוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת.

אריכות ימים על ידי שמירה ממאכלות אסורים:

בָּנַי וּבְנוֹתַי הַיְקָרִים! אִם אֲכַלְתֶּם וְנִזְהַרְתֶּם מְאֹד לֹא לֶאֱכֹל מַאֲכָלִים אֲסוּרִים, וְלֹא לְהִתְגַּעֵל בִּנְבֵלוֹת וּבִטְרֵפוֹת, אֲזַי תַּאֲרִיכוּ יְמֵיכֶם וּשְׁנוֹתֵיכֶם, וְתִהְיוּ בְּרִיאִים, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יִשְׁמֹר אֶתְכֶם מִכָּל נֶגַע וּמִכָּל מַחֲלָה וּמִכָּל רִיב וּקְטָטָה, וְיַשְׁרֶה שָׁלוֹם בְּאָהֳלֵיכֶם, לֹא־כֵן אִם לֹא תִּשְׁמְרוּ אֶת עַצְמְכֶם, וּתְגָעֲלוּ אֶת נַפְשְׁכֶם בַּאֲכִילַת טְרֵפוֹת וּנְבֵלוֹת, בִּבְשַׂר הַחֲמוֹר וְהַסּוּס, הַגָּמָל וְהַחֲזִיר, עֲלֵיכֶם לָדַעַת, אֲשֶׁר כָּל מִינֵי מַחֲלוֹת וּמַכְאוֹבִים, עֲנִיּוּת וְיִסּוּרִים, קְטָטוֹת וּמְרִיבוֹת יָבֹאוּ עֲלֵיכֶם. וְאַל תִּקְּחוּ אֶת זֶה בְּנָקֵל, רַק תִּרְאוּ מָה שֶׁקּוֹרֶה הַיּוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁסּוֹבְלִים כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה סֵבֶל, וּבְנֵי־אָדָם מֵתִים בְּמִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת, וְיוֹרְדִים מִנִּכְסֵיהֶם, וְאֵין לָהֶם שְׁלוֹם־בַּיִת, הַכֹּל מִפְּנֵי הַשָּׂטָן שֶׁמְּרַקֵּד בֵּינֵינוּ, וּמַכְשִׁיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בִּנְבֵלוֹת וּבִטְרֵפוֹת, עַד שֶׁהֵם אוֹכְלִים בְּרֵישׁ גְּלֵי כָּל מִינֵי מַאֲכָלִים אֲסוּרִים — שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, אֲשֶׁר מַמָּשׁ מַגְעִיל לְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה, וּמִכָּל שֶׁכֵּן לֶאֱכֹל אֶת זֶה, וְכֵן עוֹשִׂים כָּל מִינֵי נַקְנִיקִיּוֹת וּקְצִיצוֹת בָּשָׂר, הַנַּעֲשִׁים מִבְּשַׂר חֲמוֹרִים וְסוּסִים, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וּבָזֶה מְפַטְּמִים נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְעַל־כֵּן לֹא בְּחִנָּם נִתְרַבּוּ כָּל־כָּךְ הַמִּינִים וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים; כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּכָּנְסוּ בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי מִינוּת, כְּפִירוֹת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת לִכְפֹּר בּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם כְּשֶׁטּוֹעֵם קֹדֶם מַאֲכָלִים אֲסוּרִים; לָזֹאת הִשְׁתַּדֵּל הַשָּׂטָן לְמַלֵּא אֶת כָּל הַמִּסְעָדוֹת וְהַשְּׁוָקִים בִּבְשַׂר נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, בְּשַׂר חֲמוֹרִים וְסוּסִים וּגְמַלִּים וְכוּ׳, וּבְשַׂר הַחֲזִיר, כְּדֵי לְהַכְשִׁיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא תּוֹפֵס אוֹתָם בְּרִשְׁתּוֹ; לָכֵן רְאוּ לְדַקְדֵּק מְאֹד, בָּנַי וּבְנוֹתַי, בְּמָה שֶׁאַתֶּם אוֹכְלִים, וְתִרְאוּ שֶׁהַבָּשָׂר שֶׁאַתֶּם אוֹכְלִים, יִהְיֶה בְּהֶכְשֵׁר רַב יְרֵא שָׁמַיִם, וְאַל תִּבְטְחוּ רַק עַל תְּעוּדַת הֶכְשֵׁר, כִּי אֵין זֶה שָׁוֶה מְאוּמָה, אֶלָּא כְּסוּת עֵינַיִם בִּלְבַד, רַק תְּדַקְדְּקוּ מִי נוֹתֵן אֶת הַהֶכְשֵׁר, וְאָז כְּשֶׁתַּשְׁגִּיחוּ מְאֹד עַל מָה שֶׁאַתֶּם אוֹכְלִים, וְתִשְׁתַּדְּלוּ לֶאֱכֹל רַק מַאֲכָלִים כְּשֵׁרִים, אָז מֻבְטָח לָכֶם, שֶׁלֹּא יִקְרֶה לָכֶם שׁוּם אָסוֹן בְּחַיֵּיכֶם, וְתִהְיֶה לָכֶם פַּרְנָסָה בְּשֶׁפַע, וְיִהְיֶה לָכֶם נַחַת מֵהַיְלָדִים, וְתִהְיוּ בְּרִיאִים, וְיִהְיֶה לָכֶם שְׁלוֹם־בַּיִת, וְתִחְיוּ חַיִּים מְאֻשָּׁרִים.

