ברכת הלבנה

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ: יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת: אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם: בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם: וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח: מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ: תּוֹרַת יְהֹוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת יְהֹוָה נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי: פִּקּוּדֵי יְהֹוָה יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב מִצְוַת יְהֹוָה בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם: יִרְאַת יְהֹוָה טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד מִשְׁפְּטֵי יְהֹוָה אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו: הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים: גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב: שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי: גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי:

צוּרִי בָּעוֹלָם הַזֶּה וגוֹאֲלִי לָעוֹלָם הַבָּא. וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק:

הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֶת יְהֹוָה מִן הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים: הַלְלוּהוּ כָל מַלְאָכָיו הַלְלוּהוּ כָּל צְבָאָיו: הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר: הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם: יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהֹוָה כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ: וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם חָק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר:

(כשאומר 'כי אראה שמיך' יסתכל בשמים ובלבנה, אבל לכשיתחיל בברכה לא יסתכל בה עוד (בא"ח ויקרא כג).)
כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעוֹתֶיךָ יָרֵח וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּ: יְהֹוָה אֲדֹנֵינוּ, מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ:

(לפני הברכה יאמר:)
לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְכִינְתֵּהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, ליַחֲדָא שֵׁם אוֹת יוּ"ד אוֹת הֵ"א בּאוֹת וָא"ו אוֹת הֵ"א, בּיִחוּדָא שְׁלִים בּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָּאִים לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַלְּבָנָה כְּמוֹ שֶׁתִּקְּנוּ לָנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עִם כָּל הַמִּצְוֹת הַכְּלוּלוֹת בָּהּ, לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵנוּ, וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹננָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ: (שתי פעמים)

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם, חֹק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלֹּא יְשַׁנוּ אֶת תַּפְקִידָם, שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנֵיהֶם, פּוֹעֵל אֱמֶת שֶׁפְּעֻלָּתוֹ אֱמֶת, וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן, שֶׁגַּם הֵם עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים:

סִימָן טוֹב תְּהִי לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל:
סִימָן טוֹב תְּהִי לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל:
סִימָן טוֹב תְּהִי לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל:

בָּרוּךְ יוֹצְרֵךְ, בָּרוּךְ עוֹשֵׂךְ, בָּרוּךְ קוֹנֵךְ, בָּרוּךְ בּוֹראֵךְ, כְּשֵׁם שֶׁאֲנַחְנוּ מרַקְּדִים (ידלג ג"פ) כְּנֶגְדֵּךְ, וְאֵין אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לִגַּע בָּךְ, כָּךְ אִם יְרַקְּדוּ אֲחֵרִים כְּנֶגְדֵּנוּ לְהַזִּיקֵנוּ, לֹא יוּכְלוּ לִגַּע בָּנוּ, וְלֹא יִשְׁלְטוּ בָנוּ, וְלֹא יַעֲשׂוּ בָנוּ שׁוּם רֹשֶׁם כְּלָל ועִקָר. (יש מוסיפים לסגולה: לֹא בגוּפֵנוּ, ולֹא במָמוֹנֵנוּ, ולֹא בּכָל אֲשֶׁר לָנוּ, ולֹא יִהְיוּ לָנוּ כְּאֵבֵי שִׁנָּיִם.) תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד, בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן: כָּאָבֶן יִדְּמוּ, זְרוֹעֲךָ בִּגְדֹל, וָפַחַד אֵימָתָה עֲלֵיהֶם תִּפֹּל:

(אומרים מ"סימן טוב" עד כאן שלוש פעמים.)

דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וקַיָּם (שלוש פעמים). אָמֵן, אָמֵן, אָמֵן: נֶצַח, נֶצַח, נֶצַח: סֶלָה, סֶלָה, סֶלָה: וָעֶד, וָעֶד, וָעֶד:
לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים, וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי: (שבע פעמים)

שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי: עֶזְרִי מֵעִם יְהֹוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ: הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל: יְהֹוָה שֹׁמְרֶךָ יְהֹוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ: יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה: יְהֹוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ: יְהֹוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:

הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ: הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ: הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר: הַלְלוּהוּ בְתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעוּגָב: הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה: כָּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ:

תָּנָא דְבֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אִלְמָלֵי לֹא זָכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְהַקְבִּיל פְּנֵי אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם פַּעַם אַחַת בַּחֹדֶשׁ דַּיָּם. אָמַר אַבַּיֵּי הֵלְכָךְ נִימְרִינְהוּ מֵעֹמֶד:

(ואומרים קדיש על ישׂראל)
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. [אָמֵן] בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִּרְעוּתֵה, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵה, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. [אָמֵן] בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אָמֵן – יהא שמיה רבה …] יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּבַּח. וְיִתְפָּאַר. וְיִתְרוֹמַם. וְיִתְנַשֵּׂא. וְיִתְהַדָּר. וְיִתְעַלֶּה. וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. [אָמֵן] לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא ְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אָמֵן]

עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן. וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן. דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קַדִּשְׁתָּא. דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי. מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. [אָמֵן]

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה. לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. [אָמֵן] (האומרים קדיש פוסעים שלוש פסיעות לאחור) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אָמֵן.]

