בתוך האסון במירון – בני קיבל את חייו במתנה

בצד האסון הגדול והכבד שפקד את עמנו בהילולא של הרשב"י. אסון שזעזע את כל עם ישראל, רציתי לספר גם על קרן אור של יד ההשגחה בכל המאורעות הקשים שחווינו.

בני בכורי, אוראל דוד, בן 21 וחצי ארע לו נס במירון. הוא עמד יחד עם חברו דוד על המדרגות. לאחר ההדלקה המסורתית של  האדמו"ר מבויאן שליט"א החלה נהירה של אנשים שעזבו את המתחם של "תולדות אהרון".

היה לחץ אדיר ואז אנשים החלו ליפול במדרגות. הייתה מפולת של אנשים חמישים אנשים לפחות נפלו עליו. הוא שכב כחמש עשרה דקות ללא יכולת לזוז עד שהצליח להיחלץ. חברו דוד שעמד ממש לידו נפצע והובל על ידי אמבולנס לטיפול בבית חולים, ברוך ה' לאחר כמה שעות שוחרר.

שאלתי את בני אוראל: – "לדעתך, בזכות מה ניצלת?"

הוא ענה: "בזכות מוהרא"ש, בערב ראש חודש אייר (ח"י ימים לפני כן) הייתי בציון מוהרא"ש וקראתי את כל ספר התהילים בפעם הראשונה כדי לזכות בזיווג. ואם הצדיק הבטיח זיווג  בזכותו גם נשארתי בחיים… כדי שאזכה בזיווג.

(במאמר המוסגר ברצוני להוסיף –  שבמקום הזה שניצל בני, מוהרא"ש היה מרבה להתפלל כשהיה מגיע להילולא של הרשב"י.

כידוע, מוהרא"ש היה יכול להיכנס עד הציון רק שרצה להימנע מדחיפות הגובלות בסכנת נפשות…)

סיבה שנייה – הצלחתי להרים תוך כדי נפילה ילד קטן בן חמש לגובה כדי שינשום מעט אויר, מה היה בסופו לא ידוע – מקווה ששרד ונשאר בחיים.

אתמול זכיתי לקיים מצוות "שילוח הקן" שהמקיימה זוכה לאריכות ימים.

לצערי – כך סיפר – מתחתי ומעלי שכבו כבר אנשים "כחולים", שהספיקו טרם מיתתם לצעוק: "טאטא…אבא.. אני לא רוצה למות"

… הם זעקו זעקות שבר נוראיות עד שקולם דמם והם השיבו את נשמתם לבורא עולם…

מרוב לחץ עפתי ממקומי מספר מטרים מצד לצד, הצלחתי להחזיק את הכיפה בשיניי, את המשקפיים ביד שמאל וביד ימין אחזתי במעקה בכל הכוח והוצאתי את ראשי כלפי מעלה כך הצלחתי לנשום אוויר עד שהצלחתי כעבור רבע שעה לצאת. רבע שעה הייתי מתחת לגופות בני אדם, רבע שעה שנדמו כנצח וחשבתי שסוף העולם היגיע…

כשהגיעו כוחות ההצלה הם פרקו את המעקה כדי לחץ את הנופלים, לא היה לי כבר במה להאחז הושטתי את ידי שהשוטר ימשוך אותי מהמערבולת של בני האדם, אך הוא אמר – "אתה עוד נושם אתה בסדר"…

התחננתי שוב: "תמשוך אותי תמשוך אותי. השוטר תפס בזרועותי ועזר לי לצאת.

כשהצלחתי להתרומם נאלצתי לדרוך על גוויות כדי לצאת ממפולת האנשים.

אני מרגיש שה' נתן לי את החיים במתנה".

ברוך ה', הבן היגיע בכוחות עצמו לבית בבני ברק.

כשהגיע לבית חש כאבים באיברי הגוף בעיקר בגפיים בברכיים ובכתפיים. הלך לבית הרפואה "מעייני הישועה", האורטופד בדק אותו למרות שלא היו עליו תעודות מזהות ומסמכים נדרשים, מפני שהבין שהגיע ממירון.

בדק אותו ואמר: "אינך צריך צילומים, הכל בסדר, ה' עשה לך נס גדול".

אין ספק, בתוך האסון במירון – בני קיבל את חייו במתנה

אוראל דוד כהן יחד עם הרב אבנר סלמה בציון מוהרא״ש ח״י ימים לפני האסון במירון