להיזהר בברכה אחרונה:

בָּנַי וּבְנוֹתַי הַיְקָרִים! תֵּכֶף־וּמִיָּד כְּשֶׁגְּמַרְתֶּם לֶאֱכֹל, רְאוּ לְבָרֵךְ "בִּרְכַּת־הַמָּזוֹן", אֲשֶׁר מַעֲלַת "בִּרְכַּת־הַמָּזוֹן" — לְבָרֵךְ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל הַמַּאֲכָל שֶׁנָּתַן לָכֶם — אֵין לְתָאֵר וְאֵין לְשַׁעֵר כְּלָל, וְכִמְעַט שֶׁכָּל הַצְלָחַת הָאָדָם תְּלוּיָה בָּזֶה שֶׁמְּבָרֵךְ "בִּרְכַּת־הַמָּזוֹן" מִתּוֹךְ הַסִּדּוּר דַּיְקָא. וּמוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, אֲשֶׁר רָאוּי לֶאֱכֹל מַעֲדַנִּים וּמַמְתַּקִּים, שֶׁיִּהְיֶה שָׂמֵחַ וְעַלִּיז, בְּאֹפֶן שֶׁיְּבָרֵךְ "בִּרְכַּת־הַמָּזוֹן" בְּשִׂמְחָה, כִּי בָּזֶה שֶׁהָאָדָם מְבָרֵךְ "בִּרְכַּת־הַמָּזוֹן" הוּא מְגַלֶּה שֶׁכָּל הַמָּזוֹן הוּא מֵהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעַצְמוֹ, וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם בָּא לִידֵי הַכָּרָה זוֹ, אָז נִשְׁפָּע עָלָיו שֶׁפַע גָּדוֹל; לָזֹאת, בָּנַי וּבְנוֹתַי הַיְקָרִים! אַל תֵּלְכוּ מֵהַשֻּׁלְחָן עַד שֶׁתְּבָרְכוּ "בִּרְכַּת־הַמָּזוֹן", וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ״ל: עַל־יְדֵי "בִּרְכַּת־הַמָּזוֹן" נִתְוַדֵּעַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, וְנִתְיַשֵּׁב הַמַּלְכוּת מֵהַמְּרִיבוֹת וְהַמִּלְחָמוֹת, וְנַעֲשֶׂה שָׁלוֹם בָּעוֹלָם וְשָׁלוֹם בְּבֵיתוֹ וְשָׁלוֹם בְּעַצְמוֹ, וּמַמְשִׁיךְ לוֹ שֶׁפַע גָּדוֹל — בֵּין בְּרוּחָנִי וּבֵין בְּגַשְׁמִי; אַשְׁרֵי מִי שֶׁנִּזְהָר לְבָרֵךְ "בִּרְכַּת־הַמָּזוֹן" אַחַר אֲכִילָתוֹ וּמִתּוֹךְ הַסִּדּוּר דַּיְקָא; אַשְׁרֵי לוֹ בָּזֶה וּבַבָּא!