(ואחר הקדיש יש אומרים)
וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם, כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים, בְּיוֹם חֲבֹשׁ יְהֹוָה אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ, וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא: וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף, וּמַלְבּוּשֵׁךְ שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה, סֹלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן אָכָלְתְּ, וַתִּיפִי בִּמְאֹד מאֹד, וַתִּצְלחִי לִמְלוּכָה:

(ואומרים ג' פעמים:) שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם.

זמן ברכת הלבנה:

מדוע הרב מקפיד שלא לעשות קידוש לבנה מיד במוצאי יום כיפור?

שאלה:

מאת אליעזר:
קראתי שהרב כתב לאנשיו שמיד במוצאי יום הכיפורים לא ימתינו לברכת הלבנה בבית הכנסת, אלא ילכו מיד הביתה ויעשו את ברכת הלבנה אחר כך. מה ההסבר לכך, הרי בספרים כתוב שיש עניין גדול לקדש את הלבנה לאחר הצום?

תשובה:

בעזה"י יום א' מחרת יום הכיפורים שם השם [י'] ה'תשע"ה

שלום וברכה אל אליעזר נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

הנה מובא באחרונים שהמנהג לקדש את הלבנה תיכף ומיד אחר ערבית במוצאי יום הכיפורים, עם כל זאת עליך לדעת שזה רק מנהג, ויכולים לקדש את הלבנה אחר שהלך לביתו ועשה הבדלה שאשתו ובנותיו יוכלו גם כן לאכול, כי צריכים לרחם על האישה ועל הבנות, הרי אם הבעל יקדש את הלבנה ואחר כך ישמע הבדלה בבית הכנסת ואחר כך יאכל ויטעום כאוות נפשו, ובין כך אשתו ובנותיו צריכות לחכות וכו', איפה הרחמנות עליהן? ואיפה היושר? עכשיו אנחנו יוצאים מיום כיפור שביקשנו סליחה ממנו יתברך על מעשינו, וכן ביקשנו סליחה אחד מהשני, וכבר מתאכזרים נגד האישה והבנות, בשעה שלהן יותר קשה לצום ממה שלגברים?

ולכן אני תמיד מזהיר את כל השומעים דבריי שקודם ילכו הביתה ויעשו הבדלה לאשה ולבנות, ושיוכלו גם כן לאכול, ואחר כך יכולים ללכת למקווה ולקבץ מניין ולקדש את הלבנה, ובשביל מנהג לא צריכים לתת עוד רבע שעה או עוד חצי שעה וכו' לאשה ולבנות שיחכו אחר צום כל כך קשה.

ובפרט שיש אחרונים שמעודדים לקדש את הלבנה עוד בעשרת ימי תשובה כדי להוסיף זכות על זכויותיו, ובפרט בחוץ לארץ שהגשמים מצויים אז ומי יודע אם יוכל לקדש את הלבנה במוצאי יום הכיפורים, וזה פשוט הטעם שלי, תמיד צריכים לדאוג לזולת.

הקדוש ברוך הוא הנותן חכמה בינה ודעת יתן לך ולכמותך גם כן דעת ושכל.

מה לומדים מפרשת החודש וחידוש הלבנה!

וזהו עניין פרשת החודש, שהיא מצוות קידוש החודש, שמחפשים אחר נקודה קטנה של הלבנה כדי לקדש אותה, ואז נעשה ראש חודש, והוא לימוד חשוב לכל ענייני החיים, ובפרט למידת האחווה והשלום, שצריכים לחפש ולמצוא אפילו נקודה טובה קטנה אצל אחרים, ולהגדיל ולפאר אותה, עד שתתמלאנה ותהיה לאור גדול.

כי נשמות ישראל מונין ימות השנה כפי אור הלבנה, שבטבעה פעוטה וקטנה מאוד בתחילת החודש, ולפני זה לא רואים אתה כלל, אבל אחר כך לאט לאט היא מתגדלת, עד שבאה לתכלית שלמותה, וכך הן נשמות ישראל, שקדושתן טמונה וגנוזה מאוד, עד שלפעמים לא רואים אצלן שום דבר כלל, [וכמו שמייסד רבנו ז"ל בליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן קט"ז, שדבר שבקדושה אינו ניכר מבחוץ כלל].

אבל כששמים עין בוחנת על פנימיותן, ומחפשים ומבקשים לקדש אותן בכל מיני קדושות, אזי נתגלה עוצם יופיין ותפארתן, ואור השכינה הכותרת ומסבבת אותן בכל עת.

תוך הנחל דרשת ליל שבת קודש בסעודה ראשונה ביבנאל עיר ברסלב

מעמד ברכת הלבנה ביבנאל עיר ברסלב: