ברכת על המחיה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, על
אם אכל מזונות: הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה,
אם שתה יין: הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן,
אם אכל משבעת המינים: הָעֵץ וְעַל פְּרִי הָעֵץ,
וְעַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה, וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ, לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ.
רַחֵם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ, וְעַל מִזְבָּחָךְ וְעַל הֵיכָלָךְ. וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ, וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ, וּנְבָרֶכְךָ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה:
בשבת: וּרְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ בְּיוֹם הַשַׁבָּת הַזֶּה.
בר"ח: וְזָכְרֵנוּ לְטוֹבָה בְּיוֹם רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה.
בר"ה: וְזָכְרֵנוּ לְטוֹבָה בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה.
ביום טוב ובחוה"מ: וְשַׂמְּחֵנוּ בְיוֹם
בפסח: חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה,
בשבועות: חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה,
בסוכות: חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה,
בשמיני עצרת: שְׁמִינִי, חַג עֲצֶרֶת הַזֶּה,
בְּיוֹם (טוֹב) מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה.
כִּי אַתָּה טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל, וְנוֹדֶה לְּךָ עַל הָאָרֶץ
אם אכל מזונות: וְעַל הַמִּחְיָה.
על חטה של א"י: וְעַל מִחְיָתָהּ.
אם שתה יין: וְעַל פְּרִי הַגָּפֶן.
על יין של א"י: וְעַל פְּרִי גַפְנָהּ.
אם אכל משבעת המינים: וְעַל הַפֵּרוֹת.
על פרי של א"י: וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, עַל הָאָרֶץ וְעַל
אם אכל מזונות: הַמִּחְיָה.
על חטה של א"י: מִחְיָתָהּ.
אם שתה יין: פְּרִי הַגָּפֶן.
על יין של א"י: פְּרִי גַפְנָהּ.
אם אכל משבעת המינים: הַפֵּרוֹת.
על פרי של א"י: פֵּרוֹתֶיהָ.
אלקותו יתברך גם במאכלים ובמשקאות:
ראו לשמור מאוד מאוד את הזמן היקר. ותחילת הכל צריכים לשמור על הבריאות, לאכול ולשתות דיקא, ולא לסגף את עצמו, אדרבה להיזהר מאוד מאוד בברכות- הנהנין ובברכת-המזון, ובשעת אכילה ושתיה לכוון: אכל י"ה שתה י"ה, הינו כי גם במאכל אלקות גמור הוא, כי אין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, ודומם, צומח, חי, מדבר, הם עצם עצמיות חיות אלקותו יתברך. ועל-כן בשעת אכילה דיקא יכולים לזכות להארת פנים אל פנים ולהרגיש את אמתת מציאותו יתברך בבחינת (רות ב'): "לעת האכל גשי הלום"; וכן יכולים להרגיש אז הארת הרצון אליו יתברך, אם רק יזכה להפוך את עיניו ולבבו אליו יתברך. וצריכים לשמור מאוד מאוד על השנה כי כשאדם מסגף עצמו בשנתו, על-ידי-זה מחו מתבלבל, ואין לו מחין מישבין, ואז כל היום והלילה כבר מבלבלים אצלו.
אשר בנחל חלק ל' מכתב ד' תשפד
לכוון בברכת על המחיה ובברכת הנהנין:
רואים בחוש, כי בשעה שהולך להתפלל, אז דיקא נשמעים לו כל מיני מחשבות הטורדות, וכן הוא בשעה שרוצה לפתח פיו ולדבר עמו יתברך, אז דיקא מתפשטים כל מיני מחשבות זרות ודמיונות ופחדים וחלישות יגיעות ועבודות – לקשר הדעת וספקות, ועל-כן בזה צריכים מחשבתו אל דבורו, אשר אז יעשה לעצמו כלי לקבל שפע ודעת (עין לקוטי-מוהר"ן, חלק א', סימן עג). ובענין זה צריכים להשכיל יותר מהכל, ועל-כן מה טוב ומה נעים להתפלל התפלות הקבועות: "חצות, שחרית, מנחה, מעריב", מתוך הסדור דיקא, וכן ברכת-המזון וברכות-הנהנין, כי באופן הזה תמיד יראה לפני עיניו את אותיות ותיבות התפילה, וזה יעוררו אליו יתברך להתדבק אל אמתת מציאותו.
אשר בנחל חלק ל מכתב ד' תתפז
כיצד לימד אביו של החתם ספר את בנו בהייתו ילד קטן ברכת הנהנין?
מספרים על הצדקת מרת רייזל ז"ל, אמו של הקדוש החת"ם סופר זי"ע, כשהיה בגיל שלש, והוליכה אותו לחדר, כיסתה את פניו הקדושים שלא יראה שום רע [אף שאז בפרנקפורט לא היתה פריצות כלל כמו היום, עם כל זאת אמו הקדושה שמרה עליו כבבת עין], וכשהגיע לשנת הארבע, וכבר התחיל ללמוד חומש, והמלמד למד עמו את הפסוק: "עפר מן האדמה", ופרש כפשוטו: ערד פון ערד, הינו עפר מן עפר, והילד הקטן שאל את המלמד: מה זה עפר מעפר? ולא ידע להשיבו, אזי סטר על לחיו שתי סטירות. וכשחזר מהחדר וראה אביו את בנו בוכה, שאלו: "מה זה ועל מה זה", ענה ואמר, שהמלמד סטרו, מפני ששאל פרוש על עפר מן האדמה, והצטער אביו מאוד, והלך להתייעץ עם הרב הקדוש רבי נתן אדלר זי"ע (שהיה בעל מקבל וצדיק גדול), ענה ואמר: הלא כתיב: "ושננתם לבניך", מצווה יותר חשובה שהאבא ילמד עם בנו, ומאז התחיל ללמד עמו, וכשהגיע לגיל שש כבר ידע את כל הלכות ברכות הנהנין, וכך התגדל בקדשה ובטהרה. רואים אם-כן בחוש, שאם משקיעים בילדים כשהם עדיין בגיל צעיר, אזי גם כי יזקין לא יסור ממנו, כי כל מה שמתחילים ללמד עם הילדים בגיל צעיר, זה מועיל ביותר, כי אז הילד לא למד מחברים רעים וכו', וככל שהוא צעיר ביותר, אם משקיעים בו, כן ישרש בו, ואז אף אחד לא יוכל לו [כמו עץ קטן ככל שהוא צעיר, יכולים לכופף אותו ולישרו וכו', אבל אחר-כך כשנשרש כבר קשה מאד].
אשר בנחל חלק ע' מכתב י"ד תתפה
היחודים והצירופים הנעשים בכל העולמות על ידי שאדם מברך על המחיה ועל הכלכלה:
רק חזק ואמץ לומר כל ברכה בכוונה גדולה, כי כל ברכה פותחת בריכה עליונה, אשר לא יאומן כי יסופר, ואם אדם היה יודע מה הוא פועל בשמים, על-ידי אמירת ברכה אחת, ואילו ייחודים וצירופים נעשים בכל העולמות על-ידי ברכה אחת, היה אומר את הברכות בכוונה גדולה עד מאוד, לאט ובישוב הדעת, ובפרטיות בעת הזכרת הוי"ה ברוך הוא, אז היה מושך קצת לכוון כפשוטו: ברוך אתה הוי"ה [יכוון שהנה הקדוש-ברוך-הוא עומד ממולי ממש, ואני מברך אותו יתברך], אין לתאר מה זה גורם בכל העולמות, וממשיך שפע אלוקי על עצמו ועל כל העולם כולו. ומחמת שבני אדם אינם יודעים מהי החשיבות של ברכה, לכן כששותים איזה משקה וכו', חוטפים את הברכה, עד שבקושי יכולים להבין מה אמרו, ואינם מכונים כלל וכו', ובשביל זה אין לבני-אדם פרנסה וכו' וסובלים עניות, כי אם היו מכוונים בברכות הנהנין כמו "על נטילת ידים", "אשר יצר", "המוציא לחם", "בורא מיני מזונות", "שהכל נהיה בדברו" "בורא פרי האדמה" "בורא פרי העץ" "ברכת המזון" "ברכות השחר" וכו' וכו', היו מתעשרים ברוחני ובגשמי בעשירות מופלגת עד מאוד.
אשר בנחל חלק סד מכתב י"ג רנה
ברכת על המחיה סגולה להינצל מפחד:
אודות הפחד שיש לבתך, היה טוב מאד שתרגילי אותה לומר קריאת-שמע כלה מתוך הסדור, וגם שתהיה נזהרת לומר ברכות הנהנין תחלה וסוף, כי רבנו ז"ל אמר (ספר-המדות, אות פחד, סימן יד) : מי שאינו נזהר בברכות הנהנין תחלה וסוף פחדים באים עליו.
אשר בנחל חלק מד מכתב ז' תתצב
הקפדה על ברכת על המחיה וברכות הנהנין:
בעניין ברכות הנהנין תחלה וסוף, צריכים לשמור מאוד מאוד, והאריז"ל הקפיד על זה ביותר. ובאמת כפי המבואר מצירופי דבריו הקדושים, וכן מתלמידיו גורי האריז"ל, כי יש נשמות מגולגלות במאכלים, והם מחכים ומצפים לתיקון, וזה נעשה כשאחד מברך "ברכת הנהנין" בכוונה, על-ידי-זה מעלה מדומם לצומח, ומצומח לחי, ומחי למדבר, ולכן צריכים לברך את הברכות מתוך הסידור בכוונה גדולה.
אשר בנחל חלק לד מכתב ה' תקכג