לעשות רצון מלכו של עולם:

בָּנַי וּבְנוֹתַי הַיְקָרִים! עֲלֵיכֶם לָדַעַת, אֲשֶׁר אֵין שׁוּם מְצִיאוּת בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְהוּא יִתְבָּרַךְ מְחַיֶּה, מְהַוֶּה וּמְקַיֵּם אֶת כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, וְדוֹמֵם, צוֹמֵחַ, חַי, מְדַבֵּר, הֵם עֶצֶם עַצְמִיּוּת חִיּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְזֶה לְמַעְלָה מֵהַשֵּׂכֶל וּמֵהַשָּׂגַת הָאָדָם; כִּי מֵרֹב הָאוֹר אִי אֶפְשָׁר לְקַבְּלוֹ בְּשֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי, שֶׁזֶּה סוֹד הַצִּמְצוּם שֶׁנִּצְטַמְצְמָה אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי הֲכָנָתוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ וְכוּ׳. וְהִנֵּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּרָא אֶת הָאָדָם עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּלֹא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לָהֶם, וְאַף שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ הָיָה יָכוֹל לִבְרֹא אֶת הָאָדָם בְּצוּרָה כָּזוֹ שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ — לֹא לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְלֹא לִשְׁאָר דְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים, אֶלָּא עַל כָּרְחֲךָ אִם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא צִמְצֵם אֶת עַצְמוֹ מֵאֵין סוֹף עַד אֵין תַּכְלִית, וּבָרָא אֶת הָאָדָם בְּאֹפֶן כָּזֶה, שֶׁיִּצְטָרֵךְ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְכָל שְׁאָר צְרָכִים הַצְּרִיכִים לוֹ, לָכֵן צָרִיךְ לְצַיֵּר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ וּלְיַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ: אֵיךְ אֲנִי אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, הֲלֹא מַעֲשֵׂה בְּהֵמָה הוּא, כִּי בְּהֵמָה גַּם־כֵּן אוֹכֶלֶת וְשׁוֹתָה כָּמוֹנִי, וְעוֹשָׂה צְרָכֶיהָ כָּמוֹנִי, וְלָמָּה לִי כָּל הַטֹּרַח הַזֶּה? אֶלָּא בְּהֶכְרֵחַ לִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְלַעֲשׂוֹת כָּל צְרָכַי, מֵחֲמַת שֶׁזֶּהוּ רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ — שֶׁמַּכְנִיס בִּי רְעָבוֹן וְצִמָּאוֹן, כְּדֵי שֶׁאֹכַל וְאֶשְׁתֶּה, וְעַל־יְדֵי־זֶה אֶזְכֶּה לְהַעֲלוֹת אֶת הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַמְצֻמְצָמִים בְּתוֹךְ הָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה הַגַּשְׁמִית; כִּי בֶּאֱמֶת אֵין בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וּבְדוֹמֵם, צוֹמֵחַ, חַי, מְדַבֵּר – שָׁם מְלֻבָּשׁ עֶצֶם עַצְמִיּוּת חִיּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלָכֵן בְּשָׁעָה שֶׁהָאָדָם אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, הוּא צָרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁגַּם בָּזֶה הוּא עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וּכְשֶׁמְּדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ אֶל תּוֹךְ הַפְּנִימִיּוּת שֶׁל הַמַּאֲכָל, וְיוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה גַּם־כֵּן הֶאָרַת אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, וּבָזֶה הוּא עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ, אָז יָכוֹל דַּיְקָא בִּשְׁעַת אֲכִילָה לִזְכּוֹת לְהַגִּיעַ אֶל הֶאָרַת הָרָצוֹן כָּזוֹ, שֶׁאֵין לְתָאֵר וְאֵין לְשַׁעֵר כְּלָל, עַד שֶׁיִּשְׁתּוֹקֵק אַחֲרָיו יִתְבָּרַךְ בְּכִסּוּפִים עֲצוּמִים; וְאַף אִם נְפַלְתֶּם, בָּנַי וּבְנוֹתַי הַיְקָרִים, וְאֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לַחֲשֹׁב דָּבָר כָּזֶה בְּעֵת הָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה וּשְׁאָר צָרְכֵיכֶם הַגַּשְׁמִיִּים, שֶׁאֵינְכֶם יְכוֹלִים לְכַוֵּן שֶׁבְּכָל דָּבָר יֵשׁ אֱלֹקוּת, עַל־כָּל־פָּנִים עֲלֵיכֶם לְכַוֵּן בִּכְלָלִיּוּת לַעֲשׂוֹת כָּל מַעֲשֵׂיכֶם אֵלּוּ לְקַיֵּם מִצְוַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְתַחְשְׁבוּ בְּדַעְתְּכֶם, שֶׁכְּמוֹ בְּגַשְׁמִיּוּת, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שׁוֹלֵחַ אִגֶּרֶת וּמִכְתָּב בְּיַד עַבְדּוֹ לְהוֹלִיךְ אֶת הַמִּכְתָּב וְהָאִגֶּרֶת לְמָקוֹם אַחֵר, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין זֶה הָעֶבֶד יוֹדֵעַ כְּלוּם מִמָּה שֶׁכָּתוּב בָּאִגֶּרֶת וּבַמִּכְתָּב, כִּי הוּא סָתוּם וְחָתוּם, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא עוֹשֶׂה רְצוֹן הַמֶּלֶךְ לְהוֹלִיךְ אֶת הָאִגֶּרֶת וְהַמִּכְתָּב לְמָקוֹם שֶׁצִּוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ, כְּמוֹ־כֵן מַעֲשֵׂיכֶם כָּךְ. וְהַנִּמְשָׁל יוּבַן לָכֶם מִמֵּילָא, שֶׁכְּמוֹ־כֵן אֲנַחְנוּ כָּאן בְּזֶה הָעוֹלָם, מֵאַחַר שֶׁהִכְנִיס בָּנוּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא טֶבַע, שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ רְעָבוֹן וְצִמָּאוֹן, אוֹ שֶׁנִּצְטָרֵךְ שְׁאָר דְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים, הַכֹּל הוּא מֵחֲמַת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁצִּמְצֵם עַצְמוֹ מֵאֵין סוֹף עַד אֵין תַּכְלִית, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְקַיֵּם רְצוֹנוֹ וּלְהַחְזִיר אֶת הַנִּיצוֹצוֹת חִיּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ הַמְלֻבָּשׁ בַּדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים שֶׁלְּפָנֵינוּ, כְּגוֹן: הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה אוֹ שְׁאָר הַדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים, וַאֲפִלּוּ אִם לֹא נְכַוֵּן בִּפְרָטִיּוּת אֶת כָּל הַכַּוָּנוֹת, עַל־כָּל־פָּנִים נִהְיֶה בִּכְלַל הָעֶבֶד הַמּוֹלִיךְ אֶת הָאִגֶּרֶת וְהַמִּכְתָּב לַמֶּלֶךְ, וְאַף שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מָה כָּתוּב בָּהּ, עַל־כָּל־פָּנִים אָנוּ עֲבָדִים, שְׁלִיחֵי הַמֶּלֶךְ, לְהוֹלִיךְ אֶת הַמִּכְתָּב, כְּמוֹ־כֵן בְּעִנְיַן הַמַּאֲכָלִים וְהַמַּשְׁקָאוֹת וּשְׁאָר הַדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים שֶׁעָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת, אָנוּ צְרִיכִים לְכַוֵּן לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנֵנוּ; וְלָכֵן, בָּנַי וּבְנוֹתַי, אִם תַּכְנִיסוּ בְּדַעְתְּכֶם וּבְמַחְשַׁבְתְּכֶם הַשָּׂגָה וִידִיעָה זוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן תִּזְכּוּ לְהִזְדַּכֵּךְ וְלִהְיוֹת כֵּלִים לְהַשָּׂגַת אוֹר הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, עַד שֶׁגַּם בְּעֵת הָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה וּשְׁאָר דְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים תּוּכְלוּ לְיַחֵד יִחוּדִים קְדוֹשִׁים, וּלְהִתְעַלּוֹת בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה, וּלְהַשִּׂיג אֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. אַשְׁרֵי מִי שֶׁמִּתְעַמֵּק בְּכָל זֶה, וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִשְׁתּוֹקֵק לְכָל זֶה, וְאַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לְהַגִּיעַ לְכָל זֶה, אַשְׁרֵי לוֹ בָּזֶה וְאַשְׁרֵי לוֹ בַּבָּא, כִּי הוּא מַשְׁלִים אֶת כַּוָּנַת הַבְּרִיאָה, לִמְצֹא אֶת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל הַדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים, וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ פָּנִים אֶל פָּנִים עוֹד בְּזֶה הָעוֹלָם, אַשְׁרֵי לוֹ בָּזֶה וְאַשְׁרֵי לוֹ בַּבָּא, וּכְרוּזִים יוֹצְאִים לְפָנָיו בְּכָל הָעוֹלָמוֹת: "אַשְׁרֵי הַבֵּן אֲשֶׁר עוֹשֶׂה רְצוֹן בּוֹרְאוֹ, אַשְׁרֵי הַבֵּן אֲשֶׁר מִשְׁתּוֹקֵק אַחַר אָבִיו וּמְכַבְּדוֹ״; כִּי כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ הָיְתָה בִּשְׁבִיל הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה מג): "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו" וְדוּ״ק.

