כשאדם מוסר את עצמו רק אליו יתברך, בנקל שתבוא אליו ישועתו, מה שאין כן כשמוסר עצמו לידי בשר ודם, אז מסתבך בצרות.
(אשר בנחל, כרך כט, מכתב ד' תרטז, תשמב)
עליך לדעת, אשר ביקורת זהו דבר המחזק והמעודד ביותר, כל הצלחתי בחיים הייתה רק מחמת ביקורת, אין אדם שלא יערוך עלי ביקורת. ואין אלו דיבורים בעלמא, אלא עובדות.
עד כדי כך, שישנם אנשים שעזרתי להם לצאת מהבוץ, ונתתי להם לאכול, לשתות ולישון, בגד חם, חיזוק בגשמיות וברוחניות, ולבסוף נעשו לי שונאים גדולים בחיים, מסיתים ומדיחים נגדי, ומוציאים עלי כל מיני שקרים…
אבל זהו סוד הצלחתי, ומדוע? כי מאחר שאני שומע ביקורת, אזי נכנס בי חשק עז יותר ויותר להתעלות, יותר ויותר לתקן עצמי, פן ואולי יש בי אפילו אחד מני אלף אלפי אלפים ממה שאומרים, וכך אני חי את כל חיי.
(אשר בנחל, כרך כט, מכתב ד' תרנה, תשמב)
עליך לזכור, שכל הספרים שלי שזכיתי לחבר, אלו הם הבנים שלי. כי חכמנו הקדושים אומרים (בבא מציעא פה.) "המלמד את בן חברו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו".
לכן אני רגיל לכתוב 'בני, בני ובנותי', ומי שרוצה לקבל את זאת, הוא בן שלי או בת שלי, אבל מי שאינו רוצה, שילך ויחפש אבא אחר.
זו הלשון של כל הספרים שזיכני הקדוש ברוך הוא: "בני ובנותי היקרים!" וכך אני מדבר, ומי שרוצה לקבל – אשרי לו ואשרי חלקו, ומי שלאו – שיימצא אבא אחר.
(אשר בנחל, כרך כט, מכתב ד' תרנח, תשמב)
אם היית יודע מה עברתי בחיים, לא היית מאמין שילוד אישה יכול לסבול כל כך הרבה, אבל מזמן הפקדתי את הגוף ואת הנשמה שלי, את הכול. ואמרתי: "איני רוצה מאומה, רק את הקדוש ברוך הוא!"
(אשר בנחל, כרך כט, מכתב ד' תרנח, תשמב)
אני חזק בזה – מי שידפיס איזה ספר מספרי, לא אנוח ולא אשקוט בעולם הבא, עד שאעשה לו טובה. כי תהילה לאל, רבים וגם שלמים חזרו בתשובה על ידי ספרי.
ולכן במקום שתרוץ אחר בני אדם, תעזור לי להדפיס את כל הספרים שיש תחת ידי בכתב יד, ותפיצם, ונהיה מקושרים בעולם הזה ובעולם הבא.
(אשר בנחל, כרך כט, מכתב ד' תשעג, תשמב)
אומר לך את האמת, כשאני לומד איזה לימוד שיהיה – הן בנגלה והן בנסתר, אני מחפש רק את הפשטות. ולא נכנס בקושיות ובתירוצים.
העיקר מה שאני רוצה להוציא מהלימודים זה – למצוא את הקדוש ברוך הוא בתוך כל לימוד ולימוד.
כמובא בדברי רבנו (ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן סא) כשהאדם לומד איזה לימוד, צריך לראות להוציא לעצמו הנהגות ישרות לו ולכל השומעים דבריו.
(אשר בנחל, כרך כט, מכתב ד' תשעו, תשמב)
יש אצלי תכריך כתבים שקיבלתי מהרב החסיד ר' אהרון גלידמאן ז"ל, שהוא בנו של ר' משה טשנסטעכווער ז"ל (גיסו של ר' לוי יצחק זצ"ל). הכתבים האלו הן שיחות יקרות שרשם לעצמו, ששמע מהאיש האלוקי ר' אברהם בר' נחמן זצ"ל (בעל מחבר ספר "ביאור הליקוטים"), והם שיחות מאוד יפות ויקרות, ובאחת השיחות כתוב שם כך:
"בשנת תרע"ה יצאתי מהמקווה עם ר' אברהם, ענה ואמר לי: בעוד חמישים שנה יהיה עניין חדש בדבר רבנו, שיקום אברך ויפיץ את אור רבנו ז"ל בכל העולם כולו.
שמעתי מאחד מאנשי שלומנו, ששמע מר' אליהו חיים רוזין ז"ל, שגם הוא שמע כמה וכמה פעמים מרבו ר' אברהם בר' נחמן ז"ל אותה שיחה, שבעוד חמישים שנה יקום אברך אחד וידפיס את כל ספרי רבנו, ויפיצם בכל העולם כולו, ויהיה נעשה חדשות לגמרי בדברי רבנו.
וסיים ר' אברהם: "ואתה עוד תכירנו…"
זה סיפר ר' אליהו חיים רוזין ז"ל בעת שהתעוררה מחלוקת גדולה עלי וכו', ובאמת משנת תרע"ה עד שנת תשכ"ה הוא בדיוק חמישים שנה, ועל כן לא בחינם שהסמ"ך – מ"ם לקח את עצמו עלי כל – כך.
עם כל זאת איני מתפעל משום בריה שבעולם, אני אחבר המון ספרים בדברי רבנו לקרב את דבריו הקדושים אל המון עם ברחוב, כדי שכולם יתקרבו אליו יתברך על פי עצותיו הקדושות של רבנו.
(אשר בנחל, כרך יא, מכתב א' שסד, שנת תשלד)