להיות סבלניים ולא עצבניים בשעת האכילה:

בָּנַי וּבְנוֹתַי הַיְקָרִים! רְאוּ לְחַזֵּק אֶת עַצְמְכֶם לִהְיוֹת סַבְלָנִיִּים, וּבִפְרָט בְּעֵת הָאֲכִילָה, אָז צְרִיכִים לְהִשָּׁמֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לִהְיוֹת עַצְבָּנִיִּים, כִּי הַכַּעַס וְהָעֲצַבִּים בְּעֵת הָאֲכִילָה מַזִּיקִים לַבְּרִיאוּת, וְדַיְקָא אָז, בְּעֵת הָאֲכִילָה, בָּא הַשָּׂטָן וְגוֹרֵם מְרִיבוֹת וְחִכּוּכִים בַּבַּיִת: פֹּה חָסֵר מֶלַח וְכוּ׳, פֹּה אֵין טַעַם לַמַּאֲכָל וְכוּ׳, פֹּה יוֹתֵר מִדַּי מַיִם וְכוּ׳, פֹּה הַיְלָדִים אֵינָם רוֹצִים לֶאֱכֹל וְכוּ׳ וְכַדּוֹמֶה כָּל מִינֵי חִכּוּכִים וְסִכְסוּכִים אֲשֶׁר רַק קוֹרִים בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה דַּיְקָא, וְזֶה גּוֹרֵם לִמְתָחִים וְלִמְרִיבוֹת, וְאָז קָשֶׁה לַמַּאֲכָל לְהִתְעַכֵּל בְּתוֹךְ מֵעָיו, וּמִזֶּה בָּאוֹת מַחֲלוֹת וּמֵחוֹשִׁים לָאָדָם; עַל־כֵּן רְאוּ בְּעֵת הָאֲכִילָה לִהְיוֹת בְּשָׁלוֹם וּבְאַהֲבָה וּבְסַבְלָנוּת גְּדוֹלָה עִם הַיְלָדִים, לֹא לְהִתְעַצְבֵּן עֲלֵיהֶם, וְאָז דַּיְקָא יֵצֵא כְּרוּז בַּשָּׁמַיִם עַל שֻׁלְחַנְכֶם: "זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי הַשֵּׁם", כִּי בְּשֻׁלְחָן שֶׁשּׁוֹרִים שָׁלוֹם וְאַהֲבָה, אָז מִשְׁתַּבְּחִים בָּזֶה לְמַעְלָה מְאֹד מְאֹד, כִּי הַשֻּׁלְחָן דּוֹמֶה לְמִזְבֵּחַ, וּמָה מִזְבֵּחַ נִבְנָה רַק לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם, כְּמוֹ־כֵן שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם בָּנוּי עַל שָׁלוֹם. וְלָכֵן כְּשֶׁרוֹצִים שְׁנֵי חֲבֵרִים וְרֵעִים טוֹבִים לְדַבֵּר יַחַד, אוֹ שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת רוֹצוֹת לְשׂוֹחֵחַ יַחַד, אֲזַי הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁעוֹשִׂים — מַזְמִינִים אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי לִסְעוּדָה, כִּי הַסְּעוּדָה מְסַמֶּלֶת לְשָׁלוֹם; וְעַל־כֵּן אַשְׁרֵי הַשֻּׁלְחָן שֶׁשּׁוֹרִים בּוֹ שָׁלוֹם, אַהֲבָה וְאַחְוָה, אֲשֶׁר אָז הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עָלָיו, וּמִשָּׁם נִשְׁפָּעִים פַּרְנָסָה בְּשֶׁפַע וּבְהַצְלָחָה רַבָּה; כִּי עִקַּר הָעֲנִיּוּת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וְעִקַּר הַכִּשָּׁלוֹן בַּחַיִּים בָּאִים מֵחֲמַת הַמְּרִיבוֹת וְהַמַּחֲלֹקֶת, וּבִפְרָטִיּוּת בְּעֵת הַסְּעוּדָה; עַל־כֵּן תִּשְׁתַּדְּלוּ תָּמִיד, בָּנַי וּבְנוֹתַי הַיְקָרִים, לְהַחֲזִיק בְּמִדַּת הַשָּׁלוֹם, וּבִפְרָטִיּוּת בְּעֵת הָאֲכִילָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה תַּמְשִׁיכוּ עַל עַצְמְכֶם כָּל מִינֵי בְּרָכוֹת וִישׁוּעוֹת, וְתִהְיוּ מֻצְלָחִים וּמְאֻשָּׁרִים בְּחַיֵּיכֶם.

תַּם וְנִשְׁלַם, שֶׁבַח לְאֵל בּוֹרֵא עוֹלָם!